הדרכת הורים

חרדה חברתית בגיל ההתבגרות עלולה להקשות על בני נוער להשתלב בקבוצת השווים שלהם. היכולת להתערות בקבוצת השווים היא יכולת חשובה דרכה המתבגר לומד להכיר את עצמו ואת סביבתו ומגבש את זהותו. בנוסף יחסים חברתיים עם קבוצת השווים מהווים מקור חשוב לתמיכה, לשותפות, ליחסי אמון ולסיוע במצבי לחץ ומשבר. לפיכך, חשוב לזהות חרדה חברתית בגיל ההתבגרות ולסייע לצעירים בהתמודדות עמה.

מאת: הצוות של אאוטריצ׳

מהי חרדה חברתית בגיל ההתבגרות ?

התערות בחברה דורשת יכולת לתקשורת חברתית ותחושת ביטחון מספקת במצבים חברתיים. קשיים בתקשורת החברתית או חסכים ביכולת החברתית הם פער בין רצונו של אדם להתבטא,  לצור אינטראקציה או קשרים חברתיים ליכולותיו בפועל.  קושי זה עלול לאדם ולסביבתו הקרובה מצוקה רבה ולהגיע עד לכדי חרדה ממצבים חברתיים.

חרדה חברתית בגיל ההתבגרות היא פחד עז וממושך ממצבים חברתיים ו/או ממצבי ביצוע שהילד עשוי להיות חשוף בהם לביקורת מאחרים. בכלליות הפרעת חרדה חברתית מאופיינת בחשש מפני האפשרות להיות מובך בפומבי ורוב המצבים מעוררי החרדה הם בבית הספר.  מתבגרים בעלי הפרעת חרדה חברתית מדווחים כי הצורך לשוחח עם בני גילם, החשש לקרוא בקול בכתה, לכתוב על הלוח, להשתתף במשחק ספורטיבי וכיוב' מעוררים אצלם מצוקה של ממש. החשש הנפוץ של המתבגר הוא שהוא ישגה, יגמגם, יסמיק ויעורר את לעגם של חבריו.  בשל חשש זה נוטים המתבגרים להימנע מהמצבים שצוינו. כשההפרעה בדרגה גבוהה עלולים הצעירים להימנע מהליכה לבית הספר בכלל ובמצבים חמורים אף לסגת חברתית ולהסתגר.

התסמינים השכיחים של הפרעת חרדה חברתית אצל מתבגרים הם עוררות של המערכת הסימפטתית המתבטאת במודעות גוברת לפעימות לב, רעד, הזעה, הסמקה ,בחילה או צורך להשתין בעת חשיפה ציבורית או אפילו ציפייה למפגש חברתי.

מחקרים מלמדים על  עלייה בשכיחות של חרדה חברתית לקראת גיל ההתבגרות.  עלייה זו בשכיחות נובעת ככל הנראה מייחוס חשיבות רבה לדעה של בני הגיל,  של קבוצת השווים בתקופה זו של חיי הנער/ה במסגרת השינויים האופייניים לגיל אשר תוארו לעיל.

מה ההבדל בין ביישנות לבין חרדה חברתית בגיל ההתבגרות?

1. רמת החרדה – אדם ביישן לרוב לא יחווה את אותה רמת חרדה אשר אותה חווה לרוב אדם בעל חרדה חברתית.
2. הימנעות – אדם ביישן לרוב לא ינסה להימנע ככל האפשר מסיטואציות חברתיות אשר גורמות לו להרגשת אי נוחות.
3. עקביות – בשונה ממצב של אי נעימות זמנית של הביישנות, חרדה חברתית הינה מצב קבוע אשר דורש לרוב סיוע מקצועי.
4. פגיעה באיכות החיים: לא כל הביישנים חרדים- כמובן שקיימת חפיפה רבה בין ביישנות ובין החרדה והרבה מאד הסובלים מהפרעה זו הם ביישנים באופיים.  חשוב להדגיש כי ההיפך אינו בהכרח נכון-קיימים פרטים רבים אשר ביישנות היא אחת מתכונות האופי שלהם,  אך אינם סובלים מחרדה חברתית,  כלומר הביישנות אינה פוגמת באיכות חייהם.

ההפרעות השכיחות המתלוות להפרעת חרדה חברתית הן הפרעות חרדה אחרות ודיכאון וכמו כן חרדה חברתית בגיל ההתבגרות מגבירה את הסיכון לשימוש בחומרים ממכרים מרגיעים. במקרים חמורים מתבטאת ההפרעה בסירוב ללכת לבית הספר והיא גם גורם סיכון לפגיעה בהישגים הלימודיים ולנשירה מוקדמת מבית הספר.

הסברים תאורטיים של חרדה חברתית בגיל ההתבגרות

כמה מודלים תאורטיים ניסו להסביר את היווצרותה של הפרעת חרדה חברתית בגיל ההתבגרות:

1. מודל פגיעות דחק – המודל גורס שקיימת נטייה מולדת,  ביולוגית לפיתוח ההפרעה,  ושאופני ביטויה וחומרתה מושפעים מגורמים סביבתיים.  נטייה מולדת שנחקרה רבות ונקשרה להופעה של חרדה חברתית היא מזג מעוכב בינקות.  מזג זה מתאפיין בנטייה לחשוש מסיטואציות חדשות ולהימנע מהן. לדוגמא, תינוק עם מזג מעוכב יימנע מלשחק בצעצוע חדש או מליצור קשר עם ילד שאינו מוכר לו, לעומת פעוט עם מזג שאינו מעוכב.  ואולם, מזג מעוכב אינו גורם סיכון מספיק או הכרחי ליצירת ההפרעה. ההפרעה תיווצר כשילוב של מספר גורמי סיכון התפתחותיים והשילוב הספציפי שלהם (למשל שילוב של מזג התינוק עם מאפיינים של הורות וכו׳).
2. תאוריית ההיקשרות – תיאוריית ההיקשרות של בולבי רואה את ההיקשרות אל האחר כדחף אנושי בסיסי.בולבי ראה ביטחון רגשי כהשתקפות של ביטחון בזמינות של דמויות היקשרות,  ביטחון אשר נבנה בהדרגה  דרך התנסויות בילדות המוקדמת.  דפוסי ההיקשרות המתבססים בינקות בין תינוק לדמויות המטפלות המשמעותיות הן המודל הראשוני להתקשרויות חברתיות בעתיד.

במקרים בהם התפתח דפוס היקשרות לא בטוח עלול הילד להתקשות ביצירת קשרים חברתיים עם בני גילו.ההימנעות מקשרים והבידוד החברתי שוללים ממנו הזדמנויות להתאמן ולפתח את כישוריו החברתיים. בשל ערנותו ליכולתו החברתית הנמוכה עלול הילד להמשיך ולהסתגר ולהימנע מאינטראקציות חברתיות וכך נוצר מעגל 'קסמים' שמחזק ומשמר את ההפרעה.

הסברים קוגניטיביים של חרדה חברתית אצל מתבגרים

הטיות בחשיבה ופרשנות שלילית לאירועים חברתיים מאפיינים קוגניטיבית את הלוקים בהפרעת חרדה חברתית בגיל ההתבגרות.  ילדים חרדים נוטים יותר לצפות שמשהו רע יקרה, נוטים לפרש באופן שלילי תרחישים עמומים ולהעריך באופן חסר את היכולות שלהם להתמודד עם קשיים.

חלק מההטיה הקוגניטיבית היא הטיה בקשב לסימנים מאיימים (פנימיים וחיצוניים. (למשל , ילד חרד ישים במיוחד לב לתחושת רעד ואפילו קלה ביותר בקולו או להסמקה. הקשב החיצוני יופנה לרמזים של ביקורת ושל שיפוט שלילי מהסביבה וילדים צוחקים או מחייכים יתפרשו כלועגים לו וכדומה.

הסברים התנהגותיים של חרדה חברתית בגיל ההתבגרות

ההימנעות מחוויה מודגשת בתור האלמנט המרכזי בשימור ההפרעה של חרדה חברתית אצל מתבגרים.

בכל פעם שיש הימנעות ממצב מלחיץ , כמו למשל, מסיטואציה חברתית, הצעיר חווה ירידת מתח. ירידת המתח מתגמלת עבורו ומחזקת למידה של התנהגות המחזקת את ההפרעה. לפי גישה זו , התעמתות עם הפחד וחשיפה לאירועים המלחיצים תכחיד באופן הדרגתי את הצורך בהימנעות ואת החרדה.

בנוסף, גישות מסוימות בוחנות את הליקויים ביכולות לתקשורת חברתית ובמיומנויות חברתיות לא כתוצר של הפרעת החרדה אלא כגורם,  או לפחות כגורם משמר של הפרעת החרדה ומדגישות את החסרים במיומנויות חברתיות.  במילים אחרות היכולת המונמכת לתקשורת חברתית עשויה להיות חלק מהתנהגויות מגוננות אל מול חרדה חברתית בגיל ההתבגרות אך עלולה גם לשמר ולהעצים את החרדה.

הסברים תרבותיים של חרדה חברתית בגיל ההתבגרות:  תפקיד התרבות הדיגיטלית

הפוטנציאל לנראות ולחשיפה לביקורת מצד אחרים גבוה יותר ככל שמתבגרים חשופים ביותר ויותר אמצעי תקשורת ומדיומים מגוונים (פייסבוק , ווטסאפ, אינסטגרם וכו׳). הרשתות החברתיות מקדמות מדידה של מידת הקבלה החברתית (למשל לייקים) באופן שמקדם השוואה, תחרות ועשוי לחזק תחושות של חוסר ערך,  כאשר קיימת נטייה מראש לכך.

השימוש הרווח במדיומים הדיגיטליים עשוי לבוא על חשבון אינטראקציה בינאישית ותקשורת חברתית ישירה. חסרים במיומנויות החברתיות יכולים להיווצר או להשתמר כתוצאה מ'התחבאות מאחורי מסכים'. מצד שני, ניתן לחשוב על התרבות הדיגיטלית כמאפשרת אינטראקציות חברתיות מתווכות במקום מצב בו הייתה הימנעות מוחלטת.

הטיפול בחרדה חברתית בגיל ההתבגרות

בימינו ההתערבויות הנפוצות והיעילות לפי מחקרים לחרדה חברתית בקרב מתבגרים הן טיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT) ו/או טיפול תרופתי. במסגרת טיפול סי.בי.טי לחרדה חברתית של מתבגרים המטפלים מסיייעם  לצעירים בלמידה והבנה כי התגובות שלהם הן תגובות לפרשנות המחשבתית לאירוע/לתחושה ולא לאירוע עצמו. מתוך כך מתאפשר במסגרת הטיפול לתרגל עם המטופל תגובות שונות ואלטרנטיביות לתגובות האוטומטיות. בנוסף, המטפלים מלמדים את המטופל לחשוב ולהתבונן על המחשבות שלו באופן ביקורתי ולהפריך חלק מהן. בהמשך הטיפול ניתן לבצע חשיפה מדורגת לאירועים /משימות המעוררות חרדה תוך ליווי צמוד ופיתוח טכניקות הרגעה והרפייה. טיפול זה מבקש לסייע בזיהוי כשלים מחשבתיים המאפיינים מצבים של חרדה חברתית בגיל ההתבגרות וכן בשינוי דפוסי התנהגות נלווים.

יתרון הטיפול של אאוטריצ׳ בחרדה חברתית בגיל ההתבגרות

הטיפול בהפרעת חרדה חברתית בגיל ההתבגרות עלול להיות מאתגר. סיבה מרכזית לכך היא הנטייה של הצעירים המתמודדים עם ההפרעה להימנע מאינטראקציות בינאישיות, במיוחד עם גורמים לא מוכרים כמו אנשי הטיפול. אתגר זה מתווסף לאתגרים המאפיינים טיפול פסיכולוגי בגיל ההתבגרות מלכתחילה וביניהם היעדר שיתוף פעולה או קשיי התמדה בטיפול.

אל מול אתגרים אלה, פיתח הצוות של אאוטריצ׳ שיטות ייחודיות ליצירת קשר, העלאת מוטיבציה והתמודדות עם התנגדות של צעירים. אחד הכלים החשובים במסגרת מאמצים אלה הוא קיום טיפולים לפי הצורך בבתי המטופלים או בסביבת חייהם הטבעית. טיפולים ייחודיים אלה המכונים גם ליווי טיפולי מוכיחים עצמם לפי הניסיון שלנו בהפחתה של החרדה והגדלת הסיכויים ליצירת קשר טיפולי וקיומו לאורך זמן. צוות המטפלים שלנו כולל מטפלות ומטפלים בעלי ניסיון רב בטיפול במתבגרים אשר מגיעים אל סביבת החיים של המתבגר/ת ויוצרים בה קשר הכולל מרכיבים של שיחה ושל עשייה פעילה משותפת.

במקביל לטיפולים אלה אנו מציעים הדרכה להורים אשר ילדיהם מתמודדים עם חרדה חברתית בגיל ההתבגרות במסגרתה לומדים ההורים כיצד לסייע לילדיהם בהתמודדות עם החרדה שלהם וגם כיצד לקיים שגרת חיים לצד החרדה.הניסיון שלנו מלמד שהתבוננות על המערכת המשפחתית בכללותה ועל הדינאמיקות בתוכה מסייעים רבות בהתמודדות עם מצוקות של פרטים בתוך המשפחה כמו למשל במצבים של חרדה חברתית בגיל ההתבגרות.

 משפחות של מתמודדי נפש מושפעות רבות מהמצבים של יקיריהן וגם יכולות להשפיע עליהם. אנחנו באאוטריצ׳ מטפלים מתוך תפיסה מערכתית-משפחתית המבקשת להדגיש את מקומן של משפחות של מתמודדי נפש בתהליכי הריפוי וההחלמה ומנסה להעניק להם את הכלים והתמיכה הדרושים על מנת להקל על הקושי שלהן כמו גם לתמוך בתהליכי ההחלמה של יקיריהם. ברשימה הנוכחית נציג מספר רעיונות והצעות לגבי תפקידן של משפחות של מתמודדי נפש בתהליכים של החלמה וריפוי.

מאת: צוות אאוטריצ׳.

פרספקטיבה הסטורית בנוגע למשפחות של מתמודדי נפש

בעבר התפיסה הרווחת הייתה כי היווצרותה של מחלת הנפש כרוכה במערכת יחסים לא בריאה בין בני המשפחה. בהתאמה לתפיסה בעייתית זו, במסגרת הטיפול בני המשפחה הורחקו מבן המשפחה החולה, והושארו מחוץ למסגרת הטיפולית שלו בבתי חולים פסיכיאטריים.

לצד זה, התפתחה בעיקר בשנות ה-50 עמדה מקצועית הקושרת בין פסיכופתולוגיה של הורים לבין התפתחות הפרעות נפשיות אצל ילדיהם. במחקרים בהמשך לא נמצאו הוכחות לעמדה זו אולם תאוריות אלו, למרות שלא הוכחו, הותירו תחושות אשמה וקושי בקרב המשפחות ותרמו לסטיגמה שלילית שלהן (למשל אליצור,טיאנו, מוניץ ונוימן, 1987).

בעשורים האחרונים אנו עדים לשינוי חיובי של הגישות כלפי משפחות של מתמודדי נפש. בני המשפחה הפכו מ"גורם" (או לפחות "תורם") למחלה לשותפים מלאים לטיפול (care) , הזקוקים לכלים למען הסיוע בתהליך ההחלמה של קרוב המשפחה. זו התפיסה המנחה גם אותנו בצוות אאוטריצ׳ במהלכים הטיפוליים אותם אנו מציעים ליחידים ובני משפחה.

כיצד יכולות לסייע משפחות של מתמודדי נפש להליכי החלמה?

הסיוע של בני המשפחה למתמודדי הנפש מקל גם על היחידים וגם על בני המשפחה מכיוון שהוא מפחית את הסבל של כל בני המשפחה ומייצר תחושות חיוביות של תרומה, נתינה ושליטה לעומת חוסר אונים ופסיביות.

השלב הראשון בהתערבות של משפחות של מתמודדי נפש בתהליך ההחלמה שלהם הוא בלמידה על המחלה ועל ההחלמה ממנה. לאחר מכן הם יכולים בעזרת אנשי המקצוע בשלל אמצעים כגון: להעריך את הצרכים והמשאבים, ללמוד כיצד לסייע להתמודד עם סימפטומים ולהפחית סיכויים להישנות של המחלה, ליצור סביבה תומכת, לחזק את הכוחות של המתמודדים, להתמקד בעתיד ולא לשקוע בעבר, לחגוג צעדים קטנים לעומת החזקה בציפייה לשינויים גדולים בתוך פרק זמן קצר ועוד ועוד.

להלן רשימה חלקית של אפשרויות לתמיכת משפחות של מתמודדי נפש בתהליכים שלהם:

• טיפוח עצמי חיובי של האדם באמצעות מתן חיזוקים להצלחות.
• תמיכה בנגישות להזדמנויות ופעילויות הקשורות בגילוי עצמי: טיפול, כתיבת יומן, כתיבת שירים וכו'
•  עידוד של המתמודד לתת מעצמו לאחרים ולא רק לקבל.
•  עידוד של המתמודד לפתח קשרים חברתיים.

ועוד…

אמצעים לתמיכת משפחות של מתמודדי נפש בתהליך החלמה

להלן כמה הצעות לפעולות מעשיות שיכולים לבצע חברי משפחות של מתמודדי נפש על מנת להקל על המתמודדים ולתמוך בתהליכי ההחלמה שלהם:

הגדרת משמעות ההחלמה

בני משפחה ומתמודדים יכולים לבחון יחדיו את משמעות ההחלמה. תהליך זה יכול להתבצע באמצעות שיחות שאינן מלחיצות על אפשרויות לשינוי. במסגרת השיחות יוכלו בני המשפחה לעזור למתמודד לחשוב על חייו כבעלי הזדמנות ופוטנציאל ומתוך כך לעזור לאדם להגדיר את ההחלמה בשביל עצמו – כיצד הוא היה רוצה שחייו יראו? מה היה רוצה לעשות עם הזמן שיש לו? אמצעי יעיל בשיחות מהסוג הזה הוא שימוש בשאלות פתוחות כגון: "אם לא היו לך כמה מהקשיים שאתה חווה לאחרונה, מה היית עושה שאינך עושה כיום?"

בחינת מידת שביעות הרצון וסיפוק מתחומים שונים בחיים

משפחות של מתמודדי נפש יכולות לסייע להם בהתבוננות עצמית ורפלקציה על תחומים שונים בחייהם כגון

• חברויות
•  עבודה משמעותית
•  פעילויות פנאי.
• מערכות יחסים משפחתיות.
• מצב דיור.

ההתבוננות המשותפת על הסטטוס של המתמודד בכל אחד מתחומים אלה ואחרים, כאשר היא נעשית באופן לא שיפוטי ותומך, מסייעת בקביעת מטרות לשיקום ומהווה את הצעד הראשון בהתקדמות לעברן.

תמיכה בקבלת החלטות אוטונומית

בני משפחה של מתמודדי נפש יכולים לתמוך בקבלת החלטות עצמאיות של יקיריהן ולקיחת אחריות על התוצאות. תהליך זה מתאפשר במסגרת דיון בצורה פתוחה על חששות, מתוך כבוד לזכות המתמודד/ת לקבל החלטות. במסגרת שיחות אלה ניתן להשתמש בשיטות לפתרון בעיות ולסייע למתמודדים לראות שמכשול או קושי אינם סיבה לויתור על התהליך, כמו כן כדאי להדגיש כי מותר לטעות ויש לכבד את "הכבוד שבסיכון".
לעומת זאת כשמזהים טעות שנעשתה כדאי להימנע מלומר "אמרתי לך" ולהתבונן יחד על החלטה כלשהי שהתקבלה והבנת חסרונותיה.

ניהול לחץ

לחץ הוא גורם מעכב ומסכן בתהליכי החלמה של מתמודדים ובכלל. לבני משפחות של מתמודדים יכול להיות תפקיד מרכזי בזיהוי, מניעה ו/או הפחתה של לחצים בקרב יקיריהם ובסביבת הבית בכלל. כדאי לזהות לצד המתמודד את האופן בו הלחץ משפיע  על סימפטומים והישנות המחלה ולפתח יכולת לזהות סימנים של לחץ (פיזיים או נפשיית) וכן אסטרטגיות להפחתת לחץ.

לפתח תוכנית למניעת הישנות המחלה

תהליך הישנות המחלה (relapse) הוא טבעי בחלק מההפרעות הנפשיות ולרוב ניתן לזהות אותו מראש. משפחות של מתמודדי נפש יכולות לסייע להן בזיהוי הסימנים להישנות המחלה, למשל ע״י שיקופים עדינים.
כמו כן חשוב להחליט על צעדים ליצירת תכנית למניעת הישנות תוך זיהוי מנגנונים מגנים (כגון שגרה, ספורט, טיפול ועוד)

לשמר את התקווה 

אחד המשתנים החשובים להחלמה הוא שימור של התקווה ומשפחות של מתמודדי נפש יכולות לסייע בכך רבות. תנאי ראשון והכרחי לכך הוא האמונה של בני המשפחה ביקיריהם וביכולת שלהם להחלים. בהמשך לכך יש להעביר את מסר האמונה של משפחות של מתמודדי נפש אליהם ולהדגיש כי הם יכולים להחלים וליצור שינויים רצויים. כדאי לשים לב לכל שיפור הכי קטן ולציין אותו ובמקביל להבין שהחלמה לוקחת זמן ומתקדמת באופן שאינו לינארי. ככל שיותר בני משפחה של מתמודדים וחברים וקרובים אחרים מעורבים בתהליך, ניתן לפתח חזית אחידה או ׳קנוניה׳ של תקווה המשותפת לכל הגורמים, כולל כמובן אנשי המקצוע.

מצוקה של חברי משפחות של מתמודדי נפש

מחקרים רבים מדדו וזיהו את המצוקה ותחושת הנטל (burden) הכרוכה בהיות בן משפחה של מתמודד נפש. בין השאר דווח על תחושות חרדה, תסכול, דאגה, עומס, דיכאון, אבל, כעס, בושה ואשמה.

 נהוג להתייחס בהקשר הזה לנטל אובייקטיבי הכולל בעיות פרקטיות יומיומיות כגון מגבלות על זמן הפנאי, מגבלות על התחום החברתי והתעסוקתי, אובדן הכנסה, ופגיעה ביחסים המשפחתיים ובחלוקת התפקידים בבית, לעומת נטל סובייקטיבי המתאר את ההשלכות הפסיכולוגיות השליליות של המחלה על המטפלים כגון תחושות של אובדן, דיכאון, חרדה ובושה.

במחקר אשר עסק בהתמודדות של בני משפחה של אנשים עם מחלות נפש עם סטיגמות חברתיות (שטרוך, שרשבסקי, שגיב, בידני-אורבך ולכמן, 2006), ההורים שרואיינו דיווחו על:

איך אפשר להקל על המצוקה של משפחות של מתמודדי נפש

על המצוקה של משפחות של מתמודדי נפש משפיעים  משתנים שקשורים למחלה (חומרה, משך), תמיכה משפחתית שהמשפחה זוכה לה, סגנונות התמודדות עם המחלה, האופן בו המחלה נתפסת על ידי המשפחה ועוד.

על מנת לסייע למשפחות של מתמודדי נפש חשוב להכיר בנטל שלהן עצמן ולא לראות בהן כלי ליצירת שינוי בהתנהגות המתמודדים עצמם בלבד. שרותים שונים למשפחות יכולים להציע מתן כלים ותמיכה באופן קבוצתי או פרטני. בין השירותים הקבוצתיים ניתן למצוא קבוצות פסיכו-חינוכיות (מתן ידע וכלים להתמודדות משפחתית עם המחלה), קבוצות תמיכה (מתן תמיכה הדדית ושיתוף), קבוצות ממוקדות סטיגמה (הפחתת הנטל שקשור בסטיגמה) ועוד. השירותים הפרטניים מגוונים גם הם וכוללים הדרכה וליווי למשפחות בהתאם לצרכיהן.

בנוסף, מחקרים על בני משפחה המטפלים באנשים עם תחלואה נפשית קשה מצאו כי רמות גבוהות יותר של תמיכה חברתית היו קשורות באופן חיובי לאיכות החיים, וקשורות באופן שלילי לנטל הטיפול ולבדידות (Zhang et al., 2021)

המענה של אאוטריצ׳ לסיוע עבור משפחות של מתמודדי נפש

צוות אאוטריצ׳ פועל כאמור מתוך תפיסה מערכתית-משפחתית הרואה במשפחות של מתמודדי נפש חלק חשוב ובלתי נפרד מהתהליך הטיפולי. למעשה רבים מהטיפולים אצלנו מתחילים ביוזמת בני משפחה ואנו מדגישים כבר בקשר הראשוני עמם שהם חלק בלתי נפרד מהתהליך הטיפולי. המעורבות של הורים ובני משפחה יכולה לבוא לידי ביטוי בהשתתפות רציפה בתהליכי ייעוץ והדרכה, שמירה על קשר רציף עם הצוות הטיפולי, הפעלה של רשת של תומכים ומקורבים , השתתפות בתהליכים של טיפול לכל המשפחה ועוד.

במסגרת אינטראקציות אלה בין משפחות של מתמודדי נפש ואנשי צוות אנו מאמינים כי הסברה (פסיכו-אדוקציה) לגבי ההפרעות הנפשיות והטיפול בהן צריכה להיות מרכיב חשוב בהתערבויות ופועלים על מנת לסייע בכך. מעבר לכך אנו מאמינים כי התערבויות צריכות לכלול את בני המשפחה לא רק כבעלי עניין המשפיעים על המתמודדים עצמם, אלא גם כלקוחות בפני עצמם, הזקוקים לעזרה, תמיכה והדרכה מתמשכים.

מקורות וקריאה מומלצת

שטרוך, נ', שרשבסקי, י', בידני־אורבך, א', לכמן, מ', שגיב, מ' וזהבי, ט' (2007).

סטיגמה בתחום בריאות הנפש: עמדות, התנסויות והתמודדויות של הורים לאנשים המתמודדים עם מחלה פסיכיאטרית (דו"ח מחקר). ירושלים: מכון ברוקדייל.

Alyafei, A. H., Alqunaibet, T., Mansour, H., Ali, A., & Billings, J. (2021). The experiences of family caregivers of people with severe mental illness in the Middle East: A systematic review and meta-synthesis of qualitative data. Plos one, 16(7), e0254351.‏

Corrigan, P. W., & Miller, F. E. (2004). Shame, blame, and contamination: A review of the impact of mental illness stigma on family members. Journal of Mental Health, 13(6), 537–548.‏

Hasson-Ohayon, I., Or, S. E. B., Vahab, K., Amiaz, R., Weiser, M., & Roe, D. (2012). Insight into mental illness and self-stigma: The mediating role of shame proneness. Psychiatry Research, 200(2-3), 802–806.‏

Lefley, H. P. (1992). The stigmatized family. Stigma and mental illness, 127–138.‏

Zhang, B., Conner, K. O., Meng, H., Tu, N., Liu, D., & Chen, Y. (2021). Social support and quality of life among rural family caregivers of persons with severe mental illness in Sichuan Province, China: mediating roles of care burden and loneliness. Quality of Life Research, 30(7), 1881-1890.‏

 

 

קשיים ביחסים במשפחה מופיעים בכל המשפחות לפרקים. הגישה הרב דורית להתבוננות על יחסים במשפחה אשר פותחה ע״י Bowen  מציעה נקודת מבט המתייחסת להיסטוריה המשפחתית כבסיס להבנת התהליכים המתרחשים בתא המשפחתי.

מקורם של קשיים ביחסים במשפחה

הגישה הבין-דורית רואה את המקור לקשיים המתעוררים כיום בתא המשפחתי תוצאה של קונפליקטים לא פתורים במשפחות המוצא. אי פתירת המשקעים במשפחות המוצא עשויה להוביל לדפוסי התקשרות רב דוריים בעייתיים. הדפוסים הללו יכולים להתבטא במגוון רחב של אופנים, בין אם מפורשים (התנהגות, רגש וכד') ובין אם מרומזים (סוגיות טעונות רגשית). ההנחה המוצעת על ידי גישה זו היא כי קיימת השפעה רבה, של דורות קודמים, על מגוון רחב של דרכי התמודדות, גיבוש זהות נפרדת וכדומה. טיפול משפחתי יכול לסייע בהבנת הדינאמיקות המשפחתיות והתמודדות איתן.

התיאוריה של מערכות המשפחה

Bowen המפתח של התיאוריה של מערכות המשפחה, תופס את המשפחה כיחידה רגשית, בה רשת של מערכות יחסים שזורות, אותן ניתן להבין בצורה הטובה ביותר על ידי אימוץ המבט הבין-דורי.

בניגוד לתיאורטיקנים ומטפלים בדיסציפלינה של הטיפול המשפחתי, טען Bowen כי המוטיבציה הבסיסית המניעה התנהגויות וחוויות של הפרט נובעת מכוחות מנוגדים הפועלים בו זמנית בתוך התא המשפחתי- של משיכה ודחיפה בין בני המשפחה לשם איחוד מחד והתרחקות מנגד (אינדיבידואליות מול שייכות).

המיקוד העיקרי של Bowen בתיאוריה היה המערכת הרגשית של היחסים הבינאישיים במשפחה.

8 קונספטים להבנה של הקשיים ביחסים במשפחה לפי הגישה הרב-דורית

לשם הבנת התהליכים המשיג Bowen 8 קטגוריות השזורות זו בזו. משמע, ניתן להבין באופן מלא את הקטגוריה ואת ההתנהלות המשפחתית הייחודית, רק בהינתן ההבנה של שאר המשתנים בתיאוריה.

1. נפרדות העצמי: המידה בה קיימת נפרדות של העצמי בקרב הפרט במשפחה משקפת את היכולת של אותו פרט להפריד בין תהליכים אינטלקטואליים, לבין תהליכים רגשיים אותם חווה. מתוך כך ניתן להבין כי הנפרדות מיוצגת על ידי היכולת של הפרט להמנע מתגובה המושפעת מתהליכים רגשיים, תוך הפרדתו מן החשיבה הרציונלית. מצב קיצוני מוביל לחוסר היכולת של הפרטים לשרוד ללא נוכחות האחרים, מה שמונע בהמשך את תהליכי הנפרדות של הפרט ושל המשפחה כולה. על מנת לתאר את המנעד הקיים המשיג Bowenאת הניגודים- התמזגות- נפרדות. מידת הנפרדות של כל פרט, מתבטאת במידה בה מסוגל לחוות עצמו כנפרד הן במסגרת המשפחתית והן ביחסים עם אנשים משמעותיים נוספים בחייו ובמיוחד יחסים במשפחה.
2. משולשים: במערכות יחסים זוגיות בהן שני ההורים לא הצליחו ליצור נפרדות של העצמי, קיים קושי גדול יותר להתמודד עם חרדות הפוקדות את אחד מהפרטים במשפחה. במצב בו הזוג אינו מסוגל לשאת לבדו את המשקל, והחרדה זולגת ומציפה, היא לרוב מגיעה לגורם שלישי, על מנת לסייע בהתמודדות. הגורם השלישי יכול להיות הילד המשותף, מכר, ידיד או דמות טיפולית כלשהי. בהינתן גמישות ונפרדות מתאפשר להתמודד עם החרדה באופן אדפטיבי. פעמים אחרות נוצרים משולשים פנימיים רבים המובילים את המשפחה כולה למצב של אי ספיקה וחוסר תפקוד המוכלל על שאר הפרטים, גם אם אינם נוגעים בדבר. תרחיש מסוג זה יתממש במשפחות בהן הנפרדות של הפרטים נמוכה.
3. המערכת הרגשית של הגרעין המשפחתי: על פי Bowen בעת בחירת פרטנר לבניית תא משפחתי, מחפש הפרט אחר דמות בעלת רמת נפרדות העצמי הדומה לשלו. כך מתקיימת זוגיות דיפוזית, המובילה למערכת רגשית לא יציבה, המתקשה להתמודד באופן אדפטיבי עם חרדה ושינויים. מערכת רגשית מסוג זה עלולה להוביל לביטויי אלימות, ריחוק ותפקודים לקויים נוספים, כחלק מניסיונות המשפחה לשמור על יציבות ולהגיע לפתרון מפחית חרדה. Bowen ניסח שלושה דפוסי סימפטומים במשפחה הגרעינית, כתוצאה מהמיזוג של בני הזוג: 1. תפקוד לקוי פיזי או רגשי של אחד מההורים: במקום להתמודד ישירות עם הקונפליקטים המשפחתיים, החרדה מועברת מהפרטים השונים, במשפחה הלא נפרדת, ונספגת על ידי אחד ההורים באופן סימפטומטי. 2. קונפליקט זוגי לא פתור, כרוני וגלוי: מצב רגשי לא יציב בין רגשות חיוביים לשליליים וקירבה או ריחוק רגשיים, בעצמה גבוהה. החרדה נספגת על ידי הבעל והאישה. 3. לקות פסיכולוגית של הילד: מאפשר להורים להתמקד בלקות של הילד ולהמנע ממגע עם הכשלים שלהם בחוסר הנפרדות. החרדה המשפחתית מושלכת ונספגת על ידי הילד, המבטא את המצוקה המשפחתית בסימפטומים נפשיים ("החולה המדומה").
4. תהליך השלכה משפחתי: ההורים אינם מגיבים לכל ילדיהם באותו האופן. בשל כך ניתן לזהות כי ההורים מעבירים את מידת הנפרדות שלהם באופן לא שוויוני או אחיד לבני המשפחה השונים. כך נוצר מצב בו לאותו זוג הורים יגדלו ילדים ברמות נפרדות שונות ומגוונות. על פי Bowen, יבחרו ההורים הפחות נפרדים להתמקד בילד הפחות בוגר, ללא התייחסות לסדר הלידה. Bowen קרא לתהליך בו ההורים מעבירים את רמת הנפרדות הנמוכה שלהם על הילד המועד והפגיע ביותר- לתהליך זה קרא תהליך השלכה משפחתי. כך מועברת חוסר הנפרדות מההורים לדור הבא, דרך אותו ילד מועד.
5. התנתקות רגשית: הילדים המעורבים בתהליך ההשלכה פעמים רבות יחפשו אחר דרכים מלאכותיות ולא אדפטיביות ליצור נפרדות מהמשפחה. לעיתים הנפרדות תיעשה על ידי שינוי חיצוני (מיקום מגורים), ולעיתים פנימי (תהליכים נפשיים של דה-ואלואציה וניתוק רגשי). Bowen מתייחס לתהליכי הנפרדות המלאכותיים הללו כהתנתקות רגשית, בריחה אמוציונאלית והתרחקות ממגע רגשי ולא נפרדות אדפטיבית ומפתחת.
6. תהליכי העברה בין-דוריים: מתייחס להעברה בינדורית של דפוסי נפרדות לא תקינים, המתבססת על 2 משתנים מרכזיים: א. בחירת בן הזוג- לרוב בוחרים בני זוג בהתאמה למידת נפרדות העצמי, כך מוצא עצמו פרט בעל חוסר נפרדות יוצר משפחה בשיתוף עם בת זוג ללא נפרדות. ב. תהליך ההשלכה המשפחתי- העברת חוסר הנפרדות של ההורים לילדים המועדים, ובכך מנכיחים ומעצימים את חוסר נפרדות העצמי של הילד, שבתורו ייצור תא משפחתי עם בת זוג תואמת, עימה יעשה תהליך חוזר של השלכה משפחתית.
7. מיקום האחים: Bowen טוען כי ישנה משמעות רבה לסדר הלידה על אופי הילד והתפקודים המנטאליים וההתנהגותיים שלו במשפחה. מתוך הנחה זו מציע כי על מנת ליצור זוגיות מוצלחת יותר יש להתחשב בסדר הלידה, כך למשל בן בכור ידע לקחת על עצמו אחריות בעוד הקטן ביותר ידע לאפשר זאת. לעומת זאת שני בני זקונים יצפו כי האחר יבצע את התפקודים אותם הורגל כי שאר הפרטים במשפחה מבצעים.
8. רגרסיה חברתית: לטענת Bowen החברה הינה כמו משפחה, המכילה בתוכה את הכוחות המנוגדים של חוסר הנפרדות ושל אינדיבידואליות. כך, בהינתן מתח מתמשך ואקלים חברתי חרד, תיתכן פריצה של הצורך באחדות, לצד סחף של כוחות המניעים לכיוון אינדיבידואציה, מה שעל פי דעתו, יוביל לבסוף להעצמת החרדה החברתית.

טיפול בקשיים ביחסים במשפחה באאוטריצ׳

צוות אאוטריצ׳ מחזיק בתפיסה מערכתית בנוגע לאתגרים אישיים ובינאישיים, כלומר אנו סבורים כי יש להתייחס לבעיות ואתגרים נפשיים בקונטקסט המשפחתי והחברתי בו הם מופיעים. לעיתים, גם הטיפול צריך לכלול אלמנטים מערכתיים כמו למשל עבודה עם ההורים במקרה של טיפול בילדים, או עבודה עם ילדים בוגרים של קשישים המקבלים סיוע נפשי  ועוד. פעמים רבות קשיים ביחסים במשפחה נגרמים בגלל בעיות תקשורת בין חברי התא המשפחתי. מפגשים טיפוליים, אשר יכולים באאוטריצ׳ להתקיים בבית המשפחה, בקליניקה או כטיפול בוידאו, מסייעים בשיפור התקשורת ופתרון בעיות.

סוגיית מקום האבהות והתפקידים של אבות בטיפול בילדים ובכלל במשפחה, הפכו בשנים האחרונות מוקד עניין בפסיכולוגיה, לאחר תקופה ארוכה בה היו האימהות במרכז הבמה. למעשה עם השנים, פסיכולוגים הגיעו להבנה כי ישנם תפקידים מרכזיים לאבות בטיפול בילדים המשפיעים על התפתחותם וחשוב לקחת אותם בחשבון בהתייחסות לתהליך ההתפתחות של ילדים. רשימה זו מספקת רקע לנושא ומחשבות על התפקידים של אבות בטיפול בילדים מהבחינה הפסיכולוגית ומציגה עמדות של תאורטיקנים בולטים לגבי תפקידי האבות והשפעתם על התפתחות הילד. 

מאת: צוות אאוטריצ׳

קרא עוד›

התיאוריה הפסיכולוגית ברובה מזניחה את הנושא של תפקיד האב בהתפתחות הילד מהבחינה הפסיכולוגית ובכלל. מרבית הכתיבה על התפתחות פסיכולוגית קשורה לקשר אם-תינוק, הסימביוזה ביניהם, ההשפעה של פתולוגיות האם על התינוק וכדומה. האב חסר תפקיד ברבות מהתיאוריות, באחרות הוא פשוט צריך לעזור לאם לעבור את התהליך ועוד. טקסט זה שם את האבות במוקד ובוחן את תפקיד האב בהתפתחות הפסיכולוגית של הילד.

מאת: הצוות של אאוטריצ׳

שלושה תפקידים בולטים של האב בהתפתחות הילד

אחת ההתייחסויות הבולטות לנושא של תפקיד האב בהתפתחות הפסיכולוגית של הילד מופיעה במאמר החשוב בשם הזה (The role of the father and child development) אשר פורסם כבר ב-2002. במאמר מתייחסים הכותבים Mary Target & Peter Fonagy לשלוש מסגרות תיאורטיות פסיכולוגיות שהתחשבו בתפקיד האב בהתפתחות הילד:

1. האב האדיפלי
2. האב המאפשר ספרציה מהאם
3. האב כמארגן יכולות נפשיות (האב הסימבולי)

האב אדיפלי

תואר ע"י פרויד כדמות סמכותית מסוכנת ומפחידה הנוצרת במיינד של הילד ועומדת בדרכו לאיחוד הנכסף עם האם. במילים אחרות לפי תאוריה זו הילד זועם על האב ורוצה להשמידו.
אם מסתכלים על התיאוריה האדיפלית בקונטקסט החברתי ניתן לומר בגדול כי האבות דאז היו בעיקר נעדרים בעוד האבות המודרניים בעולם המערבי בד"כ נוכחים יותר. הכותבים מעדנים את תדמית האב המפחידה במודל האדיפלי המקורי. הם מראים כי התדמית השלילית שלו בפסיכואנליזה הקלאסית אינה אוניברסאלית אלא תרבותית.
מאוחר יותר כשהגיעו בולבי ותאוריית ההיקשרות דובר על כך שחוסר התגובתיות והרגישות של אחת מהדמויות המטפלות לצרכי ההיקשרות של הילד הן שהובילו לעוינות מצדו כלפי אותה דמות, לאו דווקא האב (ולאו דווקא סיפור אדיפלי…). הכעס לפי בולבי הוא תגובה טבעית לאיום על מערכת יחסים היקשרותית והפרתה, זהו מנגנון הישרדותי שגורם לדמות המטפלת בד"כ להגביר את תשומת הלב לילד ולענות על צרכיו.

אב האינדבדואציה  (The unattachment father)

התפקיד המרכזי של האב כאן הוא לעזור לילד לרכוש זהות בשנים הראשונות לחייו. כאן מדובר על מערכת יחסים חיובית שבבסיסה הזדהות עם האב המאפשרת לילד לערוך דיפרנציאציה בינו ובין האם. מאהלר דיברה על חשיבות האב בשלב הספרציה אינדבדואציה ובשלב הרפרושמט.
האב בעל תפקיד חשוב כאן מכיוון שאין לו קשר סימביוטי עם הילד ולכן הוא מאפשר לו חקירה וגילוי ועוזר לו בתהליך ההתפתחות. האב מספק ייצוג נוסף השונה מייצוג האם-תינוק ומאפשר בכך יצירת מרחק נפשי ויציאה מהדרמה הדיאדית. יוצא מכך שהאבהות משרתת באופן חשוב את האוטונומיה, האינדבדואציה והתפקוד העצמאי של התינוק.

תיאור מעניין של התהליך הזה נתן אנליטיקאי איטלקי בשם גדיני (1976) שהלך בעקבות וויניקוט ואמר שאפשר לקרוא לאב אובייקט שני אולם למעשה הוא האובייקט הראשון מהעולם החיצוני. הכוונה באמירה היא שהאם אינה מובחנת ומגיעה מתוך הילד, מהאזור המנטאלי המשרת את העצמי. ההתייחסות לאובייקט השני חשובה בהמשך ברכישת יחסי אובייקט בוגרים ותקינים.

מחקרים הראו שככל שהאב מעורב יותר בטיפול בתינוק כך הוא מתפתח מהר יותר. חלק מהמחקרים אפילו הראו התפתחות טובה יותר מבחינה פסיכולוגית (ספרציה, חרדת זרים וכו') בקרב משפחות שבהן האב היה המטפל העיקרי. מסרים אלה מועברים לאבות במסגרות ייעוץ להורות לטובת עידוד המעורבות שלהם.

האב הסימבולי – מארגן יכולות נפשיות

הרעיון המרכזי כאן הוא שלאב תפקיד חשוב בהתהוות המבנה הנפשי של הילד. הדגש גם כאן הוא על האב העוזר בהיפרדות מהאם אולם התפיסה היא כי האבהות מהותית להתפתחותן של מחשבות סימבוליות. לדעת לקאן, לא האב עצמו אלא הייצוג הסימבולי שלו מהווה את האלמנט השלישי הדרוש להפרדת האם והתינוק. התפתחות חשיבה ייצוגית מתאפשרת באמצעות ההיפרדות של הילד מהאובייקט. בד"כ במשפחות מערביות האם נמצאת עם התינוק יותר והילד צריך ללמוד לבנות ייצוג של האב גם כשהוא איננו. הכניסות והיציאות של האב מקדמות את ההתפתחות הסימבולית והתפיסה המפשטת.

שיבושים בתפקוד האבהי נתפסים כמקור משמעותי לפסיכופתולוגיות. הזדהות עם האב עוזרת לילד לבנות מערכת ייצוגים הנעה מעבר לדיאדה עם האם ולפנטזיה להתחבר אליה ולאומניפוטנציה שלה ומאפשרת לתינוק לעשות אינטגרציה של אגרסיות ומשאלות ליבידינאליות.

היחסים בין ההורים ומשמעותם מבחינת תפקיד האב בהתפתחות ילדים

באופן מסורתי ברמה הקלינית של טיפול בילדים עם הוריהם, לא הושקעה מספיק תשומת לב בזוג ובקשר שלהם. אותו פער קיים גם במחקר, מרבית המחקרים עוסקים בקשר תינוק-אם.יחד עם זאת ישנה בין קלינאים שהיחסים  בין ההורים חשובים לא פחות מהיחסים בין כל הורה לילד ביצירת ייצוגים מנטאליים. למשל נמצא כי התשוקה של האם לבן זוגה קידמה את תהליך הספרציה של הילד ממנה והגבירה את העניין שלו בשלישי. היחס של האם לאב משמעותי מאוד בהקשר הזה, היא יכולה למשל לקדם את החיבור בין האב והילד – להחזיק את התינוק לכיוון האב, לחייך כשהוא מתקשר איתו וכו'

המאמר של (Barrows – Locating the ghost in the nursery (2018,  יוצא מנקודת הנחה על בסיס תיאוריות של יחסי אובייקט  שטבע הזוגיות של ההורים אותה הילד מפנים, מרכזי להצלחת ההתפתחות הפסיכולוגית שלו. למעשה הזוג ההורי משפיע מאוד על ליבת האישיות של הילד. היכולת של הילד לאפשר את מערכת היחסים של ההורים תוך התמודדות עם הכאב האדיפאלי עומדת בבסיס הזהות העתידית שלו כהורה. המחבר לא מציע להתמקד באבות אלא טוען שאבות ואמהות חשובים כחלק מהזוג ההורי אשר הוא והיחסים בתוכו צריכים לקבל יותר תשומת לב. ברוב המקרים ילדים לא גדולים בתוך דיאדה אלא במערכת מורכבת יותר, לכן זה לא הגיוני להתמקד רק בדיאדות.

כבר מלידה, התינוק נאלץ להתמודד עם מגוון מערכות יחסים. מעל הכול אופי היחסים בין ההורים אליהם הוא נחשף יהיה החשוב ביותר לבריאותו הנפשית.
מעניין שבהקשר הזה היחסים לא צריכים להיות אמיתיים, האב לא חייב להיות נוכח. מה שקריטי הוא שהילד יוכל לדמות בנפשו מערכת יחסים בין שתי דמויות משמעותיות. גם כשהאב אינו נוכח הילד נתקל בסיטואציה האדיפלית ברגע שהאם עוסקת במחשבות על אחר משמעותי. כלומר הילד מושפע מאוד מאופי הזוגיות ההורית שיש להורה היחיד שנמצא איתו, בראש.

ההיתקלות בסיטואציה האדיפלית לא חייבת להיות טראגית. הנוכחות של זוג מאוחד מרגיעה מאוד את התינוק ומניחה את היסודות לרווחתו הנפשית. לעומת זאת זוג שחי בדיסהרמוניה עלול לתת לילד תחושה מוטעית של כוח ואומניפוטנטיות ביחס ליכולתו לפצל בין בני הזוג ולנצח בקרב האדיפלי.

׳רוחות רפאים׳ בהתפתחות נפשית

הטיעון המרכזי בנוגע לרוחות הרפאים בהתפתחות הנפשית הוא שהעברה לתינוק של דמויות מהעבר של אחד ההורים (׳רוחות הרפאים), מעוותת את הייצוגים שלהם של ילדם ואת היכולת לתפקד טוב כהוריו.

פרויד מסביר מהן בדיוק רוחות הרפאים הללו. הוא מדבר על כך שהורים מחנכים את ילדיהם בהתאם לסופר אגו שלהם ולא של העצמי שלהם. הסופר אגו של הילד הוא למעשה לא הפנמה של דמויות ההורים אלא של הסופר אגו שלהם. מדובר כאן בהעברה בין-דורית של הסופר אגו אשר הופכת לרוחות רפאים מהעבר.

פאולה היימן, קולגה של קליין, עוזרת בהבנת התהליך תוך שימוש במושג assimilation : הטמעה. הטמעה היא תהליך בו התינוק מפנים ייצוגים פנימיים של הוריו אשר מתאימים לו. אובייקטים שהוטמעו יכולים להיהפך לחלק מהעצמי,  ובאמצעות תהליך של הזדהות הפנמתית נוצרת אינטגרציה בין הייצוגים. כשייצוגים אלו מוטמעים זה אומר שניתן להכיר בהם ולקבל עליהם בעלות ובהמשך לבחון אותם אל מול המציאות. כשאין הטמעה לא מתאפשרת אינטגרציה של חלקי האובייקט ונפגעת התפתחות העצמי לאור חוסר יכולת לבחון את הייצוגים מול חוויות ממשיות. ייצוגים שלא הוטמעו נותרים כגוף זר ביחס לעצמי ואותו גוף זר הוא למעשה רוחות הרפאים אליהם התייחסה פרייברג.

במפגש בין ההורה והילד, מתרחשת השלכה גם של הייצוגים שלא הוטמעו. פעמים רבות הסיבה לחוסר ההטמעה היא חוסר יכולת של ההורה לעשות אינטגרציה לייצוגים של ההורים שלו. בתהליך של השלכה והעברה בין דורית מועברים הייצוגים הלא מוטמעים באופן שלא מאפשר לילד לערוך הטמעה ואינטגרציה. טיפול במערכת המשפחתית יכול לסייע בזיהוי של דפוסים מושלכים מהעבר וייצוגים מוטמעים, ובהסרה של השלכות. בדרך זו מסייע הטיפול במשפחה להסיר את ההשלכות ולשפר את היחסים האמיתיים בין בני המשפחה.

לסיכום, תפקיד האב בהתפתחות הפסיכולוגית של הילד יכול להיות מכריע. לאב יש תפקידים ממשיים וסימבוליים בעיצוב דמותו של הילד בגיל הרך, אשר צפויים להשפיע עליו לעיתים למשך שארית חייו. בהתאמה, טיפול פסיכולוגי בילדים ובהמשך גם טיפול נפשי למתבגרים צריכים לכלול את האבות באופן רציף.

כנסו להעמקה וקריאה נוספת על התפקידים של אבות בטיפול וגידול ילדים.

מקורות והמלצות קריאה

Barrows, P. (2018). Locating the ghost in the nursery: the importance of the parental couple. In " What can the Matter Be?"(pp. 171-186). Routledge.‏

Target, M., & Fonagy, P. (2002). The role of the father and child development. The importance of fathers: A psychoanalytic re-evaluation, 54.

מהו טיפול משפחתי?

טיפול משפחתי או תרפיה משפחתית מתייחסים אל הפרט כחלק ממערכת שלמה ומתמקד בהכנסת שינויים ביחסי-הגומלין שבין בני המשפחה. הגישה הפרטנית בטיפול לעומת זאת מתמקדת בכוחות ובתהליכים הפנימיים של האדם, ותופסת את השינוי הנדרש בהתנהגותו כפועל יוצא משינויים תוך-נפשיים. יחד עם זאת, טיפול משפחתי מתייחס גם הוא לשינויים פנימיים תוך-נפשיים הקורים אצל הפרט. מושגים שונים מהטיפול הפרטני כגון "תובנה" (insight), הורחבו, הועמקו ויושמו על התפיסה המערכתית של היחיד והמשפחה (Rubinstein-Nabarro,1996).

קרא עוד›

הראיון המוטיבציוני הוא כלי להעלאת מוטיבציה לשינוי אשר יכול לסייע בטיפול במצבים שונים אותם אנו מכירים מעבודתנו באאוטריצ׳. ראיון מוטיבציוני יכול להתאים במיוחד בעבודה עם מתבגרים וצעירים אשר מביעים אמביוולנטיות בנוגע לטיפול ולפעמים אפילו מסתייגים מקבלת עזרה נפשית.

אוכלוסיית המתבגרים מאתגרת פעמים רבות אנשי טיפול, גם כאלה בעלי התמחות בטיפול נפשי בילדים ונוער. סיבה מרכזית לכך היא שפעמים רבות המתבגרים מופנים לטיפול ע"י מבוגרים (מורים, יועצים, הורים) ולכן המוטיבציה לטיפול היא חיצונית ולא פנימית. כלומר אנשים חיצוניים חווים את התנהגות הנער כבעייתית בעוד ויתכן מאוד שהנער נימצא במקום אחר ואינו סבור שיש לו בעיה. סיבה נוספת קשורה במורכבות השלב ההתפתחותי שבו נמצא בני נוער בשלב המעבר בין תלות לעצמאות. על רקע זה קיים קושי לבקש עזרה ולהיעזר כיוון שקבלת עזרה משמעותה עבור המתבגר פגיעה בעצמאותו. עקרונות הראיון המוטיבציוני שכוללים התמודדות עם אמביוולנטיות, תמיכה במסוגלות, התגלגלות עם התנגדות ועקרונות נוספים, מתאימות במיוחד לעבודה עם נוער.

קרא עוד›

כולנו מתמודדים עם תקופה מאתגרת בישראל בעקבות סבב הלחימה הנוכחי בעזה, הפגזות הטילים לעבר כל חלקי המדינה והאלימות הקשה שפרצה בתוכה. בהתאמה, אין זה מפתיע שישנה עליה תלולה בדיווחים על חרדות אצל ילדים וגם אצל מבוגרים מכיוון שחרדה היא תגובה נפשית טבעית ומצופה במצבים מסכני חיים. 

כדאי גם לזכור שתקופת ההסלמה הביטחונית הנוכחית מגיעה מיד לאחר תקופת הקורונה והבידוד החברתי הנלווה אשר עוררו קשיים נפשיים בקרב רבים וחרדות אצל ילדים במיוחד. האפקט הנפשי מצטבר, רמות המצוקה עולות וארגונים המציעים מענה נפשי ראשונימוצפים מפניות סביב חרדה, דיכאון, אובדנות ועוד.

ברשימה הנוכחית ריכזנו מידע בסיסי והמלצות למניעה והתמודדות עם חרדות אצל ילדים בעקבות המצב הביטחוני ובכלל. 

קרא עוד›

חלק מהטיפולים שלנו באאוטריצ׳ נכנסים תחת הכותרת של טיפול מערכתי או טיפול משפחתי. טיפולים אלו מתקיימים לצד או לפעמים במקום טיפולים אינדיבידואליים.

קרא עוד›