הילד לא רוצה ללכת לבי״ס – מה הבעיה ומה עושים?

מזל טוב! התחילה עוד שנת לימודים. למרות הקורונה והאיומים לסגרים, מסגרות הלימודים נפתחו רשמית והילדים שהושפעו באופן ניכר מהקורונה והסגרים הנלווים, חוזרים סופסוף לבי״ס..
האמנם? דווקא עכשיו, יותר ויותר הורים נתקלים בבעיה  מוכרת – הילד לא רוצה ללכת לבי״ס.

מתי סרבנות בי״ס הופכת להיות בעייתית? מהן ההשלכות ואיך ניתן לסייע? ברשימה הנוכחית יש כמה הסברים וטיפים להורים.

כאשר הילד לא רוצה ללכת לבי״ס באופן מתמשך ועקבי, לעיתים מדובר ביותר מאשר הימנעות מבי״ס מזדמנת שמוכרת לכל הורה וילד כמעט. לעיתים מדובר במה שמכונה סרבנות בי״ס או פוביה מבית הספר (school phobia/school refusal syndrome) שמעידה על בעיה. המקורות של הימנעות מבי״ס יכולים להיות רבים ומגוונים וביניהם: חרדה, לקויות למידה, בעיות התנהגות, בריונות בבית הספר ועוד.

מה הבעיה עם סרבנות בי״ס?

מדוע בעצם זה בעייתי אם הילד לא רוצה ללכת לבי״ס?

ישנן בעיות ברורות ומידיות הנלוות להימנעות מבי״ס – פגיעה בלימודים, פגיעה חברתית, אלטרנטיבות לזמן ולתעסוקה וכו׳.
אולם מעבר לכך, ברמה הפסיכולוגית, במקרים בהם הילד לא רוצה ללכת לבי״ס לאורך זמן יש סכנה לשני נזקים פסיכולוגיים לפחות:

1. פגיעה בזהות. הזהות של ילד כתלמיד היא משמעותית מאוד ונשענת לא רק על הלימודים אלא הרבה מעבר לכך – העיסוקים וההתחייבויות, הקשרים, סדר היום ועוד.
2. פיתוח אמונות שליליות לגבי העצמי – הילד אינו רוצה ללכת לבי״ס ולמעשה נוקט בהימנעות שמפחיתה את הקשיים שלו בטווח המידי. בהמשך, בהדרגה הוא עלול להאמין בעצמו שהוא לא מסוגל להיות בבי״ס, לא יכול לעמוד בדרישות, אם יגיע יצחקו עליו ועוד ועוד. אמונות שליליות אלה לגבי העצמי יכולות להתפתח ולהשתרש באופן מזיק.

ככל שעובר הזמן ומתמשכת הימנעות מבי״ס שתי הנטיות הללו עלולות להקצין. הילד מקבל מהסביבה מסרים שתואמים את האמונות הפנימיות השליליות, מתחילים להתייחס אליו כבעייתי, לא מתפקד, לא שייך לבי״ס ועוד. בהדרגה נוצרת אצל הילד שאינו הולך לבי״ס זהות פגומה וערך עצמי שלילי. אלו מזינים את ההימנעות עוד יותר במעגל שלילי.

ההשלכות של הימנעות מבי״ס

הקשיים שתוארו סביב סרבנות בי״ס עלולים לבוא לידי ביטוי באחד משני אופנים מרכזיים:

1. חרדה – חרדה חברתית, פחד מכישלון, חרדת פרידה, פחד לעזוב את הבית ועוד. ההימנעות החברתית פוגעת ביכולותיו של הילד לשמר תפקוד כללי וחברתי. במקרים החמורים במיוחד תוביל ההימנעות להסתגרות קיצונית וממושכת מפני העולם החיצוני (מצב המכונה בעולם, בעקבות יפן ׳היקיקומורי׳). בהדרגה הקשרים עם העולם יתנתקו ולרוב תהיה שקיעה במציאות וירטואלית.
2. בעיות התנהגות – בחיפוש אחר גירויים חדשים במקום בי״ס, חלק מהילדים יפנו לשוטטות, ייחשפו להשפעות שליליות כגון סמים ואלכוהול ויפתחו התנהגויות הקשורות בחיי רחוב כמו עבריינות. הבעיות צפויות להופיע במיוחד סביב קבלת סמכות וגבולות. הזיקה למשפחה עלולה להיחלש והזיקה לקבוצת השווים תגבר. ואכן, מחקרים מלמדים כי הימנעות מבי״ס שמובילה לנשירה היא אחד המנבאים החזקים ביותר של הידרדרות לאלימות ופיתוח קריירה עבריינית.

אז מה עושים כאשר הילד לא רוצה ללכת לבי״ס?

הורים שנתקלים בסרבנות בי״ס מרגישים שעליהם לשכנע את הילד ללכת ולרוב נכשלים בכך. הם עלולים להגיב באחת משתי דרכים נפוצות אשר לרוב אינן יעילות:

1. כעס, נוקשות והעלאת רמת הדרישות מהילד.
2. הזדהות, כניעה ומתן לגיטימציה לשהות בבית.

למעשה, המשימות המרכזיות של ההורים במצבי סרבנות בי״ס הן להיות נוכחים בחיי הילד ולהבהיר לו שאינם מוותרים לו ואינם מוותרים עליו והמשמעות של זה היא לא לוותר על התפקוד שלו כיוון שהוא חשוב להתפתחות שלו. ההורים מתבקשים למעשה להפגין סמכותם באופן לא כוחני, לעצור תהליכים שליליים ולשמור על המסגרת המשפחתית. כמו כן כדאי להדגיש בפני הילד מסרים שמבהירים לו שלא מפסיקים לראות בו תלמיד אשר שייך למסגרת, על מנת לא לתת לגיטימציה להימנעות מבי״ס אשר עלולה לתרום להידרדרות שלו.

נוכח התנהגותו של הילד יכול להיווצר מתח רב בבית הכולל בין השאר חיכוכים ומאבקים חוזרים בין הילד להוריו. הורים פעמים רבות נסחפים אחרי ילדיהם לדינאמיקה של בלבול, תסכול וחוסר שליטה ונוצרים מצבים סוערים אותם קשה לאזן. גם החרדה של הילדים עלולה להשתלט על ההורים ולצמצם את היכולת שלהם להגיב באופן מותאם.

בעזרת שליטה עצמית והתמדה, הימנעות מהסלמה, עמידה באיומים והתנגדות לפוטנציאל המדבק של רגשות שליליים, ההורים יכולים להימנע מהיסחפות הרסנית זו. במקביל באמצעות הנוכחות שלהם יכולים ההורים להעביר מסרים של עוצמה ויציבות שתסייע להם בהצבת גבולות. ילדים שייתקלו בתגובות כאלה ירגישו שהם יכולים לסמוך על הוריהם שינווטו אותם אל מחוץ למשבר.

עקרונות להתנהלות משפחתית כאשר הילד לא רוצה ללכת לבי״ס

מעבר לקווים הכלליים שתוארו ישנן כמה פעולות בסיסיות שכדאי לקיים במסגרת המשפחה כתגובה להתנהגותו של ילד עם סרבנות בי״ס:

1. שמירה על מבנה ושגרה – ההורים מגדירים ומקיימים חוקים ורוטינות בסיסיות אשר מגינות על הילד, על המשפחה ועל פעולותיהם (כגון סדר יום, שעת שינה והשכמה ברורה, כללי יסוד בניהול הבית ועוד) המבנה המוגדר מייצב הן את ההורים והן את הילד שמפגין הימנעו מבי״ס וכן ילדים אחרים אם יש בבית. מבנה זה כולל בין השאר את השאיפה שבמהלך יום הלימודים הילד יתנהג כתלמיד, ולא ייהנה מזכויות יתר בשל הישארותו בבית. לכן, מומלץ שלא לאפשר פעולות פנאי כגון טלוויזיה או מחשב במהלך השעות הללו, יש לנסות ולהקפיד על שעות שינה רגילות ועוד.
2. שיתוף פעולה בין הורי – ככל שההורים יציגו וישדרו מסר אחיד יותר כאשר הילד לא רוצה ללכת לבי״ס כך הוא ירגיש יותר מוחזק ע״י ההורים. גם אם הורים לא רואים עין בעין לגבי דברים מסוימים, בטיפול במצב של הימנעות מבי״ס עליהם להסכים על כמה דברים בסיסיים, למשל: להסכים שהילד צריך ללכת לבי״ס, להסכים לשתף פעולה סביב זה ועוד.
3. יצירת מסגרת תמיכה – הורים יכולים וצריכים לגייס לעזרתם מערך תמיכה רחב יותר של אנשים מהמשפחה המורחבת או מקורבים אחרים. כמו כן חשוב לשמר קשר רציף עם המערכת הבית-ספרית ואנשי מקצוע רלוונטיים שכן לבית הספר תפקיד משמעותי בהחזרתו של הילד לכיתת הלימודים. לכן, כדאי להימנע מלהסתיר ולתרץ את היעדרויות הילד, ולשתף את בית הספר באופן יזום וגלוי בבעיה. תמיכה רחבה מסייעת להורים וגם מייצרת לגיטימציה אל מול הילד במאמצים שלהם להשיב אותו לתפקוד. כמו כן, שיתוף אנשים נוספים במתרחש בבית מאפשר את הסרת מעטה הסודיות, וכן פותח את הדלת לתמיכה נוספת לילד, אשר לעיתים ההורים אינם מסוגלים לספק. שיתוף מעגל של תומכים מבהיר לילד כי סביבתו מתגייסת ומתאחדת כולה כחזית אחת למען חזרתו לבית הספר.
4. שמירה על תקשורת – על מנת שמצבים בהם הילד לא רוצה ללכת לבי״ס לא יתפתחו למצבים של הסתגרות ממושכת, חשוב בין השאר לשמור על תקשורת בבית עם הילד עצמו ובין שאר יושבי הבית ולא לתת לילד לסגת למרחב פרטי ומבודד. מובן כי יש להימנע גם ממצבים של מריבות והסלמה סביב הדרישה התפקודית וחשוב שהורים יפתחו שליטה עצמית. כשהילד מתריס הורים יכולים להגיב באיפוק אך באסרטיביות. למשל כשהוא אומר שלא ילך לבי״ס הם יכולים לענות שאין להם שליטה על מעשיו אבל שהם לא מתכוונים לוותר על התפקיד שלהם כהורים ובכך להעביר מסר חזק של אי ויתור. באמצעות הפגנת נוכחות, התמדה ושליטה עצמית ההורים מתייצבים ומחזיקים בעמדתם, מבלי להיגרר לפרובוקציות או להרמת ידיים. בהדרגה, הילד מתחיל לראות את השליטה העצמית ההורית כעדות לחוזק ובהתאמה בודק את האפשרות להיעזר בחוזק ההורי כדי להתגבר על חולשותיו.

התהליך הטיפולי במקרים של סרבנות בי״ס

מכיוון שסרבנות בי״ס היא בעיה מורכבת שחשוב להידרש אליה ברצינות ובמהירות על מנת למנוע הידרדרות, חשוב לפנות לעזרה מקצועית מתאימה.

צוות אאוטריצ׳ מיומן בהתמודדות עם מצבים של הימנעות וחוסר שיתוף פעולה כמו אלה המתקיימים כאשר הילד לא רוצה ללכת לבי״ס.  הגישה המערכתית שלנו גורסת שעל מנת לטפל במצב בו הילד לא רוצה ללכת לבי״ס צריך לעבוד באופן משולב בשלוש חזיתות: עבודה עם ההורים, עבודה עם הילד ועבודה עם המערכת הבית ספרית.

העבודה עם ההורים תהיה מרכז התהליך הטיפולי בשלב ראשון. ראשית תתקיים הכרות מעמיקה והערכה ראשונית שמטרתן לבנות תכנית עבודה ותתחיל להתבסס השותפות בין אנשי הצוות להורים המכונה גם הברית הטיפולית שהיא שלב מפתח בהצלחת הטיפול. לאחר שלב זה תתקדם הדרכת ההורים לשלבים המעשייםבטיפול בסרבנות בי״ס של הילד. בין השאר יכלול התהליך שיחה ראשונית של ההורים עם הילד במסגרתה יעדכנו אותו על שינוי בעמדתם ועל המהלכים שמתכננים לעשות על מנת לסייע לו לחזור לבית הספר. במקביל יתקיימו שיחות עם גורמים בבית הספר וכן יגובש מערך התמיכה והפעולות של גורמים במערך התמיכה הזה.

במקביל, כאשר הילד מביע רמות גבוהות של חרדה ובוחר להתכנס בבית, יש להעניק לו תמיכה על מנת לעזור לו להתמודד עם קשייו, תוך שמירה על העמדה כי ההורים יעשו הכול על מנת לעזור – חוץ מלוותר על ההליכה לבית הספר. במצב זה, חשוב להציע לילד את האופציה של טיפול פרטני. במידה והילד מביע הסתייגות או קושי לצאת לטיפול תיבחן במשותף עם ההורים אפשרות כי מטפל/ת מהצוות שלנו יתחילו  להגיע הביתה ולנסות להתחיל תהליך של יצירת קשר וליווי. מאפיין חשוב של עבודה זו הוא התקיימותה בתוך סביבת החיים של הילד תוך ניצול שלה לטובת מטרות הטיפול. מאפיין זה מאפשר מעבר ל׳שיחה על׳ הדברים שבעולמו של הילד או המתבגר, גם מגע ישיר עם מציאות החיים כפי שהיא ועבודה לטובת שינוי שלה.

העבודה עם המערכת בית ספרית תתקיים גם היא במקביל לתהליכים של עבודה עם ההורים ועם הילד עצמו. עבודה זו תהיה חשובה במיוחד בשלבים של החזרה של הילד לבית הספר, אז תידרש תשומת לב מוגברת אליו. כך למשל במקרים בהם הילד פוחד מילדים אחרים, או סובל מחרם, יש לספק לו הגנה מלאה ככל האפשר מפני איומים כאלה או אחרים בבית הספר. לעיתים תידרש עזרה והגנה בהפסקות ובזמנים שלפני ואחרי הלימודים, לעיתים תידרש העברת כיתה ועוד. בית הספר יכול לסייע גם בבניית המוטיבציה לחזרה למשל דרך שמירת המקום הריק בכיתה ושליחת תמונה שלו תוך חיזוק המסר שחסרונו מורגש, מצפים לו בכיתה ומקומו נשמר עד לחזרתו ועוד.

תהליך החזרה לבי״ס

שילוב פעולות ההורים, ביה״ס והמענים הטיפוליים צפוי להוביל לבניית תכנית הדרגתית לחזרה של הילד לבי״ס. תכנית זו תיבנה בשיתוף פעולה מלא עם הילד וההורים ובאופן הדרגתי בהתאם ליכולותיו. כמו בכל תכנית טיפולית לעבודה עם פחדים תתבצע חשיפה הדרגתית למצבים המאיימים עליו. הילד יוכל למשל לחזור באופן הדרגתי וללכת לשעה ביום הראשון, שעתיים ביום השני וכן הלאה. אם הוא מבקש שההורה ישאר באזור בהתחלה כדאי לאפשר זאת ולהפחית את נוכחות ההורה באופו הדרגתי. אם יש שיעורים שקשים יותר לילד כדאי לוותר עליהם בהתחלה כדי לייצר חוויות של הצלחה וכו׳.

לאור חששותיו של הילד להיות לבד, והפחד משאלות טבעיות כגון – "למה לא הגעת?", "איפה היית?" וכד', לצד החשש כי ילעגו ויצחקו על חרדותיו או התנהגותו, חשוב להכין מראש את התלמידים בכיתה לחזרתו של הילד, וללמדם כיצד להביע תמיכה. עבודה של ההורים והגורמים הטיפוליים בשיתוף פעולה עם צוות בית הספר תסייע בכך.

את התהליך כולו חשוב ללוות במסרים מחזקים מההורים ומשאר הסביבה המביעים כבוד והערכה לילד, לכשרונותיו לתכונותיו ועוד. את המסרים האלה אפשר להעביר באופן מילולי או בכתב בדרכים שונות ומאנשים שונים. אפשר להזכיר לילד זמנים אחרים ואירועים מהנים מהעבר כדי לעודד את החזרה לתפקוד ולשותפות, אפשר להציע מחוות סמליות אשר ניתנות באופן בלתי מותנה לתפקוד (כמו להכין עבורו את המאכל האהוב וכו׳), כדאי ומומלץ לעודד פעילויות משותפות ומהנות וכו׳.

שתהיה לכולם שנת לימודים מהנה ופוריה!