טיפול בדיכאון בבית יכול לתת מענה עבור אנשים אשר הדיכאון שהם חווים מקשה על התפקוד שלהם באופן כללי ועל היכולת לפנות, להגיע ולהתמיד בטיפול באופן ספציפי.
החוויה של דיכאון מוכרת לכל בני האדם בעוצמות ובנסיבות שונות. מצבים גלובאליים כמו התמודדות עם מגיפה עולמית, לצד מצבים אישיים נורמליים כמו לידה יכולים כולם להוביל לתקופות של דיכאון. לעיתים תחושות אלה מופיעות גם ללא סיבה חיצונית ברורה והאדם מרגיש שעננה שחורה מרחפת מעליו.
בהתאם לנסיבות, לעוצמה ולמשך הדיכאון ישנם טיפולים שונים שיכולים לסייע וביניהם הכלי הייחודי של טיפול בדיכאון בבית. אולם, לפני שנבחן את הסוגיה של טיפול בדיכאון ננסה להבין יותר מה זה דיכאון, איך מאבחנים דיכאון ומה גורם לדיכאון.
כולנו מתמודדים עם תקופה מאתגרת בישראל בעקבות סבב הלחימה הנוכחי בעזה, הפגזות הטילים לעבר כל חלקי המדינה והאלימות הקשה שפרצה בתוכה. בהתאמה, אין זה מפתיע שישנה עליה תלולה בדיווחים על חרדות אצל ילדים וגם אצל מבוגרים מכיוון שחרדה היא תגובה נפשית טבעית ומצופה במצבים מסכני חיים.
כדאי גם לזכור שתקופת ההסלמה הביטחונית הנוכחית מגיעה מיד לאחר תקופת הקורונה והבידוד החברתי הנלווה אשר עוררו קשיים נפשיים בקרב רבים וחרדות אצל ילדים במיוחד. האפקט הנפשי מצטבר, רמות המצוקה עולות וארגונים המציעים מענה נפשי ראשונימוצפים מפניות סביב חרדה, דיכאון, אובדנות ועוד.
ברשימה הנוכחית ריכזנו מידע בסיסי והמלצות למניעה והתמודדות עם חרדות אצל ילדים בעקבות המצב הביטחוני ובכלל.
קארל גוסטב יונג, פסיכיאטר שוויצרי ותלמידו של פרויד, הוא מהתאורטיקנים המשפיעים ביותר על עולם הפסיכואנליזה והפסיכותרפיה עד היום. טיפול פסיכולוגי לפי יונג מתבסס על ההנחה שאבני היסוד של הנפש האנושית הם ארכיטיפים. נציג כאן חלק מהארכיטיפים הבולטים לטובת היכרות מעמיקה יותר עם הנפש האנושית כפי שיונג מבין אותה.
מאת: אור הראבן, פסיכולוג קליני.
מהם ארכיטיפים?
המילה ארכיטיפ היא מילה יוונית מעולם הדפוס ופירושה "דפוס או הדפסה ראשוניים" או "חותם ראשוני", במובן של ההדפס המקורי אשר ממנו נעשים ההעתקים הבאים.
יונג השתמש במשמעות המושאלת ותבע את מושג הארכיטיפים בפסיכולוגיה כתבניות הראשונות המוטבעות בנפש האנושית היוצרות טיפוס קדום או בסיסי. אלו הן תבניות או דפוסים מולדים של מהות פסיכולוגית כלל אנושית, המעצבים קליטה ועיבוד של חומר, ומייצרים דימויים בעלי עוצמה רגשית. התבניות הללו קבועות, בלתי נראות וקיימות בלא מודע הקולקטיבי. מתוך כך, מתגלות בפנינו התבניות הללו בדימויים ובתכנים אוניברסאליים ועל אישיים, כמו גם במצבי התנהגות שאופייניים למצבי חיים בסיסיים, כמו לידה, אהבה, זוגיות, אימהות, אבהות, זקנה ומוות. הארכיטיפ הוא היוצר או המפיק שעומד מאחורי המוטיבים והדימויים שמגיעים אל התודעה ואחת הדרכים בה הם מגיעים היא חלומות.
הארכיטיפים הם מין תרשימים מבניים של הנפש האנושית, שמוטבעים בה כנראה מראש, מאז היות האדם ומהווים הגורמים המבניים והמארגנים בתחום הנפשי. אלו הן נטיות פנימיות מולדות, שמשפיעות ללא הרף על רגשות מחשבות ופעולות (שלו, 2008).
ארכיטיפים הם תמיד דו-קוטביים. באופן מהותי הם ניטראליים אולם האדם נותן להם דו ערכיות של טוב ורע. לארכיטיפ ישנה גם השפעה דו כיוונית, הוא מכוון 'מטה' את התהליכים הביולוגיים, ו-'מעלה' אל הרוחני.
בולן (1989) תיארה את התבניות הארכיטיפיות באמצעות האנשה שלהן כאלים או אלות אשר המיתוסים שלהם הם סיפורים ארכיטיפיים. היא טענה כי האלים מעוררים רגשות ודימויים ונוגעים בנושאים אוניברסאליים, המהווים חלק מהמורשת האנושית שלנו (בולן, 1989). הארכיטיפ הוא כוח טבע הפועל מתוך פנימיות. בהיותו כוח טבע הוא עשוי לצבור עוצמה רבה ולסחוף את האני לחלוטין. את העוצמה הזו שעלולה להיות עריצה, חוו הקדמונים ככוחם של אלים ואלות (שלו, 2008).
ארכיטיפים מרכזיים בפסיכולוגיה היונגיאנית
עפ"י הגישה היונגיאנית ישנו מספר רב של ארכיטיפים. נציג כאן כמה מהארכיטיפים המרכזיים.
ארכיטיפ העצמי
העצמי הוא הארכיטיפ המרכזי המתייחס לשלמות ולכוליות הנפש, האגו, תת המודע והתודעה של היחיד. זהו הארכיטיפ האחראי לוויסות העצמי של הנפש, מנחה את תהליך התפתחותה, ובה בעת הוא גם השאיפה המניעה ומובילה תהליך זה. זהו הפוטנציאל שמצוי בלא מודע מלידה ודוחף את האישיות לדרך של הגשמה (שלו, 2008: 25). העצמי עפ"י יונג נבדל מהאני. האני הוא מרכז התודעה בלבד, הוא מחובר הן לעולם החיצוני והן הפנימי ומשימתו היא להתאים עצמו לשני עולמות אלו. לעומת זאת העצמי הוא הארכיטיפ של האישיות השלמה והאינטגרטיבית, שבמקרה הטוב אנו מתפתחים לקראתה במהלך חיינו.
ארכיטיפ האם הגדולה
זהו הפוטנציאל המולד שמאפשר לאדם, מינקות ובמשך כל חייו, להיענות לאימהות ולחוות אותה. זהו גם הארכיטיפ שמאפשר לאישה להגשים אמהות והוא בבחינת ההתגלמות של העיקרון הנשי. בציר החיובי שלו מתבטא הארכיטיפ בהזנה ובהענקת הגנה, אהבה וכבוד. בציר השלילי שלו הוא מתבטא בשמרנות, בהשתלטות על הזולת ובאי יכולת או בחוסר נכונות לשחררו לדרכו. האימהות- הנשיות הארכאית באספקט ההרסני, הבולע, מופיעה בצורות ובגוונים שונים במיתוסים ובאגדות מכל הזמנים, התרבויות והארצות. כמוה מופיע גם האספקט החיובי, הנעלה והרוחני של אותו ארכיטיפ. כשאישה קונקרטית מזדהה באופן חזק מדי עם הארכיטיפ האימהי הפועל מתוכה, היא עלולה לגרום לנזק רב ולעכב (ואפילו לבלום לחלוטין) את התפתחות ילדיה. גם התפתחותה שלה כאישה נבלמת. האם האנושית הטובה, מוכנה לוותר על בנה ובלבד שיחיה, כמו האם במשפט שלמה. היא מזינה, אוהבת, מגנה ומעריכה במידה הדרושה. היא לומדת להתרחק ולבלום את השפע האימהי כדי שלא יחנוק. בזמן המתאים היא מאפשרת לילדיה למצוא את דרכם, לטעות וללמוד מניסיונם העצמי. אישה כזאת אינה מזדהה באופן מוחלט עם הארכיטיפ (שלו, 2008).
ארכיטיפ האב הרוחני
זהו הפוטנציאל המולד שמאפשר לאדם, כבר מגיל מוקדם, להיפתח למכלול האבהות ולחוות אותה. זהו גם הארכיטיפ שמהווה את היכולת האנושית להגשים אבהות, דהיינו – מאפשר לגבר להיהפך לאב. הארכיטיפ קשור למטען של האור והרוחניות, זוהי התגלמות עיקרון הגבריות של התודעה המסומל ע"י השמש וע"י אלי הרוח והשמים (שלו, 2008). כאל שמימי ארכיטיפ האב הגדול הוא הבורא הגדול האחד והיחיד, הסיבה הראשונית לכל התופעות. הוא האוטוריטה המוחלטת, הוא שקובע ומשליט את הסדר, הארגון והחוקיות בכל תחומי החיים. אלים בתרבויות פטריארכאליות הם גברים סמכותיים החיים על פסגות ההרים או בשמים וכך הם שולטים מלמעלה ומרחוק. הם מצפים שיצייתו להם, ויש להם זכות לעשות כרצונם, כל עוד הם האלים הראשיים. הם קנאים לזכויות היתר שלהם ודורשים ציות (בולן, 1989). בציר החיובי שלו מתבטא הארכיטיפ ביכולת להדריך, לכוון, להורות דרכי חיים והתנהגות מציאותיות נאותות וכך גם להעניק ביטחון. בציר השלילי שלו מתבטא הארכיטיפ בקפדנות, בביקורתיות חזקה ולא עניינית ובאי גמישות, הנובעת מהיצמדות מוגזמת לנורמות ולחוקים. בציר זה האב הגדול או הרוחני הוא גם שתלטן ולא משחרר, מסרס, אלים ומדכא. האב האנושי הטוב הוא זה שמנווט בין שני קוטבי הארכיטיפ. הוא מלמד, מכוון, מדריך במידה, מעניק ביטחון ללא הגזמה. אב כזה משחרר את ילדיו מציפיות נוקשות ואינו דורש מהם להתנהג עפ"י נורמות וחוקים צרים.
ארכיטיפ הפרסונה
בתיאטרון היווני, פרסונה היא מסיכה נטולת הבעה. יונג שאל מושג זה לתאר את הזדהותו של האדם עם הנורמות המקובלות, עם הציפיות החברתיות ועם התדמית האישית אותה הוא מעצב על רקע ההשפעות, הלחצים הסביבתיים, החיקויים ותהליכי ההזדהות שהוא עובר בשלבי התפתחותו. הפרסונה היא הארכיטיפ שמהווה את הפוטנציאל האנושי המולד לפתח את דרכי הופעתנו והתהלכותנו במציאות החיים. הפרסונה היא ה'בגד' שתחת כסותו אנו חיים, פועלים ומופיעים בחברה, המסכה החברתית שאנחנו בונים לעצמנו. כשהוא מתואם ובריא בגד זה משמש גם כהגנה וגם כחלק מהביטוי העצמי שלנו. הפרסונה אינה רק מילוי דרישות חיצוניות אלא גם ציפיות שיש לנו מעצמנו, היא יוצרת גבולות בין האגו לבין העולם החיצוני. לא ניתן לחיות ללא פרסונה (כך חיים למשל הפסיכוטיים), ומצד שני פרסונה נוקשה מצמצמת אותנו ומעקבת אותנו. לעיתים האגו מזדהה עם הפרסונה באופן מוגזם, הזדהות מלאה איתה גורמת לעיוורון פסיכולוגי. פרסונה נוקשה מדי יכולה להישבר במצבים קיצוניים וזו יכולה להיות מכה קשה מאוד לאדם. הפרסונה מעלה רושם מוטעה של אינדיבידואליות, היא מעוררת באדם או בזולתו את המחשבה שהוא אינדיבידואלי והאמת היא שאין זה אלא תפקיד-שחקן אשר למעשה הוא קולקטיבי (יונג, 1971). למעשה הפרסונה היא הפשרה בין האינדיבידואליות לבין ציפיות האחרים, היא מסכת הנפש הקולקטיבית וניצבת בין האגו לבין העולם החיצוני.
ארכיטיפ הצל
הצל עפ"י יונג הוא סך כל חלקי האישיות שאינם תואמים לעמדה המודעת שיש לאדם על עצמו ולכן הוא מדחיק ודוחה אותם. אלה הן בעיקר תכונות שאינן רצויות לאדם, רגשות שאינו רוצה להכיר בהן ומגבלות מהן הוא מתעלם. את כל אלה יש נטייה לעתים להשליך על הסביבה ובכך מנתקים אנשים עצמם מהצל שלהם. לצל יש כמה רמות:
הרמה הראשונה: הצל האישי, 'האישיות הנחותה' – דומה ללא מודע של פרויד. מדובר בתכונות מסוימות או אלמנטים שקשורים לאדם אותם הוא מדחיק באופן בלתי מודע או מסתיר באופן מודע מכיוון שהם מאיימים עליו או מפריעים לו. לעיתים הצל הזה יכול להיות 'צל לבן' – ויתור על חלקים טובים שלא מתאימים לפרסונה שהאדם לובש, למשל- כישרונות או תכונות שאינן מתאימות לציפיות שלנו או של החברה.
הרמה השנייה: צל ארצי, אדמתי. הצל הזה משותף לבני האדם וקשור למגבלות שלנו כבני אדם. המגבלה הראשונה היא המוות וקשורים לכך בליית הגוף, הזדקנות, מחלות, פגמים פיזיים ועוד. אלו הם דברים נחותים ומוגבלים עבורנו ולכן שייכים לצל. הצל הארצי תלוי מאוד בתרבות, יש תרבויות כמו התרבות המערבית שבהן יש צל ארצי גדול מאוד ובמסגרת זה המוות מוכחש, הזקנים מורחקים מן החברה ומתבצעות פעולות שמטרתן להסתיר מפנינו את המגבלות שלנו.
הרמה השלישית: הרע הארכיטיפלי. צל זה מופיע בכל התרבויות בדמות השטן. הוא מאופיין ע"י תאוות כוח בולטת, שתלטנות ורכושנות, חמדנות, תכסיסנות ושקריות, שנאה, קנאה, נקמנות, גאוותנות קיצונית ושאיפות הרס המכוונים כלפי אחרים.
דווקא הצל יכול להוביל לשינוי ולהתפתחות. הוא נמצא בפנים תמיד והדרך היחידה להתמודד איתו היא להכיר בו כחלק בלתי נפרד של הנפש השלמה.
ארכיטיפים הם תבניות יסוד נפשיות
הארכיטיפים אנימה ואנימוס
לארכיטיפ הנשי המתקיים בנפש הלא מודעת של הגבר קרא יונג 'אנימה', ולארכיטיפ הגברי המתקיים בלא מודע של האישה קרא 'אנימוס', שתיהן דמויות ארכיטיפיות בעלות חשיבות גדולה במיוחד. יונג מבין את הדמויות הללו כתפקודים מורכבים המתנהגים באופן מפצה (קומפינסטורי) לאישיות החיצונית, כלומר, מתנהגים כאילו הם היו אישיות פנימית ומציגים מאפיינים החסרים לאישיות החיצונית המוצגת (Jung, 1981).
האנימה והאנימוס אינם תמונת ראי, יש ביניהם הבדלים. יונג האמין שהאדם באופן בסיסי הוא דו-מיני, המגדר הולך בד"כ עפ"י הגוף הביולוגי ומקבל חיזוק מהתרבות והחברה בה הילד/ה מתפתחים. במסגרת תהליך זה, החלקים של המגדר ההפוך הנמצאים בתוך הילד/ה באופן מולד, נדחים ונדחקים כמו הצל למקום נחות ולא מפותח. ככל שבחברה המגדרים יותר מופרדים ונוקשים, יש דחיקה של אלמנטים של המגדר ההפוך. האנימה והאנימוס הם בבחינת שני ניגודים אשר בה בעת מתחברים ומשלימים זה את זה.
אנימוס
האנימוס הוא הארכיטיפ של פוטנציאל הגבריות החבוי בלא מודע של האישה, והוא מעין תולדה של ארכיטיפ האב הגדול. פירוש המילה אנימוס הוא 'לוגוס' המייצג את החשיבה, את המילה ככוח מניע של יצירה וביצוע, את האבחנה וההפרדה, את הפעולה. האנימוס בנוי כתרכובת של האלמנטים הגבריים שיש באישה והחוויות שלה עם גברים בצירוף הדימוי התרבותי של הגבר.
בתרבות הפטריארכאלית, החלקים הנשיים נחותים ודחויים וחלקים גבריים מוערכים יותר. האלמנטים הגבריים מתקשרים לפעולות ארגון, הבחנה, הפרדה, קטגוריזציה, מתן היגיון וסדר. הארכיטיפ הגברי מתואר כגוף זר הפולש לנפש האישה – "נדמה כאילו גבר נכנס לנפשה של האישה מפעם לפעם ומעיר הערות משל עצמו. לעיתים נדמה שהוא נטל שליטה מלאה ומצל על האישה עצמה עד שכמעט אי אפשר להבחין בה. לנוכחות גברית זו בנפש האישה אנו קוראים אנימוס, ומכיוון שהנוכחות שלו הכי בולטת כאשר הוא מתנהג באופן דוחה, דבק בו שם רע" ( דה קסטייחו, 1981: 81). כמו לכל ארכיטיפ לאנימוס יש היבטים חיוביים כמו חשיבה אנליטית, היגיון בהיר, החלטיות ומעשיות, והיבטים שליליים כמו תוקפנות ונוקשות (שלו, 2008).
האנימוס אצל נשים יכול להופיע בחלומות ובפנטזיות בדרכים רבות. הוא יכול להופיע כמגוון אנשים, קבוצת אבות, מועצה, בית משפט או התקהלות אחרת של אנשים חכמים (Jung, 1981), או כדמות בודדת – אדם זקן, מלומד משכיל או טייס, אל או שטן, מאהב רומנטי או דמות פרוזאית שממלאת את תפקיד הבעל (דה קסטייחו, 1981). בניגוד לגבר אצלו מופיעה האנימה תמיד באיזושהי מערכת יחסים איתו, האנימוס יכול להופיע פעמים רבות כזר או באופן אובייקטיבי ובלתי קשור. לעיתים הוא מופיע כילד או כנער באופן המעיד שהמשתנה הגברי אצל האישה עודנו במצב של התהוות.
קיימת נטייה להשליך צד גברי לא מודע זה של האישה על גברים בשר ודם. התאהבות מתרחשת כשדימוי של אנימוס מושלך על גבר קונקרטי. הדימוי הזה יכול להיות מועבר לאדם אמיתי הממלא את תפקיד האנימוס כיוון שהוא דומה לו. אחרת, הוא יכול להופיע כחלום או כפנטזיה. עבור נשים מסוימות, אדם הבולט בכוחו הפיזי או אומץ ליבו הופך לדמות אנימוס. דוגמאות טיפוסיות לכך הם הגיבורים באגדות או בימינו סלבריטאי ספורט ודומיהם. דימויי אנימוס המייצגים שלבים של כוח או מעשים מושלכים לדמות הגיבור (Jung, 1981). התפתחות אמיתית מחייבת את האישה להשתחרר מהשלכות אלו, לפתח אספקטים גבריים מסוימים, לעשות אינטגרציה שלהם במכלול הווייתה ולהגשימם בחיי המציאות (שלו,2008).
אנימה
פירוש המילה אנימה הוא נשמה. האנימה היא הארכיטיפ של פוטנציאל הנשיות החבוי בלא מודע של הגבר, והוא מעין תולדה של ארכיטיפ האם הגדולה. כמו לאם הגדולה גם לאנימה יש היבטים חיוביים כמו רכות, סבלנות ופתיחות, והיבטים שליליים כמו שתלטנות ודאגנות יתר. האנימה היא ייצוג של יסודות נשיים, היא הארוס המייצג את החיבור, את הקשר הבינאישי, את האהבה. האנימה מחברת את הגבר עם הנשמה שלו, עם הבלתי מודע שלו.
בעולם הקונקרטי, ההורים הם בני המשפחה הקרובים ביותר ומרובי ההשפעה ביותר של הילד. בגיל ההתבגרות ההשפעה הזו ניתקת ומה שניצב במקום ההורים לעומת הגבר המבוגר כהשפעת הסביבה הקרובה הוא האישה. היא מלווה את הגבר, משתייכת אליו, ככל שהיא חיה עמו ואינה נבדלת ממנו הרבה בגילה, היא אינה נעלה ממנו, לא בגיל, לא בסמכות ולא בכוח גופני. האישה היא גורם רב השפעה שיש להצמידו אל התודעה (יונג, 1971).
דמות האנימה היא תרכובת של הנשיות המולדת והמפגש עם דמויות נשיות בחיים יחד עם הדימוי התרבותי של האישה. המרכיב הדחוי והדחוק של האנימה יכול להופיע אצל הגבר בצורה נחותה ולהתבטא כחולשה, כמצבי רוח המשתלטים על הגבר, כהיעלבויות, נקמנות והבעות רגש נוספות בלתי מאוזנות. יונג טוען כי אין גבר שהוא גברי כולו ואין בו שמץ נשיות. לדעתו מידה נאה היא לגבר כשהוא מצליח להדחיק ככל האפשר קווים נשיים אולם מובן שהדחקתם של קווים ונטיות נשיים מביאה לידי הצטברות תכונות אלה בלא מודע (יונג, 1971). אפשרות נוספת בה יכולה האנימה המודחקת להופיע היא תוך השלכת צד נשי-לא מודע זה של הגבר על נשים מציאותיות, שבהן הוא עשוי להתאהב.
הפרסונה, דמות האידיאל של הגבר, כפי שראוי לו להיות, מתקזזת בחולשה נשיית, וכשם שהיחיד משחק כלפי חוץ את תפקיד האיש החזק, הרי בפנימיותו הוא נהפך לאשה, לאנימה הניצבת מול הפרסונה (יונג, 1971). הפרסונה אינה מופנית החוצה בלבד אלא גם פנימה, לפיכך, הגבר עצמו אינו מודע לאנימה שלו ומשליך אותה על הנשים בחייו. האם היא הראשונה שנושאת את ההשלכה הזו מצד הגבר ולאחריה אותן נשים המעוררות את רגשותיו של הגבר מבחינה חיובית או שלילית.
ארכיטיפ הגיבור
מיתוס הגיבור הוא המיתוס הנפוץ ביותר והמוכר ביותר בעולם. אנו מוצאים אותו במיתולוגיה הקלאסית של יוון ורומא, בימי הביניים, במזרח הרחוק ובקרב שבטים פרימיטיביים. כמו כן הוא מופיע בחלומותינו והוא בעל חשיבות פסיכולוגית רבה (Henderson,1978).
עפ"י מור וג'ילט (1990), ארכיטיפ הלוחם בצורתו הבוגרת, מקורו בארכיטיפ הגיבור הילדי.
העמדה של הגיבור כלפי החיים או כלפי משימה כלשהי נחשבת לאצילית ביותר. הוא נחשב למי שניחן באנרגיות הגבריות המרשימות ביותר ומייצג את הארכיטיפ המפותח של גיל הנעורים.
עבור יונג, הגיבור הוא סמל של הליבידו של האגו המתפתח. כשהוא מדבר על ליבידו הוא לא מתכוון רק לרצון או לאנרגיה הפסיכולוגית אלא גם לכוונה הפסיכולוגית. בשבילו, המיתוס של הגיבור מבטא את הרצון להחליף תלות בלא מודע בכיוון אישי יותר – מטרה המחייבת מאבק אמביוולנטי עם האם המסמלת את הלא מודע (Jung, 1989).
למעשה, יש לגיבור תפקיד מרכזי בהתפתחותו של הגבר ויש לו תפקיד בתהליך האבולוציוני. הגיבור מניע את האגו המתפתח של הנער, כך שיוכל להיפרד מאמו בתום נעוריו ולהתייצב מול המשימות הקשות של החיים. הגיבור מאפשר להתנגד לכוחו המאתגר של הלא-מודע, אשר לפחות מבחינתו של הגבר נחווה כנשיות שבמרכזה דמות האם, וחותר להגיע למצב בו הנער יוכל לבדל עצמו מזולתו ולהתייחס אל הסובבים אותו מתוך שלמות ויצירתיות (מור וג'ילט, 1990).
לגיבורים במיתולוגיות יש כמה מאפיינים משותפים, למרות שהמיתוסים עליהם נכתבו בידי אנשים שונים ממקומות שונים ובתקופות שונות. מרבית הגיבורים מגיעים ממקום נחות וממצוקה, לעיתים ללא הורים או עם הורה אחד. לידתם היא פלאית אך צנועה ובתחילת חייהם ישנו אלמנט של נסתרות, לעתים הם יתומים או ילדים נטושים שגורשו יחד עם האם. הגיבורים בתחילת חייהם תמיד בסכנה גדולה, יש איום שיהרגו אותם והם צריכים לברוח או להסתתר. יחד עם זאת תמיד יש להם פוטנציאל גדול המחכה להתממש. הם רוכשים עוצמה רבה בזמן קצר, נאבקים באיזשהו רע ומנצחים אותו (Henderson,1978).
עפ"י יונג, הלא מודע הקולקטיבי הוא הסכנה הגדולה של האגו. באופן פרדוקסאלי, הלא מודע הוא שיוצר את האגו אך יחד עם זאת מאיים לבלוע אותו. בתהליך האינדיבידואציה, האגו מנכס לעצמו יותר ויותר חלקים מהלא מודע מבלי להיות מוצף וזהו עפ"י יונג תמציתו של מסע הגיבור.
הגיבורים הם בד"כ נודדים כסמל לכמיהה, לדחף חסר מנוחה שלא מוצא את האובייקט שלו, של נוסטלגיה לאם האבודה. הגיבור הוא ייצוג עצמי של הכמיהה של הלא מודע, של הרצון שאינו יודע שובע לאור של המודעות (Jung, 1989)). ביציאה מהאם הגדולה, מתחיל מסע הגיבור, מסעו של האגו היוצא למאבק. המטרה היא בסופו של המסע לחזור לאם הגדולה ממקום של כוח ומאבק, לא התמסרות והתמוססות. הכניסה המחודשת אל האם הגדולה היא כדי להתגבר עליה ולהתחבר אליה בצורה שונה כלומר להתחבר שוב אל הלא מודע אולם לא באופן שהוא יבלע את האגו ויהרוס אותו. בעולם הקונקרטי מדובר בהתנתקות הילד מאמו ומהתלות בה ולעיתים קרובות האנימה, בת הזוג, עוזרת בכך.
ארכיטיפ הגיבור, מגלם תהליך נפשי המשותף לשני המינים אולם הוא התחבר באופן היסטורי בעיקר לגברים. 'ללא מידה מסוימת של גבורה, איש לא יראה עצמו כגבר. יהיה זה הגיבור שבגבר שיעשה ממנו זכר אמיתי' (דה קסטייחו, 1973).
נראה כי הדחף האינסטינקטיבי של הגיבור, הוא שאפשר לו להתגבר על מכשולי הטבע, להרחיב את הידע שלו ולהשתמש באנרגיות הטבע וסודותיו למטרותיו הוא. ההישגים של שליטה חדשה על אוצרות הטבע, חדירה חדשה לסודותיו, בין של החלל החיצון ובין של מסתרי הגרעין, מהוות הישג של גיבורים. הדחף הזה להתגבר על סכנה ועל קשיים, מובנה בנפש הגבר (שם, 51).
רוחו של דוד נער הרועים, שהרג בכוחות עצמו את גוליית, עדיין מסתתרת מתחת לעור הגבר. ההיסטוריה של האנושות היא שורה ארוכה של גיבורים המתגברים על רודנים, אפילו על ישויות אלוהיות ישנות. מספר סיפורי הגיבורים מהעת העתיקה ועד היום רבים מספור.
אחת הדוגמאות הבולטות במיתולוגיה היוונית של דמות הגיבור היא תזאוס, גיבורה הגדול של אתונה. בהתאם לארכיטיפ הגיבור, ילדותו של תזאוס הייתה מורכבת וקשה. הוא היה בנו של מלך אתונה איגיאוס אולם את ימי ילדותו בילה עם אמו בלבד בעיר שבדרומה של יוון. איגיאוס שב לאתונה לפני לידתו אולם בטרם שב, הניח בתוך בור חרב וזוג נעליים וכיסה אותם באבן גדולה. הוא הורה לאשתו לשלוח אליו את הילד שייוולד רק אם יהיה בכוחו לכשיגדל לגול את האבן מעל הבור. תזאוס, בעל הפוטנציאל האדיר, גלל את האבן מעל פי הבור ללא קושי ויצא למסע הגיבור לאתונה. הנעליים והחרב שהוציא מהבור הם סימבולים למסע שעליו לעבור, מסע האינדיבידואציה של יונג הכרוך במלחמה ובקושי. תזאוס, בדרכו לאביו סירב ללכת בדרך הים כי היא הייתה קלה מדי ובלתי מסוכנת. הוא רצה להיות גיבור גדול ולכן הלך בדרך היבשה מלאת התלאות. מסעו היה ארוך והרה סכנות, רצוף אקטים של גבורה מופלגת ועל אנושית. בעזרת אריאדנה אהובתו, האנימה שלו, הוא ניצח את המינוטאורוס – המפלצת האיומה אשר חציה אדם וחציה פר אשר שכנה בלאבירינת (המילטון, 1982).
התגלמות ארכיטיפ הגיבור בישראל
ארכיטיפ הגיבור ומסעו ממשיכים ומתגלמים בחיים המודרניים שלנו בסיפורים מחיי היומיום. ישראל למודת הקרבות והמלחמות, מחנכת את בניה אולי אף יותר מתרבויות פטריארכאליות אחרות, להיהפך לגיבורים. החברה הישראלית נתונה מאז הקמת המדינה במאבק מתמיד וניצבת תדיר מול אתגרים קיומיים ואחרים. מטבע הדברים חברה כזו מדגישה את נושא הגבורה, המצטייר כתנאי מוקדם והכרחי להמשך הקיום הפיזי והרוחני שלה.
בחברה הישראלית היהודית קיימים כמה אבות-טיפוס של גיבורים: אלו שמסרו את נפשם למען קידוש השם, הלוחם למען הכבוד היהודי (פרטיזנים, לוחמי הגטאות), החלוצים ועובדי האדמה והישראלים הנלחמים על מדינתם עבור עמם (תידור-באומל, 2004). בימי הציונות תורגם חזון הגיבור לשפת המציאות ע"י החלוץ, החקלאי, הלוחם, המפגין עוצמה, נחרצות, פעולה ועצמאות (שליט,1995). הציונות שמה דגש על זהות של כוח, אומץ ומיסטיקה של אלימות כתשובה לרדיפות ואיומי השמדה על עם ישראל. מה שנתפס כחולשה או חוסר אונים הומר בהחלטיות לכוח והגנה עצמית (שם, 48). בישראל של ימינו, השירות הצבאי המושרש ככורח עוד מימי הילדות המוקדמת, הופך לעתים למימוש ארכיטיפ הגיבור.
סופו של הגיבור כמעט תמיד באגדה ובמיתוס הוא שהוא מת, הופך להיות אל ואח"כ עולה השמיימה. דוגמאות לכך מופיעות למכביר כמו הסיפור על תחייתו של ישו, הסיפור על היעלמותו הפתאומית של אדיפוס, או עלייתו של אליהו הנביא השמיימה.
מותו של הגיבור הוא מותם של הנעורים ושל הפסיכולוגיה של הנער, וגם לידתם של הגבריות ושל הפסיכולוגיה של הגבר. מותו של הגיבור בחייו של הנער או של הגבר פירושו שהוא אכן הפנים את מגבלותיו. הוא פגש באויב, שהוא בעצם הוא עצמו, הוא התוודע אל הצד האפל החבוי בו המאוד לא 'גיבורי', הוא גבר על האם הגדולה.
מודעות לארכיטיפים הפועלים בתוך נפשנו, מרחיבה את התודעה שלנו ומקדמת תהליכים של אינדיבידואציה. טיפול פסיכולוגי הוא כלי עוצמתי לליווי תהליך חשוב זה.
אלימות כלפי ילדים במשפחה היא תופעה קשה ומורכבת אשר הופכת לרובנו את הבטן.
התפיסה המקובלת של משפחה היא מקור של אהבה ללא תנאי, חום ותמיכה, מסגרת המעניקה חסות לחבריה ומאפשרת גדילה ואושר. במקרים הקשים של אלימות במשפחה כלפי ילדים הופכים ההורים למקור סכנה והבית למלכודת.
שיקום פסיכיאטרי וטיפול פסיכולוגי נועדו להקל על המתמודדים עם אתגרים נפשיים ולשפר את איכות חייהם. באופן מסורתי וסטריאוטיפי נחשב טיפול פסיכולוגי (פסיכותרפיה) כפרקטיקה של ׳דיבורים׳ על הבעיות השונות עמן מתמודד הפונה לטיפול, לעומת זאת נחשב שיקום פסיכיאטרי להתערבות פרקטית יותר של ׳מעשים׳, חיזוק הכוחות והנעה לפעולה בתחומים כמו תעסוקה, דיור, חינוך ועוד.
הביטוי העממי ׳רק דיבורים בלי מעשים׳ מתעדף עשייה אקטיבית על פני התבוננות ושיחה. אולם, עבור המתמודדים עם קשיים נפשיים ובמיוחד במצבים של תחלואה נפשית קשה, חשובים גם הטיפול הפסיכולוגי וגם השיקום הפסיכיאטרי ובמיוחד חשוב השילוב של טיפול ושיקום בבריאות הנפש. לצערנו, בישראל של 2021 עדיין חסרים ארגונים של טיפול ושיקום נפשי הפועלים באופן אינטגרטיבי.
במטרה ללמוד מהניסיון המצטבר בעולם, הרשימה הנוכחית מתחקה אחרי מודלים לשיקום נפשי בעולם ומתעניינת במיוחד במידת השילוב של טיפול פסיכולוגי ושיקום פסיכיאטרי במסגרתם.
בדצמבר 2020, פורסם ע״י אור הראבן, תמר קרון, דייויד רועה ודני קורן ב- International Journal of Social Psychiatry, המאמר הבינלאומי הראשון על נסיגה חברתית ממושכת של צעירים בישראל.
המאמר מבוסס על חומרים שנאספו מפעילות צוות Outreach בטיפול בתופעה של הסתגרות וכן מראיונות שנערכו עם אנשי טיפול המתמחים בעבודה עם האוכלוסייה.
מחשבות אובדניות, ניסיונות התאבדות וגם מקרים של התאבדות ממומשת נמצאים סביבנו כל הזמן. אחד הדברים שמאפיינים את התופעות הללו היא שלא מרבים לדבר עליהן. עכשיו בימי הקורונה הופכים לצערנו המופעים השונים של אובדנות לנפוצים עוד יותר בשל עליה במצוקה הנפשית של רבים.
לפי הנתונים המתפרסמים מער״ן (קו טלפון לעזרה נפשית ראשונה), הם מקבלים בתקופה זו בממוצע שלושה דיווחים על אובדנות ביום המחייבים את שיתוף כוחות ההצלה (לעומת שני מקרים כאלה בסה״כ מינואר ועד מאי). למעשה מחודש מרץ ועד היום הם קיבלו כ-3,500 פניות בעקבות מחשבות אובדניות וניסיונות התאבדות, לעומת 1,857 בתקופה המקבילה ב-2019 .
לצד אלו הפונים לער״ן ולמקורות עזרה נוספים, רבים מאלו אשר חווים מחשבות אובדניות ואפילו ביצעו ניסיונות התאבדות אינם פונים לקבלת עזרה וטיפול מקצועי. להערכתנו אחת הסיבות לכך היא חוסר בידע ומידע בנוגע לאפשרויות ואופני הטיפול באובדנות. רבים חושבים בטעות שאין מה לעשות במצבים של אובדנות.
רשימה זו נועדה לארגן חלק מהידע הקיים על התאבדות, מחשבות אובדניות וניסיונות התאבדות וכן לשפוך אור על חלק משיטות הטיפול במצבים אלו. המטרה היא לפתוח את הנושא הכאוב הזה לדיון כיוון שמוכרחים לדבר על זה. זה ענין של חיים ומוות.
בידוד. נדמה שזו אחת המילים החמות ביותר בישראל כרגע. השורש ב.ד.ד מעולם לא היה פחות בודד. השיר ׳מיליוני אנשים לבד׳ של החברים של נטאשה מעולם לא היה רלוונטי יותר.
התפשטות וירוס הקורונה הובילה לכניסתם של עשרות אלפי ישראלים ומיליונים אחרים בעולם לבידוד, והיד עוד נטויה.
רשימה זו מנסה להתבונן על המצב הייחודי של בידוד חברתי מבחינה פסיכולוגית ועל האפשרויות השונות של קבלת עזרה נפשית בבידוד. בין השאר ננסה להבין מהו המצב הפסיכולוגי של המצויים בידוד? מה בין בידוד לבדידות ומה ביניהם לבין התבודדות? האם דרושה עזרה נפשית בבידוד? האם יש טיפולים מתאימים? ועוד.
לטובת התמודדות עם בעיות מורכבות, דרושים פתרונות יצירתיים ופשוטים. למעשה, הפתרונות למצבים הכי מסובכים נמצאים לפעמים ממש מתחת לאף. תראו את הים למשל, כמה הוא פשוט וזמין. תמיד שם, זז במחזוריות מושלמת. מחכה. אנחנו רגילים לנפוש ולהנות בו ולרובנו הוא גורם להרגיש טוב. אבל האם הוא גם יכול לסייע בהחלמה ממצבים קשים?
טיפול בפוסט טראומה באמצעות גלישת גלים, מציע לאנשים המתמודדים עם בעיה קשה ומסובכת, פתרון פשוט, זמין ובחינם – צאו לים! הגלישה לא תפתור את בעיותיהם אבל בהכוונה נכונה היא בהחלט יכולה לשטוף אותם בגל של תקווה.
A man in his twenties ceased talking five years ago, and since then he secluded himself in his own home. A young girl consistently refuses to go to school. A woman suffers from depression but strongly resists treatment. These people and many others are no doubt in need of help but will not go out and search for it. The question is: can psychotherapy have something to offer them? In-home psychotherapy, such as provided by Outreach Israel, can play an important role here.
