מי אתה הנער הנצחי?
המאפיין המרכזי של גברים או נשים המזוהים יתר על המידה עם אבטיפוס הנער הנצחי הוא שהם אינם יכולים להתחייב על משהו מתוך האלמנטים הבסיסיים של חיים כאדם מבוגר: קשר מחייב, עבודה קבועה, השתייכות, זהות, הגדרה עצמית, לעיתים גם זהות מינית וערכים חברתיים. החיים לגביהם הם אוסף של חוויות משתנות, יהיו אלה חוויות בתחומי האמנות, טיולים בעולם, ספורט מסוכן, או חוויות רוחניות. בכל פעם אופנה אחרת, בכל פעם משהו חדש. כל האופציות פתוחות עבורם כי בעיניהם מה שצריך לקרות עוד לא קרה, השנים עוברות, והפחד להיות מקורקע וממוסגר רק גובר, עד שמגיעה גם אימה נוראית מהזקנה והמוות. זהו אם כן הסבל המרכזי של טיפוס הנער הנצחי- אי היכולת לקביעות, יציבות, התחייבות, בנייה והתבססות. אין קרקע לבנות עליה והכול מרגיש זמני וארעי. כל דבר חדש שנולד, מת לאחר זמן קצר, אין סבלנות לגדל ואין יכולת לחכות לתוצאות. אין השקעה אמיתית ואין יכולת לשום עבודה שחורה. הפחד מלשחק את משחק החיים מביא לשחק בחיים ולא להחליט עליהם ברצינות. אולי אחת המשימות הקשות ביותר שלנו כבני אדם היא לבחור איך לחיות את חיינו. בחירה מתוקף הגדרתה היא גם ויתור על דברים אחרים. הנער הנצחי בוחר שלא לבחור. פיטר פן הוא דוגמא לנער נצחי קלאסי. הוא דמות נהדרת שמסוגלת לחולל ניסים ממש (כמו למשל כאשר הוא מקים לתחייה את וונדי שנורתה בידי חיצים). הוא מוכן ללכת אל מה שעלול להיות מותו כמעט בכל רגע. מצד שני, הוא אינו מסוגל לקיים כל קשר אמיתי עם האנשים שסביבו. הקשר בינו ובין וונדי שבבירור מעוניינת בקשר עמוק עימו הוא רק כזה שבין ילד ואימו. וכך גם הקשר עם הפיה הקטנה טינקרבל אשר גם היא מתעניינת בו אבל הוא יכול לחשוב עליה רק כעל ידידה לנשק במאבק.
פיטר פן הוא הדוגמא הספרותית המוכרת ביותר לטיפוס הנער הנצחי
הזדהות יתר עם הנער הנצחי
בבסיס נפשו של טיפוס הנער הנצחי קיים ילד שאינו מוותר על ילדותו האבודה, על הגירוש המוקדם מדי מגן העדן. ילדים עם חוויות קשות בילדות, אשר גדלו בצלם של קשיים, מוות, דיכאון ואובדן, בצל הורים קשי יום מרירים ופגועים בעצמם אשר אינם מסוגלים לספק את התמיכה המאפשרת ילדות חופשייה. הגמילה של ילדים אלה מהילדות הייתה מהירה מדי ולא אמפתית. הגישה היונגיאנית מוסיפה ושמה דגש על תסביך האם כיושב בבסיסה של דינאמיקת הנער הנצחי. הפואר חסר המנוחה לפי גישה זו, מחפש אחר דמות האם שאבדה לו. המשיכה לטיס למשל היא באופן סימבולי השאיפה להגיע גבוה ככל האפשר- להתרחק מהאם, מאמא אדמה המאיימת לבלוע אותם. חלק מהפוארים נמלטים מהאם באמצעות מטוסים אמיתיים, אחרים עושים את זה באמצעות 'מטוסים מחשבתיים' – עולים לאוויר עם תיאוריות פילוסופיות או מערכת אינטלקטואלית כזו או אחרת. לפי גישה זו, הפואר אינו נאמן ליעדים ולמטרות כיוון שהוא תקוע עדיין בקשר האינצסטואוזי עם האם. הוא לא יכול לממש את עצמו ולתת ביטוי לנטיותיו כיוון שעדיין אינו יכול להיפרד מדמותה של אמו. הוא מייצג את דמותו של הבן המאהב של האם הגדולה, ויש בו כמיהה לא מודעת להתמזג עמה. הטאבו שמוטל על האינצסט, אינו מאפשר לממש יעד זה ולכן הפואר נותר נע ונד בעולם, ללא כתובת. הקושי לחוש קירבה או מחויבות רגשית כלפי משהו או מישהו הוא כפול: א. הוא מתקשה להיפרד מדמות האם שלו כיוון שהוא לא זכה לאהבה מספקת ממנה, ויש לו קושי להרפות מהניסיון לקבל אותה. ב. משום שקיים פחד שכל התקשרות תיכלא אותו ותגרום לו לאבד את החופש ואת הזהות שלו. הקושי להיכנס לקשר משמעותי נובע גם מכך שאף אישה אף פעם אינה טובה מספיק עבורו, בחיפושו המתמיד אחרי דמות האם המושלמת. פעמים רבות קושי זה מול האם מוביל לדון-ג'ואניות.הנסיך הקטן כנער נצחי
מרי לואיז וון פרנץ, אנליטיקאית יונגיאנית, מנתחת בספרה puer eternus (1970) את סיפור הנסיך הקטן שנכתב ע"י אנטואן דה-סנט אכזופרי, כדוגמא לפואר קלאסי. הפואר כמובן הוא הכותב עצמו, אשר היה טייס בצבא הצרפתי ובאופן מדהים נעלם במלחה"ע השנייה עם מטוסו בזמן משימתו האחרונה. הספר הנסיך הקטן נפתח בתיאורו של אכזופרי את הקושי שלו להשתלב בעולם המבוגרים. הוא רואה אותו כריק, אידיוטי וחסר משמעות. הוא מצייר נחש בריח המעכל פיל ונסער מכך שהמבוגרים להם הוא מראה אותו אינם מבינים את הציור ומייעצים לו להפסיק עם השטויות. הוא אומר: 'לעולם אין המבוגרים מבינים דבר וחצי דבר בשכלם הם וקשה לילדים להסביר להם תמיד תמיד' וגם: 'במשך שנות חיי באתי במגע עם אנשים רבים ורציניים. חייתי שנים רבות בין מבוגרים. הכרתים מקרוב ומשום כך לא הוקרתים ביותר…' עבורו, הילדות היא החלק האמיתי של החיים, חיי הפנטזיה והאמן. כל השאר הוא רדיפה ריקה אחרי כסף ומעמד תוך כדי אבדן הטבע האמיתי של האדם. הסופר לא מצא גשר לעולם המבוגרים. זוהי בעיה של פוארים רבים וזהו גם האתגר האמיתי- איך אפשר לצאת מעולם הפנטזיה הנערי בלי לאבד את ערכו? איך אפשר לגדול בלי לאבד את התחושה שאתה חי באמת ויצירתי ? לאורך הספר שזורות עוד ועוד תכונות טיפוסיות של פוארים, אותן מן הסתם מתאר אכזופרי מניסיונו האישי. למשל, הנסיך הקטן מבקש מהמספר לצייר לו כבשה. הכבשה של הנסיך הקטן היא גם סמל לתחושתו של אכזופרי שהוא כמו גם אחרים הם כבשים מול הרועה- הפקיד, הממשל, הרשויות. אכזופרי עושה כמה ניסיונות עלובים ומוותר: 'סבלנותי פקעה, כי רציתי להתחיל בהקדם בפרוק המנוע. לכן צירתי בקווים גסים את הציור הזה ואמרתי: זוהי תיבה. הכבשה שאתה רוצה בה נמצאת בתוך התיבה.' הדפוס הזה טיפוסי מאוד לפואר, הוא חסר סבלנות וכשנדרש לעשות משהו במציאות הוא מנסה כמה ניסיונות עלובים ואז מוותר ומרים ידיים. הנסיך הקטן יוצא למסע בין כוכבים ופוגש דמויות שונות כמו מלך, שיכור ואיש עסקים. את כולם מתאר אכזופרי בלעג מסוים ומתריס דרכם שוב ושוב על עולם המבוגרים ועל השאיפות המאפיינות את המבוגרים שבו לכסף, לשליטה וכו'.
הנסיך הקטן הוא נער נצחי אולטימטיבי
אובדנות בני נוער וצעירים: הסכנה של הנער הנצחי
במסגרת מסעו מגיע הנסיך הקטן אל כדור הארץ. הוא נוחת במדבר באפריקה ואינו פוגש נפש חיה אלא רק נחש זהוב. בשיחה ביניהם אומר לו הנחש שכוחו רב ושהוא יכול להשיב אדם אל האדמה ממנה הגיע בנגיעה. את אותה העזרה מציע הנחש לנסיך הקטן, באם יחוש געגועים רבים לאדמתו ויחוש כי כדור הארץ קשה מדי עבורו… זהו פיתרון המוות אותו מציע הנחש לנסיך הקטן ולאכזופרי עצמו. הוא מציע עזרה בצורת התאבדות הפותרת את כל הקשיים והבעיות, המהווה את הפיתרון הקל- הבריחה מבחירה ומהעבודה האמיתית. בסופו של הסיפור זהו הפיתרון בו בוחר הנסיך הקטן: "-הנה…וחסל הוא הסס קמעה, אחר קם על רגליו ופסע פסיעה אחת. לא יכולתי למוש ממקומי. רק בזק צהוב נראה סמוך לארכובתו. רגע ניצב בלי נוע. הוא לא צעק. הוא נפל חרש כאשר יפול האילן, וקול נפילתו לא נשמע בגלל החול הרך…"
אובדנות בני נוער היא אחת הסכנות של הנער הנצחי
הטיפול הפסיכולוגי של הנער הנצחי
לא קל לטפל בפוארים. קשה להביא אותם אל טיפול מקצועי בעל משמעות. גם אם הם מגיעים לחדר הטיפולים, אופיים פראי כל כך עד שלפעמים נדמה שצריך לסגור את החלונות בכדי שלא יעופו מחדר הטיפולים. האנליטיקאי היונגיאני ג'ימס הילמן, מתייחס להשתלטות אב טיפוס הנער הנצחי כפצע או פצעים להם הוא קורא "הצלקות של יוליסס" (הלא הוא אודיסאוס…הנע ונד). פצעים אלה מדממים ויוצרים מגבלות בנפשם ובתפקודם של הנערים ואותם צריך לרפא. השלב הראשון הוא להגיע אל הפצע המדמם, ליצור איתו קשר. הקשר הזה הוא קשר של אדם לאדם, קשר בגובה העיניים המבוסס על אמפתיה. יוצר קשר זה הוא "ההורה של ההתפתחות החדשה" של הפואר והוא מסייע במציאת משמעות. מרכז הכובד במגע עם הפואר הוא לא על האימהות הראשונית המזינה וגם לא על האבהות המגוננת. הנער זקוק בעיקר למבוגר שמבין, מישהו שיעבירו את סף הכניסה לחיים ויעזור לו למצוא את המשמעות שמעבר. יונג מצא שאחד הפתרונות לבעיה של אנשים הסובלים מקומפלקס אם חמור מהסוג המוביל לדינאמיקת הפואר, הוא עבודה. אולם עבודה היא בדיוק המילה שפוארים לא מוכנים לשמוע. הפואר יכול לעבוד רק כשהוא מרותק למשהו שמעורר אצלו התלהבות גדולה. אז הוא יעבוד 20 שעות ביום וימתח עצמו לגבול עד שישבר (בדומה לאכזופרי, בארי או אמנים רבים ומפורסמים). הוא לא יכול לעבוד כשהעבודה משעממת וצריך להכריח את עצמך לצאת אליה בבוקר חורפי גשום. לשם בדיוק צריכים אלו הבאים איתו במגע לשאוף. לא צריך להטיף לו שילך לעבוד כי הוא מתעצבן ועוזב, בד"כ צריך להמתין מעט, לראות מהו הכיוון הטבעי אליו הוא נמשך וממנו מתלהב ואז לנסות לכוון אותו לעבוד שם. במגע עם הפוארים צריך להתעקש איתם שיקחו דברים ברצינות ולא יוותרו- בין אם בעולם הפנימי או החיצוני. התמדה בטיפול היא התחלה טובה. העיקרון החשוב הוא להתמיד במשהו כנגד הנטייה לסגור דברים בקופסא בחוסר סבלנות ולהמשיך הלאה. פוארים יגידו פעמים רבות שיש להם תוכנית אחרת, שזה לא מה שהם מחפשים ותמיד זה יקרה בדיוק בשנייה שבה העבודה הופכת קשה. ההחלפה המתמדת היא המסוכנת. מה שחשוב הוא שהפואר יקח את פיסת האדמה הבאה שהוא מוצא, יעבד אותה וישתול בה משהו, פחות חשוב מה. המטפל או המבוגר המשמעותי הבא במגע עם הנער הנצחי צריך לשים לב למה שהפואר מעורר אצלו. האנרגיה האינטנסיבית והיצרית של הפואר גורמת לו לנוע חסר גבולות ולפעמים לזלזל ולאתגר את המבוגר. המבוגר מצידו עלול להיכנס לתגובת נגד של תפקיד הזקן הנוקשה והשתלטן. אב טיפוס הזקן (ה-senex) הוא ההיפך הגמור מהפואר ושניהם קיצוניים. הזקן יתאים את עצמו לחיים, יבנה, ירצה, ויתגדר בחוקים, כללים, הרגלים סדר ורציפות. הוא יצבור, יבנה נדבך על נדבך, ייצמד לקרקע, ישריש, ואפילו יתקבע התקבעות יתר, בגלל הצורך הרב שלו ביציבות כמקור לביטחון. הזקן יאמין רק במה שיש עימו בידו, ובמצבים רבים המציאות חסרת הדמיון היא אשר תנחה את מעשיו. אופייניים לטיפוס הזקן תכנון, סדר ודחף מתמיד לדעת את מה שצפוי, ובהיותו תפוס במחשבותיו הדיכאוניות הוא משוכנע, כי את המציאות העירומה והנכונה הוא ורק הוא רואה נכוחה. בגלל ששניהם נמצאים על הקצוות המנוגדים של אותו הציר, המגע עם הנער הנצחי, הפואר- עלול להוציא מהמטפל בו דווקא את הסנקס ועליו לשים לב לכך. הפואר זקוק למבוגר שבעצמו אינו מנותק מאב-טיפוס הנער הנצחי ומהנער שמפחד מהחיים, מהנער ששואל שאלות. הוא זקוק למישהו שיבין את ילדותו ודרך כך יעזור לו לצאת ממנה אל החיים. יחד עם זאת, הוא גם לא צריך מישהו שיהיה מזוהה מדי עם הפואר בעצמו. הוא צריך למצוא מישהו מאוזן פחות או יותר אשר מצליח לשאוב תכונות מסוימות של הזקן ולשמר איכויות אחרות של הנער. נערים או נערות שמועדים להזדהות עם הנער הנצחי שבקרבם, יעשו זאת ביתר שאת בעידן החדש שלנו. תקופה זו מעודדת ואף דוחפת את היחיד לאינדיבידואליזם, מעודדת את האדם לבחור את המתאים לו ביותר ואת המייחד אותו. יש לגיטימציה ואפילו לחץ 'לחפש את עצמך', לטייל בעולם ולמצוא את הדבר האמיתי שלך. לגיטימציה ולחץ אלו יוצרים פחדים וחרדות הן מפני הבחירה והן מפני הכישלון. החיים הבוגרים הופכים למפחידים הרבה יותר ומי שהנער הנצחי בקרבו דומיננטי מדי פשוט יברח מהם בדרכו שלו.היתרון של Outreach בעבודה עם הנער הנצחי
צוות המטפלים של Outreach פיתח כלים ורכש מיומנויות היכולות בין השאר להתאים לעבודה טיפולית עם טיפוס הנער הנצחי. היכולת של הצוות להציע מענה טיפולי ייחודי המתאים את עצמו לצרכי המטופלים ומתגמש בזמן, במקום ובגישה על מנת לפגוש את צרכיהם באופן המדוייק ביותר, יכולה להתאים מאוד לטיפוסים אלה. הסלידה של הנער הנצחי ממסגרות מקובעות ומכללים נוקשים תקשה עליו להתמסר לטיפול קונבנציונאלי בקליניקה. לעומת זאת טיפול שיתחיל בהתגמשות לקראתו או ליווי טיפולי שיכלול מרכיב מעשי בטיפול ולא רק דיבורים, יכולים לגייס אותו להשאיר אותו בטיפול זמן רב יותר. אלמנטים אלה בשילוב עם הגישה הטיפולית הנכונה ובחירה נכונה של מטפלים, יכולים לסייע לנער הנצחי להפיק מטיפול פסיכולוגי מבלי לוותר על מאפייניו הייחודיים שהם מקור עוצמתו כמו גם הגרעין של קשייו.
