טיפול בפוסט טראומה באמצעות גלישת גלים

לטובת התמודדות עם בעיות מורכבות, דרושים פתרונות יצירתיים ופשוטים. למעשה, הפתרונות למצבים הכי מסובכים נמצאים לפעמים ממש מתחת לאף.
תראו את הים למשל, כמה הוא פשוט וזמין. תמיד שם, זז במחזוריות מושלמת. מחכה.
אנחנו רגילים לנפוש ולהנות בו ולרובנו הוא גורם להרגיש טוב.
אבל האם הוא גם יכול לסייע בהחלמה ממצבים קשים?

טיפול בפוסט טראומה באמצעות גלישת גלים, מציע לאנשים המתמודדים עם בעיה קשה ומסובכת, פתרון פשוט, זמין ובחינם – צאו לים! הגלישה לא תפתור את בעיותיהם אבל בהכוונה נכונה היא בהחלט יכולה לשטוף אותם בגל של תקווה.

מאת: אור הראבן, פסיכולוג קליני.

אלו שמכירים ומוקירים את סגולותיו של הים כמרחב מרפא, את כוחו של המגע עם הטבע, את עוצמתה של פעילות גופנית ועוד – לא זקוקים להסברים רבים. גם אחרים מבינים אינטואיטיבית שלהיות בחוץ, ליד הים או בתוכו ולעסוק בפעילות גופנית מהנה ומאתגרת – ׳עושה טוב׳ לגוף ולנפש.

אבל מה זה בדיוק ׳לעשות טוב׳? המדע כבר לא מסתפק באמירות כלליות כאלה ומנסה להבין: מה הם המנגנונים הפועלים על הגוף ועל הנפש בגלישת גלים? האם יש לפעילות הזו פוטנציאל לשפר את איכות החיים והרווחה הנפשית של המתמודדים עם בעיות נפשיות שונות? האם היא יכולה לסייע להעלות אנשים על מסלול של שיקום ושיפור חייהם? או במילים אחרות – האם גלישת גלים היא כלי טיפולי יעיל בהתמודדות עם בעיות נפשיות מורכבות – כמו פוסט טראומה ואחרות?  ואם כן – איך? ואולי הכי חשוב – מה אפשר לעשות עם זה?

מיד נגיע לחלק מהתשובות. 

פוסט טראומה בישראל

ישראל, לצערנו הרב, נחשבת בעולם למעצמה של פוסט טראומה (PTSD). ריבוי האיומים הביטחוניים והמלחמות, מובילים לכך שמסתובבים בארץ אזרחים וחיילים רבים אשר חייהם הפכו באחת מחיים ׳רגילים׳ לחיים של סבל מתמשך והתמודדות סיזיפית עם סימפטומים קשים. 

אדם חי חיים ׳נורמליים׳, מתפקד, נושם וחולם כמו כולם. ואז מגיע אירוע אחד או סדרה של אירועים שמשנים באופן בלתי הפיך את החיים. מכאן ואילך, תמיד יתפצלו חייו לחיים שלפני הטראומה ולחיים שאחריה. בין שני החלקים הללו נפערת לעיתים תהום והסכנה היא ליפול לתוכה. אל תוך מעגל מתמשך של פוסט טראומה, סבל ובדידות.

בין השאר, חווים הסובלים מפוסט טראומה סימפטומים של דריכות יתר, קושי בוויסות רגשי, הימנעות ובידוד. הבדידות נובעת מכך שהם חשים שאינם יכולים לדבר על הקשיים והחוויות שלהם עם אנשים אחרים כי הם לעולם לא יבינו אותם. מתוך כך רבים מהם סובלים גם מקשיים בינאישיים וקשיים תפקודיים. חלקם פונים לפעילויות מסתכנות, מזיקות וממכרות כדי להקל במעט על כאבם (סמים, נהיגה מסוכנת, יחסי מין לא מוגנים, הימורים ועוד). 

ואולם, למרות שהחיים שלהם השתנו לבלי היכר ולמרות רמות גבוהות של מצוקה, הסובלים מפוסט טראומה פעמים רבות מתקשים לפנות ולקבל עזרה מקצועית המתאימה למצבם. 

הבעיה הזו מוכרת למומחים העוסקים בטיפול ואלו נדרשים למצוא דרכים שונות לגיוס המתמודדים עם פוסט טראומה לתהליכים של טיפול ושיקום. 

פוסט טראומה בעקבות שירות צבאי (CR-PTSD)

המדריך הפסיכיאטרי (DSM), מגדיר פוסט טראומה כחשיפה לאירוע או איום למוות או לפציעה חמורה, או תקיפה מינית, המובילים לסימפטומים המשתייכים ל-4 קבוצות: שחזור, הימנעות, קוגניציות ומצבי רוח שליליים, ועוררות יתר. 

מכיוון שישראל היא מדינה המצויה בלחימה מתמשכת ונשענת על אזרחיה לביצוע פעולות הלחימה, סוג מיוחד של פוסט טראומה מופיע אצל חלקים נכבדים מהאוכלוסייה שלה: הפרעת דחק פוסט טראומטית בעקבות שירות צבאי (Combat Related Post Traumatic Syndrome).

הערכות בספרות המחקרית בנוגע לשכיחות PTSD בקרב אלו שנחשפו למצבי קרב,  נעות בין 9% ל- 30% (card, 2000). מכיוון שרבים מאזרחי ישראל נחשפים למצבי קרב, אלפים רבים החיים בה סובלים מההפרעה.

 ההפרעה יכולה לכלול: רמות גבוהות של מצוקה, דיכאון, חרדה, נטיות אובססיביות-קומפולסיביות, עוינות ואף נטיות אובדניות. 

פוסט טראומה מקושרת גם לחוסר הסתגלות חברתית כולל הימנעות חברתית או פוביה, כעס, התנהגות אלימה, פירוק משפחות ובעיות בינאישיות נוספות.

נמצא כי פוסט-טראומה מופיעה פעמים רבות יחד עם דיכאון ושתי ההפרעות מקושרות להפחתת פעילויות ותפקוד וכן לעליה של התנהגויות מסתכנות.

כל אלה הופכים את ההפרעה הזו לבעיה פסיכיאטרית מורכבת ביותר אשר גורמת למצוקה רגשית גבוהה ולקשיים בינאישיים רבים. הסובלים מ-CR-PTSD או מחלק מהסימפטומים שלה נידונים לסבל מתמשך ומכרסם, אשר ניתן אולי להקל עליו עם תהליכי טיפול ושיקום מתאימים. 

טיפולים קיימים לפוסט טראומה והאתגרים בטיפול

בימינו, המחקר והניסיון הקליני מלמדים כי ישנם פתרונות טיפוליים יעילים להציע עבור הבעיה של פוסט-טראומה. גישות התערבות וטיפול בפסיכותרפיה שפותחו בעשורים האחרונים, נמצאו בעקביות כיעילות מאוד, לפחות עבור חלק מהאנשים, בהפחתת סימפטומים ושיפור התפקוד. 

דוגמאות בולטות לגישות אלה הן טיפול בחשיפה (Exposure Therapy-ET), טיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT) וטיפול לעיבוד זיכרונות טראומטיים באמצעות גירוי בי-לטראלי (EMDR). בישראל, בשל ריבוי נפגעי הטראומה, גישות אלה מוכרות וישנם ארגונים רבים המציעים טיפולים מסוגים אלה ואחרים. כמו כן, תרופות פסיכיאטריות יכולות גם הן לסייע בהתמודדות עם חלק מהסימפטומים של PTSD ו/או הפרעות פסיכיאטריות נלוות.  

ואולם כאמור, ישנם אתגרים וחסמים רבים, הקשורים במיוחד לטיפול בסובלים מ-  CR-PTSD, והם מונעים מרבים מהחיילים המשוחררים הזקוקים לטיפולים לפנות ולקבל אותם.

אחד האתגרים הבולטים הוא הקושי בגיוס וחיבור של המטופלים הפוטנציאליים לאנשי הטיפול וההתערבויות המתאימות (engagement). לקושי זה יש כפי הנראה סיבות רבות, ביניהן העובדה שהטיפולים מציעים נגיעה ישירה בכאב ממנו מנסים המתמודדים להימנע. בעיות נלוות כמו כעס וקשיים בוויסות הרגשי היכולים להופיע, אינם תורמים בחיבור לטיפולים. בנוסף, רבים מהחיילים המשוחררים, אינם נותנים אמון במערכת בריאות הנפש ויש להם קושי לסמוך על שירותים טיפוליים, במיוחד אם הם הקשורים לממשלה ולצבא. בכלליות, רבים מהם, אולי במיוחד לאור ההיסטוריה הקרבית שלהם ותפיסת הגבריות ממנה הם מושפעים, חוששים מהסטיגמה שסביב טיפול ואינם מעוניינים להיתפס כחלשים ונזקקים. 

אתגרים אלו ואחרים, מחייבים את אנשי הטיפול למצוא ולפתח פלטפורמות המאפשרות שיפור התובנה בנוגע לבעיה, חיזוק יכולות ומוטיבציה לטיפול המבוססות על תקווה שהחיים יכולים להיות טובים יותר.

טיפול בפוסט טראומה באמצעות גלישת גלים מציע הזדמנות מעניינת לכך.

ההיסטוריה של גלישת גלים

מסופר כי גלישת גלים החלה להתפתח כבר לפני 3,000-4,000 שנה בפולינזיה ולכל הפחות לפני כ-1000 שנים בהוואי. שם הפכה הגלישה במהרה לחלק מהתרבות, פשטה לכל שכבות החברה והייתה לפרקטיקה תרבותית ודתית חשובה בקרב המקומיים. בעת הנוכחית, לאחר פריצה משמעותית בעשורים האחרונים, הפכה הגלישה מפעילות שאפיינה קבוצות שוליים אשר נחשבו אנטי-ממסדיות, לספורט ודרך חיים המשותפים לרבים במדינות הנושקות לים מסביב לעולם. ב-2016 התקבלה גלישת גלים כספורט אולימפי וב-2020 באולימפיאדת טוקיו כבר צפויים להתחרות גולשים וגולשות מכל העולם. 

גולשים רבים רואים בגלישה הרבה מעבר לספורט. עבורם זוהי חוויה גופנית, נפשית ורוחנית מתמשכת.  השהיה והפעילות הגופנית והמנטאלית בתוך הים הגדול, תוך חיבור לעצמה שלו, מהווים עבורם לא פחות מאשר דת ודרך חיים. מחקרים מהעת האחרונה מנסים לספק לכך הסברים.

 היתרונות של גלישת גלים

שילוב של מספר גורמים המעורבים בגלישת גלים מקנה לפרקטיקה הזו מספר יתרונות ברורים. ראשית – זו פעילות גופנית. מחקרים רבים מצאו כי פעילות גופנית משפרת את הבריאות הפסיכולוגית ואת איכות החיים של אנשים ובמיוחד פעילות גופנית המתבצעת בטבע. בכלליות, נמצא כי קשר עם הטבע הוא בעל יתרונות רבים עבור כולנו ומעלה את איכות החיים. כלומר, פעילויות גופניות המבוצעות בטבע הן כבר שילוב המייצר תועלות פיזיות ונפשיות רבות. 

יתרה מכך ובאופן ספציפי יותר, נחקרו היתרונות הפסיכולוגיים של שהיה באזור החוף או במים ונמצא כי אנשים מעדיפים להיות קרובים למים לעומת סביבות אורבניות או ירוקות, וכי קהילות של אנשים החיים ליד החוף נוטות להיות בריאות יותר פיזית ונפשית. שילוב הגורמים תרם לפיתוח הקונספט של ׳חדר הכושר הכחול׳ (blue gym) המהווה דרך לשלב את היתרונות של פעילות גופנית בסביבות מים באופן המשפר את איכות החיים (Depledge & Bird, 2009). אפילו שהיה ליד והתבוננות על מים בלבד, נמצאו מפחיתת מתח, משפרת יכולת ריכוז, מצב רוח ואת איכות החיים בכלליות. 

גורם נוסף וספציפי לגלישה הוא אלמנט ההנאה הנלווית לספורט זה, במיוחד ברגעים בהם הגולשים תופסים גל. חוויות מהנות וכן התרגשות, מקושרות במחקר לעליה ברמת הסרטונין והדופמין המשפיעים על מצב הרוח שלנו. במצבי דיכאון למשל, נמצאה ירידה של נוירוטרנסמיטרים אלו. ואכן, מחקר בקרב 100 גולשים בארה״ב, מצא כי הם סובלים מפחות סימפטומים של דיכאון וחרדה ביחס לאוכלוסייה הכללית (Levin & Taylor). כמו כן כוללת הגלישה שחרור של אדרנלין ברגעי השיא של הפעילות, באופן המזכיר פעילויות צבאיות.

מחקרים על הקשר בין גלישת גלים וטיפול בפוסט טראומה

ואכן, השימוש בגלישה ככלי טיפולי ספציפי להפרעה פוסט טראומתית הקשורה לקרב, נחקר בשנים האחרונות. מחקרים אלו מראים כי גלישת גלים (המוכרת בהקשרים טיפוליים גם בשם Ocean therapy), היא התערבות בעלת פוטנציאל רב לסייע כטיפול משני (Second line) לסובלים מהפרעה פוסט טראומטית, במיוחד עבור אלה שאינם בשלים עדיין להתחבר לטיפול העיקרי המתאים, או עבור כאלה שנשרו מטיפולים קודמים. 

להלן כמה דוגמאות ממחקרים ספציפיים:

• במחקר כמותני שנערך בארה״ב ב-2016 עם אוכלוסייה של 95 יוצאי צבא המאובחנים כסובלים מ-PTSD, נמצא כי לאחר שהשתתפו בתכנית גלישה בת 5 ימים (כ-5 שעות ביום באוקיינוס), הם דיווחו על עליה בתחושת היכולת העצמית (self efficacy) והפחתה של סימפטומים פוסט-טראומטיים (Crawford et al., 2016). 
• במחקר איכותני שנערך באנגליה, רואיינו כ-15 יוצאי צבא פוסט טראומטיים אשר השתתפו במחנות גלישה אשר כללו פעילויות של גלישה, יוגה, מדיטציה והליכה על החוף (Caddick et al. 2015). המשתתפים העידו על חוויה של הפוגה מהסימפטומים הפוסט טראומטיים בזמן הגלישה ו׳הפסקה מהסבל׳ ומהמצוקה בה היו שרויים בשאר הזמן. הגלישה הייתה עבורם אמצעי המשפר את איכות חייהם בשתי דרכים:האחת היא דחיקת ה-PTSD שלהם לרקע והגנה מפני בעיות נפשיות חמורות יותר (כגון אובדנות) המקושרות ל-PTSD, והשנייה היא שיפור איכות החיים הנתפסת שלהם דרך הפעלה של חוויות חיוביות ומהנות בהווה, לעומת שקיעה כואבת בעבר. הקשרים הבינאישיים שנוצרו בין המשתתפים תוארו גם הם כגורם התומך בתהליך שעברו. 
• התערבויות דומות ובעלות מאפיינים משותפים לגלישה, הנכנסות לקטגוריה של (NAR-Nature Adventure Rehabilitation) וכוללת בין השאר שיט אתגרי כאמצעי שיקומי, נבחנו במחקר מקיף שנערך בישראל על אוכלוסייה הסובלת מ-CR-PTSD. הפעילויות נמצאו כמפחיתות סימפטומים טראומטיים, דיכאון, בעיות בתפקוד ותורמות לשיפור איכות החיים, ולתחושת השליטה והתקווה של המשתתפים בהן (לאחר התערבות שבועית בת כשנה). החוקרים הסיקו כי מדובר בהתערבויות משלימות מבטיחות לטיפול ב-CR-PTSD כרוני (Gelkopf, et al. 2013). 

קידום בריאות וצמיחה לצד הפחתה של סימפטומים

מחקרים אלה ואחרים מלמדים בין השאר כי אחת החזקות של התערבויות מהסוג הזה הוא שהן באוריינטציה של בריאות במקום באוריינטציה של פתולוגיה. הן דורשות מעורבות אקטיבית של המשתתפים לעומת ׳קבלה׳ פסיבית של טיפול. בנוסף, המשתתפים בפעילויות אלה נדרשים להתמודד עם סיטואציות, לעיתים מאתגרות, שהם טרם התנסו בהן ומשכך הם נדרשים לפתח דרכים חדשות לחשיבה ופעולה וכן דרכי הסתגלות מתמדת לתנאים משתנים. פעולות אלה מפתחות מנגנוני התמודדות פנימיים של גמישות ואדפטציה. 

גם אקטיבציה התנהגותית מהסוג הקיים בפעילויות אלה, נמצאה במחקרים כיעילה בהפחתת סימפטומים של PTSD וכן דיכאון בקרב חיילים משוחררים. 

בהקשר הזה, ניתן להתייחס גם ללקיחת הסיכונים המקושרת כאמור להפרעת PTSD ולראות בפעילויות ספורט אתגרי כמו גלישה, אלטרנטיבות מקובלות חברתית ללקיחת סיכונים. נמצא כי לקיחת סיכונים חיובית (כגון פיתוח תחומי ענין חדשים, ניסיון לבצע משהו ללא וודאות שיצליח וכו׳), אף מובילה לצמיחה והתפתחות אישית. גם אם פעולות אלה אינן מצליחות בסופו של דבר, החוסן מתפתח באמצעות הניסיונות והכישלונות.

ההתמודדות המוצלחת עם פחדים ואתגרים, משפיעה גם על ערך עצמי ותחושת מסוגלות. מכיוון שהימנעות היא אחד המנגנונים החזקים הפועלים ב-PTSD יש בפעילויות מהסוג הזה, המעודדות לפעולה ולהתמודדות אקטיבית, פוטנציאל משמעותי לשינוי דפוסים קיימים המעכבים החלמה. 

תרבות הגלישה והשתייכות לקבוצה

באופן ספציפי יותר לגלישה, יש הטוענים כי תרבות הגלישה משקפת דפוסים המזכירים תרבות צבאית, במיוחד דרך האתלטיות והחיבור לפעילות מאתגרת ברמה פיזית, פסיכולוגית וסביבתית. בכך, יכולה לתרום הגלישה לתהליכים של שילוב חיילים במסגרת האזרחות החסרה לעיתים מרכיבים אלו. 

גם הצורך להסתדר עם גולשים אחרים במים, ההתמודדות עם תסכול אל מול כישלונות או תנאי גלישה לא טובים ועוד, מהווים כולם הכנה טובה לשילוב מלא בחברה האזרחית. 

נוסף על כל אלו, נמצא כי תהליכים קבוצתיים מסייעים גם הם לסובלים מ-PTSD, במיוחד כיוון שפעמים רבות הסובלים מההפרעה מצמצמים למינימום אינטראקציות עם הסביבה ועם אנשים אחרים. 

תהליך קבוצתי של למידה משותפת (כמו לימוד גלישה) והתמודדות משותפת עם אתגרים (כמו ים סוער), הוא לפיכך בעל פוטנציאל לייצר סולידריות, אחווה ותחושת שייכות החשובים לתהליך ההחלמה. 

ניתן לסכם חלק זה ולומר, בהתבסס על מחקרים וניסיון קליני מרחבי העולם, כי גלישת גלים היא התערבות טיפולית בעלת בעלת פוטנציאל רב עבור הסובלים מבעיות נפשיות שונות. הפעילות יכולה להפעיל מנגנונים מרפאים, להוות קרקע פורה ללמידה של מנגנוני התמודדות, וויסות עצמי ושליטה, להניע תהליכים חיוביים של פעולה וקבלת החלטות, ולהפחית כאב ולחץ. המתמודדים הנחשפים לפעילות זו מקבלים הזדמנות לקחת שליטה על חייהם, להפחית את עוצמת הסימפטומים שלהם ולחזור לתפקוד מסתגל. חשוב מכל, הגלישה יכולה לטעת בהם תקווה לעתיד טוב יותר ולאיכות חיים משופרת. 

בין השאר בזכות איכויות אלה, גלישת גלים מתכתבת עם פרקטיקות אחרות שנכנסו לאחרונה לעולם הטיפול, ביניהן הכלי הנפוץ של מדיטציה המוכר כיום בשם מיינדפולנס.

מיינדפולנס 

מיינדפולנס (׳קשיבות׳ בעברית) או מדיטציה, היא טכניקה ודרך חיים השואבת מקורותיה מהפילוסופיה והתרגול שלימד הבודהא. 

 אימון מיינדפולנס מלמד כיצד לווסת את הקשב ולמקד אותו לתודעה ולתכניה. משכך, יכול התרגול לחדד את תשומת הלב לחוויות קוגניטיביות ורגשיות, לפקח ולהשפיע עליהן.

באופן טיפוסי, המתרגלים מדיטציה ישבו בגב זקוף, יעצמו עיניהם וימקדו תשומת ליבם על הנשימה, על תחושות בגוף או על אלמנטים אחרים בהתאם להנחיות של שיטת המדיטציה הספציפית. אם תשומת הלב תועה ונודדת למחשבות, המתרגלים ישימו לב לכך ללא שיפוט, יתנו למחשבות המפריעות לעזוב, וימקדו את תשומת הלב חזרה בנשימה.

תרגול ממושך של מדיטציה, מאפשר הרחבת החוויה אל מעבר לזמן הישיבה עצמו כמו למשל בפעילויות יומיומיות שונות הנעשות תוך מיקוד קשב ותשומת לב. המשמעות היא ערנות לתחושות העולות למשל בהליכה, בטעימה של מזון ובאינסוף פעולות יומיומיות אחרות. תרגול מהסוג הזה מאפשר נוכחות מלאה ומתמשכת במה שקורה כאן ועכשיו, זאת בניגוד לשקיעה באירועי עבר או בתכניות עתיד. 

מיינדפולנס והקשר לגלישת גלים 

קשרים רבים נמצאו בין הפעולות של גלישה ושל מיינדפולנס.

הים משתנה כל הזמן והינו בלתי צפוי באופן המחייב את הקשב של הגולש כל הזמן. בגלישה כמו גם במדיטציה, המתרגל משקיע את מלוא תשומת הלב שלו בזמן ההווה. לפיכך, מחשבות טעונות רגשית הקשורות להווה מיטשטשות במהלך הפעילות עצמה. 

הגולש ערני לגופו, לזרמים, לגאות, לסלעים, לגלים, לגולשים אחרים, שחיינים ומתרחצים, דגים  וחיות אחרות במים ועוד. רבים רואים לפיכך בגלישה מדיטציה מסוג ספציפי, מדיטציה אקטיבית.

יתרה מכך, בעוד במדיטציה ׳רגילה׳ המתבצעת בישיבה אין השלכות חיצוניות ל׳הליכה לאיבוד׳ בתוך מחשבות הקשורות לעבר או לעתיד, במהלך גלישה, ההשלכות של יציאה מפוקוס תהיינה מידיות, פיזיות, מאתגרות ולעיתים דרמטיות (כמו למשל התמודדות עם גל גדול שמגיע במפתיע). השלכות אלה קוראות לתשומת לבו של הגולש חזרה אל ההווה.

גלישת גלים, מיינדפולנס והתמודדות עם פוסט טראומה

כשגלישה ומדיטציה מתורגלות יחד, הפרקטיקות עשויות לחזק את יכולתו של המתרגל להתמקד בכאן ועכשיו ולפתח שליטה על התודעה, באופן המאפשר התמקדות מכוונת בגירוי פנימי או חיצוני. במצבים בהם מופיעות מחשבות חודרניות ומיקוד לאירועי עבר, כפי שקורה לעיתים אצל הסובלים מפוסט טראומה, יכולים כלים אלה להיות עוצמתיים ולתמוך בהתערבויות טיפוליות נוספות המקדמות החלמה. 

מחקרים ספציפיים על מיינדפולנס ו-PTSD מצאו כי תרגול סוגים שונים של מיינדפולנס יעילים בהפחתה של סימפטומים של PTSD, כנראה באמצעות מנגנונים מתווכים כמו הפחתת הימנעויות, התבוננות בקוגניציות מוטעות ועוד (Boyd et al. 2018). 

הטיפול של אאוטריצ׳ בפוסט טראומה

הצוות של אאוטריצ׳ לקח על עצמו משימה מורכבת בעולם הטיפול – פיתוח כלים טיפוליים ייחודיים המאפשרים הנגשה של טיפול ושיקום לאוכלוסיות שאינן יכולות להפיק תועלת מהמענים הקונבנציונליים.

כחלק ממאמץ מתמשך זה, אנו מציעים שירות של טיפול נפשי נגיש וגמיש, המתקיים בבתי המטופלים ובסביבת חייהם בהתאם לצורך, משתלב במציאות חייהם ומשתמש בכוחות הזמינים להם.  

חיילים משוחררים הסובלים מפוסט טראומה, הם קבוצה מיוחדת של גיבורים אשר נפגעו בזמן ששירתו את מדינת ישראל ואת אזרחיה. המצוקה שנכפתה עליהם מזמינה אותנו אנשי הטיפול לחשיבה יצירתית על דרכים אפשריות לסייע להם.

 הפער שתואר קודם לכן בין המענים הטיפוליים הקיימים לטראומה לבין הסובלים ממנה, הוא בעיה שלהערכתנו אאוטריצ׳ יכולה לסייע עמה, תוך שימוש בין השאר בכלים כמו גלישת גלים, מיינדפולנס ופעילויות אחרות המקדמת בריאות פיזית ונפשית. 

 אנו מסייעים לאנשים המצויים במעגל הטראומה תוך התאמת המענה הטיפולי שלנו למקום בו הם הפיזי והסימבולי בו הם נמצאים.

הטיפול של אאוטריצ׳ בעזרת גלישת גלים

אדם המחליט להכניס פרקטיקה כמו גלישת גלים לחייו, יכול להיעזר באיש טיפול מהצוות של אאוטריצ׳ למינוף הפעילות לתהליכים טיפוליים. שיחה טיפולית אחרי סשן גלישה, אותה ניתן לקיים גם בחוף הים, יכולה לסייע בעיבוד חוויות מהגלישה ובניית גשרים ביניהן לבין חוויות מהחיים. כך למשל ההמתנה המתסכלת לגל טוב יכולה לשקף מצבים בחיים בהם דרושה סבלנות, המאמץ שבחתירה אל מול הגלים והסיפוק האדיר שבגלישה על פני גל, הם קרקע לשיח על אתגרים והתמודדות בחיים ועל הצלחות וסיפוק.

טעם החיים שמייצרת הגלישה, יכול לחלחל כך אל חיים עצמם ולהיות מנוע שינוי אדיר בהכוונה נכונה. אם מנוע זה מייצר מומנטום מספיק הוא יכול גם לדחוף לתהליכים שיקומיים וטיפוליים רחבים יותר המשפרים את איכות החיים. 

*עדכון פוסט אוגוסט 2023: לצערנו השירות של טיפול באמצעות גלישה של אאוטריצ׳ אינו פעיל בשלב זה מסיבות טכניות. אנו מציעים מגוון טיפולים ייחודיים אחרים לפוסט טראומה ובעיות נלוות אחרות. לפרטים נוספים צרו עמנו קשר. 

מקורות וקריאה מומלצת

Boyd, J. E., Lanius, R. A., & McKinnon, M. C. (2018). Mindfulness-based treatments for posttraumatic stress disorder: a review of the treatment literature and neurobiological evidence. Journal of Psychiatry & Neuroscience.‏

Caddick, N., Smith, B., & Phoenix, C. (2015). The effects of surfing and the natural environment on the well-being of combat veterans. Qualitative health research, 25(1), 76-86.‏

Card, J.J., (2000). Epidemiology of PTSD in a national cohort of Vietnam veterans. Journal of Clinical Psychiatry 4, 6–17.

Crawford, R., Spitzer, S., Aragon, N., & Shelton, D. (2016). The Impact of Ocean Therapy on Veterans with Posttraumatic Stress Disorder. undated, found at: http://amazingsurfadventures. org/asa/wp-content/themes/asa/pdf/Crawford-Report-Summary. pdf.‏

Depledge, M., & Bird, W. (2009). The blue gym: Health and wellbeing from our coasts. Marine Pollution Bulletin, 58, 947–948. doi:10.1016/j.marpolbul.2009.04.019

Fleischmann, D., Michalewicz, B., Stedje-Larsen, E., Neff, J., Murphy, J., Browning, K., … & Herriman, L. (2011). Surf medicine: Surfing as a means of therapy for combat-related polytrauma. JPO: Journal of Prosthetics and Orthotics, 23(1), 27-29.‏

Gelkopf, M., et al., Nature adventure rehabilitation for combat-related posttraumatic chronic stress disorder: A randomized control trial. Psychiatry Research(2013), http://dx.doi.org/10.1016/j.psychres.2013.01.026i

Rogers, C. M., Mallinson, T., & Peppers, D. (2014). High-intensity sports for posttraumatic stress disorder and depression: Feasibility study of Ocean Therapy with veterans of Operation Enduring Freedom and Operation IraqiFreedom. American Journal of Occupational Therapy, 68(4), 395-404.‏

Solomon, Z., & Mikulincer, M. (2006). Trajectories of PTSD: a 20-year longitudinal study. American Journal of Psychiatry, 163(4), 659-666.‏