רשימה זו עוסקת במושגים החשובים בריאות נפשית ובניית חוסן נפשי ומציעה הסברים וכלים אשר יכולים לסייע במיוחד בתקופת המלחמה הנוכחית בישראל. ראשית נבחן בקצרה את האתגרים הנפשיים של תקופה זו בדגש על מצבי טראומה וחרדה ולאחר מכן נכיר את המושגים בריאות נפשית וחוסן ונציע אסטרטגיות ושיטות מעשיות להתמודדות טובה יותר עם מתח ומצוקות ולחיזוק רווחה נפשית ותפקוד. כמו כן נדון על תפקידם של הטיפול העצמי וטיפול המקצועי בתהליך.

מאת: יובל גאון ואור הראבן פסיכולוגים קליניים מצוות אאוטריצ׳

מדוע אנחנו צריכים חוסן נפשי במיוחד בימים אלו?

חוסן נפשי הוא מושג שזכה לתשומת לב רבה בשנים האחרונות, בעיקר בתחומי הפסיכולוגיה ובריאות הנפש. חוסן מתייחס ליכולת שלנו להסתגל ולשוב לכוחותינו אל מול מצבי מצוקה, טראומה לחץ ומשבר, וכן ליכולת לחזור לתפקוד תקין ולאיזון נפשי ככל הניתן. חוסן נפשי אינו תכונה קבועה שיש לאנשים מסוימים ולאחרים לא, אלא מערכת של מיומנויות ואסטרטגיות שניתן ללמוד ולפתח לאורך זמן ולכן חשוב להכיר את המושגים וללמוד איך לעשות זאת.

בתקופה הנוכחית אנו זקוקים יותר מתמיד לפיתוח וחיזוק של חוסן נפשי ושל בריאות נפשית ולכן המושגים הללו עולים יותר לשיח הציבורי. ארועי ה-7.10 האיומים בישראל והמלחמה שפרצה בעקבותיהם, פגעו ברבים ועדיין מתנהלים ושולחים גלים של הדף במעגלים מתרחבים אל החברה הישראלית כולה. עבור רבים שנפגעו ישירות בגוף או בנפש, החיים למעשה כבר לא יחזרו להיות  מה שהיו. גם מי שנפגעו בעקיפין או קרוביהם של הנפגעים יזדקקו לעזרה רבה ולמעשה ההתמודדות היא של כלל החברה הישראלית. כולנו חווים את האירועים, נחשפים אליהם במינונים ואופנים שונים ומושפעים מהם ולפיכך כולנו זקוקים לפיתוח ובנייה של חוסן נפשי ולחיזוק של בריאות נפשית.

ברמה הטיפולית מתחזק הצורך הזה במיוחד אל מול דיווחים גדלים והולכים של אנשים המתמודדים עם סימפטומים הקשורים למצבי טראומה ולמצבי חרדה. למעשה מרבית האוכלוסיה חוותה או עדיין חווה במהלך תקופה זו סימפטומים שקשורים לטראומה וחרדה ולעיתים גם לדיכאון ולהפרעות אחרות, באופן הנחשב נורמלי אל מול האירועים, אולי אף מצופה. יחד עם זאת, לאחר זמן מה ובמיוחד אם הסימפטומים הולכים ומחמירים, חשוב להידרש אליהם על מנת למנוע התפתחות של מצבים נפשיים חמורים יותר.

בכדי לדעת מתי מדובר בתגובות נפשיות נורמליות ומתי הן חורגות מטווח הנורמה כדאי ראשית להכיר טוב יותר מצבים של טראומה וחרדה וכמה מהשלכותיהם הנפשיות.

כיצד מגיבה הנפש למצבי לחץ, טראומה וחרדה ?

אירועים טראומטיים מהסוג שעברה החברה בישראל מייצרים קיטועים ופגיעות רב מימדיות ברצפים השונים של החיים: התפקודי, הבינאישי ורצף העצמי. האירועים עלולים לעורר תגובות שונות וביניהן:

תגובות רגשיות

–       מצב רוח ירוד, עצב, בכי (לפעמים גם במצבים כביכול לא קשורים או ללא טריגרים)

–       תחושות פחד וחרדה

–       כעס (עם או בלי מושא ברור) ותוקפנות לצד אשמה

–       תחושות משבר – באמונה, בסדר העולמי הקיים, בזהות… תחושה של שבר עמוק ויסודי

תגובות מחשבתיות

–       מחשבות טורדניות על האירועים או אספקטים הקשורים אליהם

–        קשיי ריכוז, בלבול וחוסר אוריינטציה

–       דאגה ועיסוק אובססיבי במצב (בניסיון לחזק תחושת שליטה או אולי לתחזק אשליה של שליטה)

תגובות תפקודיות והתנהגותיות

–        קשיי שינה, אכילה ותפקוד יומיומי בסיסי

–       היצמדות למסכים, סרטונים, חדשות ועדכונים, לעיתים באופן בלתי נשלט.

–       דריכות מוגברת (למשל קפיצה מכל רעש)

–       אובדן חשק/רצון/יכולת לעשות דברים שנהנינו מהם בעבר

תגובות בינאישיות

–       מתח ביחסים קרובים, עם או ללא סיבה נראית לעין

–       חוסר סבלנות לאחרים, מתח וריבים יותר מהרגיל

–       הימנעות ממצבים חברתיים

–       ניתוק והימנעות עד כדי הסתגרות ברמות שונות

חשוב לזכור שלחלק מהתגובות כמו תגובות פחד וחרדה יש תפקיד חשוב בחיים שלנו ולא צריך לנסות להכחיד אותם. למעשה הם שומרים עלינו ומהווים איתותים חשובים שמזכירים לנו שהמצב לא רגיל ושעלינו להיות, קשובים, זהירים ועוד. האתגר הוא לאזן למשל בין חרדה חשובה לחרדה עודפת, בין תגובה רציונלית לאתגרים אמיתיים הדורשים תגובה לבין מצב מוגזם שדווקא משתק את היכולת שלנו לתפקד ולהתמודד ועוד.

מצבי לחץ, טראומה וחרדה יכולים להשפיע על בריאות נפשית ולעורר שלל תגובות מורכבות

תגובות חרדה בתקופת המלחמה

בחלוף שבועות וחודשים מתחילת האירועים אפשר להתחיל להבחין בתגובות בעוצמה גבוהה אשר דורשות התייחסות מיוחדת. כך למשל בהקשר של התקפי חרדה חוזרים ונשנים. התקפי חרדה הם אפיזודות של תחושות חזקות של פחד בלתי נשלט, המופיעות בפתאומיות, ונמשכות לרוב בין מספר דקות לחצי שעה.

על מנת שהתקף יוגדר כהתקף חרדה, צריכים להופיע לפחות 4 מהסימפטומים הבאים:

• פעימות לב מהירות / הלמות לב / דופק מוגבר
• רעד / פרכוסים
• קוצר נשימה / מחנק / חנק
• כאבים / אי נוחות בחזה
• בחילה / מצוקה בבטן
• תחושת נתק מהעצמי ומהמציאות
• פחד מאובדן שליטה / פחד מאבדן שפיות
• פחד מוות
• עקצוצים / אבדן תחושה באיברים
• צמרמורות / הבזקי חום

בשל הסימפטומים הפיזיולוגיים אנשים לפעמים חושבים שהם עוברים התקף לב/התמוטטות וכו׳ ופונים לחדר מיון.

אם ההתקפים חוזרים ונשנים עלול להתפתח מצב של חרדה מוכללת. חרדה מוכללת היא מצב של דאגנות מוגזמת המלווה בחוסר מנוחה, עצבנות יתר, עייפות גם לא אחרי מאמץ, קשיי ריכוז, רגזנות, מתח בשרירים והפרעות בשינה. פוגעת באופן ניכר בתפקוד התעסוקתי, הבין-אישי והמשפחתי.

שוב – כולם דואגים ברמה מסוימת, בטח בתקופה כזו. כאשר הדאגנות היא כרונית, מופרזת, בלתי נשלטת וגורמת לירידה מהותית ברמת הסיפוק מהחיים – זו דאגנות פתולוגית.

התמונה הקלינית (לפי) DSM-5 מדריך האבחנות הפסיכיארי:

אדם יקבל את האבחנה אם במשך חצי שנה חווה יותר ימי דאגה מימים ללא דאגה –

1. חרדה ודאגה לגבי אירועי חיים, גם חיוביים וגם שליליים.
2. קושי בשליטה על דאגות וחששות.
3. החרדה והדאגה מקושרים ל- 3 או יותר מהסימפטומים הבאים ונמשכים לפחות שישה חודשים (אצל ילדים מספיק סימפטום אחד):

• חוסר מנוחה ותחושת מתח
• עייפות
• קשיי ריכוז ומיקוד
• רגזנות
• מתח שרירי – חוסר שקט בדרך כלל
• הפרעות שינה

היכרות ומעקב אחר הסימפטומים של חרדה אשר עלולים להופיע אצלכם או אצל הקרובים אליכם חשובה על מנת לדעת מתי כדאי לפנות לטיפול בחרדה.

תגובות טראומה בתקופת המלחמה

טראומה מוגדרת כאירוע שנתפס כמאיים פיזית או פסיכולוגית על האדם ושלמותו או על אחרים משמעותיים, לרוב באופן פתאומי ובליווי חוויה של חוסר אונים. בשפה פשוטה מדובר על אירועים שהם ׳יותר מדי׳ בשביל המערכת שלנו ומציפים אותנו. בשל כך יש מרכיב סובייקטיבי משמעותי – לא כל מי שנחשף לאותו אירוע יפתח את אותה התגובה.

תגובה פוסט טראומטית עלולה להתעורר כתוצאה מהתנסות ישירה או נוכחות באירוע הטראומטי, עדות לאירוע טראומטי שעובר על אדם אחר או חשיפה חוזרת ונשנית או קיצונית לפרטים קשים של האירועים. ההיבט האחרון רלוונטי במיוחד בימים אלו כיוון שהאירועים מתועדים ומדווחים, לעיתים בלי צנזורה ומתנהלת לוחמה פסיכולוגית לצד לוחמה רגילה.

אירוע קשה כשלעצמו והנוכחות בו או החשיפה אליו לא יכולים לנבא התפתחות של פוסט טראומה, התגובה תלויה במאפיינים אישיים ואישיותיים רבים וגם באופני ההתמודדות האישיים והסביבתיים אחרי האירועים. ההבחנה בין תגובות לאירועים טראומטיים קשורה גם למשך הזמן שעובר מאז האירועים. נהוג לחלק את התגובות באופן כללי לפי המרחק מהאירועים –

תקופה פוסט טראומטית מוקדמת – 

זהו משבר חריף, מלווה בזעזוע, ערעור ורגישות מוגברת של המערכות הביולוגיות, הפסיכולוגיות והסוציאליות. הסימפטומים כוללים לרוב הלם, צמצום והגבלת קשב, קושי לקלוט ולהבין אירועים ולהתמצא, התרגשות ופעילות יתר (תגובות FFF), סימנים פיזיולוגיים כמו רעד, הזעה… לפעמים תהיה שכחה חלקית או מלאה של האירועים ושילוב סימפטומים של חרדה, דיכאון, כעס וייאוש קשים. סימפטומים אלה צפויים לרוב לעבור תוך כמה שעות או ימים.

תגובה מתמשכת לטראומה – 

מאופיינת בצמצום כוחות האישיות והתפקוד, בצורך חוזר של שיחזור האירוע הטראומטי מחד גיסא, והתנתקות ממנו מאידך גיסא. זו למעשה תגובה מאוחרת ו/או ממושכת לאירוע או המצב הטראומתי המכונה גם פוסט טראומה ובמהלכה הסימפטומים מתחלקים לארבע קבוצות: עוררות (רגישות לרעש, אי שקט, רעד, קשיי הירדמות ושינה), חוויה מחדש (פלאשבקים, סיוטים, מחשבות חודרניות), הימנעות (מפעולות, מדיבור, חשיבה על דברים שמזכירים את הטראומה או מעוררים אותה) ותפיסות שליליות. בנוסף לעיתים יופיעו התפרצויות של אימה או תוקפנות, קהות רגשית, ניתוק מאנשים, אובדן יכולת הנאה ועוד. על מנת לקבל את האבחנה על האדם שנחשף לאירועי דחק לבטא מספר מינימלי מסוים של סימפטומים בכל קטגוריה.

 פוסט-טראומה מאבחנים רק לאחר מספר שבועות עד חודשים מהאירועים אם התגובות הראשונות אינן מתמתנות ונרגעות (עכשיו כבר אפשר להתחיל לראות מצבים כאלה) ויש מתאם בין רמת החשיפה לעוצמת הסימפטומים. גם כאן, ההיכרות עם הסימפטומים השונים מאפשרת לדעת מתי מדובר בתגובות צפויות ונורמאליות ומתי כדאי לפנות לטיפול.

האירועים הביטחוניים הקשים מאיימים על הבריאות ועל רווחה נפשית של כולנו

מהי בריאות נפשית?

בריאות הנפש היא מושג שבאופן אירוני מקושר בשיח הציבורי דווקא לעולם החולי, אולי בגלל הדגש ששמה הפסיכולוגיה על הבנה של קשיים ומצוקות. ואולם, בריאות נפשית היא לא רק היעדר של חולי, קושי ומצוקה. רוג'רס, מאסלו ואחרים מהגישה ההומניסטית, הדגישו את הכוחות הבריאים של הנפש כמשמעותיים בהבנת נפש האדם, במיוחד סביב מלחה"ע ה-II כאשר התחדדה ההבנה שאל מול כוחות כל כך גדולים של רוע וכאב, יש חשיבות עצומה, מכריעה, לאחריות שיש לאדם על חייו, לחתירה לקיים חיים אותנטיים ובעלי משמעות.

בריאות נפשית (או רווחה נפשית) היא מושג רחב מאוד שאין לו הגדרה מקובלת אחת. בבסיסו הוא מתייחס אל החוויה המודעת שלנו כבני אדם, וכולל היבטים של שביעות רצון, תחושת משמעות, חיבור חברתי, ערך עצמי, יכולות התמודדות, וגם בריאות פיזית.

המדד המקובל לרווחה נפשית או בריאות נפשית כולל את ההיבטים הבאים (מתוך Ryff Scales of Psychological Well-being):

• קבלה עצמית – גישה חיובית כלפי העצמי, הכרה וקבלה של כל חלקי העצמי, גם השליליים
• יחסים חיוביים עם האחר – מערכות יחסים שמאופיינות בחום, אמון וסיפוק. דאגה, יכולת לאמפתיה וחיבה כלפי הזולת.
• אוטונומיה – מודעות עצמית גבוהה, עצמאות, יכולת להתנגד ללחצים חברתיים ולפעול מתוך הכוונה פנימית
• מסוגלות סביבתית – תחושת מסוגלות עצמית, היכולת להשפיע על הסביבה, להתנהל מול מגוון סיטואציות ואילוצים באופן שתואם את הצרכים והערכים האישיים.
• משמעות לחיים – תחושה של משמעות, תחושה של כוונה, מטרות ואמונות שמכווינות את הדרך, או כמו שויקטור פרנקל אמר – מי שיש לו "למה" ימצא את ה"איך"
• צמיחה אישית – תחושה של תנועה והתפתחות, פתיחות לחוויות חדשות. הכרה בפוטנציאל הקיים שעדיין לא ממומש, לצד היכולת לראות את התנועה וההתקדמות לאורך הזמן.

התייחסות להיבטים אלו משפרת את הסבירות לחיים בריאים יותר ומאושרים יותר לפי גישה זו. מובן שהנפש לא צריכה וגם לא יכולה להיות ׳בריאה׳ כל הזמן, רגשות של כעס\עצב\פחד וכו' הם חלק בלתי נפרד מהחיים, ולהרגיש אותם זה גם חלק מבריאות נפשית ועדיף בהרבה מניתוק רגשי. חלק חשוב של בריאות נפשית מבוסס גם על היכולת לבנות חוסן נפשי.

מהו חוסן נפשי?

המילה חוסן יכולה להטעות כיוון שהיא מהדהדת עם המילה חסינות בעוד שהכוונה היא לא פיתוח של חסינות בפני קושי כי אם התמודדות מוצלחת איתו. אז מהו חוסן אם כן?

"חוסן הוא גם התהליך וגם התוצאה של הסתגלות והתמודדות מוצלחת עם חוויות חיים קשות, במיוחד דרך גמישות קוגניטיבית,רגשית, והתנהגותית, והסתגלות לתנאים המשתנים של הסביבה החיצונית והפנימית" ( הארגון האמריקאי לפסיכולוגיה APA). או בהגדרה אחרת ״חוסן הוא היכולת להתגבר במהירות על מצבי לחץ, ולחזור לרמת התפקוד שהייתה בטרם הופעתם״ (מאת Scales ושותפים, 2000).

ומה זה אומר בפועל? חוסן נפשי הוא היכולת ליפול ולקום (כמו בובת נחום-תקום), להתמודד עם סיטואציות יומיומיות ביעילות בכל תחומי החיים ולהתאושש מהמכה. למעשה בניית חוסן נפשי היא תהליך הכולל את כל שרשרת ההתרחשויות הנפשיות החל מהתגובה הראשונית שלנו לגורם שעורר את הקושי (כעס,פחד, עצב – תגובה נורמלית), ההתמודדות עם הקושי וגם עם עצמנו, חזרה למצב ההתחלתי, ולפעמים גם למידה וצמיחה בעקבות ההתמודדות.

מהם הגורמים שמאפשרים חוסן נפשי? ישנם גורמים רבים אולם שלושת גורמי העל המשמעותיים ביותר הם כנראה:

• תפיסת העולם והגישה לחיים של הפרט – כלומר הדרך שבה אנחנו רואים ומפרשים את העולם. תפיסה אופטימית, של מסוגלות עצמית, ומעורבות וכו׳
• זמינותם ואיכותם של משאבים חברתיים כלומר – קשר קשר קשר. פיתוח סביבה תומכת, יחסים בין-אישיים טובים ועוד.
• אסטרטגיות התמודדות ספיציפיות – למשל פתרון בעיות, הבנייה קוגניטיבית, מיינדפולנס, חמלה עצמית ועוד.

חוסן נחשב שילוב של יכולת מולדת וגם דבר נרכש. עצם זה שמדובר בתהליך ולא ביכולת מכוון אותנו להבנה שיש הרבה מה לעשות כדי להגביר חוסן נפשי.

בניית חוסן נפשי היא תהליך הדורש כוונה ותרגול

טיפים ועצות לחיזוק של חוסן נפשי

חיזוק חוסן נפשי מחייב זיהוי של סגנונות התגובה וההתמודדות של עצמנו ופיתוח טכניקות של מה שמכונה טיפול עצמי. טיפול עצמי הוא תעדוף של הרווחה הפיזית, הרגשית והנפשית שלנו ונקיטת פעולות מכוונות כדי לטפח ולהטעין את עצמנו. כך למשל עיסוק בפעילויות המקדמות הרפיה, כגון מדיטציה, פעילות גופנית או עיסוק בתחביבים, יכולים לעזור להפחית מתח ולשפר את החוסן הכללי שלנו. לצד זה טיפול עצמי כולל גם הצבת גבולות ותרגול הרגלים בריאים כולל שמירה על אורח חיים מאוזן, שינה מספקת והזנת גופנו במזון מזין. יתרה מכך, טיפול עצמי כולל טיפול בצרכים הרגשיים שלנו. זה יכול לכלול פנייה לטיפול או ייעוץ לעיבוד טראומה וחרדה, כמו גם תרגול של חמלה עצמית וקבלה עצמית. הקדשת זמן להרהר ברגשות שלנו, כתיבה ביומן או עיסוק בשקעים יצירתיים יכולים גם הם לתרום לרווחה הרגשית שלנו.

חשוב להכיר בכך שטיפול עצמי אינו אגואיסטי או פריבילגי, זהו מרכיב הכרחי לבניית חוסן. על ידי טיפול בעצמנו, אנו מצוידים טוב יותר להתמודד עם אתגרי החיים ולתמוך באחרים סביבנו. מדובר על מתן עדיפות לרווחתנו שלנו כדי שנוכל להופיע כעצמינו הטובים ביותר בכל תחומי חיינו.

להלן מספר המלצות קונקרטיות לחיזוק החוסן הנפשי –

תחום גופני:

• ללמוד לנשום נכון ולתרגל נשימה (או טכניקות הרגעה אחרות)
• להקפיד על פעילות גופנית, יציאה לטבע ועוד
• לתרגל קשיבות לגוף ולנפש (מיינדפולנס/קשיבות כתרגול ספציפי ומעבר לזה תשומת לב כדי לראות שהצרכים הבסיסיים שלנו מסופקים)

תחום קוגניטיבי (רציונלי):

• לזכור שהמצב הזה זמני ויחלוף ויש לנו מה לעשות כדי לסייע לעצמנו ולאחרים
• לעסוק בתכנון – ההווה והעתיד.
• "לחשוב נכון" ב-4 צעדים
  – זיהוי המחשבה שצצה בראש
  – הצבת סימן שאלה אחרי האמירה/מחשבה ובדיקה אם עצמנו האם המחשבה באמת נכונה תמיד
  – ניסוח מחדש באופן מאוזן תוך התייחסות למה שחושבים ומרגישים בהווה ולא למציאות בכלל, תוך הבעת אמפטיה למצב
  – הוספת פעולה, על מנת שהמחשבה לא תנהל אותנו. לשאול עצמנו – איזו פעולה ניתן לעשות כדי להרגיש טוב יותר?

תחום רגשי:

• לחזק את תחושת הביטחון (של עצמנו ושל אחרים, במיוחד של ילדים)
• לחזק כוחות וכלים שאנחנו יודעים שעזרו לנו בעבר וכנראה יכולים לעזור לנו גם עכשיו
• לדבר ו/או לעבד רגשות ומחשבות בדרכים נוספות (למשל ציור, יצירה ועוד)
• להשתמש בעזרה ושירותים מקצועיים

תחום חברתי:

• לחזק קשרים בינאישיים קרובים ורחוקים, להיות ביחד
• לסייע לאחרים, לחזק את החוסן הקהילתי, ההתלכדות

חוסן נפשי נבנה בין השאר ע״י טיפוח קשרים עם הקרובים אלינו

החשיבות של קשרים בפיתוח חוסן

בני אדם הם יצורים חברתיים מטבעם, והקשרים שלנו עם אחרים ממלאים תפקיד משמעותי ברווחתנו הכללית ובחוסן שלנו. קשרים חברתיים מספקים לנו תחושת שייכות, תמיכה ותיקוף, שלכולם יש חשיבות מכרעת בהתמודדות עם טראומה וחרדה. אחת הדרכים שבהן קשרים חברתיים מחזקים את החוסן שלנו היא באמצעות התמיכה הרגשית שהם מציעים. להיות עם מישהו או מישהי קרובים ולדבר, לחלוק רגשות ולהישען בזמנים מאתגרים יכול לספק נחמה והרגעה עצומה, לאפשר לנו להרגיש מובנים ומקובלים.

בנוסף, קשרים חברתיים יכולים לספק תמיכה מעשית, כגון סיוע במשימות יומיומיות או מתן משאבים ומידע. גישה שיתופית זו לפתרון בעיות יכולה להקל על מתח ולהקל על הנטל בהתמודדות עם טראומה וחרדה. קשרים חברתיים מציעים גם הזדמנויות לצמיחה ולמידה אישית. אינטראקציה עם אחרים יכולה לחשוף אותנו לנקודות מבט וחוויות שונות, להרחיב את האופקים שלנו ולעזור לנו לפתח אסטרטגיות התמודדות חדשות. השתתפות בשיחות משמעותיות ושיתוף תובנות יכולים לשפר את החוסן שלנו על ידי הרחבת ההבנה שלנו את עצמנו ואת העולם הסובב אותנו. יתר על כן, קשרים חברתיים מספקים תחושת שייכות וקהילה, חיבור לאחרים שחוו מאבקים דומים יכולה ליצור תחושת סולידריות ולהפחית את תחושות הבידוד. זה מזכיר לנו שאנחנו לא לבד במסע שלנו ושיש אנשים שיכולים להתייחס לחוויות שלנו ולהציע תמיכה.

ובהקשר של אירועים טראומטיים – לאור העובדה שטראומה מייצרת קיטוע, חשוב למקד מאמץ בחידוש או יצירה של קשרים וחיזוק שלהם לטובת יצירת רצף בינאישי.

צמיחה פוסט טראומטית

“When we are no longer able to change a situation, we are challenged to change ourselves” (ויקטור פרנקל)

הרעיון של טרנספורמציה וצמיחה על פניו מנוגד לכל מה שמתאר את ההשפעות ההרסניות של טראומה. בדיוק בגלל שטראומה מערערת את יסוד הקיום שלנו, היא גם מאלצת אותנו, כפי שויקטור פרנקל מציע בציטוט כאן מעלה, לעשות שינוי פנימי. שינוי שיכלול בתוכו גם את מי שהיינו, וגם את מה שקרה לנו. תיקון דורש טרנספורמציה.

מעניין לראות את הביטויים של הקונספט של צמיחה פוסט טראומטית דרך אומנות. כך למשל לפי פילוסופיית הקינטסוגי היפנית ניתן להשתמש באנלוגיית האגרטל. הדימוי הוא של אגרטל יקר ערך שנפל ונשבר לרסיסים, האם נזרוק אותו? חבל! האם ננסה להדביק אותו כדי שיהיה בדיוק כמו שהיה? אי אפשר באמת. מה שכן, אפשר לנסות לייצר ממנו משהו חדש שאולי אפילו יכול לצאת טוב יותר ממה שהיה קודם:

חוסן מתבטא גם ביכולת ׳להדביק׳ את החלקים וליצור משהו חדש, לפעמים אפילו טוב יותר

דוגמא נוספת מתחום האמנות של צמיחה פוסט טראומטית באה לידי ביטוי  בשיר הבא –

כל צעד

מילים ולחן: אביב גדג'
כל צעד הוא צעד חדש
שום דבר לא מת
הכל נשאר חי.
צעד צעד כל צעד קטן
הוא אהבה נגלית, שירה נראית
הכל חסין לאש, מתפורר למגע
שום דבר לא מת
הכל נשאר כאן.
כל אבן שפגעה בי
היא עוד אבן שאיתה אבנה את הגשר.

כל צעד הוא צעד חדש
מחר נקום מוקדם נצא מיד
מה שהיה הוא לא מה שיהיה
שום דבר לא מת
הכל נשאר חי.
כל אבן שפגעה בי
היא עוד אבן שאיתה אבנה את הגשר.

מדוגמאות אלה אנו מבינים שהאמנים מבטאים בדרכים שונות אמת פשוטה ומוכרת – מתוך השבר ניתן לקום, להתחזק ולצמוח. גם אם זה נראה קשה או בלתי אפשרי בהתחלה.

תמיכה מקצועית: מתי עלינו לחפש אותה?

חשוב לדעת מתי לפנות לתמיכה מקצועית חיונית בבניית חוסן ובמיוחד לטובת התמודדות יעילה עם מצבי טראומה וחרדה. אמנם כפי שתיארנו לעיל קשרים חברתיים ואסטרטגיות טיפול עצמי הם בעלי ערך משמעותי, אך עשויים להיות מקרים שבהם יש צורך בעזרה נוספת.

ראשית, חיוני לפנות לתמיכה מקצועית כאשר תסמינים של טראומה וחרדה מהסוג שפורט קודם לכן משפיעים באופן משמעותי על התפקוד היומיומי ועל איכות חיינו. אם אנו מוצאים את עצמנו נאבקים לבצע משימות בסיסיות, חווים מצוקה עזה, או מרגישים מוצפים ממחשבות ורגשות שליליים מתמשכים, זו עשויה להיות אינדיקציה לכך שיש צורך בעזרה מקצועית.

שנית, פנייה לתמיכה מקצועית מוצדקת כאשר ניסיונותינו לטיפול עצמי ואסטרטגיות התמודדות אינן מניבות את התוצאות הרצויות למרות מאמצינו הרבים. במקרים כאלה  איש מקצוע מיומן יכול לספק לנו כלים וטכניקות מיוחדים כדי לתת מענה לצרכים הספציפיים שלנו.

לבסוף, אם הסימפטומים הנפשיים מפריעים למערכות היחסים שלנו, לעבודה או לביצועים אחרים שלנו, חשוב לשקול תמיכה מקצועית. לאתגרים אלו יכולה להיות השפעה משמעותית על הרווחה הכללית שלנו ולעיתים דרושה עזרה בכדי לנווט ביניהם ביעילות.

פנייה לתמיכה מקצועית אינה מרמזת על חולשה או כישלון. זהו צעד אמיץ לקראת טיפול בעצמנו ותעדוף בריאות הנפש שלנו וחשוב שלא ליפול לסטיגמות על התחום. מטפלים ואנשי מקצוע בתחום בריאות הנפש הוכשרו לספק התערבויות מבוססות ראיות וליצור עבורנו מרחב בטוח לחקור ולטפל בטראומה ובחרדה שלנו ולבנות בריאות נפשית וחוסן.

העזרה של אאוטריצ׳ בחיזוק בריאות נפשית ופיתוח חוסן

צוות אאוטריצ׳ פועל לטובת הנגשה של מענים טיפוליים ושיקומיים בקהילה. אנו פועלים בבתי המטופלים וסביבות חייהם, אונליין או בקליניקות לפי הצורך לקידום תהליכים טיפוליים ייחודיים עם א.נשים המתמודדים עם מגוון מצבים נפשיים ואתגרים. בין השאר אנחנו מציעים טיפול בשיחה, ייעוץ תרופתי, ליווי שיקומי, ייעוץ סוציאלי ועוד באמצעות אנשי צוות מנוסים.

העבודה בבתי המטופלים ובקהילה מאפשרת לנו לקיים תהליכים טיפוליים יעילים במיוחד בהקשר של חיזוק בריאות נפשית ובניית חוסן בימים מאתגרים אלה. הקשר בלתי אמצעי עם מטופלים וקרוביהם בסביבות חייהם, מאפשר לנו ללמוד על כוחות ותחומי ענין, תחביבים, מערכות תמיכה ועוד ולהשתמש בהם בטיפול. מתוך כך אנו יכולים יחד עם הפונים אלינו להגדיר מטרות מתאימות לטיפול ולהיעזר בגורמים אלו ואחרים בחייהם על מנת לקדמן.

הטיפולים שלנו מכוונים לחיזוק תפקוד ורווחה נפשית, מציאת דרכים להתמודדות עם אתגרים ושימוש בכוחות זמינים לטובת שיפור של בריאות נפשית וחיזוק של חוסן.

לסיכום,

האם ואיך משפיעים מצבי חיים מלחיצים על החלומות שלנו? מה התפקיד הנפשי של החלומות במצבים אלה? שאלות שאנו אלה ואחרות מעסיקות אותנו במסגרת הניסיונות לסייע למתמודדים עם מצבים מאתגרים כאלה ואחרים. הניסיון לסייע למטופלים תוך שימוש בחלומותיהם מאפיין את הפסיכואנליזה מאז ימי פרויד ועד היום. מאמץ זה רלוונטי במיוחד בהקשר של התמודדות עם טראומה וניסיונות מניעה שלה.

מאת: אור הראבן, פסיכולוג קליני.

בישראל, חלק מהאזרחים נתונים למצבי חיים מלחיצים באופן קבוע או כמעט קבוע בעקבות המצב הביטחוני, במיוחד תושבי הדרום המתמודדים עם נפילות טילים לפרקים, לעיתים באופן יומיומי. במחקר חלומות מקיף (Kron, Hareven & Goldzweig, 2015), ניסינו להבין על מה חולמים אלו המצויים במצב סיכון מתמשך, אלו תהליכים נפשיים משתקפים בחלומותיהם והאם ועד כמה החלומות מסייעים בהתמודדות נפשית עם המצב.

מאז פרסום המאמר ועד היום, לצערנו המצב בדרום ממשיך להסלים ועוד רבים נכנסו לטווח הטילים. המחקר העוסק בחלומות על טילים ועל גורמי מצוקה אחרים ממשיך להיות רלוונטי מתמיד בניסיון להבין ולסייע בהתמודדות עם החוויה של החיים תחת מצוקה מתמשכת.

 תמונה מקיפה בנוגע לממצאי המחקר שערכנו ניתן לקרוא כאן. ברשימה הנוכחית נציג לשם הדגמה חלק קטן מממצאים אלה. אולם ראשית, מעט רקע על הקשר בין חלומות וטראומה:

חלומות וטראומה

הקשר ההדוק בין חלומות לבין טראומה היה ידוע כבר מראשית הפסיכולוגיה. סיוטים וחלומות הבראה באופן ייחודי הם מבין הסימפטומים הברורים ביותר של PTSD ובשל כך משכו אליהם עניין מחקרי רב (1996 Barrett).

לאחר חשיפה לאירוע טראומטי, בין אם ישירה או עקיפה, ילדים ומבוגרים מדווחים לעיתים קרובות על חלומות הנוגעים למצב שחוו. סיוטים של ילדים דווחו לאחר אשפוז, אסונות טבע או בידי אדם, תקיפת בעלי חיים, חטיפה, התעללות, חשיפה למלחמה או לאלימות או צפייה במעשה הרס. התוכן והטבע של החלומות הללו מושפעים מגורמים שונים, כגון חווית האבדן, המוות, מידת האיום והקרבה אליו, תקופת ההחלמה ממנו, משמעויות נלוות לאירוע ומאפיינים אישיותיים אינדיבידואליים.

אם לרוב חלומות מבוטאים באופן סימבולי, מטפורי, נרטיבי, הרי שבחלומותיהם של נפגעי טראומה ניתן להתרשם ממאפיינים שונים. החלומות פחות סימבוליים וביזאריים  ויותר קרובי ההתרחשויות במציאות. הם מכילים פחות נרטיבים רצופים וכן יש פחות שינוי בזמן ומרחב ביחס לכאלו שלא חוו טראומה. חלומות אלו הם מאד ריאליסטיים, מקוטעים ומאופיינים בהיעדר פיתרון בעיות. החוויה בהם היא שלילית, ניכר שחזור חי וריאליסטי של הסצנות המאיימות. גם בתוכן הדבר ישנו דיווח על רגשות של אימה, שנאה וחרדה (Punanmaki et. Al, 2006). באופן כללי ניתן לומר שככל שעולה החומרה של האירוע, כך עולה שכיחות החלומות הרעים. ככל שהקרבה לאירוע גבוהה יותר, כך החלומות נוטים לשחזר את הטראומה במדויק ולהיות יותר קונקרטיים. עבור חלק, החלומות הטראומטיים נוטים להעלם מספר שבועות או אפילו ימים לאחר האירוע. עבור אחרים, החלומות נמשכים לאורך זמן ההחלמה. עם הזמן הם נוטים להפוך ליותר "חלומיים", מופרעים, מסווים וסימבוליים ולאבד מן הקונקרטיות שלהם (Nadar, 1996).

מחקרים שערך חוקר חלומות ידוע בשם הרטמן  (1998, 1996) אוששו תהליך זה. הוא מצא שמיד אחרי הטראומה לרוב החלום עוסק בחוויה הקונקרטית, ואז, במהרה הוא מתחיל לעסוק ברגש העיקרי שנחווה. למשל, חלומות של היסחפות בגל ענק או בסופה הינם שכיחים מאוד בשלב הבא של החלימה. ללא קשר ישיר לחוויה הקונקרטית, הם מדמים את הרגש הדומיננטי באמצעות תמונה שונה. הוא מדגיש כי חלומות מסוג זה אינם חלומות חזרתיים של PTSD משום שניתן לראות בהם התקדמות הדרגתית ויכולת להתנתק מהחוויה הקונקרטית, בהשוואה לחלומות חזרתיים המשחזרים את הטראומה במדויק פעם אחר פעם. הסיוטים הפוסט טראומטיים מתוארים אצלו יותר כ- "הבלחות זיכרון" (memory intrusions), אשר דומים באיכותם ל"פלאשבקים" המעלים אותו תוכן בזמן ערות.

רוב המחקרים מעידים על כך שהעדר סימבוליות בחלום מאפיינת את התקופה הראשונה לאחר הטראומה בשל שיתוק של מנגנוני טרנספורמציה נורמאליים. עם זאת, חלקם מעידים על מצבים טראומטיים חמורים בהם פגישה ישירה עם התוכן הטראומטי המשוחזר מהווה איום על האגו של החולם, ולכן הסימבוליקה בחלום תתרחש מיד, ואילו הקונקרטיות היא שתעדר (Nadar 1996).

מחקר חלומות על טילים: האם החלומות מגנים על הנפש במצבים של סטרס מתמשך?

המטרה העיקרית של המחקר הייתה ללמוד על מצבם הנפשי של המתמודדים עם איום מתמיד של נפילות טילים, באמצעות חלומותיהם. מטרה נוספת הייתה להבין האם ובאיזה אופן מסייעים החלומות בהתמודדות הנפשית עם האיום המתמשך, במיוחד חלומות על טילים הקשורים ישירות למצב. מטרות אלה נגזרות מהעלייה המתמשכת במתיחות הביטחונית והעלייה בשיעורי הסובלים ממצבים טראומטיים הנגזרת מכך.

לטובת המחקר גייסנו 63 נבדקים תושבי שדרות ועוטף עזה בין הגילאים 14-62 מתוכם 18 גברים ו-45 נשים. נבדקים אלה רואיינו ע״י צוות המחקר – 6 סטודנטים לתואר שני בפסיכולוגיה קלינית בהובלת פרופ׳ תמר קרון. בראיונות סיפרו הנבדקים על עצמם ועל התמודדותם עם האיום הביטחוני המתמשך. לאחר מכן התבקשו הנבדקים לתעד במחברת ייעודית את חלומותיהם במשך כחודש. בשיטה זו אספנו למעלה מ-600 חלומות.

ניתוח החלומות התבסס על התאוריה שפיתח הפסיכיאטר השוויצרי הנודע קארל יונג, תלמידו של זיגמונד פרויד. לפי יונג הנפש האנושית מורכבת מחומרי בניין בסיסיים וקולקטיבים אותם  כינה ארכיטיפים. הארכיטיפים מכוונים אותנו להתנהגות ולפעולה, הם שוכנים בנפשות כולנו כפוטנציאלים מולדים המחכים למימוש. את הארכיטיפים אפשר למצוא בחלומות של אנשים בצורה של דימויים שונים, דמויות וייצוגים סימבוליים כאלה ואחרים.

במסגרת ניתוח החלומות למחקר מופו הארכיטיפים הבולטים אשר הופיעו בחלומות הנבדקים וכמו כן התבצע ניתוח מוטיבים נוספים בעל אופי כמותני. בנוסף, ההשוואה בין תכני הראיונות לבין תכני החלומות אפשרה השוואה בין החוויות המודעות הקשורות למצב לבין אלו הלא מודעות המופיעות בין השאר בחלומות על טילים.

מחקר ׳כיפת חלומות׳ בחן חלומות על טילים טראומה ועוד

כיצד מסייעים החלומות בהתמודדות עם מצבי הלחץ?

1. פיצוי בין המודע והלא מודע

אחד התפקידים החשובים של החלום אליבא דה יונג הוא פיצוי(קומפנסציה) שעושה הלא מודע – כפי שמשתקף בחלומות – על המודע.  החלום מביא עמו לסיטואציה נפשית מודעת את כל ההיבטים שעשויים להיות מהותיים עבור נקודת השקפה שלמה ועומד ביחס קומפנסאטורי אל מצב התודעה ברגע נתון. תפקוד זה של החלום מהווה הסתגלות פסיכולוגית, מעין פיצוי ההכרחי להתנהגות מאוזנת (יונג, [1970] 1982). חלומות קומפנסאטורים יכולים להופיע כאשר עמדתה של התודעה כלפי סיטואציית החיים היא חד צדדית בשיעור ניכר ואז נוקט החלום עמדה מנוגדת.

במחקר בלטה הקומפנסציה שעושים החלומות לעמדת הנפש המודעת, בעיקר סביב תחושות של חרדה ופחד מהמצב. למשל כאשר הנבדקים דיווחו בראיונות עמם כי אינם מושפעים מהמצב באופן ניכר, לפעמים בחלומות התמונה הייתה אחרת.

כך למשל אחד המשתתפים אשר דיווח בראיון כי הוא מרגיש שהוא שולט במצב ואינו חרד ממנו, הופיעה לעיתים חרדה רבה בחלומות:

ראיון: ׳כשיש צבע אדום אתה דואג אבל אתה יודע שהכול בסדר, הכול תחת שליטה, זה לא שיש אה.. אויב מאחורי הגדר ויורים עליך, זה משהו שכאילו אתה לא רואה. זה פגז שכאילו אחד למיליון הוא פוגע׳.

חלום: אני יורד לחנות מכולת במקום שגרתי פעם. עובר לידי אוטובוס שמכוסה בוילונות אפורים. פתאום יורים מהאוטובוס מטחים של ירי. אני יודע שאני צריך לטפל בבעיה…

2. עיבוד פחד וחרדה

מצבים נפשיים כמו פחד וחרדה יכולים להופיע בחלומות באופן ישיר או באופן סימבולי. כך יכולים להופיע תיאורים קונקרטיים של המצב אשר הופיעו בחלומות כמו זה:

אני נמצא בתדריך צבאי במילואים בשישי בערב וכשאנחנו יוצאים מהתדריך צועקים לנו שעשרות מחבלים פרצו את הגבול ויש מלחמה אני לובש את הציוד ועולה לג'יפ-אני זוכר את הלחץ מהפיצוצים ומהמחשבה שאשתי מחכה לי בבית.

לעומת זאת מקור הפחד והחרדה יכולים להיות שונים מהמקור במציאות אולם החוויה הרגשית דומה. למשל:

חלמתי שאנחנו המשפחה יחד עם חברים שיש להם ילדים נמצאים בחוף הים ומשתכשכים בים. בשלב מסוים מתחילים להגיע דולפינים ונעים בין החוף למים. לאחר מכן הגיעו לקו החוף אך ללא יציאה מהמים מין חיות גדולות שנראו כמו כרישים לבנים גדולים אך לא ניתן היה לראות את השיניים שלהם, הם  יצרו אצל המבוגרים חרדה מאוד גדולה…

היצורים העולים מהמים הם סימבול לסכנה. הסכנה כאן היא פוטנציאלית, מתחת לפני השטח ואיננה נראית. סימבוליזציה היא גורם המסייע בעיבוד נפשי של תכנים קשים ואף טראומטיים.

3. למידה על אופני ההתמודדות עם המצב

על מנת ללמוד על התמודדות האוכלוסייה עם המצב כפי שהיא משתקפת בחלומות על טילים,  התמקדנו בניתוח של 525 חלומות של 44 נשים (גילאי 14-62) אשר חולקו לשלוש קבוצות גיל.

אצל כל נבדקת ובכל קבוצה בדקנו את התמות המרכזיות שעלו בחלומות. החלוקה לקבוצות גיל ותמות בחלומות סייעו לנו להגיע למסקנות כלליות לגבי כל אחת מהקבוצות בנוגע לאסטרטגיות התמודדות (לא מודעות) עם המצב. כך למשל מצאנו כי קבוצת הנבדקות הצעירות חלמו יותר מכולן חלומות הכוללים למשל פחד וחרדה, מה שלימד על פגיעות מוגברת שלהן לטראומה. לעומת זאת הנשים המבוגרות חלמו יותר על עניינים אישיים ופחות על המצב באופן המרמז על כך שהלחץ מבחוץ פחות משפיע עליהן, אולי כי הן עסוקות בבעיות אישיות. פער מסוג זה בין גילים ושלב בחיים הולם את התיאוריה היונגיאנית העוסקת בשלבי חיים בתהליך ההתפתחות הפסיכולוגית.

לסיכום, ממצאים אלה ורבים אחרים מאפשרים לנו ללמוד על מצבם הנפשי של המתמודדים עם איום מתמשך של טרור והתקפות טילים, כפי שהוא משתקף מהלא מודע שלהם ומופיע בחלומות על טילים. תמונה זו משלימה ומוסיפה על התפיסה המודעת בנוגע למצב מסכן חיים ומעורר חרדה ועל ההתמודדות הנפשית. במציאות של איום ביטחוני מתמשך ומצבי לחץ אחרים, חשוב להשתמש בחלומות ובמסרים העולים מהם לטובת ההבנה של מצבים נפשיים והטיפול בהם.

חלומות מסייעים בטיפול פסיכולוגי במצבי טראומה

מדינת ישראל מתמודדת עם קונפליקט בטחוני מאז הקמתה ועוד קודם לכן אשר האוכלוסייה כולה חשופה להשפעות שלו. מבחינה נפשית התוצאה היא במקרים רבים פוסט טראומה בעקבות טרור ומלחמה. לא רבים מודעים לכך אולם בעקבות רפורמת נפש אחת הסובלים מפוסט טראומה שכזו ובני משפחותיהם זכאים לטיפול בחינם.

מאת: צוות אאוטריצ׳

טראומה בעקבות חיים בצל טרור ומלחמה

בישראל בשל המצב הבטחוני, מרבית האוכלוסיה נחשפת לארועים אינטנסיביים באופן ישיר או עקיף. מחקרים מלמדים כי 8-24% מהאוכלוסיה צפויה לפתח פוסט טראומה ברמה מסוימת. חלק מאזרחי המדינה חשופים יותר מאחרים להשפעות של טרור וטראומה ונמצאים בסיכון גבוה יותר לפיתוח של פוסט טראומה, כמו למשל תושבי שדרות ועוטף עזה הנתונים לאיום טילים מתמשך מעזה.

בספטמבר 2000, פרצה בישראל אינתיפאדת אל-אקצה המכונה 'האינתיפאדה השנייה'. אינתיפאדה זו אופיינה בפיגועי התאבדות רבים, העצמת פעולות טרור ובתוך כך שילוח פצצות מרגמה ורקטות קסאם אל עבר יישובי ישראל אשר נמצאים בסמיכות לאזור עזה.

מאז ועד היום נורו לאזור עוטף עזה מאות אלפי רקטות אשר גרמו לעיתים לפגיעות בנפש וברכוש ולעצירה מוחלטת של שגרת חייהם של תושבי האזור. במשך ימים ולילות ארוכים, מופעלות לפרקים ביישובים אלה אזעקות המתריעות על נפילות טילים ומחייבות כניסה למרחבים מוגנים תוך פרק זמן של שניות ספורות אשר חורצות לעיתים את ההבדל בין חיים ומוות.

טרור מהסוג אליו חשופים תושבי שדרות ויישובי עוטף עזה הינו פעולה המכוונת בידי אדם אשר מטרתה ליצור איום ולשבש את שגרת החיים התקינה של יחידים וקהילה. להבדיל מאירועים טראומטיים חד פעמיים, מדובר במציאות איום מתמשכת ובלתי פוסקת.
התקפות טרור על אוכלוסיה אזרחית, לצד איום מתמשך על בטחון חיי הפרט נחשבים לגורם משברי חמור ביותר (Raviv et al. 2000).

בהשוואה לטראומות אחרות שמקורן באסונות טבע ואסונות טכנולוגיים, טרור נמצא כגורם לשיעור גבוה יותר של תגובות נפשיות בלתי מסתגלות. התקפות טרור מעמתות את האדם עם חוסר אונים, פגיעה פיסית אפשרית ואף מוות (zidner 2005). אוכלוסיה הנחשפת להתקפות טרור מצופה לדווח על תחושת חוסר נוחות, חוסר שליטה וחוסר בטחון ונחשבת כבעלת סיכון גבוה לפתח סימפטומים של מצוקה. בין סימפטומים אלה פחד מוכלל וחרדה, מחשבות חוזרות על התקפות טרור, התנהגות נמנעת, דיכאון, קושי בתפקוד יומיומי, פגיעה במתן אמון באחרים ובמקרים החמורים הפרעה פוסט-טראומטית (Shamai & Kimhi 2007). מבין כל אלה, ההפרעה השכיחה ביותר בעקבות אירוע טראומטי היא הדכאון  (תובל- משיח ושלו, 2005).

בשנים האחרונות, לאור עליה בשיעור התקפות הטרור בעולם, התגובה הרגשית של אנשים שנחשפו לטראומה פסיכולוגית תחת אירוע שלילי רב עוצמה כגון התקפת טרור, החלה להיות מאובחנת יותר ויותר כהפרעה פוסט-טראומטית (PTSD). הפרעה זו הינה ההפרעה הפתולוגית הנחקרת ביותר בהקשר לאירועי טרור (תובל-משיח ושלו 2005).

ישראל למודת מלחמות וטראומות

PTSD / הפרעת דחק פוסט טראומטית

טראומה הינה מקרה קיצוני של דחק (Stress). מבין גורמי הדחק, אירועים טראומטיים הינם החריפים ביותר. שלא כמו אירועי דחק שכיחים איתם נאלץ האדם להתמודד במהלך חייו, מזה מן רב ידועה השפעתם ארוכת הטווח של גורמי דחק חריפים על בריאות גופנית ונפשית כאחד (Kira 2001).

המחקר בתחום הטראומה מבחין בין אירוע טראומטי הפוגע ביחיד(ים) לבין אירוע הפוגע בקהילה וכן בין אירוע הנגרם ע"י כוחות טבע (רעידת אדמה, הוריקן) לבין אירועים הנגרמים בידי אדם (אונס, שוד, טרור).  האירועים הנגרמים ע"י אדם נחלקים בחלוקה פנימית לאירועים הנגרמים בכוונה על מנת לפגוע ולאירועים הנגרמים בשוגג. אבחנה נוספת היא בין טראומה חד פעמית לבין טראומה מתמשכת בה נחשפים היחיד או הקהילה לאירועים טראומטיים נשנים (תובל- משיח ושלו, 2005).

אירועי דחק טראומטיים אשר עלולים לגרום לפוסט טראומה הינם מציפים בעצמתם, בלתי נשלטים והתרחשותם אינה ניתנת לצפייה. כתוצאה מכך הם מערערים את הנחות היסוד של בני האדם לגבי הביטחון לו היו מצפים בחייהם (זומר, 2005). אירוע טראומטי מתאפיין בפתאומיות, בעצם היותו בלתי צפוי ולא נורמטיבי, אשר משאיר את האדם מוגבל מבחינת יכולת ההתמודדות שלו ובכך הורס את מסגרת ההתייחסות של האדם וסכמות רלוונטיות בהן החזיק (McCann & Pearlman 1990).

התקופה הפוסט טראומטית המוקדמת הינה משבר חריף המהווה הפרה של ההומיאוסטזיס הנפשי, מלווה בזעזוע, ערעור ורגישות מוגברת של המערכות הביולוגיות, הפסיכולוגיות והסוציאליות (בלייך וזומר 2005). תגובה מתמשכת לטראומה מאופיינת בצמצום כוחות האישיות והתפקוד, בצורך חוזר של שיחזור האירוע הטראומטי מחד גיסא, והתנתקות ממנו מאידך גיסא (נוי, 2000). בחלק מהמקרים יתגבשו סימפטומים אלה לכדי הפרעה פוסט טראומטית.

הפרעה פוסט-טראומטית הינה קטגוריה דיאגנוסטית במדריך הפסיכיאטרי DSM Manual of Diagnostic and Statistical) Mental Disorders). בגרסה השלישית שפורסמה ב-1980, ניתן דגש באבחנת טראומה על בסיס אירועים קטסטרופליים, לעומת ארועי לחץ יומיומיים שנכנסו תחת ההגדרה של הפרעת הסתגלות. בגרסה הרביעית ההפרעה נכנסה עדיין בקטגוריה של הפרעות חרדה ובגרסה החמישית והאחרונה ביא כבר קיבלה מעמד של הפרעה בפני עצמה ולא הפרעת חרדה.

אבחנה זו מצריכה חשיפה לאירוע טראומטי שמערב תחושת פחד, זוועה או חוסר אונים עם הופעת שלוש קבוצות סימפטומים מרכזיות: חוויה מחדש של האירוע (חלומות, פלאשבקים), הימנעות מהקשרים המזכירים את האירוע הטראומטי (הימנעות מחשבתית, רגשית והתנהגותית) ועוררות פיזיולוגית (קשיי שינה, קשיי ריכוז). הסימפטומים צריכים להתקיים לפחות במשך חודש רצוף, ותחילתם צריכה להופיע עד שישה חודשים מרגע החשיפה לאירוע המאיים. ביטוי הסימפטומים יכול להיות מיידי, בסמוך לאירוע הטראומטי או מושהה עד לשישה חודשים לאחר מכן.  תוספת מאוחרת לאבחנה של הפרעת דחק פוסט טראומטית מתייחסת לחוויה הסובייקטיבית של אדם את האירוע כמאיים.

מרבית המחקרים שנערכו בארץ בעקבות פיגועי הטרור מצביעים על כך שאחוז נמוך מבין התושבים עונה על ההגדרה המלאה של פוסט טראומה, אולם כאשר מוציאים מן ההגדרה הקלאסית את הקריטריון ההתנהגותי של פגיעה בתפקוד או מצוקה משמעותית ניתן לראות כי האחוזים עולים, ורבים מדווחים על קיומם של סימפטום פוסט טראומטי אחד או יותר (Pat-Horenczyk 2005; Bleich et al. 2003; Shalev et al. 2006).

טראומה מורכבת

הגדרת ה-DSM מתייחסת לפוסט טראומה כתוצר של אירוע בודד ומגדירה את התגובות החריגות אליו מתוך הנחה שהמציאות המאיימת הסתיימה (תובל-משיח ושלו, 2005).

Terr (2003) הציעה אבחנה נוספת לפוסט טראומה. היא הגדירה טראומה כתוצר מנטאלי של אירוע פתאומי, או סדרת אירועים, המשאירים את אישיות האדם חסרת אונים ונטולת מנגנוני התמודדות שהשתמש בהם בעבר. Terrהגדירה ארבעה מאפיינים עיקריים של טראומה: זיכרונות חזרתיים, התנהגויות חזרתיות, פחדים ייחודיים לטראומה ושינויים בגישה כלפי אנשים, מרכיבי החיים והעתיד. היא ואחרים חידדו אף יותר את ההגדרה המקובלת והבחינו בין סוגי טראומה מורכבת.

טראומה מסוג 1 (Type I Trauma) מערבת אירוע בודד, מפתיע, מוגדר בזמן אשר מגיע מחוץ לתחום הדחק היומיומי של האדם ועלול להוביל לפיתוח הפרעת דחק פוסט טראומטית התואמת הגדרת DSM. טראומה מסוג II (Type II Trauma) נגרמת כתוצאה מאירוע החוזר על עצמו, לעיתים משתנה באופיו הנמשך לאורך זמן. אירועים כאלה, מעוררים צורך להגן על המבנה הנפשי ביתר שאת ומפעילים הגנות מאסיביות כגון הכחשה, כהות חושים ודיסוציאציה.

האפקט המצטבר של גורמי דחק מרובים עשוי לעורר מה שנקרא טראומה מסוג 3 (III (Kira 2001 Type III Trauma,). טראומה זו הינה תוצר של התווספות גורמי דחק מרובים, אשר עשויים בתורם לגרום לליקויים תפקודיים במספר תחומי חיים.

Berk (1992, בתוך זומר 2005),  הגדיר טראומה מסוג III באופן שונה, בכדי לתאר סביבות כאוטיות של מערכות יחסים מעוררות חרדה אשר מאופיינות בחוסר עקביות ובקושי לנבא הקשרי סיבה ותוצאה בתוכן. סביבות כאלה לטענתו, עשויות להביא להתפתחות תסמיני PTSD, דיסוציאציה ושינויים אישיותיים.

Wilson (1994, בתוך זומר 2005),  הציע קטגוריה רביעית לסיווג אירועי דחק (Type IV Trauma) המייצגת שינוי בסיסי ביחסי האדם אל סביבתו. גורמי לחץ אלה מייצרים רמה גבוהה של אי ודאות ודילמות הסתגלותיות משום שהקורבנות אינם בטוחים מהי הדרך היעלה להגן על עצמם. אנשים אלה צפויים לפתח דריכות יתר, דאגנות ועצב.

פוסט טראומה של תושבי הדרום בישראל

נראה כי תושבי שדרות ועוטף עזה החיים תחת איום מתמשך מזה שנים ארוכות, עונים בצורה הטובה ביותר על הגדרת טראומה מסוג II על פי Terr ומסוג III על פי Kira. מציאות מאיימת שכזו, בהתאם לנסיבות ולמאפיינים אינדיבידואלים עשויה להוביל גם לטראומה מסוג IV (Wilson). תימוכין להבנה זו ניתן למצוא במחקרים של ד"ר נוטמן-שוורץ וד"ר רחל דקל. במחקר משנת 2005 נבדקה השפעת החשיפה לירי קסאמים על קיבוצים ותושבי שדרות. במחקר השתתפו 180 תושבי שדרות ו-100 תושבי קיבוצי עוטף עזה. נמצא כי 12% מכלל תושבי שדרות עונים לאבחנה של הפרעת דחק פוסט טראומטית, שיעור שנמצא גבוה ביחס לתושבי הקיבוצים. המחקר השני משנת 2006 התמקד בסטודנטים של מכללת ספיר (הממוקמת בשדרות), מתוכם 70 תושבי שדרות ו-75 תושבי עוטף עזה. נצפתה עלייה משמעותית בהיקף הסובלים מפוסט טראומה ושיעור הפרעה זו בקרב תושבי שדרות נותר גבוה ביחס לתושבי עוטף עזה. יחד עם זאת ניתן היה להתרשם כי בשתי האוכלוסיות קיימת מצוקה רגשית המשפיעה על בריאותם הנפשית של התושבים ופוגעת באיכות חייהם.

אינתיפאדת אל אקצה, שפרצה בישראל בשנת 2000 ובמסגרתה כאמור גם החל שיגור הטילים לאזור שדרות, היוותה קרקע פורייה למחקר בנושא טראומה בישראל. תושבי המדינה נחשפו בגלים שונים ובעוצמות משתנות לפיגועי טרור קשים ברחבי הארץ. מחקר שנערך בישראל לאחר האינתיפאדה מצא שלטרור יש השפעה עצומה על האוכלוסייה. כמעט שני שליש מהנבדקים דיווחו שהם חשים שחייהם בסכנה, יותר משליש דיווחו על לפחות סימפטום פוסט טראומטי אחד למשך חודש שלם. הסימפטום המרכזי שדווח היה של הימנעות או כהות חושים, אחריו בשכיחותם נמצאו סימפטומים של עוררות יתר וחוויה מחדש של האירוע הטראומטי (Bleich 2003). מחקרים שונים שנערכו בארץ באותה תקופה מדווחים על שיעורי פוסט טראומה (אבחנת PTSD מלאה) שנעים בין 5.1% (Pat-Horenczyk 2005) ל-9.4% (Bleich 2003).

רבים מתושבי הדרום סובלים מסימפטומים של פוסט טראומה בעקבות התקפות טילים

השפעות ארוכות טווח של הפרעה פוסט טראומטית

טראומה יוצרת תגובה נפשית שאינה נעלמת גם לאחר שהאירוע המאיים נפסק. אדם אשר חווה אירוע שכזה נותר בתחושה בלתי מרפה של חוסר ודאות, ושל האפשרות כי המצב יחזור על עצמו (נוי 2000). השפעות אלה עשויות להמשך שנים ארוכות לאחר החשיפה הקונקרטית לאיום.

בשנת 1974 לוחמי גרילה פלסטינאים שבו יותר ממאה ילדי בית ספר ישראלים בעיר מעלות והחזיקו בהם כבני ערובה. עשרים ושניים ילדים נהרגו בהתקפה זו ועשרות נפצעו. ראיונות שנערכו עם העדים להתקפה, כשמלאו להם שלושים שנים, הצביעו על קשיי הסתגלות ארוכי טווח. רובם חוו סימפטומים פוסט טראומטיים אפילו שבע-עשרה שנים לאחר ההתקפה. מבין הילדים שנחשפו לאירוע, אלה שנפגעו בגופם היו בעלי הסבירות הגבוהה ביותר לפתח PTSD (Desivilya et al. 1996).

טיפול בפוסט טראומה

בסל ואן דר קולק, אחד המומחים העולמיים לטראומה בספרו המצוין ׳מוח, נפש וגוף בריפוי מטראומה׳ שתורגם לאחרונה לעברית, מסכם שלושה מסלולים מובילים לטיפול בפוסט טראומה המאפשרים מזעור הנזק הנגרם מהטראומה ואף ביטולו.

1. באמצעות שיחה, תקשורת (מחודשת) עם אחרים ומתן הזדמנות לדעת ולהבין מה קורה לנו בעצם, דרך עיבוד זיכרונות הטראומה;
2. באמצעות נטילת תרופות שחוסמות תגובות־התראה בלתי הולמות, או באמצעות שימוש בטכנולוגיות אחרות שמשנות את אופן ארגון המידע של המוח
3. מלמטה למעלה: כשמאפשרים לגוף לחוות חוויות שסותרות, באופן עמוק ומהותי, את חוויות חוסר הישע, הזעם או הקריסה הנובעות מטראומה.

לטענתו רוב המטופלים זקוקים לשילוב של כמה מהמסלולים הנ״ל. גם סקירות מחקרים עדכניות מאשרות שטראומה, ובמיוחד טראומה הקשורה לשירות צבאי, קשה לניהול באמצעות טיפול אחד (monotherapy) עבור רוב האנשים.

זכאות לטיפול בפוסט טראומה של נפגעי פעולות איבה וטרור

המוסד לביטוח לאומי הגדיר כי נפגעי פעולות איבה ובני משפחותיהם אשר סובלים מפוסט טראומה, זכאים לתגמולים כספיים ולהטבות שונות כדי לסייע להם ולתמוך בהחלמתם.

בעקבות מלחמת לבנון השנייה, האגף לנפגעי פעולות האיבה בביטוח הלאומי (בהובלת הגב׳ אסנת כהן) הגדיר פיצול בין פיצוי וטיפול לנפגעים מפוסט טראומה ובנה תכנית לטיפול מיידי בנפגעים מארועים בעלי פוטנציאל טראומטי. בהמשך נבנו גם מרכזי חוסן בדרום הארץ (אשקלון, נציבות, ב״ש, יהודה ושומרון) בשותפות הקואליציה הישראלית לטראומה בהם נמסרו טיפולים פרטניים, לצד המרפאות לבריאות הנפש.

כיום, הזכאות לטיפול בעקבות פוסט טראומה הורחבה והוגדרה מחדש במסגרת רפורמת נפש אחת אשר הושקה לאחרונה. ההטבות לנפגעי פעולות האיבה מטעם הביטוח הלאומי מקבילות לאלו הניתנות ע״י משרד הביטחון לחיילים ובני משפחותיהם אשר סובלים מפוסט טראומה (לפי חוק הנכים של משרד הביטחון). ההבדל המרכזי הוא שעל מנת לקבל את ההטבות מהביטוח הלאומי לא צריך הכרה כנפגע פוסט טראומה אלא כל אזרח שנחשף לאירוע טראומטי יכול לפנות וזכאותו תיבדק.

במסגרת ההטבות, הסובלים מפוסט טראומה ובני משפחותיהם זכאים לפנות באופן פרטי לטיפול נפשי בפוסט טראומה, אשר יסייע להם בהתמודדות עם מצוקות, עיבוד תכנים, ייעוץ, הכוונה וחיזוק התפקוד. המטפל/ים והתמחותם יותאמו למטרות הטיפול שהוגדרו עפ״י שיקול דעת בני המשפחה הפונים. הזכאות הורחבה כאמור מעבר לנפגעים עצמם גם לבני המשפחות כגון בני זוג, הורים או ילדים (גילאי 7-30) של הזכאים.

הפונים לטיפול יקבלו החזרים מהביטוח הלאומי או משרד הביטחון כנגד חשבוניות שיקבלו מהגורם המטפל, עד לסכום של של 350 ש״ח לשעה טיפולית. הטיפולים יימסרו ללא הגבלת זמן (בעבר הייתה מגבלה של 3 שנים).

עיקרי רפורמת נפש אחת לטיפול בפוסט טראומה

הטיפול של אאוטריצ׳ במצבים של פוסט טראומה בעקבות טרור ומלחמה

אאוטריצ׳ מציעה טיפול בפוסט טראומה ו/או בהשלכות של חשיפה ישירה או עקיפה לאירועים ביטחוניים או אחרים קשים. צוות המטפלים שלנו כולל פסיכולוגים ועובדים סוציאליים בוגרי תואר שני והכשרות נוספות, חלקם בעלי מומחיות ספציפית בטיפול בטראומה בשיטות מתקדמות ונתמכות מחקרית כמו PE, EMDR ובאמצעים יצירתיים אחרים.

הייחודיות של צוות אאוטריצ׳ היא בהנגשה של טיפולים פסיכולוגיים ואחרים עבור אוכלוסיות המתקשות ליהנות ממענים קונבנציונאליים בבריאות הנפש. ההנגשה באה לידי ביטוי במסירת שירותי טיפול מקצועי בסביבה הנוחה עבור המטופל ובני משפחתו, כולל בית המשפחה, סביבה חיצונית, קליניקה או אונליין.

היכולת לקיים את הטיפול בסביבה הנוחה למטופל ובני משפחתו נותנת יתרון משמעותי בהתמודדות עם פוסט טראומה המובילה לעיתים לקשיים ארגוניים ותפקודיים ומיעוט כוחות. הטיפול של אאוטריצ׳ מותאם אישית לצרכי המטופלים ומשפחותיהם ומספק בכך מענה כוללני מדויק לצרכים הייחודיים.

רפורמת נפש אחת והרחבת הזכאויות מאפשרים לנו להציע שירות טיפולי מקצועי, נגיש וגמיש עבור קהל רחב הרבה יותר של הסובלים מפוסט טראומה והשלכותיה, ולהציע להם סיוע, הקשבה ותמיכה במקום בו הם נמצאים.

מקורות וקריאה מומלצת

Bleich, A., M. Gelkopf, Z. Solomon, Z. (2003). Exposure to Terrorism, Stress-Related Health Symptoms, and Coping Behaviors Among a Nationality Representative Sample in Israel, The Journal of the American Medical Association 29(5):612-620.

Desivilya, H., R. Gal and O. Ayalon. 1996. Extent of victimization, traumatic stress symptoms, and adjustment of terrorist assault survivors: A long-term follow-up, Journal of Traumatic Stress 9(4):881-889.

Kira I.A. Taxonomy of Trauma and Trauma Assessment, Traumatology. 2001. 7(2):73-86.

McCann I. L. and L.A. Pearlman. 1990. Psychological Trauma and the Adult Survivor-Theory, Therapy and Transformation, brunner-Routledge, New-York, NY.

Pat-Horenczyk, R. 2005. Post-Traumatic Distress in Israeli Adolescents Exposed to Ongoing Terrorism ,Journal of Aggression, Maltreatment & Trauma 9 (3):335-347.

Raviv,A.,Sadeh,A.,Raviv,A., Silberstein/O., and Diver,O (2000) Young Israeli's reaction to national trauma: The Rabin assassination and terror attacks. Political psychology.21:299-322.

Shalev, A.Y., R. Tuval, S. Frenkiel-Fishman H. Hadar and E. Spencer. 2006. Psychological Responses to Continuous Terror: A Study of two Communities in Israel, American Journal of Psychiatry 163(4):667-673.

Shamai, M. and M. Kimhi .2007. Teenagers Response to Threat of War and Terror: Gender and the Role of Social Systems. Community Mental Health Journal 43(4):359-375.

Terr, L.C. 2003. Childhood Traumas: An Outline and Review. The Journal of Lifelong Learning in Psychiatry1(3):322-333.

Zeidner, M. 2005. Contextual and Personal Predictions of Adaptive Outcomes under Terror Attack: The Case of Israeli Adolescents. Journal of Youth and Adolescents 34 (5):549-470.

זומר, א. וא. בלייך. 2005. הדחק של אוכלוסיה תחת מתקפת טרור ממושכת: אתגרים בזיהוי, באפיון ובמענה. מתוך בריאות הנפש בצל הטרור: הניסיון הישראלי, נערך על ידי  זומר א. וא. בלייך, הוצאת אוניברסיטת תל אביב, עמודים 9-22.

נוי, ש. (2000), מצבי לחץ טראומתיים, ירושלים ותל אביב, הוצאת שוקן.

תובל-משיח, ר. ושלו, א. 2005.  אפידמיולוגיה של תגובות נפשיות לטרור מתמשך בקרב מבוגרים בישראל. מתוך  בריאות הנפש בצל הטרור: הניסיון הישראלי, נערך על ידי  זומר א. וא. בלייך, הוצאת אוניברסיטת תל אביב עמודים 29-50.

המושג טראומה היה מושג מרכזי בהתפתחותן של תיאוריות פסיכואנליטיות מוקדמות. טראומה ביוונית פירושה פצע או חבלה וזהו מונח השאול מתחום הרפואה. בהקשר הנפשי, המונח טראומה מתייחס לחבלה או פצע בנפש.

בכלליות, השפעה של טראומה על הנפש נחשבת שלילית באופן חוצה מגדרים, גילאים וגזעים. ואולם, האם להיות גבר או להיות אישה מהווים גורם סיכון ספציפי לפגיעה מטראומה ואולי גם התפתחות של הפרעה פוסט טראומטית? פנינו לכמה מחקרים כדי לבדוק.

מאת: הצוות של אאוטריצ׳.

 מחקרים על הבדלי מגדר בהשפעה של טראומה

מחקרים מלמדים כי נשים הינן בעלות סיכון גבוה יותר לפתח סימפטומים פוסט טראומטיים מגברים, על אף שבמקרים רבים הן נחשפות פחות לאירועים בעלי פוטנציאל טראומטי (תובל-משיח ושלו 2005). כמו כן נמצא כי נשים צפויות לדווח על רמות חרדה גבוהות יותר למול אירועים המעוררים מצוקה (Ziedner & ben-zur 1994).

במחקר סקירה אחר (Norris et al., 2002) בנושא הבדלי מגדר בהשפעה של טראומה, כי ברוב המחקרים נשים נמצאו כסובלות מפגיעה חריפה יותר מגברים, בלי קשר לקבוצות גיל שונות ולסוגי טראומה שונים. ממצא זה חזר על עצמו ב-94% מהמחקרים שנסקרו ע"י Norris ושותפיה לסקירה.

למעשה, מחקרים רבים מציגים ממצאים דומים למרות הקשרים טראומטיים שונים.

Greigar et al. (2003),  בדקו PTSD, שימוש באלכוהול ותפיסות מוגנות בקרב 77 ניצולים של התקפת הטרור של ה-11 בספטמבר על הפנטגון בארה"ב.  המחקר בחן השפעתם של אירוע טראומטי קודם, חשיפה לטראומה, תגובה רגשית ראשונית ודיסוציאציה פרי-טראומטית על פיתוח PTSD, שימוש בחומרים ותחושת המוגנות. הממצאים הראו כי 14% מהנבדקים לקו ב- PTSD ו-13% דיווחו על שימוש מוגבר באלכוהול. נשים היו בעלות סבירות גבוהה פי 5 מאשר גברים לפתח PTSD ובעלות סבירות של כמעט פי 7 לדווח על שימוש מוגבר באלכוהול.

Olff et. al (2007), ערכו סקירה על הבדלי מגדר בדחק פוסט טראומטי ומצאו מספר הסברים אפשריים שניתנו לממצאים העקביים בנוגע לסיכון הגבוה יותר של נשים לפתח הפרעת פוסט טראומטית מגברים. בין ההסברים היו:  סוג הטראומות שחוו הנשים, הגיל הצעיר בו הן חוו  טראומות, תפיסת האיום החזקה שלהן ואובדן השליטה, תמיכה חברתית לא מספקת, שימוש באלכוהול  להתמודדות עם סימפטומים הקשורים לטראומה וכן תגובות פסיכולוגיות מוטות מגדר לטראומה.

השפעה של טראומה על גברים ונשים בישראל

במחקרים שנעשו בישראל לגבי התמונה המגדרית של התגובות למצב הטרור בשנים האחרונות, התמונה פחות חד משמעית מזו שהוצגה עד כה בנוגע למחקרים בעולם. מרבית המחקרים בישראל מאשרים את התמונה על פיה נשים סובלות מ-PTSD יותר מאשר גברים אולם מיעוטם מצביעים על דמיון בתגובות הנפשיות בין המינים.

Zeidner (2006), בדק בקרב 707 מבוגרים ישראלים המתגוררים באזור חיפה אשר נחשפו לאלימות פוליטית במסגרת אינתיפאדת אל-אקצה, הבדלים מגדריים במשתנים- מצוקה בעקבות טרור, אומדנים קוגניטיביים, דרכי התמודדות עם טרור ותגובות דחק. הנשים במדגם דיווחו כי הן יותר במצוקה מאשר הגברים, והן גם חוו את הסיטואציה כיותר מאיימת ופחות ניתנת לניהול. בנוסף, נשים דיווחו כי הן חוו יותר סימפטומים סומאטיים וכן סבלו יותר מסימפטומים פוסט טראומטיים לעומת הגברים. מסקנותיו במחקר היו כי נשים עשויות להגיב לאלימות פוליטית כרונית יותר מאשר גברים.

(Gelkopf, Bleich & Solomon, 2005), ערכו אף הם מחקר בישראל על הבדלים מגדריים סביב השפעה של טראומה ופגיעות לפוסט טראומה נוכח התקפות הטרור של אינתיפאדת אל אקצה. הם בדקו את התרומה של מידת החשיפה לטרור, תחושת המוגנות, מסוגלות עצמית ואסטרטגיות התמודדות להתהוות פוסט טראומה, באמצעות מדגם של 250 גברים ו-262 נשים אשר היוו מדגם מייצג של אוכלוסיית ישראל. התוצאות שלהם לימדו כי נשים הראו סימפטומים פוסט טראומטיים ודיכאוניים יותר מאשר גברים ובאופן כללי סיכוייהם לפתח סימפטומים פוסט טראומטיים היו גבוהים פי ששה מאלו של גברים. הממצאים יוחסו לתחושת איום גבוהה יותר בקרב הנשים, ליעילות עצמית נמוכה יותר ולשימוש באסטרטגיות התמודדות פחות יעילות של נשים לעומת גברים.

אותם חוקרים מצאו במחקר מוקדם יותר (Bleich, Gelopf & Solomon, 2003) כי 16.2% מהנשים במדגם סבלו מ-PTSD לעומת 2.4% גברים. בנוסף, מספר הסימפטומים הקשורים לדחק היה גבוה יותר בקרב נשים – 5.2 סימפטומים, לעומת 3.5 אצל גברים.

במחקרם של Sever et al. (2002) נמצא כי נשים דיווחו על רמות גבוהות יותר של מתח פוסט טראומטי ומצב רוח שלילי מגברים. בנוסף, נשים הפעילו יותר התנהגויות התמודדות ובעצמה גבוהה יותר מאשר גברים.

השפעה של טראומה על גברים ונשים היא שונה

ממצאים סותרים לגבי השפעה של טראומה לפי מגדר

לעומת מחקרים אלו, בעבודות הבודקות את הקשר בין מגדר ורמת חשיפה ללחץ מתמשך לבין התמודדות, לא תמיד נמצאו הבדלי מגדר בחשיפה לטרור ובשיעור ה-PTSD (הדר, 2002). יחד לצד זה, לעיתים ישנם הבדלים במספר הסימפטומים הקשורים לדחק וכן באסטרטגיות התמודדות מול המצב.

במחקר של פת-הורצ'יק ודולפט (2002) נמצא כי בקרב מתבגרים שחוו את אינתיפאדת אל אקצה מדווחת שכיחות כללית דומה של הפרעה פוסט טראומטית אצל בנים ובנות. באופן ספציפי בנות דיווחו על יותר סימפטומים של חוויה מחדש, עוררות מוגברת, דיכאון וסומטיזציה ובנים דיווחו יותר על פגיעה תפקודית בתחום החברתי והתנהגות מסתכנת.

  סיכום הממצאים לגבי השפעה של טראומה על גברים ונשים

ניתן לסכם ולומר כי למרות השונות ביניהם, מרבית המחקרים בנושא מראים כי טרור אינו עיוור למגדר וישנה השפעה של טראומה שונה על גברים ועל נשים הנחשפים אל האירוע הטראומטי. הגברים נראים במרבית המחקרים כפגיעים פחות לפיתוח סימפטומים הקשורים לפוסט טראומה באופן אשר אולי הולם, מחזק או אף יוצר את הציפייה החברתית מהם.

מקורות והמלצות קריאה

תובל-משיח, ר. ושלו, א. 2005.  אפידמיולוגיה של תגובות נפשיות לטרור מתמשך בקרב מבוגרים בישראל. מתוך  בריאות הנפש בצל הטרור: הניסיון הישראלי, נערך על ידי  זומר א. וא. בלייך, הוצאת אוניברסיטת תל אביב עמודים 29-50.

Norris, F.H., Freidman, M.J., Watson, P.J., Byrne, C.M., Diaz, E. & Kaniasty, K. (2002). 60'000 disaster victims speak: Part I. An empirical review of the empirical literature, 1981-2001. Psychiatry, 65 (3), fall (2002), 207-239.

Olff, M., Langeland, W., Draijer, N. & Gersons, B. (2007) Gender differences in posttraumatic stress disorder.Psychological Bulletin. Vol 133(2), 183-204.

Zeidner M. (2006). Gender group Differences in Coping with Chronic Terror: The Israeli Scene. Journal Sex Roles54 (3-4): 297-310

Zeidner, M. and H. Ben-Zur. 1994. Individual differences in anxiety, coping, and post-traumatic stress in the aftermath of the Persian Gulf War. Journal of Personality and Individual Differences 16(33):459-476.

מאמר שפורסם מאת פרופ' תמר קרון, אור הראבן ופרופ' גילי גולדצוויג ב-2015 במגזין Dreaming של ארגון הפסיכולוגיה האמריקאי תחת השם: כיפת חלומות: האם חלומות מגנים על הנפש בזמנים של לחץ מתמשך? מחקר על חלומות של תושבי שדרות.

המאמר מציג ממצאים ממחקר חלומות מקיף במסגרתו נותחו 525 חלומות של 44 תושבים מאזור שדרות ועוטף עזה. המאמר נוגע באופן בו החיים בצל איום הטילים משפיעים על חיי הנפש. החלומות שופכים אור על הטראומה עמה מתמודדים תושבי האזור ואופני ההתמודדות איתה, ובחלק מהמקרים מגנים על הנפש מפני השפעותיה ההרסניות.

Dream Dome: Do dreams shield the psyche in times of continuous stress?

Tamar Kron, Or Hareven, and Gil Goldzweig
Department of Behavioral Science Academic College of Tel-Aviv-Yafo

Dreaming, Vol 25(2), Jun 2015, 160-172.