מאת: ד״ר אור הראבן, פסיכולוג קליני

הסתגרות ונסיגה חברתית של בני נוער וצעירים היא תופעה חמורה ומתרחבת אשר קיימת גם בישראל בשיעורים ניכרים. לצערנו אירועי ה-7.10 והמלחמה צפויים לתרום באופן שלילי למגמה זו. במסגרת מחקר שלנו על התופעה ראיינו צעירים המסתגרים בבתיהם לעיתים למשך שנים, את הוריהם ובני משפחה אחרים ואנשי טיפול שעובדים עמם. המאמר הנוכחי פורסם במגזין ׳חברה ורווחה׳ ומציג את הפרספקטיבה של בני המשפחות של המסתגרים. קרובים אלה מדווחים על קשיים רבים הנקשרים להתנהגות של הבן או הבת המסתגרים ומשתפים בחוויות שלהם ובניסיונות שלהם להשפיע על המצב ולשנות אותו. להלן תקציר המאמר וקישור למאמר המלא:

נסיגה חברתית ממושכת בקרב צעירים: נקודת המבט של בני משפחה קרובים

אור הראבן^1,2, תמר קרון³, דייויד רועה^{4, 5}, דני קורן^1,6

¹ ביה״ס למדעי הפסיכולוגיה, הפקולטה למדעי החברה, אוניברסיטת חיפה

² מכון אאוטריצ׳ – טיפול פסיכולוגי ושיקום נפשי בבית, תל-אביב

³ המחלקה לפסיכולוגיה, האוניברסיטה העברית, ירושלים

⁴ המחלקה לבריאות נפש קהילתית, הפקולטה למדעי הרווחה והבריאות, אוניברסיטת חיפה

⁵ המחלקה לרפואה קלינית, פסיכיאטריה, אוניברסיטת אלבורג

⁶ החטיבה הפסיכיאטרית, המרכז הרפואי רמב״ם, חיפה

תקציר

רקע: התופעה המדאיגה של נסיגה חברתית ממושכת (נח״מ) בקרב צעירים מאופיינת ע״י בידוד חברתי בבית למשך למעלה משישה חודשים, מצוקה ופגיעה תפקודית ניכרת. בני משפחותיהם הקרובים של הצעירים נחשבים לבעלי תפקיד מרכזי בהתהוות, המהלך והסיום שלה אולם נקודת המבט שלהם כמעט ולא נבחנה.

מטרת המחקר: לבחון את נקודת המבט של בני משפחה תוך התמקדות בתפיסותיהם את הגורמים התורמים לנח״מ, החוויות שלהם ושל קרוביהם ודרכי ההתמודדות עם המצב.

שיטת המחקר: מחקר איכותני שהתבסס על ראיונות עומק עם שנים עשר בני משפחה קרובים של צעירים אשר התמודדו עם נח״מ, נותחו בניתוח תמטי.

ממצאים: חומרי הראיונות סווגו לארבע תמות מרכזיות:  (1) כיצד תופסים בני המשפחה את הנח״מ והגורמים לה; (2) כיצד בני משפחה מבינים ומסבירים את התנהגות הנח״מ; (3) השפעות נח״מ על בני המשפחה והבית ו-(4) ניסיונות התמודדות עם נח״מ.  מהנראטיבים של בני המשפחות עולה כי הם מתמודדים עם מעמסה משמעותית של רגשות שליליים לצד שיבושים בחיי היומיום שלהם ושל הבית וקיימת שונות רבה באופני התגובה שלהם למצב. הממצאים מודגמים בעזרת ציטוטים ותיאור מקרה.

מסקנות והשלכות לפרקטיקה: אנו מציעים קווים מנחים לפיתוח התערבויות מקצועיות עם משפחות של צעירים במצבי נח״מ אשר עשויות להפחית את העומס על בני המשפחה, לתמוך בהם ובו בזמן גם לסייע לבני משפחתם המצויים בנח״מ.

למאמר המלא באתר משרד הרווחה לחצו כאן.

למאמרים נוספים על הסתגרות והטיפול בה לחצו כאן.

אגרנות כפייתית הינה הפרעה פסיכולוגית המאופיינת בחוסר יכולת של הפרט להשליך רכוש באופן אשר מוביל למצוקה ופגיעה משמעותית באיכות החיים. ברשימה זו ננסה להבין מהי אגרנות כפייתית, מה הם הקריטריונים לאבחון שלה ומה אפשרויות הטיפול הקיימות. נציג גם את האפשרות של טיפול באגרנות כפייתית בבית אשר נחשבת יעילה במיוחד מכיוון שמאפשרת טיפול ישיר בבעיה במקום בו היא מקבלת ביטוי.

מאת: צוות אאוטריצ׳, מעודכן לשנת 2024.

מהי בעצם אגרנות כפייתית?

אגרנות כפייתית היא הפרעה נפשית מורכבת המאופיינת בהצטברות מוגזמת של חפצים וחוסר יכולת להשליך אותם, מה שמוביל לרוב לסביבת מגורים מבולגנת וצפופה. דפוס האגירה הכפייתית חורג מהעומס הטיפוסי שיש לאנשים מסוימים בבית או בסביבת המגורים ומשפיע באופן משמעותי על תפקודם היומיומי ואיכות חייהם. לאגרנים יש לעתים קרובות זיקה רגשית חזקה לנכסיהם והם חווים מצוקה קיצונית מהמחשבה להיפרד מהם. הצטברות מופרזת של פריטים יכולה להתרחש בכל אזור ולא רק בבית כמו למשל במשרד או אפילו במכונית של המתמודדים עם בעיה זו.

התנהגות אגירה כפייתית יכולה להשתנות בחומרתה. אנשים מסוימים צוברים כמות מתונה של רכוש בעוד שאצל אחרים עשוי הרכוש להצטבר עד כדי מילוי מוחלט של מרחב המחיה שלהם תוך השתלטות על אזורים נוספים, מה שהופך אותו לעיתים כמעט בלתי ניתן למגורים. באחד המקרים של אגרנות כפייתית בו אנו מטפלים, בחר המטופל להתגורר ברחוב בקרבת דירתו מכיוון שהדירה הייתה עמוסה מדי ולא ניתן היה להיכנס אליה. מעבר לכך העומס עלול להוביל לסיכונים בריאותיים ובטיחותיים חמורים, לרבות סכנות שריפות, משיכת מזיקים וסיכון מוגבר לנפילות ופציעות. אגירה כפייתית יכולה גם להשפיע מאוד לרעה על היחסים עם בני משפחה וחברים, מכיוון שאחרים עשויים להתקשות להבין או לסבול את תנאי החיים, במיוחד במצבים של חיים משותפים.

אגירה כפייתית קשורה לעתים קרובות למצבים אחרים של בריאות הנפש ועלולה להופיע לצידם, כגון הפרעה טורדנית-קומפולסיבית (OCD), הפרעות חרדה או דיכאון. חשוב לציין ולזכור שאגירה אינה תוצאה של עצלות או חוסר בכישורי סדר וארגון. מדובר בהפרעה פסיכולוגית מורכבת הדורשת הבנה והתערבות מתאימה.

חדר עמוס מלא בקופסאות ופריטים מוערמים, המתאר סצנה טיפוסית של אגירה כפייתית.

מהם הסימנים של אגירה כפייתית?

זיהוי סימני אגירה כפייתית חיוני לטובת התערבות והצעת תמיכה מוקדמת לפני שהמצב מחמיר.  התנהגויות ומאפיינים מסוימים יכולים להעיד על אגירה כפייתית כגון:

• 1. קושי מתמשך להשליך או להיפרד מחפצים:
  לאגרנים יש לעתים קרובות התקשרות רגשית עזה לחפציהם, מה שמקשה עליהם לשחרר אפילו פריטים שלכאורה לא משמעותיים או אינם שימושיים.
•  2. רכישה מוגזמת של פריטים:
  לאגרנים יש דחף עז לרכוש ולצבור פריטים, ולעתים קרובות הם אוספים יותר רכוש ממה שהם יכולים לנהל או להשתמש באופן סביר
• 3. עומס חמור וחוסר ארגון:
  חללי המגורים של אגרנים מלאים בדרך כלל בעומס מוגזם, מה שמקשה על התניידות או השימוש בשטח למטרה המיועדת לו
• 4. קושי בקבלת החלטות:
  אגרנים נאבקים לעתים קרובות בקבלת החלטות, כשהם מוצפים אפילו מבחירות פשוטות כמו מה לשמור ומה לזרוק.
• 5. מצוקה או פגיעה הנגרמת על ידי התנהגות האגירה:
  אגירה חורגת מעבר לבלגן פשוט ויכולה להשפיע באופן משמעותי על התפקוד היומיומי של הפרט, מערכות היחסים והרווחה הכללית.

כיצד מאבחנים אגרנות כפייתית?

אבחון אגירה כפייתית כרוך בהערכה מקיפה על ידי איש מקצוע בתחום בריאות הנפש הכוללת בדרך כלל הערכה יסודית של התנהגויות האגירה של הפרט, הרגשות וההשפעה שיש לה על חיי היומיום שלו. תהליך האבחון עשוי לכלול את השלבים הבאים:

• 1. ראיון קליני:
  איש המקצוע בבריאות הנפש יערוך ראיון מפורט כדי לאסוף מידע על הסימפטומים של הפרט, ההיסטוריה וכל הגורמים הפסיכולוגיים הבסיסיים שעלולים לתרום להתנהגויות אגירה.
• 2. כלי הערכה:
  ניתן להשתמש בכלי הערכה שונים, כגון שאלונים וסולם דירוג, כדי לספק מדד אובייקטיבי יותר לחומרת תסמיני האגירה והשפעתם על התפקוד.
• 3. קריטריונים לאבחון:
  הקלינאי יפנה למדריך האבחוני והסטטיסטי של הפרעות נפשיות (DSM-5) שפורסם על ידי האגודה הפסיכיאטרית האמריקאית. אגירה כפייתית מסווגת כתת-סוג של הפרעה טורדנית כפייתית (OCD) ב-DSM-5, ויש לעמוד בקריטריונים אבחוניים ספציפיים לאבחנה רשמית.
• 4. אבחנה מבדלת:
  איש המקצוע בבריאות הנפש ישקול הסברים אפשריים אחרים לתסמינים, וישלול מצבים או הפרעות אחרים שעשויים להציג מאפיינים דומים, כגון OCD, הפרעת קשב וריכוז (ADHD) או דיכאון. האבחנה של אגירה כפייתית אינה מבוססת רק על נוכחות של עומס או חפצים מוגזמים, היא דורשת הבנה מקיפה של ההתקשרות הרגשית של הפרט לחפציו, המצוקה הנגרמת כתוצאה מהתנהגויות האגירה, והפגיעה שהיא יוצרת בחיי היום-יום שלו.

הסובלים מאגירה כפייתית מתרגלים לחיות בתוך בלגן

 כיצד מטפלים באגירה כפייתית?

אגירה כפייתית היא מצב מורכב ומאתגר לטיפול, אך בגישה הנכונה מתאפשרים תהליכים של החלמה. הטיפול כולל בדרך כלל שילוב של טיפולים, כולל טיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT), טיפול תרופתי ותמיכה בפרט ובסביבתו. המטרות העיקריות של הטיפול הן להפחית התנהגויות אגירה, לשפר את איכות החיים של הפרט ומקורביו ולטפל בכל הבעיות הפסיכולוגיות הבסיסיות התורמות לאגירה.

CBT הוא לרוב סוג הטיפול המועדף לאגירה כפייתית. הוא מתמקד בשינוי המחשבות וההתנהגויות של הפרט הקשורות לאגירה, אתגור של אמונות מעוותות או שגויות לגבי רכוש, ופיתוח אסטרטגיות התמודדות אדפטיביות יותר. טיפול זה עשוי לכלול פרקטיקות המכונות חשיפה ומניעת תגובה, כאשר הפרט מתמודד בהדרגה עם הפחדים שלו מהשלכת פריטים ולומד דרכים חלופיות לניהול חרדה.

תרופות יכולות לשמש כתוספת לטיפול במקרים מסוימים, במיוחד אם יש מצבים המתרחשים במקביל כמו דיכאון או חרדה. התרופות הנפוצות כוללות מעכבי ספיגה חוזרת של סרוטונין סלקטיביים (SSRIs) ומטרתן לסייע בניהול תסמינים ולהקל על מצוקה הקשורה להתנהגויות אגירה.

בנוסף לטיפול פסיכותרפיה ולתרופות, גישה תומכת ושיתופית המערבת צוות רב תחומי יכולה להועיל. הצוות עשוי לכלול פסיכולוגים, עובדים סוציאליים, פסיכיאטרים תוך שילוב מארגנים מקצועיים שיכולים לספק סיוע מעשי, הדרכה ותמיכה שוטפת לאורך כל תהליך הטיפול.

הטיפול של אאוטריצ׳ באגרנות כפייתית

הצוות של אאוטריצ׳ מסייע בין השאר לאנשים הסובלים מאגרנות כפייתית, לעיתים גם חמורה. לשיטות העבודה שלנו יש שלושה יתרונות משמעותיים לפחות בעבודה עם אגרנות כפייתית –

1. טיפול בבית – אנשי המקצוע מצוות אאוטריצ׳ – אנשי טיפול בוגרי תארים שניים לפחות והכשרות נוספות – מציעים לפי הצורך שירות של טיפול בבית הפונים או בסביבות חייהם. בהתמודדות עם אגרנות כפייתית מאפשרת גישה זו יתרון משמעותי בטיפול שכן במקום ׳לדבר על׳ הבעיה ניתן ממש לראות אותה, להבין לעומק את היקפה וחומרתה ולהציע עזרה בשטח. העזרה הנפשית לא בהכרח כוללת מאמצי ארגון ברמה הקונקרטית אולם כן מאמצים טיפוליים רלוונטיים. כך למשל, אם מסייעים לאדם הסובל מאגרנות כפייתית באמצעות שיטת CBT, שלב החשיפה לארועים המעוררים מצוקה ומניעת התגובה יכול להתקיים בצורה יעילה במיוחד במרחב בו מתעוררת המצוקה סביב ארגון והיפטרות מפריטי רכוש.
2. עבודה בצוות – כאמור, העבודה של צוותים רב מקצועיים כמו צוות אאוטריצ׳ הינה יעילה במיוחד במצבים של אגרנות כפייתית. הצוות שלנו כולל מומחים לטיפול פסיכולוגי, פסיכיאטרי, סוציאלי ועוד והטיפולים כוללים התייחסות לעולם הפנימי של מטופלים, למצוקות הרגשיות ולמחשבות לצד התייחסות ישירה למציאות חייהם החיצונית והאתגרים עמם הם מתמודדים. במסגרת המאמצים הטיפוליים, פעמים רבות מספקים חברי הצוות שלנו גם שירותים של ניהול מקרה ויכולים לסייע גם בשילוב אנשי מקצוע נוספים במערך הטיפולי לפי הצורך.
3. עבודה עם הסביבה – אגרנות כפייתית משפיעה גם על גורמים בסביבתו של הפרט במידה והוא חולק את חייו עם אחרים. הטיפול של אאוטריצ׳ כולל לפי הצורך גם התערבויות מערכתיות ומשפחתיות ויכול להציע תמיכה וייעוץ גם לגורמים בסביבת המטופלים. כמו כן יכול הצוות במצבים של אגרנות כפייתית לגייס גורמים בסביבה כדי שיתמכו בטיפול ויסייעו בהובלת שינויים קונקרטיים בחיי המטופלים וסביבת מגוריהם.

לסיכום, אגירה כפייתית היא הפרעה מורכבת הדורשת טיפול מקיף. הבנה טובה יותר של ההפרעה היא המפתח להצעת עזרה נכונה שכן לא מדובר בבעית ארגון סטנדרטית או בעצלנות. טיפולים מסוימים כמו פסיכותרפיה ותרופות יכולים לסייע בהתמודדות ובמיוחד אם הם נמסרים בבתי המטופלים, ע״י צוות רב מקצועי ותוך עירוב גורמים בסביבת המטופלים בתהליך.

ולטובת המחשת הבעיה מזווית הומוריסטית יותר, האוטו זבל של משה אופניק מרחוב סומסום הוא אחת הדוגמאות המוכרות לאגרנות כפייתית ברכב:

מאז ארועי אוקטובר 23 האיומים, חרדה בעוצמה מסוימת הפכה להיות חלק מהחיים של מרבית תושבי ישראל. בהתאמה, השאלות סביב טיפול בחרדה הפכו רלוונטיות מתמיד. ברשימה הזו נדבר על חרדה ועל הטיפול בה ובמיוחד על טיפול בחרדה בבית כאפשרות טיפולית שיכולה להקל על הפניה וההתמדה בטיפול בחרדה. ראשית הסביר מעט על חרדה ומאפייניה וכן על טיפולים קיימים עבורה ובהמשך נעמיק באפשרות של טיפול בחרדה בבית על יתרונותיה וחסרונותיה. 

מאת: הצוות של אאוטריצ׳

הבנת חרדה: מה זה?

חרדה היא מצב בריאותי נפשי שכיח מאוד המשפיע על מיליוני אנשים ברחבי העולם. למעשה כולנו מכירים את החוויה של חרדה המתעוררת מדי פעם סביב אירועים ומצבים שונים, חלקנו אף חווים מדי פעם התקף חרדה בעוצמה גבוהה יותר אשר מפריעה לתפקוד.  התקף חרדה מאופיין בתחושות של אי נוחות, דאגה ופחד משמעותיים ויכול להתבטא בדרכים שונות, כגון דאגה מוגזמת, אי שקט, קשיי ריכוז ותסמינים גופניים כמו דופק מואץ וקוצר נשימה. בעוד התקפי חרדה יכולים להופיע באופן חד פעמי או כמה פעמים במהלך החיים, הפרעות חרדה הן כרוניות ועלולות להימשך תקופות ארוכות, ולגרום למצוקה משמעותית ולפגיעה בתפקוד.

הגורמים לחרדה מגוונים והספרות מצביעה על מקורות הקשורים לגנטיקה, כימיה במוח, חוויות חיים וגורמי לחץ סביבתיים. הבנת טבעה של חרדה ומקורותיה היא הצעד הראשון והחשוב בניהול יעיל שלה וחיוני לזהות ולהכיר בתסמיני חרדה בשלב מוקדם כדי לחפש טיפול מתאים. בתקופות מלחמה ומתיחות בטחונית כמו זו עמה מתמודדים אזרחי ישראל מאז אוקטובר 23, ישנה עלייה ניכרת ברמות החרדה הכלליות. מומחים מעריכים כי אף צפויה עליה ברמת החרדה עמה תתמודד האוכלוסיה בתקופה הקרובה בעקבות האירועים והשלכותיהם, בדגש על ילדים ובני נוער. חשוב להבין מתי נחשבת החרדה לתגובה נורמלית ואף מצופה בעקבות אירועים קשים ומתי היא חוצה את הקו והופכת להיות הפרעה שדורשת טיפול.

חרדה בתקופת מלחמה יכולה להופיע אצל כולם ובמיוחד ילדים

זיהוי חרדה: מהם התסמינים?

כאמור זיהוי תסמיני החרדה חיוני להתערבות מוקדמת ולטיפול יעיל. חרדה יכולה להתבטא באופן שונה אצל כל אדם, אבל ישנם סימנים נפוצים שצריך לשים לב אליהם. כאמור דאגה ופחד מוגזמים שקשה לשלוט בהם הם הסימפטומים המוכרים ביותר של חרדה. בנוסף אנשים עשויים לחוות תחושות מתמשכות של חוסר שקט, עצבנות וקשיי ריכוז. תסמינים גופניים כגון דופק מהיר, רעד, הזעה ובעיות במערכת העיכול יכולים גם הם ללוות חרדה. הפרעות שינה, כולל בעיות הירדמות או שמירה על שינה, הן שכיחות גם כן. התקפי פאניקה, המאופיינים ברגשות אימה פתאומיים ועזים, יכולים להיות סימפטום בולט של חרדה.

חרדה יכולה להתבטא גם באמצעות פוביות ספציפיות, כגון פחד גבהים, עכבישים או מקומות צפופים ופחד לצאת מן הבית.  הפרעת חרדה חברתית עשויה להתבטא כפחד עז ממצבים חברתיים או בדיקה שלאחרים. חשוב לציין שתסמיני החרדה יכולים להשתנות בחומרתם ובמשך הזמן, בעוד אנשים מסוימים עשויים לחוות חרדה מדי פעם, אחרים עשויים לסבול מתסמינים כרוניים ומתישים.

כאמור בתקופת מלחמה צפויים להופיע אצל רבים חלק מהסימפטומים של חרדה וההחלטה אם דרוש טיפול או לא תלויה פעמים רבות במשך ובעוצמה. אם סימפטומים ממשיכים ומתמידים חשוב להתייעץ עם אנשי מקצוע מוסמכים בנוגע לאפשרויות השונות של טיפול בחרדה.

טיפולים מובילים בחרדה: מה עובד?

כאשר ישנה אינדיקציה שדרוש טיפול בחרדה, קיימות מספר אפשרויות טיפול יעילות. אחת הגישות הנפוצות והמבוססות על ראיות היא פסיכותרפיה ובמיוחד בשיטה של טיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT). טיפול זה מתמקד בזיהוי ואתגר של דפוסי חשיבה והתנהגויות שליליות התורמות לחרדה. על ידי לימוד מיומנויות וטכניקות התמודדות חדשות. אנשים יכולים בעזרת הטיפול לנהל ביעילות את תסמיני החרדה שלהם ולשפר את רווחתם הכללית.

טיפול תרופתי הוא אפשרות טיפול נוספת שנחשבת יעילה להתמודדות עם חלק מהמקרים של חרדה. תרופות נוגדות חרדה, כגון בנזודיאזפינים, יכולות לספק הקלה לטווח קצר בתסמיני חרדה חריפים. עם זאת, הם בדרך כלל אינם מומלצים לשימוש ארוך טווח בשל הסיכון לתלות ותופעות לוואי. תרופות נוגדות חרדה מסוג SSRIs נחשבות נפוצות מאוד להתמודדות עם חרדה ומטרתן הגברת רמות הסרוטונין במוח, באופן אשר יכול לעזור להקל על תסמיני חרדה.

טיפולים נוספים כגון MBSR המשלבת שיטות מדיטציה ומיינדפולנס כדי לעזור לאנשים להתבונן ולקבל את מחשבותיהם ורגשותיהם ללא שיפוט נמצאו גם כן יעילות לטובת טיפול בחרדה. גישות פסיכותרפיה נוספות כגון ACT המתמקדת בקבלה וביצוע שינויים משמעותיים בהתנהגות, אפילו בנוכחות חרדה, מסייעות לחלק מהאנשים אף הן. לאור האפשרויות הללו ואחרות, אנשים יכולים למצוא עבור עצמם טיפולים מגוונים לחרדה המתאימים ספציפית למצב עמו הם מתמודדים וכן לאישיות שלהם, לבחירותיהם ועוד.

רוב השיטות של טיפול בחרדה שמות דגש על הרגעה

היתרונות של טיפול בחרדה בבית

צוות אאוטריצ׳ מתמחה בטיפול בבית עבור מצבים נפשיים ופיזיים שונים המקשים על פניה והתמדה בטיפולים נפשיים בקליניקה או מקומות אחרים. לטיפול בבית במצבים של חרדה קשה יש כמה יתרונות ברורים:

ראשית, טיפול בחרדה בבית מייצר תחושה של נוחות והיכרות מעצם התקיימותו בסביבה הבטוחה והתומכת ביותר עבור הפונה. אלמנט זה יכול לעזור להפחית משמעותית את רמות החרדה, מכיוון שאנשים מרגישים יותר בנוח ובשליטה על הסביבה שלהם ובמצבי חרדה קשה ההתארגנות הנדרשת ליציאה לטיפול יכולה להקשות עוד יותר. בנוסף, טיפול ביתי הוא נח יותר עבור מטופלים, הוא מאפשר גמישות בקביעת פגישות טיפול וכן לאפשר גישה ולמידה טובה יותר על הסביבה של הפונה, כולל על גורמים בה אשר יכולים להוות טריגרים לחרדה. כך למשל, מטפל שמגיע לבית מטופל בזמן המלחמה ומגלה כי בבית ישנם מספר מסכים דליקים עם חדשות ברצף כל היום, יכול להציע לדבר על השפעת צריכת המדיה על מצב החרדה באופן ישיר, נושא שאולי לא היה עולה באותו אופן בקליניקה.

יתר על כן, טיפול ביתי מאפשר ליחידים להתאים את הטיפול שלהם לצרכים ולהעדפות הספציפיות שלהם. יש להם את החופש לבחור מתוך מגוון משאבים לעזרה עצמית, כגון טכניקות הרפיה, תרגילי נשימה או מדיטציה מודרכת, המתאימים ביותר להם אישית ולסביבתם. גישה מותאמת אישית זו יכולה לשפר את המוטיבציה והמעורבות בתהליך הטיפול, לייעל את המלצות המטפלים ולהוביל לתוצאות טובות יותר.

לבסוף, הסביבה הביתית מעודדת פתיחות ואינטראקציה קרובה יותר המאפשרת לאנשים לשתף ביתר קלות בנוגע לאתגרים שלהם, ליצור קשר של יחסי אמון וברית טיפולית באופן טבעי ומהיר יותר ולחוש ביטחון בתהליך.  הביטחון יכול להיות גם ביטחון פיזי מוגבר, במיוחד בתקופת לחימה כאשר ישנן אזעקות על נפילות טילים ואנשים, במיוחד כאלה הסובלים מחרדה, מרגישים חוסר ביטחון לצאת ולהסתובב.

כיצד נראה טיפול בחרדה בבית?

כמעט כל טיפול בחרדה בבית יכלול למידה על ותרגול של טכניקות הרפיה. תרגילי נשימה עמוקה, הרפיית שרירים מתקדמת ומדיטציית מיינדפולנס הם דוגמאות לטכניקות כאלה ויכולים לעזור להרגיע את הגוף והנפש ולהפחית את תסמיני החרדה כמעט באופן מיידי.

לצד זה יכלול הטיפול בבית שיחה, לעיתים בשילוב של טכניקות טיפוליות נוספות. כך למשל, אם תיבחר CBT כשיטת הטיפול המתאימה יכלול הטיפול מתאן אינפורמציה על הגישה והעבודה בעזרתה (פסיכו-חינוך), זיהוי דפוסי חשיבה והתנהגויות שליליות התורמות לחרדה ולבסוף חשיפה הדרגתית למצבים והתמודדות עמם. גם כאן מספקת הסביבה הביתית יתרון שכן ניתן לתרגל בה חשיפה לאירועים המעוררים חרדה בחיי היומיום.

לצד הכלים הטיפוליים יעסוק הטיפול בשיפור אורחות חיים וחיזוק גורמי חוסן. כך למשל ידוע כי עיסוק בפעילות גופנית סדירה מועיל גם להפחתת חרדה שכן פעילות גופנית משחררת אנדורפינים, הכימיקלים הטבעיים לחיזוק מצב הרוח של הגוף, ועוזרת להקל על מתח וחרדה. טיפול בבית יכול להדגיש פעילויות כאלה ובחלק מהמקרים לעודד את המטופלים לפעולה משותפת במסגרת ליווי טיפולי ייחודי.

לצד זה ניתן לדון בטיפול בהמלצות וטכניקות לשמירה על אורח חיים בריא כגון שינה מספקת, תזונה מאוזנת, הימנעות מצריכה מופרזת של קפאין, אלכוהול, סמים וכו׳  לצד זה חשוב להדגיש לעיתים בפני אנשים המתמודדים עם חרדה את החשיבות של להקדיש זמן לעצמם, לעסוק בפעילויות שמביאות שמחה ורוגע, ולהציב גבולות כדי למנוע מתח מוגזם ושחיקה בעבודה וכו׳. ביצוע התאמות באורחות החיים הללו יכול לתמוך ברווחה נפשית כללית ולספק בסיס איתן לניהול חרדה בבית.

לבסוף, חשוב להדגיש בטיפול ולמצוא או לבנות את מערכי התמיכה של כל אדם. איתור המקומות בהם מוצא אדם ביטוי בריא לרגשות, כגון שיחה עם חבר או בן משפחה מהימנים, עיסוק בפעילויות יצירתיות כמו ציור או כתיבה, חיזוק קשרים עם קרובים ועוד.

לסיכום, טיפול בחרדה בבית יכול לסייע לאנשים לקבל מענה מיידי, נגיש ומותאם אישית למצבי החרדה עמם הם מתמודדים. במיוחד בתקופות של מתיחות בטחונית אולם לא רק, טיפול בחרדה בבית מאפשר הנגשה של שיטות טיפול ומקסום של הפוטנציאל שלהן. הטיפולים יכולים להיות מגוונים אולם אלמנטים מסוימים חוזרים על עצמם ברובם ובמיוחד הרגעה. מכיוון שרוב האנשים מרגישים הכי רגועים בבתיהם, טיפול בחרדה בבית הוא נקודת פתיחה טובה להתמודדות עם הבעיה. 

צוות אאוטריצ׳ מסייע בטיפול בנפגעי המלחמה וקרוביהם המתמודדים עם חרדה בקשיים אחרים

רשימה זו עוסקת באתגר של טיפול פסיכולוגי לנכים ובעלי מגבלות פיזיות אחרות. ננסה לבחון במסגרתה בקצרה את ההשפעה הפסיכולוגית של מגבלות גופניות וכיצד הן משפיעות על חיי היומיום והרווחה הנפשית של האדם המתמודדים עמן, לבחון את התפקיד של טיפול פסיכולוגי בניהול והתמודדות עם אתגרים אלה ואת היתרונות של טיפול פסיכולוגי בבית בעזרת צוות 'Outreach' בהתגברות על בעיות הנגישות לטיפול. 

נכות ומגבלות גופניות אחרות והשפעתן על חיי היומיום

חיים עם מוגבלות או מגבלה פיזית יכולים להשפיע רבות על חיי היומיום של האדם ועל רווחתו הפסיכולוגית. האתגרים העומדים בפני אנשים עם מוגבלויות חורגים מעבר למגבלות הפיזיות שהם חווים. אנשים אלו מתמודדים לעתים קרובות עם מחסומים בגישה לחינוך, תעסוקה ופעילויות חברתיות, אשר עלולים להוביל לתחושות של בידוד והערכה עצמית נמוכה. יתרה מכך, הצורך המתמיד בסיוע ותלות בזולת עלול ליצור תחושת תסכול ואובדן עצמאות. הסתגלות לשינויים אלו יכולה להיות מכריעה, ואנשים עלולים לחוות רמות מוגברות של מתח, חרדה ודיכאון כתוצאה מכך.

יוצא מכך שהמצב הפסיכולוגי של אנשים המתמודדים עם נכות ומוגבלויות יכול להיות מושפע באופן משמעותי ממצבם הפיזי. הם עלולים להיאבק בתחושות של חוסר ערך, שכן יכולותיהם ותרומתם לחברה עשויות להיות מוערכות פחות בעיני עצמם או בעיני אחרים, שלא בצדק. בנוסף, במקרה של מגבלה פיזית המופיעה במהלך החיים, ההשפעה הרגשית של מגבלות פיזיות עלולה לגרום לתחושות של אבל ואובדן על החיים שהיו פעם או על היכולות שאבדו. הצורך המתמיד להסתגל ולמצוא דרכים חדשות לנווט במשימות יומיומיות יכול להיות מתיש ומאתגר נפשית ובהחלט טיפול פסיכולוגי בנכים ובעלי מוגבלות יכול וכדאי שיידרש לכך.

יתרה מכך, ההשפעה של מוגבלות פיזית על חיי היומיום יכולה להתרחב גם ליחסים עם משפחה וחברים. אנשים עשויים לחוות מערכות יחסים מתוחות עקב האחריות הנוספת המוטלת על יקיריהם או הקושי בהשתתפות בפעילויות חברתיות. זה יכול להוביל לרגשות אשמה, טינה ותחושה של נטל על אחרים. כל זאת בזמן שלעיתים בעלי נכויות מתפקדים כרגיל ואף לומדים להסתגל ולשפר את תפקודם בתחומים מסויימים.

טיפול פסיכולוגי לנכים יכול לסייע להם לממש את מלוא הפוטנציאל שלהם למרות המגבלה הפיזית

האם וכיצד יכול טיפול פסיכולוגי לנכים לעזור בהתמודדות עם אתגרים אלו?

טיפול פסיכולוגי לנכים ממלא תפקיד מכריע בסיוע לאנשים עם מוגבלויות להתמודד עם האתגרים העומדים בפניהם. באמצעות גישות טיפוליות שונות, מטפלים יכולים לספק תמיכה, הדרכה ואסטרטגיות התמודדות כדי לשפר את רווחתם הפסיכולוגית. להלן מספר תחומים בהם טיפול פסיכולוגי יכול לסייע –

• 1. תמיכה רגשית:
  אחד היתרונות העיקריים של טיפול פסיכולוגי לאנשים עם מוגבלות הוא התמיכה הרגשית שהוא מציע. מטפלים מספקים מרחב בטוח ולא שיפוטי ליחידים לבטא את רגשותיהם ותסכוליהם ולהתבונן על עצמם ועל חייהם באופן סקרני ואמפטי. זה יכול להיות מועיל במיוחד עבור אלה שאולי אין להם מערכת תמיכה חזקה או שעשויים להרגיש לא מובנים על ידי אחרים. הקשר הטיפולי מאפשר לאנשים לחקור ולעבד את רגשותיהם, מה שמוביל לתחושת מודעות עצמית וחוסן רגשי רב יותר ומשפר את איכות החיים.
• 2. אסטרטגיות התמודדות:
  טיפול פסיכולוגי יכול לסייע לאנשים עם מוגבלויות לפתח אסטרטגיות התמודדות יעילות כדי לנווט את האתגרים העומדים בפניהם. מטפלים עובדים בשיתוף פעולה עם מטופלים כדי לזהות ולפתח אסטרטגיות הסתגלות שיכולות לשפר את יכולתם להתמודד עם גורמי לחץ יומיומיים, לנהל כאב ולשפר את איכות החיים הכללית. אסטרטגיות אלו עשויות לכלול למשל טכניקות הרפיה, תרגילי מיינדפולנס, הבניה קוגניטיבית מחדש או מיומנויות לפתרון בעיות. על ידי לימוד טכניקות אלו, אנשים יכולים לקבל תחושת שליטה ואוטונומיה רבה יותר על חייהם.
• 3. בניית חוסן והערכה עצמית:
  טיפול פסיכולוגי מתמקד גם בבניית חוסן ושיפור הערכה עצמית אצל אנשים עם מוגבלות. מטפלים עוזרים למטופלים לזהות את החוזקות והיכולות שלהם, ומעבירים את המיקוד מהמגבלות שלהם לפוטנציאל שלהם. באמצעות התערבויות טיפוליות, אנשים יכולים לפתח דימוי עצמי חיובי יותר, להגביר את הקבלה העצמית ולטפח תחושת העצמה. זה יכול להיות בעל ערך במיוחד במאבק בתחושות של חוסר ערך או ערך עצמי נמוך שלעתים קרובות מתלוות למוגבלות.

מהם סוגי הטיפולים הפסיכולוגיים המסייעים בהתמודדות עם נכות ומגבלות?

ישנם סוגים שונים של טיפולים פסיכולוגיים זמינים כדי לעזור לאנשים עם מוגבלות להתמודד עם אתגרי בריאות הנפש שלהם. טיפולים אלו צריכים להיות מותאמים לצרכים ולמטרות הספציפיות של כל אדם.

• 1. טיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT):
  CBT היא גישה טיפולית בשימוש נרחב המתמקדת בזיהוי ושינוי דפוסי חשיבה והתנהגויות שליליות. שיטה זו יכולה לעזור לאנשים עם מוגבלויות לאתגר ולשנות אמונות או תפיסות לא מועילות לגבי עצמם ויכולתיהם שעשויות לתרום למצוקה פסיכולוגית. CBT גם מלמד אנשים מיומנויות מעשיות לניהול מתח, התמודדות עם חרדה ושיפור יכולות פתרון בעיות.
• 2. טיפול בקבלה ומחויבות (ACT):
  ACT הוא טיפול מבוסס ראיות המדגיש קבלה של מחשבות ורגשות קשים תוך התחייבות לפעולות המתאימות לערכים האישיים. טיפול זה מועיל במיוחד לאנשים עם מוגבלויות שכן הוא עוזר להם לפתח חשיבה גמישה, לבנות חוסן ולעסוק בפעילויות משמעותיות למרות האתגרים העומדים בפניהם.
• 3. טיפול פסיכודינמי:
  טיפול פסיכודינמי בוחן כיצד חוויות עבר ותהליכים לא מודעים משפיעים על רגשותיו והתנהגויותיו של הפרט. גישה זו יכולה לעזור לאנשים עם מוגבלויות לקבל תובנה לגבי דפוסים וקונפליקטים בסיסיים שעשויים להשפיע על רווחתם הנפשית. באמצעות מודעות עצמית מוגברת, אנשים יכולים לפתח אסטרטגיות התמודדות בריאות יותר ולשפר את התפקוד הפסיכולוגי הכולל שלהם.
• 4. טיפול קבוצתי:
  טיפול קבוצתי מספק סביבה תומכת לאנשים עם מוגבלות להתחבר לאחרים החולקים חוויות דומות. הוא מציע מרחב לאנשים לחלוק את האתגרים שלהם, ללמוד אחד מהשני ולקבל תמיכה ואישור. טיפול קבוצתי יכול לקדם תחושת שייכות, להפחית תחושות שלבידוד ולטפח פיתוח מיומנויות חברתיות.

טיפול פסיכולוגי לנכים ובעלי מגבלות יכול לסייע לספק תמיכה רגשית ולסייע בבניית חוסן נפשי

הטיפול של אאוטריצ׳ בבית כפתרון לחסמים טיפוליים בקרב בעלי נכויות

צוות אאוטריצ׳ מציע פתרון של טיפול פסיכולוגי בבית המסייע לבעיית הנגישות של אנשים עם מוגבלויות ומגבלות פיזיות שעלולים להקשות בגישה למסגרות הטיפול המסורתיות. גישה זו מביאה טיפול פסיכולוגי ישירות לבתי המטופלים ובכך מסירה חסמים ומקדמת הנגשה של מענים טיפוליים לכלל האוכלוסיה.

להלן כמה יתרונות של טיפול פסיכולוגי בבית עבור נכים ובעלי מגבלות פיזיות –

• – שיפור הנגישות – על ידי מסירת הטיפול בנוחות של בית המטופל, מתבטלים האתגרים הכרוכים ביציאה מהבית, נסיעות, מגבלות ניידות או מקומות טיפול בלתי נגישים וכן מוסר הנטל על בני משפחה הנדרשים לעיתים לסייע בניוד אנשים עם מוגבלות. האנרגיה הפיזית והנפשית המתפנה עקב צמצום החסמים יכולה להיות מוקדשת כולה לטיפול עצמו ולקידום תהליכי התמודדות ושינוי.
• – התאמה אישית – טיפול אאוטריצ׳ בבית מציע גישה אישית ומותאמת יותר למטופלים. למטפלים יש הזדמנות להתבונן בסביבת החיים של הפרט, לקבל תובנות לגבי אתגרי חיי היומיום שלו וכיצד אלה עשויים להשפיע על הרווחה הפסיכולוגית שלו ולהידרש לאתגרים אלה בדיוק. ידע זה יכול לספק אסטרטגיות טיפול והתערבויות המותאמות במיוחד כדי לתת מענה לצרכים ולנסיבות הייחודיים של הפרט. הצוות הרב-מערכתי של אאוטריצ׳ כולל פסיכולוגים קליניים, שיקומיים ורפואיים, עובדים סוציאלים, אחות פסיכיאטרית ועוד אנשי מקצוע הפועלים בשיתוף פעולה הדוק על מנת להתאים לכל מטופל/ת את המענה ההולם ביותר את הצרכים הספציפיים שלו/ה.
• – שיפור הברית הטיפולית – הגישה האקטיבית של צוות אאוטריצ׳ סביב טיפול פסיכולוגי לנכים ובעלי מוגבלויות מקדמת ברית טיפולית חזקה יותר בין המטפל והמטופל. לרוב המאמץ שעושים המטפלים בהגעה לבתי המטופלים זוכים להערכה והוקרה וכן על ידי כניסה למרחב האישי של הפרט, המטפלים יכולים לבסס רמה עמוקה יותר של אמון וקרבה, אשר ידוע כי מובילים לתוצאות טיפוליות אפקטיביות יותר. ההיכרות והנוחות של הסביבה הביתית יכולים גם לעזור לאנשים להרגיש יותר בנוח, ולהקל על נכונותם להיפתח ולשתף בחוויות וברגשות שלהם.
• – התמודדות עם סטיגמה – תפקיד חשוב נוסף של טיפול ביתי הוא יכולתו להתמודד עם הסטיגמה הקשורה לעתים קרובות עם מוגבלויות ומגבלות פיזיות. אנשים מסוימים עשויים לחשוש לפנות לטיפול עקב פחדים משיפוטיות או אפליה. על ידי הבאת טיפול ישירות לבתיהם, טיפול אאוטריצ׳ עוזר ליצור מרחב בטוח ותומך בו אנשים יכולים להרגיש בנוח לדון בדאגותיהם וברגשותיהם ללא חשש לסטיגמה.
• – העברת מסר מכליל ותומך – טיפול אאוטריצ׳ בבית מקדם הכלה וצמצום פערים חברתיים. המאמץ להגיע פיזית אל המטופלים נובע מההכרה בכך שלכולם מגיעה גישה לטיפול פסיכולוגי איכותי, ללא קשר ליכולותיהם הפיזיות ולמצבם. גישה זו מעבירה מסר רב עוצמה לפיו אנשים עם מוגבלות מוערכים ובריאותם הנפשית חשובה לא פחות משל כל אחד אחר.
• – שותפות – הטיפול בבית עבור נכים ובעלי מוגבלויות מאפשר במידת הצורך  גם לגייס גורמים בסביבת המטופלים כדי לתמוך ולתרום לתהליך. במקרים מסוימים זה מאפשר שיתוף פעולה הדוק עם הפרט ועם רשת התמיכה שלו, כולל בני משפחה, מטפלים ואנשי מקצוע אחרים בתחום הבריאות, על מנת ליצור תוכנית טיפול מקיפה ולחזק מערכות תמיכה אורגניות. גישה שיתופית זו מבטיחה שכל ההיבטים בחייו של הפרט יילקחו בחשבון, לרבות רווחתו הנפשית, הפיזית, הרגשית והחברתית
• – ועוד יתרונות רבים.

1. מגבלה פיזית אינה חייבת לגזור צמצום על המתמודדים עמה, טיפול פסיכולוגי יכול לסייע במימוש הפוטנציאל של כל אחד ואחת ללא קשר למצבם הפיזי

לסיכום,

ההשלכות הפסיכולוגיות של נכות פיזית ומוגבלות הן רבות ומגוונות, ומשפיעות על חיי היומיום והרווחה הכללית של אנשים. האתגרים העומדים בפני אנשים עם מוגבלות חורגים ממגבלות פיזיות ויכולים לגרום למצוקה רגשית, בידוד חברתי ותחושת אובדן. עם זאת, חשוב להכיר בכך שטיפול פסיכולוגי יכול למלא תפקיד מכריע בסיוע לאנשים להתמודד עם אתגרים אלו ולשפר את בריאותם הנפשית הכללית.

קיימות שיטות טיפול שונות וטכניקות אשר הוכחו כיעילות במסגרת טיפול פסיכולוגי לנכים ובעלי מוגבלויות. הקושי המרכזי הוא הנגשה של טיפולים אלה עבור האוכלוסייה הסובלת ממגבלות פיזיות. צוות אאוטריצ׳ התגייס לסיוע עם האתגר הזה תוך הגעה לבתי המטופלים וקיום ההתערבויות הטיפוליות בסביבה הביתית עצמה. הטיפול בבית במצבים אלו אינו נופל באיכותו ומקצועיותו מכל טיפול בקליניקה או במסגרת אחרת. להיפך, טיפול בבית המטופל הינו בעל יתרונות רבים ויכול לקדם משמעותית את הרווחה הנפשית של המתמודדים עם מצוקה נפשית בעקבות קשיים פיזיים.

 להעמקה וקריאה נוספת על הנושא, הספר נפש בשיקום מאת אייל חלד מתאר את דרכם של מבוגרים וילדים המתמודדים עם מגבלה פיזית או מנטלית אשר דורשת מהם להסתגל מבחינה רגשית לקושי שעמו הם מתמודדים, ועושה זאת מנקודת מבט ייחודית של טיפול פסיכולוגי, המסופר על ידי פסיכולוגים שיקומיים שונים.

חרדה חברתית בגיל ההתבגרות עלולה להקשות על בני נוער להשתלב בקבוצת השווים שלהם. היכולת להתערות בקבוצת השווים היא יכולת חשובה דרכה המתבגר לומד להכיר את עצמו ואת סביבתו ומגבש את זהותו. בנוסף יחסים חברתיים עם קבוצת השווים מהווים מקור חשוב לתמיכה, לשותפות, ליחסי אמון ולסיוע במצבי לחץ ומשבר. לפיכך, חשוב לזהות חרדה חברתית בגיל ההתבגרות ולסייע לצעירים בהתמודדות עמה.

מאת: הצוות של אאוטריצ׳

מהי חרדה חברתית בגיל ההתבגרות ?

התערות בחברה דורשת יכולת לתקשורת חברתית ותחושת ביטחון מספקת במצבים חברתיים. קשיים בתקשורת החברתית או חסכים ביכולת החברתית הם פער בין רצונו של אדם להתבטא,  לצור אינטראקציה או קשרים חברתיים ליכולותיו בפועל.  קושי זה עלול לאדם ולסביבתו הקרובה מצוקה רבה ולהגיע עד לכדי חרדה ממצבים חברתיים.

חרדה חברתית בגיל ההתבגרות היא פחד עז וממושך ממצבים חברתיים ו/או ממצבי ביצוע שהילד עשוי להיות חשוף בהם לביקורת מאחרים. בכלליות הפרעת חרדה חברתית מאופיינת בחשש מפני האפשרות להיות מובך בפומבי ורוב המצבים מעוררי החרדה הם בבית הספר.  מתבגרים בעלי הפרעת חרדה חברתית מדווחים כי הצורך לשוחח עם בני גילם, החשש לקרוא בקול בכתה, לכתוב על הלוח, להשתתף במשחק ספורטיבי וכיוב' מעוררים אצלם מצוקה של ממש. החשש הנפוץ של המתבגר הוא שהוא ישגה, יגמגם, יסמיק ויעורר את לעגם של חבריו.  בשל חשש זה נוטים המתבגרים להימנע מהמצבים שצוינו. כשההפרעה בדרגה גבוהה עלולים הצעירים להימנע מהליכה לבית הספר בכלל ובמצבים חמורים אף לסגת חברתית ולהסתגר.

התסמינים השכיחים של הפרעת חרדה חברתית אצל מתבגרים הם עוררות של המערכת הסימפטתית המתבטאת במודעות גוברת לפעימות לב, רעד, הזעה, הסמקה ,בחילה או צורך להשתין בעת חשיפה ציבורית או אפילו ציפייה למפגש חברתי.

מחקרים מלמדים על  עלייה בשכיחות של חרדה חברתית לקראת גיל ההתבגרות.  עלייה זו בשכיחות נובעת ככל הנראה מייחוס חשיבות רבה לדעה של בני הגיל,  של קבוצת השווים בתקופה זו של חיי הנער/ה במסגרת השינויים האופייניים לגיל אשר תוארו לעיל.

במקרים חמורים חרדה חברתית בגיל ההתבגרות עלולה להוביל להסתגרות

מה ההבדל בין ביישנות לבין חרדה חברתית בגיל ההתבגרות?

1. רמת החרדה – אדם ביישן לרוב לא יחווה את אותה רמת חרדה אשר אותה חווה לרוב אדם בעל חרדה חברתית.
2. הימנעות – אדם ביישן לרוב לא ינסה להימנע ככל האפשר מסיטואציות חברתיות אשר גורמות לו להרגשת אי נוחות.
3. עקביות – בשונה ממצב של אי נעימות זמנית של הביישנות, חרדה חברתית הינה מצב קבוע אשר דורש לרוב סיוע מקצועי.
4. פגיעה באיכות החיים: לא כל הביישנים חרדים- כמובן שקיימת חפיפה רבה בין ביישנות ובין החרדה והרבה מאד הסובלים מהפרעה זו הם ביישנים באופיים.  חשוב להדגיש כי ההיפך אינו בהכרח נכון-קיימים פרטים רבים אשר ביישנות היא אחת מתכונות האופי שלהם,  אך אינם סובלים מחרדה חברתית,  כלומר הביישנות אינה פוגמת באיכות חייהם.

ההפרעות השכיחות המתלוות להפרעת חרדה חברתית הן הפרעות חרדה אחרות ודיכאון וכמו כן חרדה חברתית בגיל ההתבגרות מגבירה את הסיכון לשימוש בחומרים ממכרים מרגיעים. במקרים חמורים מתבטאת ההפרעה בסירוב ללכת לבית הספר והיא גם גורם סיכון לפגיעה בהישגים הלימודיים ולנשירה מוקדמת מבית הספר.

הסברים תאורטיים של חרדה חברתית בגיל ההתבגרות

כמה מודלים תאורטיים ניסו להסביר את היווצרותה של הפרעת חרדה חברתית בגיל ההתבגרות:

1. מודל פגיעות דחק – המודל גורס שקיימת נטייה מולדת,  ביולוגית לפיתוח ההפרעה,  ושאופני ביטויה וחומרתה מושפעים מגורמים סביבתיים.  נטייה מולדת שנחקרה רבות ונקשרה להופעה של חרדה חברתית היא מזג מעוכב בינקות.  מזג זה מתאפיין בנטייה לחשוש מסיטואציות חדשות ולהימנע מהן. לדוגמא, תינוק עם מזג מעוכב יימנע מלשחק בצעצוע חדש או מליצור קשר עם ילד שאינו מוכר לו, לעומת פעוט עם מזג שאינו מעוכב.  ואולם, מזג מעוכב אינו גורם סיכון מספיק או הכרחי ליצירת ההפרעה. ההפרעה תיווצר כשילוב של מספר גורמי סיכון התפתחותיים והשילוב הספציפי שלהם (למשל שילוב של מזג התינוק עם מאפיינים של הורות וכו׳).
2. תאוריית ההיקשרות – תיאוריית ההיקשרות של בולבי רואה את ההיקשרות אל האחר כדחף אנושי בסיסי.בולבי ראה ביטחון רגשי כהשתקפות של ביטחון בזמינות של דמויות היקשרות,  ביטחון אשר נבנה בהדרגה  דרך התנסויות בילדות המוקדמת.  דפוסי ההיקשרות המתבססים בינקות בין תינוק לדמויות המטפלות המשמעותיות הן המודל הראשוני להתקשרויות חברתיות בעתיד.

במקרים בהם התפתח דפוס היקשרות לא בטוח עלול הילד להתקשות ביצירת קשרים חברתיים עם בני גילו.ההימנעות מקשרים והבידוד החברתי שוללים ממנו הזדמנויות להתאמן ולפתח את כישוריו החברתיים. בשל ערנותו ליכולתו החברתית הנמוכה עלול הילד להמשיך ולהסתגר ולהימנע מאינטראקציות חברתיות וכך נוצר מעגל 'קסמים' שמחזק ומשמר את ההפרעה.

הסברים קוגניטיביים של חרדה חברתית אצל מתבגרים

הטיות בחשיבה ופרשנות שלילית לאירועים חברתיים מאפיינים קוגניטיבית את הלוקים בהפרעת חרדה חברתית בגיל ההתבגרות.  ילדים חרדים נוטים יותר לצפות שמשהו רע יקרה, נוטים לפרש באופן שלילי תרחישים עמומים ולהעריך באופן חסר את היכולות שלהם להתמודד עם קשיים.

חלק מההטיה הקוגניטיבית היא הטיה בקשב לסימנים מאיימים (פנימיים וחיצוניים. (למשל , ילד חרד ישים במיוחד לב לתחושת רעד ואפילו קלה ביותר בקולו או להסמקה. הקשב החיצוני יופנה לרמזים של ביקורת ושל שיפוט שלילי מהסביבה וילדים צוחקים או מחייכים יתפרשו כלועגים לו וכדומה.

הסברים התנהגותיים של חרדה חברתית בגיל ההתבגרות

ההימנעות מחוויה מודגשת בתור האלמנט המרכזי בשימור ההפרעה של חרדה חברתית אצל מתבגרים.

בכל פעם שיש הימנעות ממצב מלחיץ , כמו למשל, מסיטואציה חברתית, הצעיר חווה ירידת מתח. ירידת המתח מתגמלת עבורו ומחזקת למידה של התנהגות המחזקת את ההפרעה. לפי גישה זו , התעמתות עם הפחד וחשיפה לאירועים המלחיצים תכחיד באופן הדרגתי את הצורך בהימנעות ואת החרדה.

בנוסף, גישות מסוימות בוחנות את הליקויים ביכולות לתקשורת חברתית ובמיומנויות חברתיות לא כתוצר של הפרעת החרדה אלא כגורם,  או לפחות כגורם משמר של הפרעת החרדה ומדגישות את החסרים במיומנויות חברתיות.  במילים אחרות היכולת המונמכת לתקשורת חברתית עשויה להיות חלק מהתנהגויות מגוננות אל מול חרדה חברתית בגיל ההתבגרות אך עלולה גם לשמר ולהעצים את החרדה.

הסברים תרבותיים של חרדה חברתית בגיל ההתבגרות:  תפקיד התרבות הדיגיטלית

הפוטנציאל לנראות ולחשיפה לביקורת מצד אחרים גבוה יותר ככל שמתבגרים חשופים ביותר ויותר אמצעי תקשורת ומדיומים מגוונים (פייסבוק , ווטסאפ, אינסטגרם וכו׳). הרשתות החברתיות מקדמות מדידה של מידת הקבלה החברתית (למשל לייקים) באופן שמקדם השוואה, תחרות ועשוי לחזק תחושות של חוסר ערך,  כאשר קיימת נטייה מראש לכך.

השימוש הרווח במדיומים הדיגיטליים עשוי לבוא על חשבון אינטראקציה בינאישית ותקשורת חברתית ישירה. חסרים במיומנויות החברתיות יכולים להיווצר או להשתמר כתוצאה מ'התחבאות מאחורי מסכים'. מצד שני, ניתן לחשוב על התרבות הדיגיטלית כמאפשרת אינטראקציות חברתיות מתווכות במקום מצב בו הייתה הימנעות מוחלטת.

חרדה חברתית אצל מתבגרים מקשה עליהם במשימה ההתפתחותית החשובה של יצירת קשרים חברתיים עם קבוצת השווים

הטיפול בחרדה חברתית בגיל ההתבגרות

בימינו ההתערבויות הנפוצות והיעילות לפי מחקרים לחרדה חברתית בקרב מתבגרים הן טיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT) ו/או טיפול תרופתי. במסגרת טיפול סי.בי.טי לחרדה חברתית של מתבגרים המטפלים מסיייעם  לצעירים בלמידה והבנה כי התגובות שלהם הן תגובות לפרשנות המחשבתית לאירוע/לתחושה ולא לאירוע עצמו. מתוך כך מתאפשר במסגרת הטיפול לתרגל עם המטופל תגובות שונות ואלטרנטיביות לתגובות האוטומטיות. בנוסף, המטפלים מלמדים את המטופל לחשוב ולהתבונן על המחשבות שלו באופן ביקורתי ולהפריך חלק מהן. בהמשך הטיפול ניתן לבצע חשיפה מדורגת לאירועים /משימות המעוררות חרדה תוך ליווי צמוד ופיתוח טכניקות הרגעה והרפייה. טיפול זה מבקש לסייע בזיהוי כשלים מחשבתיים המאפיינים מצבים של חרדה חברתית בגיל ההתבגרות וכן בשינוי דפוסי התנהגות נלווים.

יתרון הטיפול של אאוטריצ׳ בחרדה חברתית בגיל ההתבגרות

הטיפול בהפרעת חרדה חברתית בגיל ההתבגרות עלול להיות מאתגר. סיבה מרכזית לכך היא הנטייה של הצעירים המתמודדים עם ההפרעה להימנע מאינטראקציות בינאישיות, במיוחד עם גורמים לא מוכרים כמו אנשי הטיפול. אתגר זה מתווסף לאתגרים המאפיינים טיפול פסיכולוגי בגיל ההתבגרות מלכתחילה וביניהם היעדר שיתוף פעולה או קשיי התמדה בטיפול.

אל מול אתגרים אלה, פיתח הצוות של אאוטריצ׳ שיטות ייחודיות ליצירת קשר, העלאת מוטיבציה והתמודדות עם התנגדות של צעירים. אחד הכלים החשובים במסגרת מאמצים אלה הוא קיום טיפולים לפי הצורך בבתי המטופלים או בסביבת חייהם הטבעית. טיפולים ייחודיים אלה המכונים גם ליווי טיפולי מוכיחים עצמם לפי הניסיון שלנו בהפחתה של החרדה והגדלת הסיכויים ליצירת קשר טיפולי וקיומו לאורך זמן. צוות המטפלים שלנו כולל מטפלות ומטפלים בעלי ניסיון רב בטיפול במתבגרים אשר מגיעים אל סביבת החיים של המתבגר/ת ויוצרים בה קשר הכולל מרכיבים של שיחה ושל עשייה פעילה משותפת.

במקביל לטיפולים אלה אנו מציעים הדרכה להורים אשר ילדיהם מתמודדים עם חרדה חברתית בגיל ההתבגרות במסגרתה לומדים ההורים כיצד לסייע לילדיהם בהתמודדות עם החרדה שלהם וגם כיצד לקיים שגרת חיים לצד החרדה.הניסיון שלנו מלמד שהתבוננות על המערכת המשפחתית בכללותה ועל הדינאמיקות בתוכה מסייעים רבות בהתמודדות עם מצוקות של פרטים בתוך המשפחה כמו למשל במצבים של חרדה חברתית בגיל ההתבגרות.

הפרעה דו-קוטבית או בי-פולארית, כונתה בעבר מאניה-דפרסיה והיא אחת ההפרעות המעניינות והמאתגרות בתחום בריאות הנפש. הסובלים מההפרעה מדווחים כי לפרקים הם חשים ׳על גג העולם׳, פעילים ומרוגשים, מתכננים תוכניות גדולות ומרחיקות לכת, מוכנים ׳לטרוף את העולם׳…. וכמה ימים לאחר מכן הם מוצאים עצמם בדיכאון, חסרי אנרגיה ומוטיבציה ומתקשים לתפקד. למה זה קורה? כיצד מאבחנים שמדובר במאניה דפרסיה? כיצד מתמודדים עם ההפרעה? ברשימה זו ננסה לענות על שאלות אלה ואחרות ונספק מידע בסיסי על הפרעה דו-קוטבית, על אבחונה ודרכי הביטוי שלה ולאתגר של טיפול בה.

מאת: הצוות של אאוטריצ׳

מהי הפרעה דו-קוטבית?

הפרעה דו-קוטבית היא הפרעה נפשית המשפיעה על אנשים רבים: בערך כ-1% מהאוכלוסייה צפוי לפתח הפרעה זו בשלב כלשהו בחייו. הפרעה דו-קוטבית היא עיוורת לגאוגרפיה ומאפיינים דמוגרפיים כלומר זה קורה בכל ארץ, בכל תרבות, בכל קבוצה אתנית ובכל רמת הכנסה.

הפרעה דו-קוטבית גורמת לסימפטומים אשר עלולים לשבש תחומים רבים בחייהם של בני אדם. חלק מהסימפטומים גורמים לתנודות קיצוניות במצב הרוח, ממצב רוח מאוד מרומם (מאניה) למצב רוח מאוד ירוד (דיכאון או דפרסיה). במצבים מסוימים חלק מהסימפטומים של הפרעה דו-קוטבית עשויים להקשות על האדם לדעת מה אמיתי ומה לא או במילים אחרות עלולים להופיע סימפטומים פסיכוטיים.

כיצד מאבחנים הפרעה בי-פולארית?

אבחנה של הפרעה בי-פולארית ניתנת על בסיס ראיון קליני הנערך על ידי אנשי מקצוע שהוכשרו לכך, לרוב פסיכיאטר, פסיכולוג, עובד סוציאלי או איש מקצוע אחר מתחום בריאות הנפש. הריאיון כולל שאלות לגבי הסימפטומים והתפקוד של האדם בתחומי חיים שונים, כגון מערכות יחסים ועבודה. נכון להיום אין בדיקת דם, צילום רנטגן או סריקה מוחית אשר ניתן להשתמש בהם לאבחון הפרעה דו-קוטבית.

מהם הסימפטומים של הפרעה דו-קוטבית?

אבחנה של הפרעה דו-קוטבית מבוססת על צירוף של סימפטומים שונים,  כמה זמן הם קיימים וחומרתם, במיוחד מכיוון שניתן למצוא את הסימפטומים של הפרעה דו-קוטבית גם במחלות נפש אחרות.

להלן הסימפטומים הבולטים:

1. מצב רוח מרומם קיצוני החוזר על עצמו ומכונה מאניה

תקופות של מאניה יכולות לכלול חוויות כגון הרגשה קיצונית של שמחה והתרגשות, אושר עילאי ותחושה של חשיבות עצמית, קשיים בשינה, דיבור רב, מחשבות רבות ומהירות, מוסחות, פעלתנות יתר ועוד.

2. מצב רוח ירוד קיצוני החוזר על עצמו – דיכאון

ההגדרה של דיכאון כוללת חוויות של מצב רוח עצוב, אכילה מעטה או מרובה, שינה מעטה או מרובה, הרגשת עייפות ואנרגיה מעטה, תחושת אשמה על דברים שאינם באשמתך, מחשבות או מעשים אובדניים.

3. סימפטומים שמקשים על האדם לדעת מה אמיתי ומה לא (סימפטומים פסיכוטיים)

לחלק מהאנשים הסובלים מהפרעה דו-קוטבית יש סימפטומים פסיכוטיים הכוללים חוויות כגון שמיעה, ראיה, תחושה או ריח של דברים שלמעשה אינם נמצאים כלל (הזיות), אמונות יוצאות דופן או לא מציאותיות שאינן משותפות לאנשים אחרים מאותה תרבות (אשליות),חשיבה לא מאורגנת.

במסגרת הפרעה דו-קוטבית חווים אנשים מעברים חדים בין מצבים מאניים לדכאוניים

מה גורם להפרעה דו-קוטבית?

מדענים מאמינים כי הסימפטומים של הפרעה בי-פולארית נגרמים על ידי חוסר איזון כימי במוח. כימיקלים המכונים “נוירוטרנסמיטרים” שולחים מסרים במוח. כאשר הם אינם מאוזנים, הם עלולים לגרום לתנודות קיצוניות במצב הרוח שלך. חוסר איזון כימי זה עלול גם לגרום למוח לשלוח מסרים המכילים מידע שגוי.

לא ברור ממחקרים מה גורם לחוסר איזון כימי זה והדעה הרווחת היא שהוא מולד, כלומר  לחלק מהאנשים יש “פגיעות ביולוגית” להתפתחות הפרעה דו-קוטבית במהלך חייהם.  בנוסף לפגיעות הביולוגית, כנראה שגם לחץ משחק תפקיד בהתפתחות הפרעה דו- קוטבית ובמהלך המחלה. התיאוריה בדבר הדרך בה הפגיעות והלחץ מקיימים קשרי גומלין זה עם זה מכונה “מודל פגיעות – לחץ” . שאלות רבות לגבי הפרעה דו-קוטבית אינן זוכות למענה. מחקרים רבים עדיין נערכים בניסיון ללמוד יותר על ההפרעה.

מהו המהלך של הפרעה דו-קוטבית?

לרוב, אנשים מפתחים מאניה-דפרסיה בגיל ההתבגרות או הבגרות המוקדמת, בערך בגילאי 16 עד 30. אנשים עשויים גם לחוות סימפטומים לראשונה בשנות ה-40 או ה-50 לחייהם. אנשים שונים בתדירות הסימפטומים שלהם, בחומרתם ובמידה שההפרעה משבשת את חייהם.

הפרעה דו-קוטבית משפיעה על אנשים שונים בדרכים שונות. חלק מהאנשים חווים את ההפרעה בצורה מתונה יותר והסימפטומים מופיעים רק מספר פעמים בחייהם. אנשים אחרים חווים את ההפרעה בצורה חזקה יותר וסובלים מאפיזודות אשר חלקן דורשות אשפוז.

 הפרעה דו-קוטבית נוטה להיות אפיזודית (אירועים חוזרים), כאשר עוצמת הסימפטומים משתנה במשך הזמן. הכוונה היא שייתכן ובחייו של האדם תהיה תקופה שבה יש “החרפת סימפטומים”, “אפיזודה אקוטית” או “הישנות” של המחלה כלומר הסימפטומים מופיעים מחדש או נהיים חמורים יותר.

תנועת המטוטלת כדימוי סימבולי לתנודות במצבי הרוח בהפרעה דו-קוטבית

טיפול בהפרעה דו-קוטבית

טיפול בהפרעה דו-קוטבית כולל לרוב שילוב בין טיפול תרופתי לבין פסיכותרפיה בשיטות שונות. במסגרת הטיפול מנסים אנשי המקצוע לסייע למתמודדים עם הפרעה דו-קוטבית להפחית את הסימפטומים (המאניים או הדפרסיביים) וללמוד להתמודד עמם, לשפר את היכולת להתמודד עם לחץ, להגדיל וחזק את מערכת התמיכה החברתית, להיות קשובים למצבם ולפתח תכנית למניעת הישנות המחלה ולקיים אורח חיים תקין ותפקוד לצד ההפרעה.

עם חלק מהמקרים החוזרים של הישנות המחלה ניתן להתמודד בבית, אך מקרים אחרים דורשים אשפוז על מנת להגן האדם או על אחרים.  בעזרת טיפול יעיל, רוב האנשים הסובלים מהפרעה דו-קוטבית יכולים להפחית את הסימפטומים ולחיות חיים מלאים יצרניים ומשמעותיים.

היתרון של אאוטריצ׳ בטיפול בהפרעה דו-קוטבית

צוות אאוטריצ׳ מסייע לאנשים הסובלים מהפרעה דו-קוטבית בקהילה. במסגרת המאמצים שלנו לאורך השנים להנגיש שירותי טיפול ושיקום בבריאות הנפש אנו מציעים לפי הצורך טיפול בבית או בקהילה. טיפול מסוג זה יכול להתאים במיוחד לסובלים מהפרעה דו-קוטבית בשני הקטבים שלה.

במצבים דיכאוניים אנו יודעים כי קיים קושי לצאת מהבית ולהתמיד בטיפול בקליניקה או במסגרות טיפוליות באופן כללי. טיפול בדיכאון המתקיים בבית המטופל מסייע להתגבר על קשיים אלה ולקיים את המסגרת הטיפולית למרות היעדר הכוחות והמוטיבציה. במסגרת טיפול בבית מעודדים המטפלים את תפקוד המטופלים בתחומים הרלוונטיים והחשובים עבורם מתוך היכרות ישירה עם מערך האתגרים והכוחות שלהם ועם סביבתם.

בקוטב המאני של הפרעה דו-קוטבית ישנה אנרגיה מספקת ומוטיבציה אולם פעמים רבות היא איננה מנותבת לטיפול כיוון שהאדם מרגיש טוב ולרוב אינו מחובר למצוקה המהווה כח מניע לתהליכים טיפוליים. טיפול מהסוג של אאוטריצ׳ המתקיים בסביבת המטופל יכול להתאים גם במצב הזה. טיפול בבית נוטה לעיתים להיות יותר מעשי מתוך הנגיעה הישירה במציאות החיים של המטופלים ויכול להתאים מתוך כך להלך רוח מרומם כמו במאניה. כך למשל, במידה ואדם במצב מאני מתקשה לשבת במשך שעה ולדבר על עצמו כמקובל בקליניקה, טיפול בבית יכול להתקיים תוך כדי הליכה או עשייה כלשהי באופן המותאם יותר למצב בו נמצאים המטופלים.

התופעה של בידוד חברתי של בני נוער וצעירים הופיעה לראשונה ביפן בשנות ה-70 של המאה הקודמת ונחשבה לתופעה תרבותית ייחודית ליפן. בהדרגה, הופיעו דיווחים לגבי הופעתה של תופעה בעלת מאפיינים דומים במדינות אחרות בעולם עד כי התברר כי בידוד חברתי אינו ייחודי ליפן בלבד אלא תופעה גלובאלית.

צוות אאוטריצ׳ נתקל רבות בתופעה של בידוד חברתי גם בישראל ואף ערכנו מחקר על המאפיינים של בידוד חברתי בארץ. התופעה הזו הוחמרה בחסות מגפת הקורונה, במיוחד בקרב צעירים אשר לאחר תקופות של סגרים ובידוד לעיתים התקשו לחזור לתפקוד במסגרות, לחדש ולחזק קשרים חברתיים או לצאת מהבית באופן כללי.

בכדי להבין את התופעה לעומק מעניין להתבונן במדינות שכנות ובעלות מאפיינים דומים לישראל המתמודדות עמה וללמוד על הדמיון והשונות במופעים שלה ועל דרכים שונות להתמודדות עמה. הדיווח הראשון על בידוד חברתי באזור שלנו היה באופן מפתיע דווקא מאומן בשנת 2005.

מאת: צוות אאוטריצ׳

בידוד חברתי בספרד

בפוסט הנוכחי אנו שמים במוקד מדינה קרובה נוספת – ספרד אשר בה דווחה לראשונה התופעה של בידוד חברתי כבר לפני למעלה מעשור.  לפני כמה שנים בוצע בספרד המחקר הראשון בעולם המערבי שבדק קבוצה גדולה (190 משתתפים) של צעירים המתמודדים עם בידוד חברתי והציג ממצאים מעניינים לגבי המאפיינים שלהם. להלן כמה מהממצאים של מחקר זה שיכולים אולי לשפוך אור על המצב של בידוד חברתי אצלנו בישראל.

מטרת המחקר הנ״ל הייתה להכריע בנוגע למאפיינים סוציו-דמוגרפיים וקליניים של צעירים במצבים של נסיגה חברתית ובחינת תוצאות של טיפול בהם. הטיפול היה התערבות בבית ותוצאותיו נבדקו לאחר 12 חודשים.

לטובת השגת מטרות אלה גייסו החוקרים צעירים אשר אינם יוצאים מהבית ונמנעים מסיטואציות חברתיות וקשרים במשך לפחות 6 חודשים. הגדרה זו היא ההגדרה המקובלת לאבחון של בידוד חברתי בעולם כיום.

השערת המחקר שלהם הייתה שבידוד חברתי נוצר אצל קבוצות מגוונות של נבדקים עם קו-מורבידיות פתולוגית שונה (תחלואה כפולה) ועם תגובות שונות לטיפול. המחקר שלנם מציע קטגוריזציה של בידוד חברתי ומנתח את התקדמותם של 190 מטופלים במשך 12 חודשים אחרי טיפול בבית.

טיפול בבית עבור בידוד חברתי

הטיפול בבית עבור בידוד חברתי בספרד מתבצע ע״י צוותים לטיפול במשבר המכונים:  Crisis Resolution Home Treatment CRHT וכך היה גם במחקר זה – צוות אשר הוקם ע״י שני פסיכיאטרים ושתי אחיות. קהל היעד של הצוות הוא בעלי תחלואה נפשית קשה המנותקים משירותים בקהילה. גם אנשים ללא אבחנה אולם עם בעיות התנהגותיות שנראות על רקע נפשי טופלו ע״י הצוות.

הטיפול בבית עבור בידוד חברתי כולל ייצוב המצב וחיבור לשירותים בקהילה. השירותים בקהילה נקבעים באופן אינדיבידואלי לפי המצב: מרכז פסיכיאטרי או רפואי, אשפוז או אחר. אם המטופלים לא הגיעו לייצוב  והייתה עילה לטיפול בכפיה (אובדנות, אגרסיה, חשש מבריחה, בוחן מציאות לקוי), בוצעה העברה לטיפול כפוי בבית החולים. אם בוחן המציאות היה תקין אבל המטופלים לא הסכימו לטיפול או לקבלת עזרה, הטיפול הופסק.

בידוד חברתי בקרב צעירים הוא תופעה אשר הולכת וצוברת תאוצה

קטגוריות של המתמודדים עם בידוד חברתי בספרד

לאחר הערכה ראשונית במסגרת המחקר ניתן היה לקבץ את המטופלים ל-6 קבוצות לפי הפרעות נפשיות בולטות בדומה לממצאי מחקרים קודמים על הפרעות פסיכיאטריות של המתמודדים עם בידוד חברתי:

פסיכוזה, הפרעות אפקטיביות, חרדה, סמים, אישיות והפרעות ציר I אחרות ב-DSM.

בנוסף הוערכו הקשרים החברתיים של הנבדקים והם חולקו לשתי קבוצות: ללא קשרים חברתיים בכלל לעומת קשרים כלשהם עם משפחה או אנשים מחוץ לבית. הממצאים הראו כי  57.4% מהנבדקים שמרו על קשרים עם המשפחות שלהם ו- 34.2% היו ללא קשרים בכלל, כולל לא עם המשפחה בתוך הבית.

מבחינת הפרופיל הפתולוגי הנבדקים במחקר חולקו ל-6 קבוצות לפי האבחנות שלהם (לכולם למעט אחד הייתה אבחנה נוספת):

• אפקטיבי
• חרדה
• פסיכוזה
• שימוש בסמים
• אישיות
• אחר (אגרנות, אוטיזם, בעיה בדימוי גוף)

התוצאות של טיפול בבידוד חברתי

במחקר בספרד, מקרים שדרשו אשפוז אחרי הטיפול בבית הושוו לאלו שהופנו למרפאות חוץ, והראו פחות התנהגות של בידוד  אחרי 12 חודשים, מעקב פסיכיאטרי טוב יותר ורשת חברתית טובה יותר. הקבוצה בה החוקרים בחרו להתמקד היא של אלו הסובלים מהפרעות אפקטיביות-חרדה אשר הראו פחות חומרה קלינית ומוגבלות במדידה הראשונה, יותר מודעות להפרעה ויותר שיתוף פעולה עם טיפול, באופן שאפשר חיבור שלהם למרפאות חוץ. לעומת זאת, למרות תנאי בייסליין טובים יותר, השיפור שלהם אחרי 12 חודשים היה פחות טוב – פחות חיבור לחברה ויותר אחוזים של בידוד מתמשך.

מסקנה מרכזית של המחקר היא שכשהטיפול פחות אינטנסיבי (מרפאות לעומת אשפוז), יש יותר ניתוק ונטישה של טיפול אחרי שנה, עם החמרה בבידוד חברתי. כשההפניה היא לטיפול אינטנסיבי (בית חולים), השיפור היה גדול יותר ויציב יותר לאורך זמן. מטופלים שקיבלו טיפול אינטנסיבי יותר, הגיעו לשיפור וייצוב מהירים יותר ולאורך זמן, עם רשתות חברתיות טובות יותר בסיום. נתונים אלו מצביעים על כך שסוג הטיפול הטוב ביותר עבור בידוד חברתי הוא טיפולים אינטנסיביים בבית או בבית החולים, תוך התמקדות תחילה ביצירת קשר טיפולי, שיפור המודעות לבעיה ובניית שיתוף פעולה, עד להשגת שיקום מלא של האדם.

מה ניתן ללמוד מהמחקר לגבי בידוד חברתי בישראל?

נראה שהמאפיינים של בידוד חברתי בספרד ובישראל דומים, על בסיס המחקר הזה והמחקר שערכנו אנחנו המבוסס על מדגם אאוטריצ׳.  גם בספרד וגם בארץ היה רוב של גברים במדגם, עם רקע של הפרעות פסיכיאטריות. למעשה במחקר בספרד מקרה אחד בלבד היה ללא הפרעות פסיכיאטריות נלוות באופן אשר תמך בעמדה נפוצה במחקר לפיה בידוד חברתי אינו צריך להיחשב קטגוריה דיאגנוסטית חדשה כי אם סינדרום המשותף להפרעות נפשיות אחרות. במדגם שלנו לשם השוואה, 64% מהפונים היו בעלי הפרעה פסיכיאטרית מלפני הפניה.

מבחינת הטיפול בבעיה של נסיגה חברתית, הממצאים מספרד, לצד הניסיון שלנו מישראל וממצאי מחקרים ממקומות נוספים בעולם מחזקים את התפיסה כי סוג הטיפול המתאים ביותר עבור אלו הסובלים מבידוד חברתי הוא טיפול המתקיים בבית לפחות בשלבים הראשונים והמאתגרים של יצירת קשר ובהמשך בחירת התערבויות טיפוליות נוספות המתאימות למקרה הספציפי. פרקי זמן הטיפול הם לעיתים ממושכים כפי שמציע המחקר מספרד ומתמקדים בשיקום מיומנויות חברתיות ושילוב חברתי מחדש של הצעיר/ה בחברה. קראו כאן עוד על מחקר נוסף ששערכנו ומציג דוגמא של צעיר שסבל מבידוד חברתי במשך 19 שנים והצליח לחזור לחברה.

מקורות וקריאה נוספת

Hareven, O., Kron, T., Roe, D., & Koren, D. (2022). The scope and nature of prolonged social withdrawal in Israel: An initial quantitative and qualitative investigation. International Journal of Social Psychiatry, 68(2), 301-308.‏

Malagón-Amor, Á., Martín-López, L. M., Córcoles, D., González, A., Bellsolà, M., Teo, A. R., … & Bergé, D. (2018). A 12-month study of the hikikomori syndrome of social withdrawal: clinical characterization and different subtypes proposal. Psychiatry Research, 270, 1039-1046.‏

הפרעות אישיות אצל ילדים ונוער הוא נושא שמעורר מחלוקת בקרב אנשי המקצוע והציבור לאורך שנים רבות. הסיבה המרכזית היא שהאישיות של ילדים ונוער עדיין מתעצבת ויכולה להשתנות בצורה מהותית לאורך שנות ההתפתחות ולכן רבים חושבים שמוקדם מדי לאבחן הפרעות אישיות אצל ילדים ונוער ושהמחיר של קבלת תגית בשלב מוקדם בחיים עולה על התועלת. רשימה זו תשפוך מעט אור על הסוגיה המורכבת הזו.

מאת: צוות אאוטריצ׳

ממצאים ראשונים על הפרעות אישיות אצל ילדים ונוער

אחת הכותבות הבולטות בתחום של הפרעות אישיות בילדים ונוער היא פאולינה קרנברג, פסיכיאטרית ילדים מצ׳ילה אשר נפטרה בשנת 2006 והייתה נשואה לאוטו קרנברג, פרופסור לפסיכיאטריה שכתב רבות אף הוא על הפרעות אישיות והטיפול בהן. סקירה זו מבוססת על העקרונות המרכזיים שהציעה פאולינה קרנברג לסיווג הפרעות אישיות אצל ילדים ומתבגרים.

הפרעות אישיות זכו בעבר לפחות התייחסות ממחלות נפש חמורות כסכיזופרניה ודיכאון, למרות היותן נפוצות (הערכות של כ-10-11% מהאוכלוסייה הכללית ומובילות לעיתים לפגיעה מתמשכת ולא קלה לריפוי.

נהוג להתייחס להפרעות אישיות כמקושרות ליותר בעיות חברתיות וגם אישיות כגון פשיעה, שימוש בסמים, נסיונות אובדניים, התנהגויות של פגיעה עצמית, תקיפות, עיכוב בהחלמה ממחלות (נפשיות או לא), אשפוזים, חוסר הישגיות, אבטלה, בעיות במשפחה, הזנחת ילדים או התעללות בהם, הומלסיות, עוני ותלות בתמיכה ציבורית.

תשומת לב מועטה עוד יותר הופנתה בעבר להתפתחות הפרעות אישיות אצל ילדים ונוער אם כי במחקרים המועטים שהתבצעו על הנושא נמצא כי נוכחותן אינה מבוטלת. לדוגמה, גולומבק  (1986) מצא ש-46% מבני ה-13 שבדק, ענו על קריטריונים לאבחנה של ציר 2 ב.DSM במחקר אורך אחר שערך ברנסטין (1993), הוא בדק 733 צעירים שנבחרו אקראית בגילאי 9-19 (ממוצע-16) ונבדקו לאורך זמן. 31 אחוז מהם עמדו בקריטריונים להפרעת אישיות מתונה ו-17 אחוז היו ברמה חמורה. מחקרים אחרים הראו שהפרעות מסוימות כגון הפרעת אישיות נרקיסיסטית עשויות להיות יציבות לאורך זמן מגיל טרום בי"ס ועד בגרות.

יותר ויותר, מתקבלים תיאורים של דפוסי אישיות מתמשכים שהינם גלויים עוד לפני גיל בי"ס. כגון: דפוסי אגרסיביות, אסטרטגיות התמודדות בלתי גמישות, והתקשרות לא בטוחה המתפתחת לאפיונים והתנהגויות עיקשים הקשורים להפרעות מאוחרות יותר כגון דכאון, שימוש בסמים, התנהגות פלילית ואנטי-סוציאלית.

הפרעות אישיות אצל ילדים ונוער יכולות להתבטא בבעיות חברתיות

הגדרה של הפרעות אישיות

מכיוון שהפרעות אישיות מערבות אספקטים נרחבים בתפקודו של הפרט, מסובך להגיע להסכמה על קריטריונים לנוכחותן אולם המאמץ לעשות זאת מתמשך כבר עשרות שנים.

בהוצאה השלישית של מדריך ההפרעות הפסיכיאטריות (DSM (1980  יצרו קריטריונים לכל הפרעה והוצגה שיטת אבחון לפי צירים שהפרידה את הפרעות האישיות משאר המצבים המנטליים. שיטת סיווג זו השתכללה והתעדכנה הודות למחקרים  וב-DSM 4 כבר התאפשרה

הגדרה מדויקת יותר של הפרעות אישיות בהתאם לקריטריונים קבועים וכן אבחנה של תחלואה כפולה עבור הסובלים מהפרעות אישיות ומהפרעות נוספות.

הפרעות אישיות הוגדרו במדריכים אלה כדפוס מתמשך של חוויה פנימית והתנהגות הסוטים באופן ברור מהמקובל והמצופה בתרבות. הדפוס עיקש ולא גמיש, מתחיל בהתבגרות או בילדות המאוחרת, יציב לאורך זמן ובמגוון סיטואציות אישיות וחברתיות, ומוביל למצוקה ולפגיעה.

כלומר, הפרעות אישיות אצל ילדים ונוער אם מאובחנות מצופות להוביל להשפעה ניכרת על רוב תחומי החיים כולל התנהגות בלימודים, קשרים עם עמיתים או משפחה, ותפקוד רגשי וקוגניטיבי המשקף את תפיסת העצמי והאחר ואת הקשר למציאות בכלל.

הקונספט של הפרעות אישיות אצל ילדים ומתבגרים

 למרות ששינויים ב-DSM עוררו עניין קליני ומחקר על הפרעות אישיות אצל מבוגרים, לא הייתה להם השפעה דומה על המחקר הנוגע להופעתן ומסלולן של הפרעות אישיות אצל ילדים ומתבגרים. בין השאר כיוון שכאמור מסיבות אישיות ותאורטיות, קלינאים הסתייגו ממתן אבחנה של הפרעות אישיות אצל ילדים ונוער.

סיבה אחת להסתייגות זו היא שכל אנשי המקצוע המתמודדים עם ילדים חוששים מתיוגם באבחנות חמורות. ישנו חשש כי תיוג כהפרעת אישיות אצל ילדים ונוער כמו גם הפרעות פסיכולוגיות חמורות אחרות, ישפיע באופן מזיק על התפיסה העצמית של הילד (או המשפחה) או יפגע בו/ה בעתיד כשיופיע ברישומים לגביו וכו׳. יחד עם זאת, הימנעות ממתן אבחנה של הפרעות אישיות אצל ילדים ונוער במקרים בהם היא נדרשת יכולה גם היא לסכן את עתיד הילד ולמנוע ממנו טיפול הולם והכרחי.

כמה מדענים וקלינאים מאמינים שהאישיות עדיין לא התגבשה בקרב ילדים ובני נוער. עבורם, עצם קיומה של הפרעת אישיות אצל ילדים יהיה לא הגיוני.

הפרעות אישיות והתפתחות

המחקרים בעשורים האחרונים חשפו ידע נרחב על התפתחות האישיות של ילדים, כולל הופעתן של תחושת זהות, וויסות אפקט, סגנון חשיבה וקשר עם העולם החיצוני. בהקשר של התפתחות תחושת העצמי לדוגמא, נמצא כי הכרה של ילד את עצמו בראי מופיעה בסביבות גיל 3. תחושת בושה המעידה על מודעות עצמית, מופיעה לפני גיל שנתיים וכו׳.

גם תכונות ונטיות המקושרות להפרעות אישיות אצל ילדים ונוער ניתן לזהות כבר בגיל צעיר. כך למשל אימפולסיביות לא מסתגלת שהינה בעלת בסיס ביולוגי-טמפרמנטי ומהווה משתנה מהותי בהפרעת אישיות גבולית, נראית כבר בגיל צעיר ועוברת וויסות עם הגיל. אמפטיה היא דוגמא נוספת: כמשתנה בסיסי של תפקוד בינאישי בגלל התפקיד שלה ביחסים שבין האני והסביבה, אמפטיה מתפתחת בילדות המוקדמת ויש עדויות לסימנים ברורים שלה בגיל שנתיים. סטיות באמפטיה הן משתנה בחלק מהפרעות אישיות אצל ילדים ומתבגרים או מבוגרים, במיוחד בהפרעה נרקיסיסטית ואנטיסוציאלית.

גם ללא אבחנה של הפרעות אישיות אצל ילדים ונוער חשוב לטפל בקשיים התנהגותיים ואחרים של צעירים

סיכום לגבי הפרעות אישיות אצל ילדים ונוער והטיפול בהן

שאלת האבחון של הפרעות אישיות אצל ילדים ונוער נותרת שנויה במחלוקת. ואולם, גם ללא אבחנה פורמאלית, יכולים הורים ודמויות מטפלות אחרות להבחין במאפיינים ייחודיים כגון אלה שתוארו כאן אצל ילדים כבר בגיל צעיר מאוד. מכיוון שתכונות כאלה עשויות לבשר על הופעתן של הפרעות אישיות אצל ילדים ונוער בגילאים מאוחרים יותר, כדאי לטפל בהן בעזרת הכלים לטיפול בילדים ונוער כמה שיותר מוקדם.

צוות אאוטריצ׳ מציע מגוון שיטות וטכניקות התערבות המותאמות לילדים ונוער ומסייעות בהנגשה של טיפולים אליהם וסיוע במקום בו הפיזי והרגשי בו הם נמצאים. כך למשל יכולים מלווים טיפוליים מהצוות שלנו המתמחים בעבודה עם צעירים, להציע מפגשים טיפוליים בבית או בסביבת החיים הכוללים מרכיבים של שיחה, עשייה ומשחק בהתאם לצרכי המטופלים ומגדילים את הסיכויים שילדים ובני נוער יסכימו להשתתף בטיפולים ויפיקו מהם תועלת.

הפרעת OCD המכונה בעברית הפרעה טורדנית-כפייתית הינה הפרעה שכיחה, כרונית הפוגעת משמעותית באיכות החיים אך לעיתים תכופות מדי היא לא מזוהה ולא מטופלת.

ברשימה הנוכחית נתייחס למאפיינים של OCD ונתמקד בשיטות הטיפול בה ובמיוחד בשירות הייחודי שמציעה אאוטריצ׳ של טיפול ב-OCD בבית המטופל.

החלמה נפשית היא אחד ממושגי המפתח בתחום של שיקום פסיכיאטרי. ברשימה זו נסקור את ההגדרות השונות למושג החלמה, שורשיו וההתפתחות שלו ודרכים לקדם תהליכים של החלמה נפשית במסגרת תהליך שיקום כוללני.

מאת: צוות אאוטריצ׳

החלמה נפשית – הגדרות

כל אדם מגדיר החלמה ממחלת נפש בדרכו שלו. יש אנשים שרואים זאת כתהליך, בעוד אחרים רואים זאת כמטרה או תוצאה סופית.

להלן מספר דוגמאות לדרך בה אנשים שונים מתארים את החלמה נפשית מנקודת המבט האישית שלהם:

• “החלמה ממחלת נפש אינה דומה להחלמה משפעת. החלמה ממחלת נפש היא גילוי מחדש של החיים והזהות האישית״.
• “החלמה עבורי היא קיום מערכות יחסים טובות והרגשה ‘מחוברת’. זוהי היכולת ליהנות מהחיים שלי״
• “אינני מהרהר בעבר. אני מתרכז בעתיד שלי.”
• “עצמאות רבה יותר היא חלק חשוב בתהליך ההחלמה שלי.”
• “העדר סימפטומים הוא ההגדרה שלי להחלמה.”
• “ההחלמה עבורי היא סדרת צעדים. לפעמים הצעדים הם קטנים, כמו להכין ארוחת צהריים, לטייל, לקיים את שגרת היום. הצעדים הקטנים מצטברים.”
• “מחלת הנפש הנה חלק מחיי, אך לא מרכז חיי.”
• “החלמה כוללת בטחון והערכה עצמית. יש לי משהו חיובי להציע לעולם.”

ומספר דוגמאות להגדרות של החלמה נפשית שנתנו אנשי מקצוע בתחום:

-על פי Davidson  החלמה מתייחסת לדרכים בהן האדם עם מחלת נפש חווה ומנהל את מחלתו בתהליך בנייתו מחדש כפרט בקהילה (2006).
-על פי Anthony  החלמה היא תהליך של הסתגלות מחדש של הגישות, האמונות, התפיסות והאמונות שלנו לגבי עצמנו, לגבי אחרים ולגבי החיים באופן כללי. זהו תהליך של גילוי עצמי, התחדשות עצמית ושינוי. החלמה כולל לרוב מרכיב רגשי. היא נוגעת ומעלה את הטראומה שממנה נובע הניסיון להחלים (1993).
-על פי Pat Deegan הצורך הוא לבסס מחדש תחושות של ערך-עצמי, יושרה והתכוונות, שהן בתוך ומעבר לגבולות הנכות. השאיפה היא לחיות, לעבור ולאהוב בקהילה שבה יש לאדם אפשרות לתרום תרומה בעלת ערך.

החלמה נפשית כוללת קידום תהליכים נפשיים ושיקומיים מיטיבים

להלן נבחן 3 סוגים של החלמה: קלינית (clinical), שיקומית (functional) ואישי (personal):

החלמה קלינית (רפואית)

הקונספט של החלמה קלינית בהקשר של החלמה נפשית פותח ע״י Mike Slade ואחרים (2009).
ניתן להבין החלמה קלינית כשיפור נראה לעין בדגש על הפחתת הסימפטומים. כלומר, בבחינת תהליך ההחלמה הנפשית ייבדק ההבדל הסימפטומטי בין מצב בריאות לבין מצב של חולי (מחשבה רגילה לעומת מחשבה אובססיבית, למשל).
בהקשר של החלמה נפשית קלינית חשוב להבדיל בין תהליך (process) לתוצאה (outcome).  התוצאה– תוצאה בנקודת זמן מסויימת, מידע חד פעמי שנותן תמונת מצב באותו רגע, ואילו התהליך הוא מה שקורה בין נקודת הפתיחה לבין התוצאה.
בהחלמה קלינית מדובר בעיקר בתוצאה בנקודת זמן מסויימת, אשר הוערכה על ידי צופה חיצוני. ניסיון להגיע לאבחנה מדוייקת על ידי מדידה מדוייקת של סימפטומים בעזרת מידע (בעיקר מחקרי) וכל זאת בנקודת זמן מסויימת.
יש להדגיש שלא תמיד מדובר בהערכה או באבחנה המדוייקת ביותר, המודל הוא יחסית פשטני ומוגבל ונכון לגבי נקודת זמן מסויימת.

מה יכול לעזור לקידום החלמה קלינית?
1. טיפול תרופתי- במקרים רבים זהו אחד הדברים המרכזיים שתורמים להחלמה. ישנן דרכים שונות להשתמש בתרופות, סוגים ומינונים. הידע של האדם לגבי התרופה ומעורבתו בטיפול יכולים להשפיע על ההחלמה.
2. ניהול מחלה- ניסיון להתמודד עם המחלה, ללמוד עליה, פיתוח מיומנויות על מנת למזער את השפעות המחלה (ידע, התמודדות, זיהוי מוקדם, מודעות לטריגרים).

החלמה שיקומית (Functional Recovery)

מדובר בקונספט שפותח במיוחד ע״י Harvey and Bellack (2009)
הגדרת קריטריונים להחלמה תפקודית הינה משימה מאתגרת בהיעדר נורמות ובגלל המרכיב התלוי תרבותי. קל יותר להגדיר סימפטומים קליניים מאשר רמה תפקודית נאותה.
תפקודים מרכזיים אשר בוחנים בניסיון ללמוד על מידת ההחלמה השיקומית:
1. עבודה ולימודים
2. דיור (אשר כולל טיפול עצמי וחיים בקהילה)
3. תפקוד פנאי- חברתי.
כל מימד כולל מספר רמות של הצלחה בשני קריטריונים: רמה (level) ורוחב (breadth) ההצלחה.
אנשי טיפול ושיקום שואפים למצוא נקודות אובייקטיביות שניתן למדוד אותן ולהתייחס אליהן במדידת החלמה או נסיגה, בשלושת המימדים שהוזכרו לעיל.
כמו כן משתדלים להסתמך על מספר מקורות על מנת להעריך את התפקוד של האדם זאת מכיוון שלא תמיד הדיווח תואם את המצב בפועל. לעיתים קיים פעם בין מה שאנשי המקצוע (הצוות המטפל) מדווחים לבין מה שהמשתקמים מרגישים מבחינת איכות חייהם.

מה יכול לסייע להחלמה תפקודית/שיקומית?
1. שיפור מיומנויות- קוגניטיביות, חברתיות, תעסוקתיות
2.תמיכות- בתחומי חיים מרכזיים, השכלה, דיור, תעסוקה וכד'.
3. דגש על תפקידים חברתיים מוערכים

החלמה אישית

מושג אשר פותח בעיקר ע״י Mike Slade (2009) ומובן בעיקר כתהליך, אשר ניתן לשיפור הטוב ביותר על ידי המתמודד עצמו. עבור חלק מהאנשים, אין מדובר בנסיגה של הסימפטומים והיא עלולה לא להיות התוצאה של פעולות שירותי בריאות הנפש.
לעומת החלמה קלינית הבודקת שיפור אובייקטיבי נצפה, ההחלמה האישית מתמקדת בתחושה הפנימית של המתמודד עצמו. עבור אנשים מסויימים, ההחלמה עדיין יכולה לערב סימפטומים פעילים ולא לכלול את תוצר הפעולות של אנשי הצוות המטפל. כלומר, אדם יכול להרגיש שהוא בתהליך החלמה, למרות שיש לו סימפטומים של מחלה.

תהליך ההחלמה הוא תהליך מתמשך עם עליות וירידות. הניסיונות לעשות מדידה בין שתי נקודות זמן לא תמיד משקפת את המצב של המשתקם. ישנה חשיבות רבה לתחושת החופש האישית של האדם, להגדיר לעצמו מהי ההחלמה שלו.

החלמה נפשית אישית כוללת קידום תהליכי דיור ותעסוקה עצמאיים

מאפיינים של תהליך ההחלמה הנפשית

ניתן להצביע על מספר מאפיינים של תהליך ההחלמה:

• ההחלמה היא תהליך מאוד אישי ואינדיבידואלי המוגדרת ומושגת על ידי המתמודד.
• החלמה היא תהליך לא לינארי ורב מימדי
• תהליך ההחלמה כולל בתוכו תימות של תקווה, ערך עצמי ותפקידים חברתיים מוערכי, הנאה ואחרים
• מודלים לחיקוי יכולים לסייע
• ההחלמה יכולה להתרחש כאשר אדם הינו בעל סימפטומים כלומר ניתן להחלים מבלי להבריא.
• תהליך ההחלמה מונע ומכוון על ידי האדם- אי אפשר לשקם אדם אחר.

מעכבי החלמה נפשית

החלמה היא אמנם מושג שנותן המון תקווה, אך יש המון דברים שעומדים בדרכה. להלן מספר גורמים לדוגמא אשר עלולים לעכב את התהליך של החלמה נפשית ולשבש אותו:

1.סוציאליזציה לתפקיד החולה– הזהות עלולה להתערער בזמן מחלה ואדם יכול לאמץ זהות של חולה. במיוחד כאשר אדם נמצא בסיטואציה כמו אשפוז פסיכיאטרי בה הוא מצוי במסגרת גדולה עם היררכיה מובנית שנמצאת הרבה מעליו, הוא עלול לקבל את התפקיד של "הקטן" ולהיכנס למצב של רגרסיה. בהתאמה, לפעמים עצם אי הקבלה של חלק מהחולים את הפתולוגיה שלהם היא דווקא הרצון להחלמה וזה עשוי לתרום לאדם.
2. היעדר הזדמנויות לשיקום- יש לזכור כי הזדמנות יכולה לקבל ביטויים שונים, ומשהו שמהווה הזדמנות עבור אדם אחד לא בהכרח מהווה הזדמנות עבור אדם אחר.
3. תופעות לוואי של תרופות- גם במקרים בהם התרופות מסייעות יש הסובלים מתופעות לוואי לא רצויות (השמנה, סכרת, בעיות לחץ דם).
4. מיעוט או היעדר ציפיות מצד המשפחה או המטפלים
5. אבדן תקווה- אבדן תקווה והרמיסה של אפשרות לעתיד אלטרנטיבי יכול להיות דבר משתק לחלוטין. פעמים רבות, ספציפית סביב בריאות הנפש ואירועים קיצוניים כמו אשפוז, רצף החיים נקטע והתווית של "משוגע" יכולה להיות כל-כך ציבורית עם כל-כך הרבה משמעות. היא יכולה להיות הרסנית לתקוותיו של האדם. ללא תקווה קשה מאוד לרצות ולהאמין, ובהתאם- לגייס את עצמך למשהו.
6. עוני- המרכיב של עוני והעדר הזדמנויות עלול להקשות מאוד על הנגישות למשאבים שיכולים לסייע לאדם. הרבה פעמים, מדובר באנשים שחיים על קצבאות ונידונים לחיי עוני.
7. היעדר מיומנויות ותמיכות במאמצי ה"חזרה" לחיים נורמטיביים
אדם יכול תוך זמן קצר מאוד לצאת מהמיינסטרים ולהפוך להיות דחוי, בשוליים. לאחר-מכן, החזרה לחיים הנורמטיביים היא קשה מאוד. משהו שיכול להיחרב בדקות, לוקח הרבה מאוד זמן לבנות אותו חזרה. אנחנו מתקשים לסייע בתהליך של אנשים אשר חוזרים למסלול חיים רגיל לאחר משבר קשה כגון אשפוז. אדם יכול לא לדעת איך מתנהגים נכון כדי לחזור לחיים, גם מבחינה פנימית וגם מבחינה חיצונית.
8 סטיגמה אישית, חברתית ומקצועית
9. טראומה מן המחלה, מן האשפוז ומן הטיפול שניתן בבית החולים- ישנם הרבה אנשים שסובלים מטראומה כתוצאה מהמחלה עצמה אף גם כתוצאה מהטיפול עצמו.

ערכים שיקומיים ומטרות לקידום החלמה נפשית

בעקבות החסמים עליהם דובר לעיל ואחרים, חשוב כי אנשי מקצוע המסייעים לאנשים בתהליך החלמה פסיכיאטרית יפעלו לאור ערכים מרכזיים ומטרות:

1. העברת מסר של תקווה וכבוד ואמונה שכל אדם הוא בעל היכולת ללמוד ולגדול.
2. הבנה כי התרבות מרכזית לתהליך ההחלמה ושאיפה להבטיח שכל השירותים ניתנים במסגרת התרבותית המתאימה לאלו המקבלים את השירותים הללו.
3. קידום תהליך של קבלת החלטות משותפת ומיודעת המעודדת יצירת שותפויות בין אנשי הטיפול והשיקום לבין אלו המשמעותיים למקבלי השירותים.
4. התבססות על נקודות החוזק והיכולות של המשתקמים
5. התבססות על גישת האדם במרכז- התייחסות לצרכים הייחודיים של המשתקמים, בהתאם לערכים, לתקוות ולשאיפות שלהם.
6. תמיכה בשילוב המלא של משתקמים בקהילה, שבה יוכלו לנצל את זכויותיהם האזרחיות וגם למלא את חובותיהם ותוך כדי לבחון את ההזדמנויות המהוות חלק מהיותם חברים בקהילה ובחברה.
7. עידוד העצמה והחלטיות עצמית (הגדרה עצמית). לכל אדם יש את הזכות להחליט לבד, כולל החלטות לגבי אילו שירותים ותמיכות הוא מעוניין לקבל.
8. קידום התפתחות רשתות לתמיכה אישית, על ידי שימוש במערכות תמיכה טבעיות הקיימות בקהילה, יוזמות לתמיכת עמיתים וקבוצות לעזרה עצמית.
9. סיוע בשיפור איכות חייהם של מתמודדים בכל תחום של חייהם כולל: חברה, תעסוקה, השכלה, דיור, אינטלקטואלי, רוחני וכלכלי.
10. קידום בריאות גופנית ונפשית (wellness) ועידוד המשתקמים לפתח תכניות בריאות פרטניות
11. הדגשת התערבויות אשר מבוססות על ראיות מבטיחות, חדשניות והטובות ביותר על מנת לקדם החלמה. ההתערבויות הללו כוללות מנגנונים מובנים של הערכת ושיפור האיכות אשר משתפות את מקבלי השירותים באופן פעיל.
12. שירותי השיקום הפסיכיאטרי חייבים להיות נגישים וזמינים לכל המשתקמים באשר הם. על השירותים הללו להיות משולבים היטב עם שירותי טיפול פסיכיאטריים, רפואיים והוליסטיים אחרים.

תמיכה בתהליכי החלמה אישית באאוטריצ׳

הצוות שלנו כולל אנשי טיפול ושיקום המנוסים בעידוד ותמיכה של תהליכי החלמה אישית של אנשים המתמודדים עם מצבים פסיכיאטריים מגוונים. הטיפול באאוטריצ׳ מתמקד גם בעבודה פנימית-רגשית וגם בקידום תהליכים מעשיים בחיי המטופלים לפי הצורך. הטיפול של אאוטריצ׳ יכול להתקיים גם בבתי המטופלים בקהילה במידת הצורך ולפיכך ניתן לקדם תהליכי החלמה אישית ושיקום המותאמים לחייהם של המתמודדים, לכוחות שלהם ולמשאבים בסביבתם.

החלמה נפשית היא נגישה ואפשרית!

קשיים ביחסים במשפחה מופיעים בכל המשפחות לפרקים. הגישה הרב דורית להתבוננות על יחסים במשפחה אשר פותחה ע״י Bowen  מציעה נקודת מבט המתייחסת להיסטוריה המשפחתית כבסיס להבנת התהליכים המתרחשים בתא המשפחתי.

מקורם של קשיים ביחסים במשפחה

הגישה הבין-דורית רואה את המקור לקשיים המתעוררים כיום בתא המשפחתי תוצאה של קונפליקטים לא פתורים במשפחות המוצא. אי פתירת המשקעים במשפחות המוצא עשויה להוביל לדפוסי התקשרות רב דוריים בעייתיים. הדפוסים הללו יכולים להתבטא במגוון רחב של אופנים, בין אם מפורשים (התנהגות, רגש וכד') ובין אם מרומזים (סוגיות טעונות רגשית). ההנחה המוצעת על ידי גישה זו היא כי קיימת השפעה רבה, של דורות קודמים, על מגוון רחב של דרכי התמודדות, גיבוש זהות נפרדת וכדומה. טיפול משפחתי יכול לסייע בהבנת הדינאמיקות המשפחתיות והתמודדות איתן.

התיאוריה של מערכות המשפחה

Bowen המפתח של התיאוריה של מערכות המשפחה, תופס את המשפחה כיחידה רגשית, בה רשת של מערכות יחסים שזורות, אותן ניתן להבין בצורה הטובה ביותר על ידי אימוץ המבט הבין-דורי.

בניגוד לתיאורטיקנים ומטפלים בדיסציפלינה של הטיפול המשפחתי, טען Bowen כי המוטיבציה הבסיסית המניעה התנהגויות וחוויות של הפרט נובעת מכוחות מנוגדים הפועלים בו זמנית בתוך התא המשפחתי- של משיכה ודחיפה בין בני המשפחה לשם איחוד מחד והתרחקות מנגד (אינדיבידואליות מול שייכות).

המיקוד העיקרי של Bowen בתיאוריה היה המערכת הרגשית של היחסים הבינאישיים במשפחה.

טיפול משפחתי מסייע בהתמודדות עם קשיים ביחסים במשפחה

8 קונספטים להבנה של הקשיים ביחסים במשפחה לפי הגישה הרב-דורית

לשם הבנת התהליכים המשיג Bowen 8 קטגוריות השזורות זו בזו. משמע, ניתן להבין באופן מלא את הקטגוריה ואת ההתנהלות המשפחתית הייחודית, רק בהינתן ההבנה של שאר המשתנים בתיאוריה.

1. נפרדות העצמי: המידה בה קיימת נפרדות של העצמי בקרב הפרט במשפחה משקפת את היכולת של אותו פרט להפריד בין תהליכים אינטלקטואליים, לבין תהליכים רגשיים אותם חווה. מתוך כך ניתן להבין כי הנפרדות מיוצגת על ידי היכולת של הפרט להמנע מתגובה המושפעת מתהליכים רגשיים, תוך הפרדתו מן החשיבה הרציונלית. מצב קיצוני מוביל לחוסר היכולת של הפרטים לשרוד ללא נוכחות האחרים, מה שמונע בהמשך את תהליכי הנפרדות של הפרט ושל המשפחה כולה. על מנת לתאר את המנעד הקיים המשיג Bowenאת הניגודים- התמזגות- נפרדות. מידת הנפרדות של כל פרט, מתבטאת במידה בה מסוגל לחוות עצמו כנפרד הן במסגרת המשפחתית והן ביחסים עם אנשים משמעותיים נוספים בחייו ובמיוחד יחסים במשפחה.
2. משולשים: במערכות יחסים זוגיות בהן שני ההורים לא הצליחו ליצור נפרדות של העצמי, קיים קושי גדול יותר להתמודד עם חרדות הפוקדות את אחד מהפרטים במשפחה. במצב בו הזוג אינו מסוגל לשאת לבדו את המשקל, והחרדה זולגת ומציפה, היא לרוב מגיעה לגורם שלישי, על מנת לסייע בהתמודדות. הגורם השלישי יכול להיות הילד המשותף, מכר, ידיד או דמות טיפולית כלשהי. בהינתן גמישות ונפרדות מתאפשר להתמודד עם החרדה באופן אדפטיבי. פעמים אחרות נוצרים משולשים פנימיים רבים המובילים את המשפחה כולה למצב של אי ספיקה וחוסר תפקוד המוכלל על שאר הפרטים, גם אם אינם נוגעים בדבר. תרחיש מסוג זה יתממש במשפחות בהן הנפרדות של הפרטים נמוכה.
3. המערכת הרגשית של הגרעין המשפחתי: על פי Bowen בעת בחירת פרטנר לבניית תא משפחתי, מחפש הפרט אחר דמות בעלת רמת נפרדות העצמי הדומה לשלו. כך מתקיימת זוגיות דיפוזית, המובילה למערכת רגשית לא יציבה, המתקשה להתמודד באופן אדפטיבי עם חרדה ושינויים. מערכת רגשית מסוג זה עלולה להוביל לביטויי אלימות, ריחוק ותפקודים לקויים נוספים, כחלק מניסיונות המשפחה לשמור על יציבות ולהגיע לפתרון מפחית חרדה. Bowen ניסח שלושה דפוסי סימפטומים במשפחה הגרעינית, כתוצאה מהמיזוג של בני הזוג: 1. תפקוד לקוי פיזי או רגשי של אחד מההורים: במקום להתמודד ישירות עם הקונפליקטים המשפחתיים, החרדה מועברת מהפרטים השונים, במשפחה הלא נפרדת, ונספגת על ידי אחד ההורים באופן סימפטומטי. 2. קונפליקט זוגי לא פתור, כרוני וגלוי: מצב רגשי לא יציב בין רגשות חיוביים לשליליים וקירבה או ריחוק רגשיים, בעצמה גבוהה. החרדה נספגת על ידי הבעל והאישה. 3. לקות פסיכולוגית של הילד: מאפשר להורים להתמקד בלקות של הילד ולהמנע ממגע עם הכשלים שלהם בחוסר הנפרדות. החרדה המשפחתית מושלכת ונספגת על ידי הילד, המבטא את המצוקה המשפחתית בסימפטומים נפשיים ("החולה המדומה").
4. תהליך השלכה משפחתי: ההורים אינם מגיבים לכל ילדיהם באותו האופן. בשל כך ניתן לזהות כי ההורים מעבירים את מידת הנפרדות שלהם באופן לא שוויוני או אחיד לבני המשפחה השונים. כך נוצר מצב בו לאותו זוג הורים יגדלו ילדים ברמות נפרדות שונות ומגוונות. על פי Bowen, יבחרו ההורים הפחות נפרדים להתמקד בילד הפחות בוגר, ללא התייחסות לסדר הלידה. Bowen קרא לתהליך בו ההורים מעבירים את רמת הנפרדות הנמוכה שלהם על הילד המועד והפגיע ביותר- לתהליך זה קרא תהליך השלכה משפחתי. כך מועברת חוסר הנפרדות מההורים לדור הבא, דרך אותו ילד מועד.
5. התנתקות רגשית: הילדים המעורבים בתהליך ההשלכה פעמים רבות יחפשו אחר דרכים מלאכותיות ולא אדפטיביות ליצור נפרדות מהמשפחה. לעיתים הנפרדות תיעשה על ידי שינוי חיצוני (מיקום מגורים), ולעיתים פנימי (תהליכים נפשיים של דה-ואלואציה וניתוק רגשי). Bowen מתייחס לתהליכי הנפרדות המלאכותיים הללו כהתנתקות רגשית, בריחה אמוציונאלית והתרחקות ממגע רגשי ולא נפרדות אדפטיבית ומפתחת.
6. תהליכי העברה בין-דוריים: מתייחס להעברה בינדורית של דפוסי נפרדות לא תקינים, המתבססת על 2 משתנים מרכזיים: א. בחירת בן הזוג- לרוב בוחרים בני זוג בהתאמה למידת נפרדות העצמי, כך מוצא עצמו פרט בעל חוסר נפרדות יוצר משפחה בשיתוף עם בת זוג ללא נפרדות. ב. תהליך ההשלכה המשפחתי- העברת חוסר הנפרדות של ההורים לילדים המועדים, ובכך מנכיחים ומעצימים את חוסר נפרדות העצמי של הילד, שבתורו ייצור תא משפחתי עם בת זוג תואמת, עימה יעשה תהליך חוזר של השלכה משפחתית.
7. מיקום האחים: Bowen טוען כי ישנה משמעות רבה לסדר הלידה על אופי הילד והתפקודים המנטאליים וההתנהגותיים שלו במשפחה. מתוך הנחה זו מציע כי על מנת ליצור זוגיות מוצלחת יותר יש להתחשב בסדר הלידה, כך למשל בן בכור ידע לקחת על עצמו אחריות בעוד הקטן ביותר ידע לאפשר זאת. לעומת זאת שני בני זקונים יצפו כי האחר יבצע את התפקודים אותם הורגל כי שאר הפרטים במשפחה מבצעים.
8. רגרסיה חברתית: לטענת Bowen החברה הינה כמו משפחה, המכילה בתוכה את הכוחות המנוגדים של חוסר הנפרדות ושל אינדיבידואליות. כך, בהינתן מתח מתמשך ואקלים חברתי חרד, תיתכן פריצה של הצורך באחדות, לצד סחף של כוחות המניעים לכיוון אינדיבידואציה, מה שעל פי דעתו, יוביל לבסוף להעצמת החרדה החברתית.

טיפול בקשיים ביחסים במשפחה באאוטריצ׳

צוות אאוטריצ׳ מחזיק בתפיסה מערכתית בנוגע לאתגרים אישיים ובינאישיים, כלומר אנו סבורים כי יש להתייחס לבעיות ואתגרים נפשיים בקונטקסט המשפחתי והחברתי בו הם מופיעים. לעיתים, גם הטיפול צריך לכלול אלמנטים מערכתיים כמו למשל עבודה עם ההורים במקרה של טיפול בילדים, או עבודה עם ילדים בוגרים של קשישים המקבלים סיוע נפשי  ועוד. פעמים רבות קשיים ביחסים במשפחה נגרמים בגלל בעיות תקשורת בין חברי התא המשפחתי. מפגשים טיפוליים, אשר יכולים באאוטריצ׳ להתקיים בבית המשפחה, בקליניקה או כטיפול בוידאו, מסייעים בשיפור התקשורת ופתרון בעיות.

הזדקנות היא תהליך טבעי ובלתי נמנע בחייהם של בני אדם עם השלכות פיזיות ונפשיות מגוונות. תמיכה נפשית למבוגרים בבית יכולה להקל על תהליך זה משמעותית לטובת הפקת מלוא הפוטנציאל מהשלב הייחודי הזה. בסקירה קצרה זו נדון על הזקנה וההתמודדות איתה ועל תמיכה נפשית למבוגרים לסיוע בהתמודדות על השלכות הגיל השלישי.

מאת: צוות אאוטריצ׳

התהליך של הזדקנות

בהיסטוריה האנושית היו כמה ניסיונות להגדיר את תהליך ההזדקנות. היפוקרטס למשל ייחס תהליך זה לירידה בחום הגוף, גלינוס ברומא העתיקה ייחס אותו לשינויים בנוזי הגוף, רוג׳ר בייקון במאה ה-13 התייחס להזדקנות כתהליך פתולוגי שניתן למנוע ע״י היגיינה נאותה, סנטוריו במאה ה-16 דיבר על התקשות רקמות הגוף ודרווין במאה ה-19 התייחס לירידה בסף הגירוי של העצבים והשרירים. היום ידוע לנו שכל אותם חכמים טעו..

אכן הזדקנות מבחינה ביולוגית עלולה להוביל לירידה כוללת ומתקדמת בתפקוד, כולל ירידה ביכולת תגובה למצבי דחק ועליה בסיכון למחלות-תלויות גיל. תאוריות מודרניות המנסות להסביר תהליך זה ממתחלקות באופן כללי לתאוריות גנטיות וכאלה שאינן גנטיות.

תאוריות גנטיות כמו למשל תאוריית המוטציות הסומטיות, רואות בהזדקנות הצטברות מוטציות ספונטניות ב- DNA של תאי הגוף, הגורמות נזקים בלתי הפיכים לאורגניזם בהגיען לרמה מסוימת. התיאוריה הוצעה לראשונה על ידי זילרד (Szilard ) ב- 1995 והיא גורסת שמוטציות בתאים סומטיים (להבדיל מתאי מין) גורמות לשינוי בגנים והצטברות מספיקה של גנים פגומים תגרום לשינויים בתאים וברקמות, שיוליכו לשינויים ביולוגיים האופייניים לזקנה. תאוריית הבקרה הגנטית לעומת זאת מדבר על ׳הזדקנות מתוכננת׳ ולפיה שעון ביולוגי קובע אורל חיים מירבי והגנים נושאים גם את האינפורמציה לגבי הדרדרות ומוות.

תאוריות שאינן גנטיות גורסות שתהליכי הזדקנות הם תוצאה של הצטברות נזקים שונים, כגון השפעות הסביבה החיצונית (טמפרטורה, אקלים, קרינה ועוד) וגורמים בגוף עצמו (תהליכים אקראיים של נזקים מצטברים הפוגעים בתפקודו עם העלייה בגיל). כך למשל התאוריה האימונולוגית גורסת כי מערכת החיסון, באופן כללי, מייצרת פחות ופחות נוגדנים ותאי דם לבנים יעילים במערכות מזדקנות; בנוסף לכך, מערכת החיסון התלויה בבלוטת התימוס מראה ירידה תפקודית , משמעותית כתוצאה מניוון כמעט מוחלט של התימוס באנשים זקנים (תאי T מיוצרים בטימוס 90-85 ומתברר כי הטימוס עובר אטרופיה במהלך השנים, ובסביבות גיל ה- 50 הוא מאבד אחוזים ממשקלו).

כך או כך, הזדקנות היא כאמור תהליך טבעי ובלתי נמנע. מה יהיו השלכותיו על האדם המזדקן היא השאלה החשובה. טיפול פסיכולוגי לגיל הזהב יכול להשפיע על התשובה לשאלה זו.

ההזדקנות של כלל האוכלוסייה

לצד בחינת ההזדקנות האינדיבידואלית, אפשר לבחון גם את הזדקנות האוכלוסייה בכללותה בעולם המודרני. בישראל כדוגמא בשנת 2010 היו כ-763,000 בגילאי 65 ומעלה, מתוך 7.7 מיליון נפש. זהו גידול של פי 8.9 ממספר האנשים בגילאים אלו נכון לשנת 1955, שעמדה על 85,200. רק לשם השוואה, קצב גידול שאר האוכלוסייה בין 1955 ל -2010 גדל פי 4.3, כלומר קצב הגידול של אוכלוסיית הקשישים כפול מזה של האוכלוסייה הכללית. ממגה דומה מתרחשת בקצבים ודפוסים שונים בכל העולם.

תוחלת החיים בישראל גבוהה יחסית ונעה סביב גיל 80 אצל גברים ל-84 אצל נשים. אגב, נשים חיות יותר מגברים לא רק בישראל אלא ברוב המדינות, לפחות אלה המדווחות לאו״ם. אריכות הימים הנשית היא חידה, ויש אומרים אף פרדוקס, משום שנשים חולות יותר מגברים, נזקקות יותר לחופשות מחלה, פונות יותר למרפאות, מתאשפזות יותר. יתכן וזהו מקור הביטוי/בדיחה – ׳חולה, חולה, חולה – אלמנה׳.

עד לשנת 2050 צפויים להיות בעולם מעל ל – 2 מיליארד אנשים מעל גיל ,60 שיהוו כ – 22% מאוכלוסיית העולם. כלומר, הזדקנות האוכלוסייה היא מגמה משמעותית עם השלכות רבות. תמיכה נפשית למבוגרים וטיפול פסיכולוגי לגיל הזהב נדרשים לפיכך בהיקפים הולכים וגדלים.

 ההשלכות הנפשיות והפיזיות של הזדקנות

אנשים בגיל השלישי, גיל הזהב, מעידים על קושי בהתמודדות עם ׳בגידתו׳ של הגוף. פעמים רבות מתעוררת אצלם תחושה של ׳ראש צעיר בגוף זקן׳ המובילה לתסכול ולכאב נפשי. תחושות אלה מצטרפות לקושי בהתמודדות עם המגבלות שיוצרים לעיתים כאבים ומחלות.

לצד זה, השינויים הגופניים מגבירים לעיתים את המודעות לגיל ולסופיות החיים, באופן אשר עלול להוביל לבהלה ואף לחרדה או לדיכאון עמם ניתן להתמודד בעזרת טיפול פסיכולוגי לגיל הזהב.

במקרים מסוימים ממתמודדים קשישים גם עם נסיגה ביכולות קוגניטיביות. גם בתהליך הזדקנות תקין מגלים אנשים כי קשה להם יותר לרכוש או ללמוד ממידע לעומת יכולותיהם בעבר וכי תהליכים קוגניטיביים כגון הסקה אינדוקטיבית, התמצאות מרחבית, מהירות תפיסה, יכולת חישוב, יכולת ורבלית וזיכרון, עלולים לפעול באופן איטי או מוגבל יותר. מובן כי מגמות אלה מחריפות עוד יותר במצבים פתולוגיים יותר כגון דמנציה, אלצהיימר ועוד.

הלחץ הנפשי המתעורר בשלב זה נובע לעיתים גם מעניינים חברתיים ולא רק אישיים. כך למשל, הדגש העצום ששמה החברה המערבית על הופעה חיצונית מגביר את הלחץ והמצוקה הנובעים מהשינויים הגופניים.

ההזדמנות שבהזדקנות

לצד האתגרים שתוארו לעיל, תקופת גיל הזהב טומנת בחובה הרבה הזדמנויות ופוטנציאל.

ראשית, על אף הרגשות השליליים הנלווים לשינויים הגופניים, שינויים אלו הם גם בעלי משמעות חיובית: ההתבוננות בשינוי מביאה חלק מהאנשים להתייחס באופן אוהד, מטפח ובריא יותר לגופם. בנוסף, ההתבוננות בשינויים הגופניים עשויה גם לעזור לנו להבין שהזמן שלנו הוא מוגבל, ולכן עלינו לנצלו היטב. ואולם, ההזדמנות המרכזית של תקופה זו היא במציאת משמעות.

למעשה, האתגר הקיומי הגדול, שבפניו עומד כל אדם, בייחוד במחצית השנייה של חייו, היא ההתמודדות עם המוות: מציאת משמעות בחיים קצרים המתקרבים אל סופם. זהו אתגר אדיר, אולי הגדול ביותר שבפניו נעמוד בחיינו.

באמצעות מודעות לתהליכים ותמיכה נכונה מהסביבה, כולל תמיכה נפשית למבוגרים שסביבנו, ניתן להגיע להתמודדות נפשית טובה יותר עם הזקנה ולסייע ביצירת ערך ומשמעות בתקופה זו. ביטוי רגשות חיוביים למשל תורם לבריאות פיזית ונפשית וטיפול נפשי לקשישים יכול לסייע בכך מאוד.

מכיוון שהמח הוא רשת שמעצבת עצמה כל הזמן מחדש, תהליכים של שינוי (למשל יצירת סינפסות חדשות) יכולים להתרחש בכל שלב בחיים. המח הבוגר (mature)  מראה את יתרונותיו בתחומים המתבססים על למידה מתמשכת ועל פרספקטיבה ארוכת טווח כמו למשל תחום הטיפול הנפשי, הפוליטיקה, המשפט, הפילוסופיה ועוד. עוד מיתרונות המח המבוגר נמצא כי שככל שאנשים מזדקנים הם חווים פחות רגשות שליליים, מקדישים פחות תשומת לב לגירויים רגשיים שליליים בהשוואה לתשומת הלב לגירויים רגשיים חיוביים, ופחות זוכרים דברים שליליים בהשוואה לזיכרון של דברים חיוביים.

כלומר, ההסתכלות החיובית על החיים בזיקנה אינה רק תוצאה של הגדרה מחודשת של מטרות, אלא גם של שינויים בתפקודי המוח עם הגיל.

טיפול רגשי למבוגרים מסייע ביציקת משמעות לשלב הזה בחיים

בריאות נפשית בזקנה

מובן כי כל אדם הוא עולם ומלואו ואין נוסחת קסם להתמודדות מוצלחת עם זקנה או עם כל שלב אחר בחיים. טיפול נפשי למבוגרים יכול לסייע במציאת הנוסחה הייחודית לכל אדם. יחד עם זאת, ישנם ממצאים אוניברסליים לגבי גורמים תורמים או ממעכבים התמודדות זו.

למשל, מחקרים מצאו כי יציאה לפנסיה מוקדמת קשורה לדיכאון בקרב גברים (Butterworth et al., 2006). לעומת זאת נמצא כי אנשים שהמשיכו לעבוד אחרי גיל הפרישה הראו בריאות פיזית ורגשית גבוהה יותר מאשר אנשים שלא המשיכו לעבוד (Zhan et al., 2009)  וכי תעסוקה לאחר הפנסיה תורמת לתחושת רווחה פסיכולוגית וסיפוק מהחיים (Wang, 2007). ההמלצה הנגזרת ממחקרים אלה היא כי כדאי לאנשים להמשיך לעבוד ככל יכולתם ורצונם גם בגיל מבוגר.

      ריף וסינגר (1998) מצאו במחקריהם שישה ממדים היכולים לשמש כקריטריונים להתמודדות מוצלחת עם הזקנה:

1. קבלה עצמית
2. קשרים חברתיים חיוביים
3. אוטונומיה (פנימית!)
4. שליטה בסביבה
5. מטרות בחיים
6. התפתחות אישית

בנוסף, קשרים משפחתיים כמו למשל עם נכדים יכולים לתרום משמעותית. קשרים אלה מייצרים קשר לעתיד לצד קשר לילדות ולנערות ומספקים הזדמנות לנתינה וקבלה של תשומת לב, ענין, משמעות וערך. המשפחה מהווה מערכת תמיכה חשובה למבוגרים ובכלל.

בניגוד למה שמקובל לחשוב, מחקרים מלמדים שמבחינת מידת האושר גיל הזהב הוא הגיל המאושר ביותר בממוצע. למעשה, רוב בני האדם יהיו הכי מאושרים בעשורים האחרונים לחייהם. יתכן וזה קשור לכך שפרספקטיבה שונה של זמן גורמת להתמקדות בהשגת סיפוק רגשי בהווה. בנוסף אנשים כפי הנראה מפנים את המשאבים הקוגניטיביים כגון תשומת לב וזיכרון לדברים חיוביים יותר מאשר שליליים. כמו כן אנשים מבוגרים חווים פחות רגשות שליליים (Charles et al., 2001) ובהשוואה לנבדקים צעירים (18-34), נבדקים מבוגרים (65-94) התאוששו מהר יותר ממצבים שליליים מבחינה רגשית (Carstensen et al., 2000).

על מנת למצות ולשפר את הפוטנציאליים הללו ואחרים של תקופת הגיל השלישי, תמיכה נפשית למבוגרים או טיפול רגשי למבוגרים יכולים מאוד לסייע.

תמיכה נפשית למבוגרים משפרת את הסיכוי לניצול ההזדמנות שבהזדקנות

טיפול רגשי למבוגרים בבית

הצוות של אאוטריצ׳ מציע טיפול נפשי לקשישים ותמיכה נפשית למבוגרים בבית. שירות זה מוצע בהמשך לקונספט המכוון את הפעילות שלנו של הנגשת מענים נפשיים עבור אנשים המתקשים פיזית או נפשית להשתמש בשירותים הקונבנציונאליים. טיפול פסיכולוגי לגיל הזהב בבית מאפשר לא רק התמודדות עם מגבלות נגישות ככל שהן קיימות, אלא גם שימוש בסביבה הביתית ככלי טיפולי.

טיפול בבית מאפשר להתחבר סימבולית וקונקרטית אל המקום בו נמצא המטופל ולקבוע מטרות טיפוליות משותפות מתוך המקום הזה. כך למשל טיפול רגשי למבוגרים יכול לכלול היבטים מעשיים אשר תומכים בתפקוד ומעודדים אותו, לצד שיחות הכוללות עיבוד רגשי.

המרכיב של תמיכה נפשית וחברתית חשוב מאוד ולעיתים מכריע בהפיכת השלב האחרון בחיים למשמעותי ומהנה. טיפול פסיכולוגי בבית מאפשר להציע תמיכה זו באופן יעיל ונח. במקרה הצורך כוללים הטיפולים של אאוטריצ׳ תהליכים משפחתיים ו/או הקמה והפעלה של רשתות תמיכה המאפשרות הרחבת התמיכה ושיפור יכולות ההתמודדות של מבוגרים עם האתגרים.

לקריאה נוספת על טיפול פסיכולוגי לגיל השלישי מתוך כתבה שפורסמה בעיתון הארץ.

גיל ההתבגרות הוא תקופה רצופה קשיים ואתגרים בתחומים שונים מתוקף היותו חוליה מקשרת בין הילדות לבגרות. זהו שלב סוער ומטלטל של שינויים דרמטיים בהוויה הגופנית והמנטאלית של האדם המוביל לאתגרים בין המתבגרים לעצמם ובינם לבין האחר.

עומס זה של אתגרים והתמודדויות עלול להוביל לקשיים רגשיים ותפקודיים ואלה מחייבים לעיתים טיפול פסיכולוגי למתבגרים.  צוות אאוטריצ׳ מציע טיפול פסיכולוגי למתבגרים בבית אשר נועד להקל על הפניה וההתמדה בטיפול ועל גיוס המתבגרים עצמם לתהליך, גם אל מול מצבים של היעדר שיתוף פעולה ואף התנגדות לטיפול. הרשימה הנוכחית מרחיבה על האתגרים עמם מתמודדים מתבגרים ועל האופן בו טיפול פסיכולוגי למתבגרים יכול לסייע.

מאת: הצוות של אאוטריצ׳

מהו טיפול משפחתי?

טיפול משפחתי או תרפיה משפחתית מתייחסים אל הפרט כחלק ממערכת שלמה ומתמקד בהכנסת שינויים ביחסי-הגומלין שבין בני המשפחה. הגישה הפרטנית בטיפול לעומת זאת מתמקדת בכוחות ובתהליכים הפנימיים של האדם, ותופסת את השינוי הנדרש בהתנהגותו כפועל יוצא משינויים תוך-נפשיים. יחד עם זאת, טיפול משפחתי מתייחס גם הוא לשינויים פנימיים תוך-נפשיים הקורים אצל הפרט. מושגים שונים מהטיפול הפרטני כגון "תובנה" (insight), הורחבו, הועמקו ויושמו על התפיסה המערכתית של היחיד והמשפחה (Rubinstein-Nabarro,1996).

מזל טוב! התחילה עוד שנת לימודים. למרות הקורונה והאיומים לסגרים, מסגרות הלימודים נפתחו רשמית והילדים שהושפעו באופן ניכר מהקורונה והסגרים הנלווים, חוזרים סופסוף לבי״ס..
האמנם? דווקא עכשיו, יותר ויותר הורים נתקלים בבעיה  מוכרת – הילד לא רוצה ללכת לבי״ס.

מתי סרבנות בי״ס הופכת להיות בעייתית? מהן ההשלכות ואיך ניתן לסייע? ברשימה הנוכחית יש כמה הסברים וטיפים להורים.

כשנה וחצי חלפה מאז ההכרזה על וירוס הקורונה כמגיפה עולמית והיום כבר ברור כי ישנן השפעות נפשיות של הקורונה על ילדים ונוער יותר מאשר על האוכלוסייה הכללית. ילדים ובני נוער מגיבים באופן קשה יותר לסגרים שהופעלו כמעט בכל מדינות העולם, להיעדרות ממסגרות ושהיה ארוכה בבתים, לניתוק כפוי מקבוצת השווים ועוד. הם נחשבים לאוכלוסייה בסיכון גבוה להופעה או החמרה של סימפטומים נפשיים ובהתאמה דרושים מאמצים למניעה וטיפול באתגרים אלה. ואולם, הורים ואנשי טיפול יודעים היטב שלעיתים קשה מאוד עד בלתי אפשרי להציע לילדים ובמיוחד לבני נוער טיפולים נפשיים קונבנציונאליים. יתכן ואתגר זה גדל גם הוא במהלך הקורונה כשיותר ויותר ילדים ספונים עמוק יותר בתוך בתיהם ובתוך מסכי המחשב המרצדים. פתרונות טיפוליים ייחודיים דרושים על מנת להתמודד עם עצמת האתגרים.

שאלות אלה ואחרות מעסיקות אנשי מקצוע ואת הציבור הרחב בשנה וחצי האחרונות ומאמרים אקדמיים רבים פורסמו על מנת לתת מלהן מענה ולאפשר מניעה, סיוע וטיפול באוכלוסייה. על מנת לתרום למאמצים אלה נציג כאן בתמציתיות חלק מהממצאים הבולטים של מאמר סקירה עדכני בנושא  וכמה מחשבות על המשמעויות.

טיפול בדיכאון בבית יכול לתת מענה עבור אנשים אשר הדיכאון שהם חווים מקשה על התפקוד שלהם באופן כללי ועל היכולת לפנות, להגיע ולהתמיד בטיפול באופן ספציפי. 

החוויה של דיכאון מוכרת לכל בני האדם בעוצמות ובנסיבות שונות. מצבים גלובאליים כמו התמודדות עם מגיפה עולמית, לצד מצבים אישיים נורמליים כמו לידה יכולים כולם להוביל לתקופות של דיכאון. לעיתים תחושות אלה מופיעות גם ללא סיבה חיצונית ברורה והאדם מרגיש שעננה שחורה מרחפת מעליו.

בהתאם לנסיבות, לעוצמה ולמשך הדיכאון ישנם טיפולים שונים שיכולים לסייע וביניהם הכלי הייחודי של טיפול בדיכאון בבית. אולם, לפני שנבחן את הסוגיה של טיפול בדיכאון ננסה להבין יותר מה זה דיכאון, איך מאבחנים דיכאון ומה גורם לדיכאון.

כולנו מתמודדים עם תקופה מאתגרת בישראל בעקבות סבב הלחימה הנוכחי בעזה, הפגזות הטילים לעבר כל חלקי המדינה והאלימות הקשה שפרצה בתוכה. בהתאמה, אין זה מפתיע שישנה עליה תלולה בדיווחים על חרדות אצל ילדים וגם אצל מבוגרים מכיוון שחרדה היא תגובה נפשית טבעית ומצופה במצבים מסכני חיים. 

כדאי גם לזכור שתקופת ההסלמה הביטחונית הנוכחית מגיעה מיד לאחר תקופת הקורונה והבידוד החברתי הנלווה אשר עוררו קשיים נפשיים בקרב רבים וחרדות אצל ילדים במיוחד. האפקט הנפשי מצטבר, רמות המצוקה עולות וארגונים המציעים מענה נפשי ראשונימוצפים מפניות סביב חרדה, דיכאון, אובדנות ועוד.

ברשימה הנוכחית ריכזנו מידע בסיסי והמלצות למניעה והתמודדות עם חרדות אצל ילדים בעקבות המצב הביטחוני ובכלל. 

אלימות כלפי ילדים במשפחה היא תופעה קשה ומורכבת אשר הופכת לרובנו את הבטן. 

 התפיסה המקובלת של משפחה היא מקור של אהבה ללא תנאי, חום ותמיכה, מסגרת המעניקה חסות לחבריה ומאפשרת גדילה ואושר. במקרים הקשים של אלימות במשפחה כלפי ילדים הופכים ההורים למקור סכנה והבית למלכודת. 

שיקום פסיכיאטרי וטיפול פסיכולוגי נועדו להקל על המתמודדים עם אתגרים נפשיים ולשפר את איכות חייהם. באופן מסורתי וסטריאוטיפי נחשב טיפול פסיכולוגי (פסיכותרפיה) כפרקטיקה של ׳דיבורים׳ על הבעיות השונות עמן מתמודד הפונה לטיפול, לעומת זאת נחשב שיקום פסיכיאטרי להתערבות פרקטית יותר של ׳מעשים׳, חיזוק הכוחות והנעה לפעולה בתחומים כמו תעסוקה, דיור, חינוך ועוד. 

הביטוי העממי ׳רק דיבורים בלי מעשים׳ מתעדף עשייה אקטיבית על פני התבוננות ושיחה. אולם, עבור המתמודדים עם קשיים נפשיים ובמיוחד במצבים של תחלואה נפשית קשה, חשובים גם הטיפול הפסיכולוגי וגם השיקום הפסיכיאטרי ובמיוחד חשוב השילוב של טיפול ושיקום בבריאות הנפש. לצערנו, בישראל של 2021 עדיין חסרים ארגונים של טיפול ושיקום נפשי הפועלים באופן אינטגרטיבי.

במטרה ללמוד מהניסיון המצטבר בעולם, הרשימה הנוכחית מתחקה אחרי מודלים לשיקום נפשי בעולם ומתעניינת במיוחד במידת השילוב של טיפול פסיכולוגי ושיקום פסיכיאטרי במסגרתם. 

בדצמבר 2020, פורסם ע״י אור הראבן, תמר קרון, דייויד רועה ודני קורן ב- International Journal of Social Psychiatry, המאמר הבינלאומי הראשון על נסיגה חברתית ממושכת של צעירים בישראל.

המאמר מבוסס על חומרים שנאספו מפעילות צוות Outreach בטיפול בתופעה של הסתגרות וכן מראיונות שנערכו עם אנשי טיפול המתמחים בעבודה עם האוכלוסייה.

בקישור זה ניתן לקרוא את המאמר המלא על נסיגה חברתית ממושכת בישראל באנגלית.

להלן תרגום המאמר לעברית:

כתבה שפורסמה בעיתון הארץ על השירות של אאוטריצ׳ לטיפול פסיכולוגי  בבית לבני הגיל השלישי:

מהי הפרעת חרדה חברתית? 

הפרעת חרדה חברתית היא הפרעה פסיכיאטרית שכיחה הגורמת לליקוי תפקודי משמעותי כמעט בכל ההיבטים של חיי היומיום (Aderka et al., 2012), ויש לה מספר מאפיינים בולטים בהיבטים השונים של החוויה האנושית: 

בהיבט הרגשי, לאנשים עם חרדה חברתית יש חוויה רגשית ייחודית המורכבת מרגש שלילי גבוה (במיוחד רמות גבוהות של חרדה במצבים חברתיים) ורגש חיובי נמוך. הם נוטים להשתמש בהדחקה כאסטרטגיה לוויסות רגשי ומתקשים להבחין בין רגשות. בהיבט הקוגניטיבי, אנשים עם חרדה חברתית מחזיקים קוגניציות שליליות על עצמם ועל אחרים. בהיבט ההתנהגותי, אנשים עם חרדה חברתית נוטים להימנע ממצבים חברתיים או אם הם לא יכולים להימנע מהם הם נוטים להשתמש בהתנהגויות מגוננות. 

חלק מהטיפולים שלנו באאוטריצ׳ נכנסים תחת הכותרת של טיפול מערכתי או טיפול משפחתי. טיפולים אלו מתקיימים לצד או לפעמים במקום טיפולים אינדיבידואליים.

טיפול פסיכולוגי באופן כללי, ובמיוחד טיפול פסיכולוגי לילדים, הפכו להיות כלים נפוצים מאוד, המסייעים לרבים להתמודד עם אתגרים רגשיים, קוגניטיביים והתנהגותיים.