טיפול במסתגרים: לפתוח את הדלת
אחד האתגרים הייחודיים והמעניינים ביותר למטפלים המציעים טיפול במסתגרים הוא המפגש עם הדלת הסגורה; לעיתים מדובר באנשים במצבי ניתוק והסתגרות קיצוניים שלא ביקשו את הטיפול, אלא במידה רבה הוא נכפה עליהם על-ידי בני המשפחה אשר הבינו כי דרוש שינוי.
מאת: רביב סלע, מטפל בצוות Outreach
כניסה למרחב הביתי בטיפול במסתגרים
הדלת הסגורה, אם כך, מסמלת את ההתנגדות של המסתגר לכל קשר, על אחת כמה וכמה קשר טיפולי, שיש בו לשנות את הסדר הקיים. כיצד מתמודדים איתה? כיצד ניתן לטפל במסתגרים?הכניסות הראשונות של המטפל למרחב הבית יכולות להביא למצב של הקצנה בתגובות, והעמקת ההסתגרות בחדר בגלל התחושה שמשהו הולך להשתנות והחשש מכך.
דילמות סביב טיפול במסתגרים
מתי לפנות לעזרה למצבי הסתגרות?
התנגדות לקבלת טיפול במצבי הסתגרות וחוסר תפקוד היא פעמים רבות חלק מהתהליך.
כשאדם בוחר להסתגר בחדרו הוא עושה זאת בכוונה לשמור על עצמו. זו פעולה הישרדותית, שעוזרת בהחזרת תחושת שליטה ובטחון מפני איום כלשהו, אמיתי או מדומה.
כמו לאדם המסתגר, גם לסביבתו הקרובה קשה מאד לפנות לעזרה מאחר והיא נמצאת בתהליך מקביל: תחושת הביטחון שההסתגרות מספקת למי שנמצא בה יוצרת פעמים רבות שקט בבית, שיכול להתאים לכולם.
הזמן המתאים לפנות לטיפול במסתגרים ולעזרה מקצועית הוא לא בהכרח כשההתנגדות תרד. למעשה, אותה התנגדות יכולה להיות הבסיס והתשתית לשינוי. היא מעידה כי קיים כוח אצל האדם המסתגר.
בתהליך של טיפול מערכתי, בו משתתפים האדם המסתגר וסביבתו הקרובה, ניתן להפוך כוח זה למחולל השינוי.
