טיפול בהסתגרות בני נוער וצעירים בשיטת אאוטריצ׳

הבעיה של הסתגרות חמורה של בני נוער וצעירים והסוגיה המאתגרת של טיפול בהסתגרות, מושכים את תשומת לב הציבור והקהיליה המקצועית. המסתגרים, לרוב צעירים בגילאי ה-20 לחייהם, מנתקים קשרים בינאישיים ומצטמצמים בהדרגה לתוך חדריהם, ללא תפקוד בחברה או קשר עם העולם, לעיתים למשך שנים רבות. רבים מהם אינם מביעים ענין בקשר כלשהו עם הסביבה, לא כל שכן קשר טיפולי. בני המשפחה הקרובה, בד״כ ההורים, הם שפונים לצוות אאוטריצ׳ ומבקשים טיפול בהסתגרות אשר יסייע להחזיר את ילדיהם לקשר ולתפקוד. האם אפשר לטפל בהסתגרות? אנו חושבים שכן.
בפוסט זה נפרט מהי הסתגרות, מה ידוע על היקפה והגורמים לה, ואיך אנחנו באאוטריצ׳ מטפלים בה בפועל.

מאת: אור הראבן, פסיכולוג קליני, מייסד ומוביל אאוטריצ׳

בפוסט קודם על תופעת ההסתגרות הצגנו תקציר בנוגע לתופעה עצמה מאפייניה, שכיחותה ועוד. כאן אנו מרחיבים את הרקע בנוגע לתופעה ומעמיקים במיוחד בדרכים השונות של טיפול בהסתגרות ובשיטות של אאוטריצ׳ להתמודדות עם הבעיה. צוות  אאוטריצ׳ הפועל כשירות ייחודי לטיפול נפשי בקהילה, ממשיך לצבור ידע על הנושא דרך מחקר אקדמי  וניסיון קליני בשדה, וחלק מהתובנות שלנו מוצגות כאן.

תוכן העניינים: מהי הסתגרות | מהם המאפיינים של צעירים מסתגרים? | האם זו אבחנה פסיכיאטרית? | היקף התופעה | גורמים | האם קיים טיפול? | גישות בעולם | הגישה של אאוטריצ׳ | שלבי הטיפול | כלי הטיפול (הדרכת הורים, ליווי טיפולי) | סיכום

מהי הסתגרות?

התופעה של הסתגרות ונסיגה חברתית חמורה של צעירים דווחה לראשונה ביפן בשנות ה-70 של המאה הקודמת תחת השם היקיקומורי, ונחשבה בתחילה לבעיה ייחודית ליפן המושפעת ממרכיבים תרבותיים ספציפיים.

בהדרגה, ובמיוחד בעשור האחרון, החלו להופיע יותר ויותר דיווחים על הסתגרות גם במקומות אחרים בעולם כגון: צפון אמריקה, אירופה, אסיה, אוסטרליה ועוד. עד מהרה התברר כי לא מדובר בתופעה מקומית נקודתית כי אם בתופעה מודרנית רחבת היקף אשר הולכת ומתפשטת והדיון על המסתגרים כמו גם על טיפול בהסתגרות הולך ומתרחב. עכשיו, בעקבות הפעילות של אאוטריצ׳ ואחרים, הוא הגיע גם לישראל.

ואולם, למרות הענין הגובר, עדיין אין בספרות המקצועית הגדרה מקובלת אחת להסתגרות וכמו כן טרם פורסמו (באנגלית לפחות) קווים מנחים או מודל מגובש ספציפי עבור טיפול במסתגרים. ההגדרה המקובלת שבה נעשה שימוש במרבית המחקרים על הסתגרות היא זו המקובלת ביפן והיא מגדירה היקיקומורי כמצב של נסיגה והימנעות מאינטראקציות חברתיות וממחויבויות תפקודיות (עבודה, לימודים, חברות וכו׳), הנמשכת כ-6 חודשים לפחות. 

מהם המאפיינים של הצעירים המסתגרים?

הסתגרות מופיעה לרוב בגיל ההתבגרות או בבגרות המוקדמת, ומתבטאת בירידה הדרגתית או פתאומית בתפקוד ובעלייה בהימנעות חברתית. מחקרים מצביעים על פרופיל טיפוסי של מסתגרים: בעיקר גברים בשנות ה-20, לעיתים בנים בכורים, ממשפחות ממעמד בינוני ומעלה.

התהליך כולל ניתוק מהלימודים ומהחברה, הסתגרות בחדר שעות ארוכות מול מחשב, היפוך יום-לילה, ובמקרים קיצוניים אף הפסקת דיבור וקשר עין. למרות שהמשפחה חווה מצוקה, המסתגר עצמו לרוב מתנגד לטיפול בהסתגרות וטוען שאינו זקוק לעזרה. ללא טיפול מתאים, ההסתגרות נוטה להתמשך חודשים ואף שנים רבות, והופכת מורכבת יותר ככל שהזמן עובר – במקרים קיצוניים אף עד עשרים שנה.

האם הסתגרות היא הפרעה פסיכיאטרית? 

הסתגרות לא מופיעה כאבחנה בפני עצמה במדריכי ההפרעות הפסיכיאטריות המקובלים נכון להיום (DSM, ICD) ולפיכך נחשבת לפעמים לסימפטום של הפרעה רגשית, תפקודית או נפשית אחרת ולא כסינדרום עם מאפיינים ייחודיים. ואכן, הסתגרות מופיעה פעמים רבות (אם כי לא תמיד), יחד עם הפרעות נפשיות אחרות המאובחנות פסיכיאטרית. מחקרים מצאו קשרים בין המופע ההתנהגותי של הסתגרות לבין אבחנות מקובלות כמו דיכאון, חרדה, התמכרות לאינטרנט, בעיות על הספקטרום האוטיסטי, אישיות נמנעת, חרדה חברתית ועוד. כמו כן הוצע (ביפן) שמטופלים עם הפרעות פסיכוטיות שעדיין לא קיבלו אבחנה רשמית של פסיכוזה יכולים גם הם להיות בקטגוריה של מסתגרים (היקיקומורי).

חלק מאנשי המקצוע ביפן ובמקומות אחרים בעולם העוסקים בתחום של טיפול במסתגרים, עורכים חלוקה של היקיקומורי לשתי קבוצות: היקיקומורי ראשוני – כשאין הפרעות ואבחנות פסיכיאטריות נוספות, לעומת היקיקומורי משני כשההסתגרות מופיעה יחד או בעקבות הפרעה פסיכיאטרית מאובחנת אחרת. כך או כך ישנם קולות בשדה המקצועי הטוענים כי הסתגרות היא הפרעה מובחנת בעלת מאפיינים ייחודיים ושעל מנת לקדם את התחום של טיפול בהסתגרות היא צריכה להיכנס לספר האבחנות. 

בפועל, ההבחנה אינה תנאי לטיפול: אנו מתאימים את המענה לפי הצורך הקליני והמשפחתי, ולא לפי התווית.

מהו ההיקף של תופעת ההסתגרות? 

מחקרים אפידמיולוגיים על שכיחות ההסתגרות פורסמו עד כה בעיקר במזרח אסיה – יפן, הונג-קונג וקוריאה. ביפן דווחה שכיחות של 1%–2% מהצעירים, עם סקר רשמי מ-2016 שהצביע על כ־550,000 מסתגרים בני 15–39, והערכות לא רשמיות שהגיעו אף ל־1.5 מיליון צעירים. לצד זאת, רבים נוספים הוגדרו כבעלי סיכון גבוה לפתח דפוסי הסתגרות. בישראל אין עדיין נתונים רשמיים על שכיחות התופעה, והמידע הקיים מגיע בעיקר מאנשי מקצוע המציעים טיפול בהסתגרות ולא ממחקרים אקדמיים. צוות אאוטריצ׳ מקבל בשנים האחרונות מאות פניות ממשפחות, ובמחקר שערכנו שוחחנו עם עשרות אנשי טיפול במערכות ציבוריות ופרטיות שדיווחו על היקפים נרחבים של מסתגרים ועל ניסיונות שונים של טיפול בהסתגרות. ממצאים אלה מצביעים כי גם בישראל מדובר בתופעה רחבה שהולכת ומחריפה, ועל כן חיוני להגביר את המודעות ולפתח אסטרטגיות יעילות של טיפול בהסתגרות.

.

מה גורם להסתגרות?

אין בספרות קונצנזוס בנוגע לגורמים התורמים להסתגרות אם כי הוצעו השערות לסיבות שונות. החלוקה הכללית של הסיבות המופיעות בספרות היא של גורמים קליניים אל מול גורמים חברתיים התורמים להתפתחות של הסתגרות.

ברמה הקלינית ישנן השערות כי הסתגרות קשורה לבעיות אינדיבידואליות כגון פתולוגיות שונות, כמו גם לדינאמיקות משפחתיות, לדפוסי הורות מסוימים (כמו למשל הגנת יתר), לפתולוגיות של ההורים וכו׳. כמו כן נמצאו קשרים בין הופעתה של הסתגרות לבין טראומות וחוויות קשות מהילדות כגון דחיה מצד קבוצת השווים.

בין הגורמים החברתיים והגלובאליים המצוינים כתורמים להסתגרות מופיעות התקדמויות טכנולוגיות (בעיקר הופעת האינטרנט), תנאים סוציו אקונומיים נוחים (המאפשרים תחזוקה של בן משפחה לא מתפקד) וכן לחץ חברתי להישגים וציפיות הגורמות לאנשים מסוימים ׳לפרוש מהמירוץ׳ לתוך הנוחות היחסית שבתוך ביתם. נראה אם כן כי שילוב של גורמים אישיים, משפחתיים וחברתיים-גלובאליים תורמים להסתגרות ועל מנת להציע טיפול בהסתגרות צריך לבחון כל מקרה לגופו ולהבין מהם הגורמים הספציפיים הפועלים אצלו.  לכן, בשלב ההערכה אנו ממפים יחד את הגורמים הבולטים במקרה הספציפי כדי להתאים התערבות.

האם קיים טיפול בהסתגרות?

בעולם, ובעיקר באזורים עם שכיחות גבוהה של התופעה, פותחו מודלים שונים של טיפול בהסתגרות. עם זאת, דינאמיקת ההימנעות גורמת לכך שהפנייה לעזרה נעשית לרוב באיחור, לא על ידי המסתגרים עצמם אלא על ידי בני משפחה. תחושות של אשמה, בושה, פחד וסטיגמה – לצד חוסר ידע – מחזקות את העיכוב בפנייה לטיפול.

גם כשכבר מתקיימת פנייה, האתגר המרכזי הוא סירוב או חוסר מוטיבציה של המסתגרים לשתף פעולה. ברוב הפניות לצוות אאוטריצ׳ נקודת הפתיחה הייתה של התנגדות או היעדר עניין מצד המסתגרים, מה שהופך טיפולים סטנדרטיים לבלתי ישימים עד שנבנה בהדרגה אמון ומוטיבציה.

כאשר מתאפשר טיפול פעיל, מטרותיו הן להוציא את המסתגרים מחדריהם, לסייע להם לחזור למסגרות תפקודיות כמו לימודים או עבודה, ולתמוך בהשתלבותם מחדש בחברה. שילוב זה חשוב במיוחד נוכח החשש שהסתגרות תהפוך מבעיה אינדיבידואלית־משפחתית לבעיה חברתית רחבה, ככל שהורי המסתגרים יתבגרו ויתקשו להמשיך לתמוך בהם בבית.

גישות ושיטות שונות לטיפול בהסתגרות

במדינות שונות מתפתחים שירותים של טיפול בהסתגרות בהתאם לאופן שבו נתפסת הבעיה. במדינות הרואות בה בעיית הסתגלות נפשית, כמו ארה״ב, קוריאה וצרפת, הדגש הוא על טיפול תרופתי, פסיכותרפיה ולעיתים אשפוז. לעומתן, במקומות בהם ההסתגרות נתפסת כקושי חברתי, כמו בהונג קונג, הטיפול במסתגרים מתמקד בסוציאליזציה, הדרכת הורים וסיוע תעסוקתי.

ביפן, שם שכיחות התופעה גבוהה במיוחד, התפתח מגוון רחב של שירותים ציבוריים ופרטיים לטיפול בהסתגרות. הממשלה הקימה מרכזי תמיכה ויום, המציעים ייעוץ, טיפול ושיעורים להיקיקומורי ולמשפחותיהם, לצד עמותות ושירותים פרטיים המציעים שיקום חברתי ואימון לכישורים בין־אישיים.

פסיכותרפיה מוזכרת בספרות כטיפול מועדף להסתגרות, שמטרתו לסייע בעיבוד של טראומות, רגשות מודחקים ועוד. סוגי הפסיכותרפיה המוזכרים כמתאימים לטיפול בהסתגרות הם פסיכותרפיה באוריינטציה דינאמית או קוגניטיבית-התנהגותית (CBT). לצד זה מופיעים סוגים שונים של טיפולים קבוצתיים וכן טיפולים משפחתיים והדרכות הורים שמטרתן לסייע בשינוי תמונת ההסתגרות הקיימת. 

ארגונים מסוימים ביפן מציעים שירותים שמטרתם לצמצם את הפער של שיתוף הפעולה של מסתגרים עם הטיפולים דרך יציאה לבתי המטופלים וניסיונות ליצור קשר שם. הבולט שבהם הוא ארגון שנקרא ׳אחיות להשכרה׳ (rental sister) שכולל כוח אדם שאינו מקצועי אך מנסה ליצור קשר ידידותי במטרה לסייע בהוצאה של מסתגרים מבתיהם. מדובר במודל עממי/לא-מקצועי שאין לו מקבילה ישירה בישראל, אך הוא מדגים את הצורך בגישה אקטיבית בבית.

הגישה של אאוטריצ׳ בהתמודדות עם האתגר של טיפול בהסתגרות

אאוטריצ׳ (Outreach) הוא צוות של אנשי טיפול בתחום בריאות הנפש (פסיכולוגים ועובדים סוציאליים), אשר הוקם במטרה לתת מענה טיפולי בקהילה עבור אוכלוסיות המתקשות מסיבות פיזיות ו/או נפשיות להגיע ולהיעזר בטיפולים קונבנציונאליים. לפיכך הצוות של אאוטריצ׳ פועל להנגשה של טיפולים לבתי המטופלים (או סביבת חיים אחרת) ולסיוע בהנעה של תהליכי טיפול ושיקום בקהילה. 

אוכלוסיית המסתגרים ובני משפחותיהם הפכה עד מהרה לאחת האוכלוסיות הבולטות הפונות לאאוטריצ׳, עקב הסירוב של המסתגרים לצאת מהבית לטיפול. האתגר של טיפול בהסתגרות גייס את צוות אאוטריצ׳ לחשיבה, למידה ופיתוח של אסטרטגיות להתמודדות. 

הגישה של אאוטריצ׳ לטיפול בהסתגרות היא גישה פעילה המניחה שכדי לסייע למסתגרים יש לפגוש אותם במקום הפיזי והמנטאלי בו הם נמצאים. מתוך כך רבים מהטיפולים מתקיימים, לפחות בשלביהם הראשונים, בבתי המטופלים. כמו כן, גורסת הגישה שלנו של טיפול בהסתגרות, שעל מנת להציע מענה משמעותי, יש לשלב בין עבודה טיפולית תוך נפשית לבין עבודה בעלת אופי שיקומי הנוגעת בעולם שמחוץ לאדם ובתפקודו בו. בהתאמה, אנו שמים דגש גם על עבודה עם משפחתו של המסתגר והסביבה הרחבה יותר, הנובעת מתוך תפיסה כי הסתגרות לעולם אינה מתקיימת בחלל ריק ותמיד דרושה היערכות סביבתית לקיומה, כמו גם לשינוי הדפוס שלה. 

מתוך תפיסות אלה, סביב טיפול במסתגרים אנו משלבים בין גישות ופרקטיקות של טיפול פסיכולוגי (בעיקר פסיכותרפיה פסיכודינאמית, CBT ועוד), לבין גישות של טיפול משפחתי ומערכתי ופרקטיקות מתחום הפסיכולוגיה, השיקום והעבודה הסוציאלית.

בטיפול בהסתגרות צעירים אנו נשענים על שלושה עקרונות מרכזיים: גמישות, עבודה עם שותפים ובניית גשרים. הגמישות מתבטאת בהגעה אל בתיהם של המסתגרים, התאמת הסטינג לצרכים האישיים ושימוש מגוון בכלים טיפוליים ושיקומיים. לצד זאת, אנו רואים במשפחה ובצוות הרחב שותפים מלאים לתהליך, מתוך הבנה שטיפול בהסתגרות אינו יכול להיעשות לבד. לבסוף, עיקרון בניית הגשרים מנחה אותנו בחיבור בין המסתגר לבין משפחתו, החברה והשירותים הקיימים, ובין טיפול נפשי עמוק לצעדים פרקטיים כמו לימודים, עבודה או דיור – כדי ליצור רצף טיפולי שלם שמאפשר יציאה הדרגתית מהבידוד.

שלבי הטיפול בהסתגרות בשיטת אאוטריצ׳

מתוך העקרונות האלה, המודל הטיפולי שאנו מציעים להתמודדות עם הסתגרות כולל שלושה שלבים מרכזיים: הערכה, יצירת קשר וטיפול.

1. הערכה

שלב ההערכה הוא קריטי במיוחד בטיפול בהסתגרות, משום שהסיבות להסתגרות אינן תמיד ברורות. התהליך מתחיל בשיחה טלפונית ולאחריה סדרת פגישות, לרוב עם ההורים ולעיתים גם עם בני משפחה נוספים, בהתאם לעקרון העבודה עם שותפים.

מטרת ההערכה היא לבנות תמונה רחבה של התפתחות הבעיה: ההיסטוריה האישית והמשפחתית, טיפולים קודמים, גורמי סיכון ועוד. כך ניתן לגבש תכנית ראשונית לטיפול בהסתגרות. במקביל, המשפחה מקבלת מידע ראשוני על התופעה והנחיות מעשיות להתנהלות בבית כהכנה להמשך התהליך.

2. יצירת קשר

לאחר שלב ההערכה ובשיתוף בני המשפחה, אנו נכנסים לשלב המשמעותי ביותר בטיפול בהסתגרות – יצירת הקשר. זהו לב ההתערבות, שמטרתו בניית אמון וברית טיפולית עם צעירים שנסגרו בפני העולם ולעיתים מתנגדים לכל תקשורת.

צוות המטפלים של אאוטריצ׳, המגיע לבתי המשפחות בליווי והכשרה צמודים, פועל בנוכחות עקבית ותוך שימוש בדרכים יצירתיות ליצירת קשר. טיפול במסתגרים דורש רגישות לצד עמידה איתנה מול התנגדות, חיזור טיפולי, פתיחות וקבלה של הצעיר במקום שבו הוא נמצא. המטרה היא לאפשר מרחב בטוח לשיחה, חשיבה ועשייה בקצב של המסתגרים עצמם.

במקביל ליצירת הקשר נמשכת גם ההערכה: המפגשים בבית ובסביבה הקרובה מוסיפים מידע חיוני על כוחות, קשיים וצרכים, המסייע בגיבוש אבחנה ותכנית טיפול מותאמת אישית.

3. טיפול

השלב השלישי בטיפול בהסתגרות באאוטריצ׳ מתמקד בהתאמת ההתערבות הטיפולית למאפיינים הספציפיים של כל מקרה.

לדוגמה, אם ההערכה מצביעה על אגרופוביה כבסיס להסתגרות, ולאחר שנוצר קשר ומוטיבציה, ניישם טיפול מבוסס־ראיות כמו CBT, המאפשר ללוות את המסתגר צעד־צעד עד לשיפור בתפקוד ובהשתלבות מחודשת בחיים. במקרים אחרים נבנה תהליך טיפולי ושיקומי המותאם אישית, הכולל עבודה רגשית לצד צעדים מעשיים לשינוי.

שלב זה נשען על ההערכה ועל האמון שנוצר ביצירת הקשר, ומאפשר טיפול בהסתגרות באופן מקיף וגמיש. סיום התהליך נקבע יחד עם המשפחה והמסתגרים, עם השגת היעדים שנקבעו.

כלי הטיפול המרכזיים בעבודה עם הסתגרות באאוטריצ׳

מודל העבודה שלנו סביב הסתגרות משלב לרוב שתי התערבויות מרכזיות: הדרכת הורים וליווי טיפולי. 

1. הדרכת הורים

הורים המתמודדים עם מצבים של הסתגרות אצל בני נוער וצעירים חווים לרוב בלבול, אשמה, דאגה ולעיתים גם בדידות. הדרכת הורים – בליווי פרטני או בקבוצות – מעניקה להם ידע וכלים להתמודדות יומיומית עם מצבי הסתגרות, נסיגה חברתית והימנעות. המפגשים מתמקדים בהבנת התופעה והגורמים לה, בהשפעתה על הבית והמשפחה, ובדרכים בהן הורים יכולים למקם את עצמם מולה באופן מדויק יותר: להציב גבולות, לשמור על קשר, לעודד תפקוד, ולנהל את הבית כך שיתמוך בשינוי. לצד זאת, הקבוצות מאפשרות מקום לשיתוף ותמיכה הדדית, שבו הורים מגלים שהם לא לבד בהתמודדות ושביכולתם להשפיע על המצב.

הדרכת הורים משלבת ידע מקצועי עם ניסיון מצטבר של מאות משפחות. היא מתייחסת הן למעגל הפנימי – הקשר הישיר בין ההורים לצעירים – והן למעגלים הרחבים יותר של משפחה, קהילה ומערכות תמיכה. מתוך כך, ההורים לומדים לזהות דפוסים משפחתיים שעלולים להנציח הסתגרות, להבין את הצעדים הדרושים ליצירת שינוי, ולהיעזר באמצעים שונים – החל מהעמקת הקשר בבית ועד לשימוש בסביבה ובמערכות מקצועיות בעת הצורך. כך הופכת הדרכת הורים לכלי מרכזי בתהליך של טיפול בהסתגרות וביצירת תנועה מחודשת של הצעירים אל עבר קשרים, תפקוד וחיים פעילים יותר.

     2. ליווי טיפולי

ליווי טיפולי הוא מענה ייחודי שפיתחנו מתוך ההבנה כי פסיכותרפיה קונבנציונלית אינה מתאימה לרבים מהצעירים במצבי הסתגרות. הליווי מתרחש תמיד בסביבת החיים הטבעית של הצעיר – בבית, בשכונה, בטבע או במרחבים אחרים – ומשלב שיחות עם עשייה משותפת כמו טיול, קניות או פעילות יומיומית אחרת. הסטינג הלא פורמלי הזה מאפשר יצירת קשר בגובה העיניים, בעל ממד שוויוני ואותנטי יותר, אשר מסייע בבניית אמון ובפתיחת ערוצים של קשר ותפקוד עבור צעירים שנמנעים ממסגרות טיפוליות אחרות. עבור מסתגרים, עצם הנכונות של איש מקצוע להיכנס לעולמם במרחב בו הם שוהים יוצרת קרקע פוריה להתקרבות ולחידוש הקשר עם העולם.

ייחודו של הליווי הטיפולי הוא ביכולתו לנוע בחופשיות על הרצף שבין טיפול רגשי לקידום מטרות מעשיות. לצד תמיכה נפשית ועיבוד חוויות פנימיות, המלווה הטיפולי יכול לסייע גם בצעדים פרקטיים כמו חזרה הדרגתית ללימודים, תעסוקה או קשרים חברתיים. באופן זה הליווי מהווה כלי משלים לעבודה עם ההורים: בעוד הדרכת הורים מתמקדת בשינוי דפוסים בתוך הבית ובמערכת המשפחתית, הליווי מאפשר לצעיר עצמו לחוות קשר טיפולי שונה, נגיש וגמיש יותר.

השילוב בין שני המענים הללו מחזק את המערכת המשפחתית כולה ומספק מענה רחב ומותאם יותר למצבי הסתגרות מורכבים.

סיכום

בעולמנו המודרני התפתחה בעיה מורכבת ורבת היבטים של הסתגרות ונסיגה חברתית חמורה של צעירים המסרבים לצאת מחדריהם ולתפקד בחברה, לעיתים במשך עשורים וסובלים ממצוקה רבה גם אם אינם מראים אותה. במבט ראשון, הדינאמיקה של הסתגרות, הימנעות ולעיתים התנגדות המאפיינת את הבעיה הזו, שומטת את הקרקע מתחת האפשרות של טיפול בהסתגרות, לפחות בכלים הטיפוליים הקונבנציונאליים של אנשי הטיפול. 

יחד עם זאת, מדובר בבעיה שלרוב אינה נפתרת מעצמה ושהזמן פועל לרעתה ולפיכך, בני משפחה ואנשי טיפול צריכים לפעול במשותף, ביצירתיות ובנחישות, על מנת למצוא פתרונות שיאפשרו טיפול במסתגרים.

הצוות של אאוטריצ׳ פועל למציאת פתרונות כאלה אשר יסייעו בפתיחת הדלת הנעולה ויאפשרו טיפול בהסתגרות והפסקתה. הניסיון המצטבר שלנו מלמד כי במקרים רבים, השילוב של עבודה עם המשפחה ועם שותפים נוספים, היציאה האקטיבית לבתי המטופלים והנוכחות הרגישה והנחושה של אנשי הצוות, מצליחים לייצר סדקים בחומת ההסתגרות ולאפשר יצירת קשר וטיפול. 

טיפול בהסתגרות הוא במהותו הושטת יד אקטיבית והעברה עקבית של מסר חשוב: ׳אנחנו כאן איתך ולא מוותרים עליך, העולם עוד מחכה בחוץ׳. האתגר הוא גדול אבל המשימה גדולה עוד יותר – להשיב את הבנים הנחבאים אל חיק המשפחה והחברה.

אם אתם מזהים מצבים דומים בקרב יקיריכם אתם מוזמנים לפנות אלינו לשיחה ראשונית וקבלת פרטים על הטיפולים שאנו מציעים. 

מקורות והמלצות לקריאה נוספת

Hareven, O., Kron, T., Roe, D., & Koren, D. (2022). The scope and nature of prolonged social withdrawal in Israel: An initial quantitative and qualitative investigation. International Journal of Social Psychiatry, 68(2), 301-308.

Hareven, O., Kron, T., Roe, D., & Koren, D. (2023). First-hand reports of prolonged social withdrawal: contributing factors, experiences, and change processes. Mental Health and Social Inclusion.

Koyama, A., Miyake, Y., Kawakami, N., Tsuchiya, M., Tachimori, H., Takeshima, T., & World Mental Health Japan Survey Group. (2010). Lifetime prevalence, psychiatric comorbidity and demographic correlates of “hikikomori” in a community population in Japan. Psychiatry Research, 176(1), 69-74.‏

Li, T. M., & Wong, P. W. (2015). Youth social withdrawal behavior (hikikomori): A systematic review of qualitative and quantitative studies. Australian & New Zealand Journal of Psychiatry, 49(7), 595-609.

Ranieri, F. (2018). Psychoanalytic Psychotherapy for Hikikomori Young Adults and Adolescents. British Journal of Psychotherapy, 34(4), 623-642.‏ 

הראבן, א., קרון, ת., רועה, ד., & קורן, ד. (2023). נסיגה חברתית ממושכת בקרב צעירים: נקודת המבט של בני משפחה קרובים. חברה ורווחה: רבעון לעבודה סוציאלית, מ"ג(4), 578-598.  

הראבן, א. (2024). פתוח סגור פתוח: על מצבי הסתגרות וההתמודדות עמם. בתוך א. זיו (עורך), עזרה בדרך (עמ׳ 186-201). אהרון לאור הוצאה לאור.