ארכיון תגיות עבור : פסיכולוגיה יונגיאנית

למה אנחנו חולמים?

על השאלה למה אנחנו חולמים מנסים לענות מומחים, חוקרים, מטפלים וסקרנים מזה שנים רבות. כשליש מחיינו עובר בשינה וחלק נכבד ממנה מוקדש לחלומות, בין אם אנחנו זוכרים אותם כשאנו מתעוררים ובין אם לא ולפיכך זה אך טבעי שננסה להבין מדוע אנו חולמים. נראה שאם אנו מקדישים כ״כ הרבה זמן מחיינו בפעולה מסוימת, יש להניח שיש לה תכלית הגיונית. במיוחד כשמדובר בפעולה שמשותפת לכל בני האדם וכנראה גם לבעלי חיים רבים.

ובכן, למה אנחנו חולמים? האם וכיצד מסייעים לנו החלומות בחיי הערות שלנו? ננסה לגעת בקצרה בשאלות אלה מהזוות הפסיכולוגית. ובאופן יותר ספציפי ננסה להבין האם חלומות מסייעים בהתפתחות פסיכולוגית ובהתמודדות עם מצבים נפשיים שונים? למשל – האם חלומות מסייעים בהתמודדות עם טראומה?

מאת: אור הראבן, פסיכולוג קליני.

 מדוע אנו חולמים מבחינה פסיכולוגית?

כמעט בלתי אפשרי לעסוק בשאלה מדוע אנו חולמים מבחינה פסיכולוגית מבלי להתחיל מפרויד אשר פרסם בשנת 1899 את ספרו המפורסם ׳פשר החלומות׳ והגדיר אותו כגילוי בעל הערך הרב ביותר שהתמזל מזלו לגלות.

בספרו הוא למעשה קובע קביעה שכיום כמעט ואין עליה עוררין בעולם הפסיכולוגיה – החלומות אינם אקראיים וחסרי פשר וגם אין להם תפקיד ביולוגי או קוגניטיבי בלבד, אלא הם גילויים חשובים של החיים הפנימיים שלנו או להגדרתו – ׳דרך המלך להכרת הלא-מודע׳.

באופן פשטני ניתן לומר שלפי פרויד החלום מציג ׳תוכן חבוי׳ הכולל דחפים ומאוויים בלתי מודעים מההווה או העבר, אשר עוברים הסוואה באמצעות החלום. תכנים אלה ברוח התיאוריה של פרויד קשורים בעיקר למשאלות מיניות ותוקפניות והעלאתם למודע מאפשרת פתרון קונפליקטים באמצעות פירושים. החלומות מבטאים לתפיסתו את המאבק בין הרשויות הנפשיות השונות – איד, אגו וסופר-אגו, כאשר התכנים החבויים שוכנים באיד ובזמן הערות הסופר אגו לא מאפשר להעלותם בתפקידו כצנזור, לפיכך נדרשים החלומות לביטוי היצרים מבלי לעורר את החולם. בהתאמה לתפיסתו יש ערך רב לפירוש חלומות בטיפול פסיכולוגי לטובת הבנה ועיבוד של תכנים אלו.

לגישתו של פרויד אין חלומות מקריים, תמיד קיים קשר בין התוכן הגלוי לזה החבוי גם אם קשה לחשוף את התוכן החבוי. הוא סבר כי ילדים חולמים חלומות ישירים יותר לביטוי יצריהם מאשר מבוגרים וכן שחלומות של מבוגרים הם לעיתים ביטוי למשאלות ילדות שלא סופקו. כמו כן, שרידים מחיי היומיום מהווים קטליזטורים להעלאת תכנים בחלומות.

חלק מממשיכי דרכו של פרויד חלקו עליו בתפיסה לגבי השאלה מדוע אנו חולמים, הבולט בהם הוא אולי מי שהיה תלמידו הקרוב עד אשר דרכם התפצלה בעקבות חילוקי הדעות – קארל גוסטב יונג הפסיכיאטר השוויצרי. יונג נתן מקום רב לעבודה עם חלומות בטיפול. לתפיסתו, תפקיד מרכזי של חלומות הוא פיצוי- קומפנסציה במסגרתה החלום מייצג את המצב המנוגד לזה של הערות והלא מודע המגלה את עצמו באמצעות החלום מצביע על חלקים חסרים במודע ומפצה עליהם. כך למשל, עיסוק מטריד בזמן ערות יעדר כליל בעת החלימה ולהיפך (2002 Delorme,).

תיאוריות פסיכולוגיות עכשוויות יותר אשר מתמודדות עם השאלה מדוע אנו חולמים גורסות בכלליות כי חלום נחשב משמעותי כאשר הוא מצליח להעלות את יכולות ההתמודדות של האדם עם הדברים המטרידים אותו, לפתור חלק מבעיותיו ולקדם תחושת רווחה או well-being (Valli et al. 2006).

תיאוריית ההמשכיות (Continuity) של Hall (1972) טוענת שפעולת החלימה מהווה המשך ישיר לערות, כלומר החלומות משקפים ולמעשה ממשיכים חוויות חיים של ערות. לפי תיאוריה זו החלומות עשויים לסייע בהתמודדות עם לחצים הנחווים בזמן הערות, בהינתן סביבת חלום מגינה ומאפשרת.

 Berger (1967), הציע בדומה שהחלום מאפשר לאדם להתמודד עם קונפליקט ולבחון באמצעות החלימה פתרון אפשרי, תוך השוואתו לפתרונות שניסה בעבר.

אדלר האמין כי חלומות הם פעולות שנעשות לשם פתירת בעיות עם אוריינטציה עתידית (ולא בעיות ישנות כמו שחשב פרויד)- מעין אימון על פעולות עתידיות. לתפיסתו כשאנו דוחים פעולה אנו לא חולמים וכשאנו נמנעים מפעולה אנו חולמים חלומות זוועה. החלום הוא "מפעל של רגשות" שיוצר מצב רוח שיוביל אותנו למחרת לעשייה/ אי עשייה. בנוסף החלום מאפשר העלאה של בעיות בטיפול ומראה על "התנועה הכללית" של המטופל- על סגנון חייו.

 Dallett, בהציגו את תיאורית השליטה (Mastery Hypothesis, 1973) גרס כי על מנת שחלום יהיה אדפטיבי, הופעת אירועים מלחיצים וקונפליקטואלים בתוכו הינה הכרחית. החלום בתורו מאפשר לחולם להתאמן למול אותו מצב ולתרגל מיומנויות שליטה עליו שמאוחר יותר עשויות לשמש אותו גם בערות (בתוך 1993 Koulack).

תאוריית האיום (Threat Simulation Theory – TST), גורסת כי תפקיד החלום הוא להוות סימולציה של אירוע מאיים, מאין חזרה לילית של מכניזם המעורב בתפיסת איום והתמודדות עמו. תפיסה זו רואה בחלום מנגנון אבולוציוני בעיקרו המעמת את האדם עם מגוון הסכנות העומדות בפניו ובכך מעלה את הסבירות להתמודדות מוצלחת איתן בזמן ערות (2000 Revonsuo בתוך 2006 Punamaki).

הפונקציה של חלומות בהתמודדות עם טראומה

אחד הסימפטומים של הפרעה פוסט-טראומטית הוא חלומות חוזרים על האירוע הטראומטי ו/או התרחשויות קשורות. תיאוריות שונות המתמודדות עם השאלה מדוע אנו חולמים חלומות חוזרים לאחר טראומה רואות בחלימה פוסט טראומטית כמספקת את האפשרות לחזור על התוכן הרגשי הטעון שוב ושוב עד אשר הוא מעובד לכדי רשת זיכרון אינטגרטיבית והטראומה נפתרת (2006 Punamaki).

מבין החוקרים הבולטים בתחום חלומות הטראומה, חוקר בשם הרטמן ראה בחלימה פונקציה אדפטיבית ומווסתת, השומרת על הבריאות הנפשית של שורדי טראומה. הוא הציג את החלימה כתהליך הומאוסטטי, המאגד את השינה והערות של החולם יחדיו. חלומות יכולים לאפשר לניצולי טראומה לעבד רגשות כואבים ומאיימים שנחוו בזמן ערות, דרך סצנות יחסית נעימות ובטוחות בחלום, אשר מהוות תהליך ויסות. הפונקציה העיקרית של חלימה לפי תפיסה זו, היא שהחלומות יעבירו את הזיכרונות הכואבים תהליך של אינטגרציה לשאר הזיכרונות שהאדם מחזיק.

מיד לאחר הטראומה התהליך האינטגרטיבי מוכבד בגלל שהרגשות המפחידים והמקפיאים לא תואמים לזיכרונות מוקדמים. השינוי במאפייני החלום לאחר טראומה יכול לשקף תהליך ויסות זה, כאשר באופן הדרגתי החלום חוזר למאפייניו הקודמים ונוטש את הקונקרטיות המיידית לאחר האירוע. במשך מספר שבועות או חודשים, כשהטראומה מטופלת בהדרגה, החלומות תכופות עוקבים אחר תבנית מובחנת. בתחילה הטראומה משוחזרת שוב ושוב באופן חי ודרמטי, אך לא בהכרח במדויק באותו האופן בו קרתה. מהר מאוד החלומות מתחילים לשלב ולחבר את החומר הטראומטי עם חומר אחר המופיע, כדומה מבחינה רגשית. במקרים מסוימים קישורים אלה מערבים הפעלה מחדש של טראומה קודמת ותמות אישיות חשובות המעוררות על ידי הטראומה. תהליך חיבור הטראומה עם חומר רגשי אחר מחיי החולם הולך ומורחב בהדרגה וקולט לתוכו עוד ועוד חומרים. הטראומה עצמה משחקת תפקיד קטן יותר ויותר והחלומות חוזרים למצב הפרה-טראומטי שלהם (Hartmann 1996a).

כמו Hartmann, גם Cartwright (1996) טענה שעבודה על החומר הטראומטי בחלומות הינה חיונית לבריאות המנטאלית. במחקר שערכה בקרב נשים גרושות, גילתה כי נשים שעשו עבודה רגשית (Working Through) באמצעות החלום והכניסו אלמנטים קונפליקטואלים לחלימה, הראו התמודדות טובה יותר בהשוואה לקבוצה שנמנעה מחלימה כזו. היא הסיקה כי חלימה על התכנים הקשים מהווה רגולציה של הקושי ומיתון של האפקט השלילי הנחווה.

Cartwright מצטטת מחקר של Cohen & Cox (1975 ) אשר דיווחו בדומה, כי נבדקיהם נבדלו אחד מהשני באופן בו "עבדו" על בעיות החיים שלהם בחלומותיהם. היא הסיקה מכך כי ככל שהאדם משלב בחלומו את גורמי הלחץ, כך תהיה השפעה רבה יותר על מצב רוחו בחיי הערות. לדעתה, בעקבות תקופת חיים מלחיצה, נוצרת עוררות רגשית מוגברת לפני השינה והחלומות שנחלמים בלילה, נחשבים כגורם מתערב אשר אחריו יתרחש שינוי כלשהו בהתנהגות.

לסיכום, לשאלה למה אנחנו חולמים ניתנו תשובות רבות ומגוונות והדיון על הנושא נמשך עד היום ולא נפתר. ואולם, לצד חילוקי הדעות בין תאורטיקנים וחוקרים בתחום הפסיכולוגיה נראה שכולם מסכימים על דבר אחד – לחלומות יש פונקציה או כמה מטרות והם משרתים את ההתפתחות הפסיכולוגית שלנו ו/או מקדמים תהליכים של התמודדת עם אתגרים הקשורים לחיי הערות. שימוש בחומרים אלה בטיפול יכול להוות זרז לתהליכים פסיכולוגיים ואמצעי להעמקה בנבכי הנפש.

החלימה עוזרת בתהליכי התפתחות פסיכולוגית ועבודה על חלומות בטיפול יכולה להיות זרז של תהלכים אלה.

מקורות וקריאה מומלצת

יונג, ק.ג. (1970/1987). על החלומות (מהדורה שנייה). (שוהם, ח. ותורן, א. (מתרגמות)). תל-אביב: זמורה-ביתן.

יונג, ק. ג. (1973 /1928). הפסיכולוגיה של הלא מודע, הוצאת דביר, תל אביב.

לוין, י. (1980). הפסיכולוגיה של החלום. תל אביב: דקל פרסומים אקדמיים.

פארקר, ג. ופארקר, ד. (1985/1988) חלומות  (כרמל, ע. (מתרגם)), בת-ים: מעריב.

פרויד, ז. (1899/2007) פשר החלום( מהדורה שמינית), (ברמן, ע. ושמיר, א. (עורכים) גינזבורג, ר. (מתרגמת)), תל-אביב: עם עובד.

שיינפלד, ה. (1994). החלום כראי הנפש. תל-אביב: הקיבוץ המאוחד.

Barrett, D. (1996). Introduction. In: Trauma and Dreams, Harvard University Press, London. pp 1-7.

Cartwright, R. D. (1996). Dreams and Adaptation to Divorce. In: Trauma and Dreams. Edited by Barrett, D. Harvard University Press, London. pp 179-185.

Delorme, M. A., Lussier,  M. L., & De-Koninck. J.  (2002). Stress and Coping States During an Examination Period. Dreaming 12(4):171-183.

Hartmann E. (1996)a. Outline for a Theory on the Nature and Function of Dreaming, Dreaming 6(2):147-170.

Hartmann, E. (1996)b. Who Develops PTSD Nightmares and Who Doesn't?  In: Trauma and Dreams. Edited by Barrett, D. Harvard University Press, London. pp 100-113.

Hartmann, E. (1998). Nightmares after Trauma as Paradigm foe all Dreams: A New Approach to the Nature and Functions of Dreaming, Journal of Psychiatry 61(3):223-238.

Punamaki, R. L., O. Palkas, A. Revonsuo and K. Valli, .(2006). The Effect of Trauma on Dream Content-A Field Study of Palestinian Children. Dreaming 6(2):63-87.

 

פירוש חלומות לפי יונג

פירוש חלומות לפי הפסיכיאטר השוויצרי הנודע קארל גוסטב יונג תלמידו של פרויד הוא בעל ערך רב מכיוון שהחלומות מהווים צוהר לנפש האדם ולעולמו הפנימי והלא מודע.  פירוש חלומות והבנתם בטיפול ובכלל, יכולים לסייע בהבנה וקידום תהליכים של התפתחות נפשית של אנשים.

מאת: אור הראבן, פסיכולוג קליני.

התפתחות התיאוריה של יונג לפירוש חלומות

חלום שחלם יונג עצמו ב-1909 והפירוש שהעניק לו, עמדו כפי הנראה בבסיס התיאוריה הפסיכולוגית שפיתח. בחלומו מצא עצמו יונג בתוך בית בן שתי קומות לא מוכר אך ידע שזהו 'ביתו'. הוא בדק את שתי הקומות של הבית וירד מהקומה השנייה אל קומת הקרקע, שם הכול נראה לו יפה ועתיק מאוד. אולם, בחלום הופיע גרם מדרגות נוסף אשר ירד למערה עמוקה ובה הרצפה הייתה מכוסה אבק ובו שברי כלים ועצמות, מתקופה פרהיסטורית (יונג, 1961: 154).

יונג עסק בפירוש חלומות שלו עצמו ובחלום זה ראה דימוי של נפש האדם. בקומה התחתונה ראה דימוי ללא מודע האישי שנתגלה ע"י פרויד ובמערה הוא ראה את הרובד הקדם אישי של הלא מודע הקולקטיבי.

פירוש חלומות לפי יונג הוא כלי טיפולי חשוב

הפסיכיאטר יונג האמין בכח של פירוש חלומות בטיפול

חילוקי הדעות התיאורטיים בין יונג ופרויד לגבי פירוש חלומות ומעבר

גילוי זה הוביל למחלוקת העמוקה ביותר שבין יונג ומורו פרויד ולקרע ביניהם. אצל פרויד הלא מודע הינו אישי בלבד והוא תוצר של הדחקות. לפי תפיסה זאת, כל החומר המצוי בלא מודע היה בעבר במודע. בלא מודע הפרוידיאני קיימים תכנים הנובעים רק מההיסטוריה האישית של כל פרט. הדימויים המוקרנים מהלא מודע כבר היו בעבר במודע ולכן הם מובילים אל העבר האישי (שלו, 2008: 18).

עפ"י יונג, הלא מודע הקולקטיבי הוא מעבר לחוויות האישיות המודחקות בלא מודע האישי. הוא, למעשה, שכבה נוספת, אוניברסאלית, זהה אצל כל בני האדם, והיא מורשת העבר של המין האנושי. זוהי מעין רשת של תבניות קדומות, כלל אנושיות, לחוויה או דימוי, המתקיימות מתחילת תולדותיה של האנושות. התרבות קובעת את האופן בו יופיעו סמלים או מוטיבים מסוימים הקשורים לתבניות אלו אולם המוטיבים הם כלל אנושיים. תבניות אלה קרויות בשם ארכיטיפים.

יונג מעולם לא הסכים עם פרויד כי החלום הוא 'פאסאדה' שמאחוריה חבויה משמעותו של החלום – משמעות ברורה וידועה אשר נמנעת מן התודעה (לדבריו – 'באורח מרושע'). יונג טען כי לדידו 'חלומות הם חלק מן הטבע אשר אינו מסתיר שום כוונה להוליך שולל אלא מבטא דבר מה במיטב היכולת, ממש כשם שצמח גדל כמיטב היכולת או כשם שחיה מחפשת את מזונה במיטב היכולות' (יונג, 1970).

דבקותו של פרויד בתיאוריה המינית שפיתח ובמודל סדור ומובנה של הנפש ותהליכיה נראתה ליונג מצומצמת מדי. הניסיון לבסס את מה שקורה בנפש האדם על דחפים וגורמים ביולוגיים נראה לו כהתעלמות מרבדים רוחניים אצל האדם ומצרכים רוחניים שלא ניתן לחברם לצרכים גופניים. יונג טען כי בני האדם, לכל אורך חייהם מנסים לאזן בין חלקי הנפש השונים שלהם, ובין הלא מודע, על רבדיו השונים לבין התודעה. הוא ראה תהליך זה כהתפתחותי ואינסופי, המתרחב ונמשך לכל אורך חייו של האדם וקרא לו בשם אינדיבידואציה.

התפקיד של פירוש חלומות לפי יונג

אינדיבידואציה היא מסע הנפש, תהליך התפתחותי אישי לעבר הרחבת התודעה ולחיבור הניגודים שבעולמו הפנימי של האדם לכדי ישות שלמה, ולהגשמתו ומימושו של העצמי. (קרון, 2009 אצל מור וג'ילט). יונג טען כי כשם שמטרה אחת של תהליך האינדיבידואציה היא, שהאדם יידע להבחין בין דמותו בעיני עצמו ובין דמותו בעיני אחרים,  כך עליו להכיר 'במערכת יחסיו הנעלמה אל הלא מודע'. זאת מכיוון ו'האירועים הלא מודעים מקזזים את האני המודע, יש בהם כל אותם יסודות שהם צורך הוויסות העצמי של כלל הנפש' (יונג, 1971: 62).

אחד האפיקים המרכזיים בהם הלא מודע מתבטא הוא כאמור החלום. מתוך כך טען יונג, כל חלום מביא עמו מידע מסוים שחסר ל'אני' בתקופה נתונה. מידע זה קשור למצבי חיים או לקונפליקטים שהחולם חווה באותה עת ובמיוחד לבעיות  ש'האני' מתעלם מהן או שהן מודחקות.

הכח של פירוש חלומות לפי יונג נובע מכך שכל חלום אם כך מנסה להביא לידיעתנו בעיות ודברים שאין אנו מודעים להם, וכך להרחיב את היכרותנו עם עצמנו ואת הזולת ולשנות את התייחסותנו לעניינים שונים. מבחינה זו כל חלום הוא קומפלמנטרי – כלומר, בא להשלים את מה שחסר בתודעה שלנו. החלום אינו מילוי משאלה, הוא לא בא להסוות, כי אם ללמד, להתוות דרך, להוביל למטרה מסוימת שאינה ידועה לאני. דרך זו מובילה לקראת הבראה, צמיחה ותמורה. גם מבחינה זו כל חלום הוא קומפלמנטרי, בכך שהוא בא ללמד את ה'אני ' ולהורות לו דרך (שלו, 2008).

לעתים החלום הוא גם קומפנסטורי (מפצה). כאשר הוא מציג באופן מוגזם וקיצוני את הצד הקוטבי להשקפתנו המודעת או להרגשתנו המודעת. ככל שמצב התודעה הערנית יטה באופן קיצוני לכיוון מסוים, כך יישאו החלומות שיחלום האדם באותו פרק זמן אופי קומפנסטורי יותר ולא רק קומפלמנטרי. גם קומפלמנטציה וגם קומפנסציה מנסות להביא תיקון מווסת לגישה החד צדדית של התודעה. שתיהן מיועדות לתקן היבטים באישיות שאיננו מודעים להם ואשר בולמים את התפתחותנו. שני התהליכים מנסים להרחיב את התודעה, להעמיקה ולעזור לאני להתגבר על נוקשות. בכך הם מאפשרים שינוי, הבראה וצמיחה של האישיות כולה (שם, 119).

פירוש חלומות הוא פרקטיקה חשובה בטיפול פסיכולוגי

פירוש חלומות מאפשר היכרות עם הנפש והתכנים בהם היא עסוקה

 

סוגי חלומות לפי יונג

יונג הצביע על כמה סוגים של חלומות והציע כי כשעורכים פירוש חלומות יש להבין באיזה סוג של חלום מדובר (רשימה חלקית):

חלום פרוספקטיבי – לחלום יש תפקיד לא מודע המכין את פתרונם של בעיות וקונפליקטים של דברים אקטואליים תוך שימוש בסמלי החלום.

חלום דיאגנוסטי – המשמש בעיקר במפגש הטיפולי, ממפה את מצבו הנפשי של החולם ובעייתו.

חלומות טראומה – אותם כינה גם חלומות תגובה, אלו חלומות שביחס אליהם קיימים אירועים אובייקטיבים מסוימים, שגרמו לטראומה (יונג, 1970).

חלומות נשגבים –  החלומות 'הגדולים ביותר' והמשמעותיים ביותר, בעלי מסר משמעותי עבור היחיד ו/או הקולקטיב, נובעים מן הלא מודע הקולקטיבי.

יונג עמד על כך שלא ניתן לבצע פירוש חלומות ללא הכרת החולם ומציאות חייו, שכן החלום אינו אירוע מבודד, המנותק מחיי היום יום וממהותם.

ילדה נותנת פרח כמו שפירוש חלומות נותן תובנות חשובות לחולם

כל חלום הוא מתנה ופירוש חלומות חושף אותה

לקריאה נוספת על השימוש בחלומות בטיפול פסיכולוגי במצבים נפשיים קשים.

לקריאה על מחקרי חלומות והתובנות העולות מהם.

מקורות והמלצות קריאה

אייפרמן, ר. (2007). החלום בפסיכואנליזה אחרי פרויד: תמורות, תפניות והמשכיות בתוך: ברמן, ע. (עורך) פשר החלום (551-563). תל-אביב: עם עובד.

יונג, ק.ג (1961/1993). זיכרונות, חלומות, מחשבות. (יפה, א. (עורכת) אנקורי, מ. (מתרגם)). תל-אביב: רמות.

יונג, ק.ג. (1970/1987). על החלומות (מהדורה שנייה). (שוהם,ח. ותורן, א. (מתרגמות)). תל-אביב: זמורה-ביתן.

יונג, ק.ג (1971/1989). האני והלא מודע (מהדורה חמישית). (אייזיק, ח. (מתרגם)). תל-אביב: דביר.

מור, ר. ודאגלס, ג'. (1990/2009). מלך, לוחם, מכשף, מאהב (קרון, ת. (עורכת) שביט,ד. (מתרגם)). תל-אביב: הקיבוץ המאוחד.

פארקר, ג. ופארקר, ד. (1985/1988) חלומות  (כרמל, ע. (מתרגם)), בת-ים: מעריב.

פרויד, ז. (1899/2007) פשר החלום( מהדורה שמינית), (ברמן, ע. ושמיר, א. (עורכים) גינזבורג, ר. (מתרגמת)), תל-אביב: עם עובד.

שיינפלד, ה. (1994). החלום כראי הנפש. תל-אביב: הקיבוץ המאוחד.

שלו, ש. (2008). חלום והחלמה: הלא-מודע ותפקידו בתהליכי ריפוי וצמיחה על פי התפיסה היונגיאנית. תל-אביב: הקיבוץ המאוחד

Jung. C.G (1969) The structure and Dynamics of the Psyche. Collected Works, 8. (2nd ed.) London: Routledge & Kegan Paul.

חלומות על טילים: מחקר בנושא חלומות וטראומה

האם ואיך משפיעים מצבי חיים מלחיצים על החלומות שלנו? מה התפקיד הנפשי של החלומות במצבים אלה? שאלות שאנו אלה ואחרות מעסיקות אותנו במסגרת הניסיונות לסייע למתמודדים עם מצבים מאתגרים כאלה ואחרים. הניסיון לסייע למטופלים תוך שימוש בחלומותיהם מאפיין את הפסיכואנליזה מאז ימי פרויד ועד היום. מאמץ זה רלוונטי במיוחד בהקשר של התמודדות עם טראומה וניסיונות מניעה שלה.

מאת: אור הראבן, פסיכולוג קליני.

בישראל, חלק מהאזרחים נתונים למצבי חיים מלחיצים באופן קבוע או כמעט קבוע בעקבות המצב הביטחוני, במיוחד תושבי הדרום המתמודדים עם נפילות טילים לפרקים, לעיתים באופן יומיומי. במחקר חלומות מקיף (Kron, Hareven & Goldzweig, 2015), ניסינו להבין על מה חולמים אלו המצויים במצב סיכון מתמשך, אלו תהליכים נפשיים משתקפים בחלומותיהם והאם ועד כמה החלומות מסייעים בהתמודדות נפשית עם המצב.

מאז פרסום המאמר ועד היום, לצערנו המצב בדרום ממשיך להסלים ועוד רבים נכנסו לטווח הטילים. המחקר העוסק בחלומות על טילים ועל גורמי מצוקה אחרים ממשיך להיות רלוונטי מתמיד בניסיון להבין ולסייע בהתמודדות עם החוויה של החיים תחת מצוקה מתמשכת.

 תמונה מקיפה בנוגע לממצאי המחקר שערכנו ניתן לקרוא כאן. ברשימה הנוכחית נציג לשם הדגמה חלק קטן מממצאים אלה. אולם ראשית, מעט רקע על הקשר בין חלומות וטראומה:

חלומות וטראומה

הקשר ההדוק בין חלומות לבין טראומה היה ידוע כבר מראשית הפסיכולוגיה. סיוטים וחלומות הבראה באופן ייחודי הם מבין הסימפטומים הברורים ביותר של PTSD ובשל כך משכו אליהם עניין מחקרי רב (1996 Barrett).

לאחר חשיפה לאירוע טראומטי, בין אם ישירה או עקיפה, ילדים ומבוגרים מדווחים לעיתים קרובות על חלומות הנוגעים למצב שחוו. סיוטים של ילדים דווחו לאחר אשפוז, אסונות טבע או בידי אדם, תקיפת בעלי חיים, חטיפה, התעללות, חשיפה למלחמה או לאלימות או צפייה במעשה הרס. התוכן והטבע של החלומות הללו מושפעים מגורמים שונים, כגון חווית האבדן, המוות, מידת האיום והקרבה אליו, תקופת ההחלמה ממנו, משמעויות נלוות לאירוע ומאפיינים אישיותיים אינדיבידואליים.

אם לרוב חלומות מבוטאים באופן סימבולי, מטפורי, נרטיבי, הרי שבחלומותיהם של נפגעי טראומה ניתן להתרשם ממאפיינים שונים. החלומות פחות סימבוליים וביזאריים  ויותר קרובי ההתרחשויות במציאות. הם מכילים פחות נרטיבים רצופים וכן יש פחות שינוי בזמן ומרחב ביחס לכאלו שלא חוו טראומה. חלומות אלו הם מאד ריאליסטיים, מקוטעים ומאופיינים בהיעדר פיתרון בעיות. החוויה בהם היא שלילית, ניכר שחזור חי וריאליסטי של הסצנות המאיימות. גם בתוכן הדבר ישנו דיווח על רגשות של אימה, שנאה וחרדה (Punanmaki et. Al, 2006). באופן כללי ניתן לומר שככל שעולה החומרה של האירוע, כך עולה שכיחות החלומות הרעים. ככל שהקרבה לאירוע גבוהה יותר, כך החלומות נוטים לשחזר את הטראומה במדויק ולהיות יותר קונקרטיים. עבור חלק, החלומות הטראומטיים נוטים להעלם מספר שבועות או אפילו ימים לאחר האירוע. עבור אחרים, החלומות נמשכים לאורך זמן ההחלמה. עם הזמן הם נוטים להפוך ליותר "חלומיים", מופרעים, מסווים וסימבוליים ולאבד מן הקונקרטיות שלהם (Nadar, 1996).

מחקרים שערך חוקר חלומות ידוע בשם הרטמן  (1998, 1996) אוששו תהליך זה. הוא מצא שמיד אחרי הטראומה לרוב החלום עוסק בחוויה הקונקרטית, ואז, במהרה הוא מתחיל לעסוק ברגש העיקרי שנחווה. למשל, חלומות של היסחפות בגל ענק או בסופה הינם שכיחים מאוד בשלב הבא של החלימה. ללא קשר ישיר לחוויה הקונקרטית, הם מדמים את הרגש הדומיננטי באמצעות תמונה שונה. הוא מדגיש כי חלומות מסוג זה אינם חלומות חזרתיים של PTSD משום שניתן לראות בהם התקדמות הדרגתית ויכולת להתנתק מהחוויה הקונקרטית, בהשוואה לחלומות חזרתיים המשחזרים את הטראומה במדויק פעם אחר פעם. הסיוטים הפוסט טראומטיים מתוארים אצלו יותר כ- "הבלחות זיכרון" (memory intrusions), אשר דומים באיכותם ל"פלאשבקים" המעלים אותו תוכן בזמן ערות.

רוב המחקרים מעידים על כך שהעדר סימבוליות בחלום מאפיינת את התקופה הראשונה לאחר הטראומה בשל שיתוק של מנגנוני טרנספורמציה נורמאליים. עם זאת, חלקם מעידים על מצבים טראומטיים חמורים בהם פגישה ישירה עם התוכן הטראומטי המשוחזר מהווה איום על האגו של החולם, ולכן הסימבוליקה בחלום תתרחש מיד, ואילו הקונקרטיות היא שתעדר (Nadar 1996).

מחקר חלומות על טילים: האם החלומות מגנים על הנפש במצבים של סטרס מתמשך?

המטרה העיקרית של המחקר הייתה ללמוד על מצבם הנפשי של המתמודדים עם איום מתמיד של נפילות טילים, באמצעות חלומותיהם. מטרה נוספת הייתה להבין האם ובאיזה אופן מסייעים החלומות בהתמודדות הנפשית עם האיום המתמשך, במיוחד חלומות על טילים הקשורים ישירות למצב. מטרות אלה נגזרות מהעלייה המתמשכת במתיחות הביטחונית והעלייה בשיעורי הסובלים ממצבים טראומטיים הנגזרת מכך.

לטובת המחקר גייסנו 63 נבדקים תושבי שדרות ועוטף עזה בין הגילאים 14-62 מתוכם 18 גברים ו-45 נשים. נבדקים אלה רואיינו ע״י צוות המחקר – 6 סטודנטים לתואר שני בפסיכולוגיה קלינית בהובלת פרופ׳ תמר קרון. בראיונות סיפרו הנבדקים על עצמם ועל התמודדותם עם האיום הביטחוני המתמשך. לאחר מכן התבקשו הנבדקים לתעד במחברת ייעודית את חלומותיהם במשך כחודש. בשיטה זו אספנו למעלה מ-600 חלומות.

ניתוח החלומות התבסס על התאוריה שפיתח הפסיכיאטר השוויצרי הנודע קארל יונג, תלמידו של זיגמונד פרויד. לפי יונג הנפש האנושית מורכבת מחומרי בניין בסיסיים וקולקטיבים אותם  כינה ארכיטיפים. הארכיטיפים מכוונים אותנו להתנהגות ולפעולה, הם שוכנים בנפשות כולנו כפוטנציאלים מולדים המחכים למימוש. את הארכיטיפים אפשר למצוא בחלומות של אנשים בצורה של דימויים שונים, דמויות וייצוגים סימבוליים כאלה ואחרים.

במסגרת ניתוח החלומות למחקר מופו הארכיטיפים הבולטים אשר הופיעו בחלומות הנבדקים וכמו כן התבצע ניתוח מוטיבים נוספים בעל אופי כמותני. בנוסף, ההשוואה בין תכני הראיונות לבין תכני החלומות אפשרה השוואה בין החוויות המודעות הקשורות למצב לבין אלו הלא מודעות המופיעות בין השאר בחלומות על טילים.

dream dome

מחקר ׳כיפת חלומות׳ בחן חלומות על טילים טראומה ועוד

כיצד מסייעים החלומות בהתמודדות עם מצבי הלחץ?

  1. פיצוי בין המודע והלא מודע

אחד התפקידים החשובים של החלום אליבא דה יונג הוא פיצוי(קומפנסציה) שעושה הלא מודע – כפי שמשתקף בחלומות – על המודע.  החלום מביא עמו לסיטואציה נפשית מודעת את כל ההיבטים שעשויים להיות מהותיים עבור נקודת השקפה שלמה ועומד ביחס קומפנסאטורי אל מצב התודעה ברגע נתון. תפקוד זה של החלום מהווה הסתגלות פסיכולוגית, מעין פיצוי ההכרחי להתנהגות מאוזנת (יונג, [1970] 1982). חלומות קומפנסאטורים יכולים להופיע כאשר עמדתה של התודעה כלפי סיטואציית החיים היא חד צדדית בשיעור ניכר ואז נוקט החלום עמדה מנוגדת.

במחקר בלטה הקומפנסציה שעושים החלומות לעמדת הנפש המודעת, בעיקר סביב תחושות של חרדה ופחד מהמצב. למשל כאשר הנבדקים דיווחו בראיונות עמם כי אינם מושפעים מהמצב באופן ניכר, לפעמים בחלומות התמונה הייתה אחרת.

כך למשל אחד המשתתפים אשר דיווח בראיון כי הוא מרגיש שהוא שולט במצב ואינו חרד ממנו, הופיעה לעיתים חרדה רבה בחלומות:

ראיון: ׳כשיש צבע אדום אתה דואג אבל אתה יודע שהכול בסדר, הכול תחת שליטה, זה לא שיש אה.. אויב מאחורי הגדר ויורים עליך, זה משהו שכאילו אתה לא רואה. זה פגז שכאילו אחד למיליון הוא פוגע׳.

חלום: אני יורד לחנות מכולת במקום שגרתי פעם. עובר לידי אוטובוס שמכוסה בוילונות אפורים. פתאום יורים מהאוטובוס מטחים של ירי. אני יודע שאני צריך לטפל בבעיה…

  1. עיבוד פחד וחרדה

מצבים נפשיים כמו פחד וחרדה יכולים להופיע בחלומות באופן ישיר או באופן סימבולי. כך יכולים להופיע תיאורים קונקרטיים של המצב אשר הופיעו בחלומות כמו זה:

אני נמצא בתדריך צבאי במילואים בשישי בערב וכשאנחנו יוצאים מהתדריך צועקים לנו שעשרות מחבלים פרצו את הגבול ויש מלחמה אני לובש את הציוד ועולה לג'יפ-אני זוכר את הלחץ מהפיצוצים ומהמחשבה שאשתי מחכה לי בבית.

לעומת זאת מקור הפחד והחרדה יכולים להיות שונים מהמקור במציאות אולם החוויה הרגשית דומה. למשל:

חלמתי שאנחנו המשפחה יחד עם חברים שיש להם ילדים נמצאים בחוף הים ומשתכשכים בים. בשלב מסוים מתחילים להגיע דולפינים ונעים בין החוף למים. לאחר מכן הגיעו לקו החוף אך ללא יציאה מהמים מין חיות גדולות שנראו כמו כרישים לבנים גדולים אך לא ניתן היה לראות את השיניים שלהם, הם  יצרו אצל המבוגרים חרדה מאוד גדולה…

היצורים העולים מהמים הם סימבול לסכנה. הסכנה כאן היא פוטנציאלית, מתחת לפני השטח ואיננה נראית. סימבוליזציה היא גורם המסייע בעיבוד נפשי של תכנים קשים ואף טראומטיים.

  1. למידה על אופני ההתמודדות עם המצב

על מנת ללמוד על התמודדות האוכלוסייה עם המצב כפי שהיא משתקפת בחלומות על טילים,  התמקדנו בניתוח של 525 חלומות של 44 נשים (גילאי 14-62) אשר חולקו לשלוש קבוצות גיל.

אצל כל נבדקת ובכל קבוצה בדקנו את התמות המרכזיות שעלו בחלומות. החלוקה לקבוצות גיל ותמות בחלומות סייעו לנו להגיע למסקנות כלליות לגבי כל אחת מהקבוצות בנוגע לאסטרטגיות התמודדות (לא מודעות) עם המצב. כך למשל מצאנו כי קבוצת הנבדקות הצעירות חלמו יותר מכולן חלומות הכוללים למשל פחד וחרדה, מה שלימד על פגיעות מוגברת שלהן לטראומה. לעומת זאת הנשים המבוגרות חלמו יותר על עניינים אישיים ופחות על המצב באופן המרמז על כך שהלחץ מבחוץ פחות משפיע עליהן, אולי כי הן עסוקות בבעיות אישיות. פער מסוג זה בין גילים ושלב בחיים הולם את התיאוריה היונגיאנית העוסקת בשלבי חיים בתהליך ההתפתחות הפסיכולוגית.

לסיכום, ממצאים אלה ורבים אחרים מאפשרים לנו ללמוד על מצבם הנפשי של המתמודדים עם איום מתמשך של טרור והתקפות טילים, כפי שהוא משתקף מהלא מודע שלהם ומופיע בחלומות על טילים. תמונה זו משלימה ומוסיפה על התפיסה המודעת בנוגע למצב מסכן חיים ומעורר חרדה ועל ההתמודדות הנפשית. במציאות של איום ביטחוני מתמשך ומצבי לחץ אחרים, חשוב להשתמש בחלומות ובמסרים העולים מהם לטובת ההבנה של מצבים נפשיים והטיפול בהם.

חלומות מסייעים בטיפול פסיכולוגי במצבי טראומה

מסע הגיבור להתפתחות פסיכולוגית

מסע הגיבור מופיע בכל התרבויות בעולם בסיפורים, מיתוסים ואומנות. למרות השונות הרבה שבין הגיבורים בסיפורים השונים ובתקופות השונות, ישנם מאפיינים משותפים לגיבור ולמסע ההתפתחותי שלו אשר חוזרים על עצמם. הסיבה לכך היא שמסע הגיבור הוא סמל להתפתחות פסיכולוגית אוניברסלית. מהו מסע הגיבור? מהם המאפיינים של הגיבורים? מהם השלבים של המסע? כיצד קשור מסע הגיבור להתפתחות פסיכולוגית ? על כך ועוד ברשימה קצרה זו מאת צוות Outreach.

מאפיינים של גיבורים 

מרבית הגיבורים בסיפורים של תרבויות שונות מגיעים ממקום נחות ונולדים אל תוך תנאים של מצוקה. לידתם היא פלאית אך צנועה ובתחילת חייהם ישנו אלמנט של נסתרות, לעתים הם יתומים או ילדים נטושים שגורשו יחד עם האם. הגיבורים בתחילת חייהם תמיד בסכנה גדולה, יש איום שיהרגו אותם והם צריכים לברוח או להסתתר. יחד עם זאת תמיד יש להם פוטנציאל גדול המחכה להתממש. הם רוכשים עוצמה רבה בזמן קצר ואז יוצאים אל מסעם גדוש המכשולים. בסופו של המסע הם נאבקים באיזשהו רע ומנצחים אותו (Henderson,1978). סיפור מיתולוגי זה הוא תמציתו של מסע הגיבור אשר מסמל עפ"י הפסיכיאטר השוויצרי יונג באופן מדויק את התהליך הפסיכולוגי של האינדיבידואציה.

מסע הגיבור להתפתחות פסיכולוגית

מבחינה פסיכולוגית לפי יונג, המיתוס של הגיבור מבטא את הרצון להחליף תלות בלא מודע בכיוון אישי יותר – מטרה המחייבת מאבק אמביוולנטי עם האם המסמלת את הלא מודע (Jung, 1989). בהתאם לכך יש לגיבור תפקיד מרכזי בהתפתחותו של הגבר ובתהליך האבולוציוני שלו. הגיבור מניע את האגו המתפתח של הנער, כך שיוכל להיפרד מאמו בתום נעוריו ולהתייצב מול המשימות הקשות של החיים. הגיבור מאפשר להתנגד לכוחו המאתגר של הלא-מודע, אשר לפחות מבחינתו של הגבר נחווה כנשיות שבמרכזה דמות האם, וחותר להגיע למצב בו הנער יוכל לבדל עצמו מזולתו ולהתייחס אל הסובבים אותו מתוך שלמות ויצירתיות (מור וג'ילט, 1990). יונג טוען כי הלא מודע הקולקטיבי הוא הסכנה הגדולה של האגו. באופן פרדוקסאלי, הלא מודע הוא שיוצר את האגו אך יחד עם זאת מאיים לבלוע אותו. בתהליך האינדיבידואציה, האגו מנכס לעצמו יותר ויותר חלקים מהלא מודע מבלי להיות מוצף וזוהי עפ"י יונג תמציתו של מסע הגיבור. סיפורו של הגיבור ומסעו מופיע שוב ושוב בחלומות. החלום הוא המיתוס האישי, המיתוס הוא החלום הלא אישי. במיתוס הבעיות והפתרונות מוצגים ישירות ותקפים לכל המין האנושי בעוד בחלום הם צבועים בבעיותיו של החולם (Campbell, 1968). הגיבורים הם בד"כ נודדים כסמל לכמיהה, לדחף חסר מנוחה שלא מוצא את האובייקט שלו, של נוסטלגיה לאם האבודה. הגיבור הוא ייצוג עצמי של הכמיהה של הלא מודע, של הרצון שאינו יודע שובע לאור של המודעות Jung, 1989)). ביציאה מהאם הגדולה, מתחיל מסע הגיבור, מסעו של האגו היוצא למאבק. המטרה היא בסופו של המסע לחזור לאם הגדולה ממקום של כוח ומאבק, לא התמסרות והתמוססות. הכניסה המחודשת אל האם הגדולה היא כדי להתגבר עליה ולהתחבר אליה בצורה שונה כלומר להתחבר שוב אל הלא מודע אולם לא באופן שהוא יבלע את האגו ויהרוס אותו. בעולם הקונקרטי מדובר בהתנתקות הילד מאמו ומהתלות בה ולעיתים קרובות האנימה, בת הזוג, עוזרת בכך (קרון, 2009). מסע הגיבור מתואר בד"כ בכללותו והמיתוסים מציגים את המעגל השלם שלו – מהלידה ועד המוות. יחד עם זאת, חיוני להכיר בכך שבכל שלב משלבי המסע, יש צורות מיוחדות של סיפור הגיבור המתאימות לנקודה הספציפית אליה הגיע האינדיבידואל בהתפתחות האגו המודע שלו ולבעיה הספציפית עמה הוא מתמודד ברגע נתון. כלומר, דימוי הגיבור מופיע באופן המשקף כל שלב באבולוציה של הנפש האנושית.

שלבי מסע הגיבור 

חוקר המיתולוגיה Campbell בספרו ''The hero with Thousand Faces״  מתאר, תוך בחינת סיפורי גיבורים רבים מתרבויות ומזמנים שונים, את שלבי מסעו של הגיבור המסמלים את התפתחותו הפסיכולוגית. לדבריו, התפקיד הראשון של הגיבור הוא לפרוש מעולם 'האפקטים המשניים' אל אזורי הנפש (אל העולם הפנימי) שם נמצאים הקשיים האמיתיים ושם להבהיר לעצמו את הקשיים, להשמיד אותם בדרכו ולפרוץ אל עבר החוויה הישירה והבלתי מעוותת של 'עולם הדימויים הארכיטיפים'. הארכיטיפים שיתגלו הם אלו של עולם הטקסים, המיתולוגיה והחזיונות. הגיבור הוא איש או אישה שהצליחו להיאבק מעבר לגבולות האישיים והמקומיים שלהם אל הדפוסים האנושיים הכלליים. תפקידו השני של הגיבור לפי קמפבל הוא 'לחזור' לחברת שאר האנשים  וללמד אותם את השיעור שהוא למד.

 היציאה אל מסע הגיבור

השלב הראשון של מסע הגיבור הוא שלב העזיבה, היציאה להרפתקה. פעמים רבות כולל שלב זה דמות כלשהי המופיעה במיתוסים או בחלומות שהיא המדריך או המכוון לכיוון דרך חדשה, שלב חדש בביוגרפיה (למשל הצפרדע באגדת גרים על הנסיכה וכדור הזהב). זו דמות המוכרת ללא נודע במידה מסוימת אך היא מפתיעה, בלתי ידועה ולעיתים מפחידה לאישיות המודעת. הקריאה להרפתקה מסמלת שהגורל משנה את המרכז הרוחני של הגיבור מהקהילה בה הוא חי לאזור לא ידוע הכולל אוצר אך גם סכנה. האזור החדש יכול להיות בעל ייצוגים שונים – ארץ מרוחקת, יער, ממלכה תת קרקעית, מתחת לגלים או מעל לשמיים, אי סודי, פסגת הר ועוד. הגיבור יכול ללכת בכוחות עצמו אל המסע או להיקרא ע"י סוכן כלשהו. פעמים רבות ישנו סירוב לקריאה הנובע מהסירוב לוותר על מה שנראה לגיבור באותו שלב כמו האינטרסים שלו. בפסיכולוגיה זה בא לידי ביטוי בפיקסציות – חוסר יכולת לשים מאחור את האגו האינפנטילי עם הרגשות האידיאלים ומערכות היחסים שלו.

המפגש עם דמות משמעותית

עבור אלה שלא סירבו לקריאה, המפגש הראשון במסע הגיבור הוא עם דמות השלכתית (פעמים רבות אדם זקן) המספק לגיבור תחמושת כנגד כוחות הדרקון שהוא עומד לפגוש. הדמות הזו מייצגת את הכוח המגן של הגורל, ההבטחה שהשלווה האלוהית המוכרת מימי הרחם, נמצאת גם בעתיד ולא רק בעבר. כל כוחות הלא מודע יהיו לצד הגיבור, עליו רק לבטוח, לדעת ולהמשיך. אמא אדמה בעצמה תומכת במשימה הגדולה הזו. לעיתים העוזר הוא שרירי בצורתו, הוא יכול להופיע באגדות כקוסם, רועה וכו'. במיתולוגיה הקלאסית העוזר הוא האל הרמס. העוזרים הם ייצוג סימבולי של הפסיכה, של הזהות הגלובאלית והשלמה יותר, כאשר הם משלימים את החוזק שחסר לאגו. גיבורים אליהם מתגלה העוזר בד"כ הגיבו לקריאה. הקריאה הייתה בגדר ההודעה הראשונה על הופעתו של הכומר המחנך הזה.

הכניסה של הגיבור אל הלא מודע

מצויד בפרסוניפיקציה של גורלו, לעזור ולכוון אותו, צועד הגיבור קדימה עד שמגיע אל 'שומר הסף' בכניסה לאזור עם הכוח האדיר. הצעד הראשון אל הלא נודע מסוכן ומפחיד. אזורי הלא נודע (מדבר, ג'ונגל, מעמקי הים) הם שטחים חופשיים עבור השלכות התוכן הלא מודע. שומר הסף מאיים ומגן על העולם שמעבר. הכוחות ששומרים על הגבולות מסוכנים, להתמודד עמם זו סכנה אבל אל מול כל אחד בעל אומץ ויכולת הם נמוגים. הרעיון שמעבר הגבול אל ספירת הלידה מחדש מסומל פעמים רבות ע"י בטן הלוויתן. הגיבור נבלע ע"י הלא נודע ונדמה כי הוא מת. מעבר הגבולות הוא סוג של כליה עצמית. ההיעלמות דומה לכניסת הסוגד אל המקדש שם הוא נחווה כאפר אל מול האלמותי. בטן הלוויתן, המקדש והארץ השמימית שמעבר כולם זהים ונשמרים ע"י שומר סף אימתני – דרקון, אריה, שד, גמד, שור. מרגע שהגיבור חצה את הגבול הוא עובר לעולם בו הוא צריך לעמוד בהצלחה במספר ניסיונות. הוא עושה זאת באמצעות העזרה העל טבעית שהוא פגש לפני כניסתו לאזור או בעזרת כוח התומך בו אותו הוא מגלה. פסיכה (בסיפור הקלאסי על אמור ופסיכה) מדגימה היטב את העמידה בניסיונות הקשים בדרך לאהובה. תהליך ההתבגרות כולל הסתגלות הכרחית למציאות באופן דומה. החלומות בשלב זה יכללו התמודדות עם מכשולים למיניהם. בד"כ מתערבים כאן הקשיים הפסיכולוגיים הספציפיים של האדם באופן כלשהו והמכשולים קשורים אליהם.

ניצחון הגיבור

ההרפתקה האחרונה לאחר ההתגברות על כל המחסומים והקשיים, מיוצגת בד"כ כחתונה מיסטית של הגיבור המנצח עם המלכה/אלה של העולם. היא שאיפתו של כל גיבור, אם, אחות, כלה – היא התגלמות השלמות. זו ההבטחה שבסופו של מסע הגלות בארץ הלא נודע, אושר המוכר מהעבר יופיע שוב – ההזנה, הנחמה, האם הטובה, הצעירה והיפה. המפגש עם האלה (המתגלמת בכל אישה), הוא המבחן האחרון של הגיבור, לזכות בברכת האהבה שהיא החיים עצמם.

החזרה של הגיבור

כשמסע הגיבור הושלם ומשימתו הושגה באמצעות חדירה אל המקור או בעזרתם של גבר או אישה, או חיה, הגיבור עדיין צריך לחזור אל חייו עם השלל שלו. השלמת המעגל והמיתוס האישי מחייבים החזרת הנסיכה אל הממלכה של בני האנוש, לחיק הקהילה והאומה. אחריות זו לעיתים נתקלת בסירוב לחזור. לעיתים הגיבור חוזר עם עזרה מבחוץ – העולם צריך 'להביא אותו', מכיוון שמי שמוצא את האושר העילאי מתקשה לנטוש אותו ולשוב למצב הערות. המשבר הסופי של המעגל הוא הקושי במעבר מהקסום אל עולם היומיום וההתמודדות עם בני האדם שבו. המשימה הקשה הסופית של הגיבור היא ללמד אחרים את מה שהוא למד בעצמו.

תפקיד מסע הגיבור בטיפול פסיכולוגי

הפונקציה של מיתוס הגיבור היא לפתח את המודעות העצמית, המודעות של החוזק ושל החולשות, על מנת להתמודד ביעילות עם מכשולי החיים (Jung, 1964). כאשר האדם מתבגר ומבין ומכיר את מגבלותיו, מיתוס הגיבור כבר איננו רלוונטי. לפיכך, המוות של הגיבור מסמל את הכניסה לעולם הבגרות. סופו של הגיבור כמעט תמיד באגדה ובמיתוס הוא שהוא מת, הופך להיות אל ואח"כ עולה השמיימה. דוגמאות לכך מופיעות למכביר כמו הסיפור על תחייתו של ישו, הסיפור על היעלמותו הפתאומית של אדיפוס,  או עלייתו של אליהו הנביא השמיימה. מותו של הגיבור הוא מותם של הנעורים ושל הפסיכולוגיה של הנער, וגם לידתם של הגבריות ושל הפסיכולוגיה של הגבר. מותו של הגיבור בחייו של הנער או של הגבר פירושו שהוא אכן הפנים את מגבלותיו. הוא פגש באויב, שהוא בעצם הוא עצמו, הוא התוודע אל הצד האפל החבוי בו המאוד לא 'גיבורי', הוא גבר על האם הגדולה. הצורך בחלום 'גיבור' ובסימבולים של גיבור עולה בעיקר כאשר האגו צריך להתחזק. כלומר, כאשר המודע זקוק לסיוע במשימות מסוימות שהוא לא יכול לבצע ללא גיוס הכוחות מהלא מודע. בטיפול פסיכולוגי ניתן להשתמש במסע הגיבור להתפתחות פסיכולוגית כסימבול לתהליך ההתפתחותי של המטופל/ת ולקבל ממנו כיוון והשראה. מסע הגיבור הוא סימבול להתפתחות פסיכולוגית

מקורות וקריאה מומלצת

מור, ר. ודאגלס, ג'. (1990/2009). מלך, לוחם, מכשף, מאהב (קרון, ת. (עורכת) שביט,ד. (מתרגם)). תל-אביב: הקיבוץ המאוחד. שליט, א. (1995) הגיבור וצלו. תל-אביב: הקיבוץ המאוחד. שלו, ש. (2008). חלום והחלמה: הלא-מודע ותפקידו בתהליכי ריפוי וצמיחה על פי התפיסה היונגיאנית. תל-אביב: הקיבוץ המאוחד

Campbell, J. (2008). The hero with a thousand faces (Vol. 17). New World Library.

Henderson, J.L (1978). Ancient Myths and Modern Man. In: Jung, C.G. Man and his Symbols (pp. 101-119)/ Great Britain: Pan Books.

Jung, C.G (1989). Aspects of the Masculine. (Beebe, J. (Editor)). Great Britain: Princeton University Press.

גבר חזק

נראה אותך גבר! היבטים פסיכולוגיים וסוציולוגיים של גברים וגבריות

גברים סופגים הרבה ביקורת בימינו: מנשים, מגברים אחרים ובכלל. 
חלק מהביקורת היא לעיתים על כך שהם לא ׳גברים אמיתיים׳ ולא עומדים בציפיות.
אבל רגע…מה זה ׳גבר אמיתי׳? מה מצפים ממנו? מה הוא מצפה מעצמו? ומדוע נכשל?  

על אלה ועוד בפוסט על היבטים פסיכולוגיים וסוציולוגיים של גברים וגבריות בישראל .

המשך קריאה…

אישה חולמת

חלומות בטיפול פסיכולוגי במצבים נפשיים קשים

חלומות בטיפול פסיכולוגי מסייעים למטפלים ומטופלים להציץ אל העולם הלא מודע של המטופלים. התבוננות זהירה בתכנים העולים בהם ובהיבטים נוספים של החלומות, יכולה פעמים רבות לסייע בהבנה מעמיקה יותר של  התכנים המעסיקים את הנפש, ולקדם את המטופלים ואת הטיפול. 

גישות מסוימות בפסיכותרפיה משתמשות בחלומות בטיפול פסיכולוגי, ולעיתים כמרכיב מרכזי בטיפול. ואולם, תאורטיקנים ואנשי טיפול חלוקים בדעות סביב השאלה האם ובאיזה אופן נכון להשתמש בחלומות בטיפול פסיכולוגי במצבים נפשיים מורכבים, במיוחד במצבים של פסיכוזה פעילה.  

הפוסט הנוכחי עוסק בחלימה וערות, שיגעון ושפיות, עולם פנימי ומציאות. הוא נוגע בקשר שבין חלימה ופסיכוזה ועוסק בשאלת השימוש בחלומות בטיפול פסיכולוגי במצבים הנפשיים המורכבים ביותר. הרעיונות המובאים כאן מבוססים בין השאר על איסוף וניתוח שיטתי של חלומות של מטופלים במחלקה פסיכיאטרית.

המשך קריאה…

זוג על חוף הים

טיפול פסיכולוגי למציאת זוגיות: יונג והעיר הגדולה

רבים פונים לטיפול פסיכולוגי למציאת זוגיות אחרי שנים של אכזבות מהחיפוש אחר ׳הזיווג המושלם׳. נראה כי הערים הגדולות, מושכות אליהן במיוחד רווקים ורווקות רבים המקווים שריבוי האנשים המצויים במצבם יגדיל את ההסתברות למציאת זוגיות. ואולם, לעיתים העיר הגדולה משפיעה דווקא בכיוון ההפוך. רבים הפונים לפסיכותרפיה למציאת זוגיות מעידים כי הם חשים ׳תקועים׳ או ׳שחוקים׳ מריבוי התנסויות זוגיות חסרות משמעות ומיואשים.   

המשך קריאה…

dream dome

כיפת חלומות: מחקר על חלומות של תושבי שדרות ועוטף עזה

מאמר שפורסם מאת פרופ' תמר קרון, אור הראבן ופרופ' גילי גולדצוויג ב-2015 במגזין Dreaming של ארגון הפסיכולוגיה האמריקאי תחת השם: כיפת חלומות: האם חלומות מגנים על הנפש בזמנים של לחץ מתמשך? מחקר על חלומות של תושבי שדרות.

המאמר מציג ממצאים ממחקר חלומות מקיף במסגרתו נותחו 525 חלומות של 44 תושבים מאזור שדרות ועוטף עזה. המאמר נוגע באופן בו החיים בצל איום הטילים משפיעים על חיי הנפש. החלומות שופכים אור על הטראומה עמה מתמודדים תושבי האזור ואופני ההתמודדות איתה, ובחלק מהמקרים מגנים על הנפש מפני השפעותיה ההרסניות.

Dream Dome: Do dreams shield the psyche in times of continuous stress?

Tamar Kron, Or Hareven, and Gil Goldzweig Department of Behavioral Science Academic College of Tel-Aviv-Yafo

Dreaming, Vol 25(2), Jun 2015, 160-172.

המשך קריאה…

עזרה לנערה

טיפול פסיכולוגי בבני נוער בקליניקה וברחוב

המשימה של טיפול פסיכולוגי בבני נוער מאתגרת פעמים רבות את אנשי המקצוע. המתבגרים מתמודדים עם אתגרים ושינויים אינטנסיביים בתחום הפיזי, הרגשי, הקוגניטיבי וכן החברתי-סביבתי. שינויים אלה כמו 'מתקיפים' את המתבגרים בפרק זמן קצר ומובילים פעמים רבות לאי-נחת ולתזזיתיות עד כדי כך שהסביבה הקרובה מתקשה לעמוד בקצב שלהם. מאת: אור הראבן, פסיכולוג קליני.

האתגר של טיפול פסיכולוגי בבני נוער

אין פלא אם כן שלעיתים קרובות, גם אם הורים או גורמים אחרים בסביבה של המתבגר/ת חשים שהם זקוקים לסיוע מקצועי, קשה לסגור את הפער שבין המקום בו הם נמצאים פיזית ורגשית לבין המקום בו נמצא הטיפול. במילים אחרות, קשה להביא אותם אל הקליניקה ולעבוד איתם בסטינג הקבוע והמקובל בצורה עקבית. הקושי הזה בא לידי ביטוי פעמים רבות גם אם המתבגרים בעצמם רוצים להגיע לטיפול אך מתקשים להתמיד בו. הקהילה המקצועית המבקשת לתת מענה מדויק לצרכי המתבגרים, נדרשת ליצירתיות ותעוזה בכדי להצליח להישאר רלוונטית עבור כל אותם בני נוער שאינם מסוגלים להשתמש בטיפול בדרכו המסורתית אך בהחלט זקוקים לו ויכולים להפיק ממנו רבות.
נערה עושה תנועה מגונה

בני נוער מתקשים פעמים רבות לשתף פעולה עם טיפול פסיכולוגי קונבנציונאלי

אחת מטכניקות העבודה היצירתיות ביותר שנועדו לספק מענה מסוים לאתגר הזה, היא  העבודה הטיפולית עם נוער בסיכון ברחוב. נתאר בקצרה את אופן העבודה הזה ובהמשך ננסה להשוות בינו לבין העבודה המסורתית טיפול בבני נוער בקליניקה ולראות כיצד שתי השיטות עשויות להפרות זו את זו.

סקירה היסטורית של טיפול בבני נוער ברחוב

הדיווח הראשון על עבודת רחוב עם נוער מנותק בישראל מופיע בשנת 1935. במסגרת  פעילותו החינוכית-סוציאלית מונה דויד רייפן על ידי ראש עיריית תל אביב להיות "מטפל בילדי רחוב". רייפן מספר- "התפקיד לא היה מוגדר מראש. נאמר לי שילדים רבים מסתובבים בשעות היום והערב בשווקים וברחובות העיר, וביניהם רבים שנטפלים לעוברי אורח. התחלתי להסתובב ברחובות העיר ובשוקיה כדי  ללמוד למעשה את המתרחש בעניין זה. הלכתי אחרי הילדים בכל מקום שם היו, ובכל אותן שעות שאפשר היה למצוא אותם. בשבועיים הראשונים ניסיתי לפעמים לדובב ילד זה או נער אחר, אולם הם לא היו מוכנים לענות לי. הרגשתי שחשדו בי שמא אני שוטר אשר מבקש להרע להם. היו גם ילדים שברחו פני כל אימת שהתקרבתי אליהם" (רייפן,1984 ). מ-1936 החלו להיפתח מועדונים ומגרשי משחקים בשכונות מועדות לפורענות. המטרה הייתה בעיקר להפיג את השעמום ולתת אלטרנטיבה לרחוב. בסוף שנות ה-50 התחילו לעבוד באופן ספציפי יותר עם חבורות רחוב ואז המטרה הייתה בעיקר הקטנת ממדי עבריינות הנוער (עדיין לא מדובר על טיפול). בסוף שנות ה-60, חל שינוי בהתייחסות משרד החינוך לתופעה והודגשו אספקטים חינוכיים-שיקומיים של העבודה לעומת מניעת עבריינות. באותן שנים החלו מדריכי חבורות הנוער הראשונים לעבוד ברשויות המקומיות. במחקרים שנערכו באותה תקופה נמצא כי היציאה אל הנערים (המכונה בשפה המקצועית Outreach או Reaching out), הייתה תנאי משמעותי להצלחת הפעולה של שינוי בעמדות ובהתנהגות של פרטים וקבוצות. ב-1971 כשרבים מהמשתתפים בהפגנות "הפנתרים השחורים" היו נערי רחוב מירושלים, נושרים מבתי-ספר ובוגרים של מוסדות לעבריינים צעירים, הקימה ממשלת ישראל ועדה ממלכתית אשר מצאה כי כ- 25% מגילאי 17-14 נמצאים מחוץ למערכת החינוך. בשנות ה-80 נעשה שינוי ומעבר מהתמקדות בחבורות להתמקדות ביחידים ע"י קשר אישי ואוריינטציה טיפולית באמצעות עובדים סוציאליים של קידום נוער. במקום לייצר מסגרות נפרדות וייחודיות לנוער מנותק ניתן דגש לשילובם במסגרות הנורמטיביות של בני גילם. באמצע שנות ה-80 – הוקמה עמותת עלם ע"י קבוצת מתנדבים מישראל וארה"ב והציעה פתרונות כוללניים למצוקות הנוער – מנוער 'נורמטיבי' שנקלע למשבר, דרך בני נוער על סף נשירה וכלה בבני נוער חסרי בית במצבי ניתוק קשים. כיום עובדת העמותה ב-30 יישובים, באמצעות 280 עובדים וכ-1700 מתנדבים בפרויקטים שונים. פרויקט הניידות נחשב פרויקט הדגל של העמותה

 עבודת Reaching out ברחוב

הניידות הוקמו בעקבות עבודת מיפוי שנעשתה ב-1994 ברחבי ת"א. אז נתקלו העו"סים שערכו את המיפוי בבני נוער מחוסרי קורת גג, חלקם עוסקים בזנות, משתמשים בסמים, מעורבים בפלילים וחסרים צרכים לקיום בסיסי. הם היו קהל היעד הקלאסי הראשון של הניידות, מאז התרחבה אוכלוסיית היעד גם לכיוון של בני נוער החיים בבתיהם ונמצאים במסגרות אך שוהים בלילה ברחוב. צוות הניידות פוגש את בני הנוער ברחוב ויוצר עמם קשר, במטרה להנגיש את השירותים וגורמי הטיפול המתאימים, על-מנת להחזירם למסלול חיים במסגרות נורמטיביות תומכות. צוותי הניידות מסייעים לבני נוער אלה בהשגת טיפול רפואי, מזון, מחסה, ליווי בהליכים פליליים ועוד. מאות מופנים אל שירותי הנוער בקהילה להמשך טיפול. אחרים זוכים לסיוע באיתור מסגרות לימודיות ובמציאת מקומות עבודה או מסגרות הולמות אחרות. למעשה יש כאן ניסיון לתיווך וסגירת אותו הפער בין המקום בו בני הנוער נמצאים לבין השירותים השונים שנועדו לסייע להם. יחד עם זאת, הניידות מהוות גם בסיס למפגש אישי עם בני הנוער שבמהותו הוא מפגש טיפולי או סמי-טיפולי. בניידות ניתן למצוא פינת ישיבה אינטימית, שתייה חמה, כיבוד קל, טלפון, דפי מידע, אמצעי מניעה ועוד. צוות הניידת מורכב מאנשי מקצוע ומתנדבים, אשר מעניקים לבני הנוער והצעירים סיוע תוך מפגש חם ופתוח. במרבית המקרים פועלות הניידות בשעות הלילה המאוחרות ברחוב מה שתורם לאווירה המייצרת פתיחות וכן מציע אלטרנטיבה לרחוב עבור אלו הנמצאים בו בשעות אלו.
בחור צעיר קופץ מעל אש

טיפול פסיכולוגי בבני נוער ברחוב מאפשר יצירת קשר ותיווך לשירותים נוספי

מודלים של טיפול בבני נוער ברחוב

תורת הפעולה של הניידות כוללת מודלים שונים של עבודה. בגדול אפשר לחלק את הפעילות לשני סוגים: עבודה בזירות פעילות קבועות לעומת עבודת איתורים. האיתורים כוללים הסתובבות רנדומאלית פחות או יותר על מנת לאתר מוקדי פעילות ובני נוער שאינם מוכרים לצוותים ולפי הצורך לבצע התערבות בשעת משבר (איומים באובדנות, בעיות רפואיות, מחסור בצרכים בסיסיים ועוד). מודל העבודה בזירות פעילות קבועות הוא המודל הנפוץ יותר בארץ והוא נשען על עקרונות מהעולם של טיפול בבני נוער בפסיכותרפיה הקונבנציונאלית המתבצעת בקליניקה:
  • דגש על קשר – רבים יטענו שזו המטרה האמיתית לשמה יוצאים המתנדבים והעובדים לרחוב. מנהלי הצוותים מעודדים קשרים אישיים, הניסיון הוא לחבר בין מתנדבים ובני נוער מסוימים כך שייווצר קשר אישי מעמיק, אחד על אחד.
  • סטינג – יום ושעה קבועים בשבוע, מקום קבוע, גבולות ברורים, טקסים קבועים של הגעה ועזיבה, כללים ונהלים ברורים וידועים מראש.
  • עבודה תהליכית של יצירת קשר והעמקתו, עבודה תהליכית לפרקי זמן ארוכים – יש זירות פעילות שהניידת נמצאת בהן למעלה מעשור.
  • הדרכה –הדרכה קלינית מבוצעת ע"י פסיכולוגים ואנשי טיפול אחרים ונותנת מענה הדרכתי לעובדים ומתנדבים.
אם כך נראה שישנם קווים עקרוניים מקבילים בין העבודה ברחוב ובקליניקה. יחד עם זאת ישנם מן הסתם גם הבדלים רבים. אפשר להצביע על אותם הבדלים ביתר קלות דרך תיאורי מקרה.

תיאור מקרה של טיפול ברחוב

ולאדי (השם בדוי והפרטים המזהים טושטשו), בן ה-18, הוא נער ממוצא רוסי אשר נולד בברה"מ לשעבר והגיע לישראל בגיל שנתיים. הוא בחור חם וחייכן, איש שיחה מעניין המדבר ומתנהג כמו חתול רחוב חכם. מרבית הילדות שלו עברה עליו בפנימיות ובמוסדות שונים. הוא אלים מאוד, משתמש בסמים ובאלכוהול בכמויות גדולות מאוד וחי כבר שנים ברחוב. את אביו לא הכיר מעולם והוא כבר נפטר,  ואמו כנראה סכיזופרנית  ומסרבת לקבל טיפול. ולאדי הוא למעשה המטפל בה ותומך בה כלכלית. לפרקים משכיר עבורה דירות ולפרקים היא גרה עמו ברחוב. כשפגש אותו צוות הניידת של עלם לראשונה, הוא לא עבד וגר ברחוב כיוון שלא הצליח להשתלב באף מסגרת הלנה שהוצעה לו. במרבית השיחות עמו עלו תמות של אלימות קשה עד כדי מקרים של כמעט מוות, דקירות שספג או פציעות חמורות אחרות. ריבוי וקצב האירועים בחייו הוביל לכך שהשיחות סבבו בעיקר את אירועי היומיום שלו. זהו הבדל ראשון ובולט מטיפול בקליניקה – עבודה טיפולית המתבצעת במרחב החיים של המטופל מחייבת התייחסות, לעיתים אינטנסיבית, לאספקטים של המציאות החיצונית להבדיל מטיפול בקליניקה בו ניתן לשים דגש רב יותר על המציאות הפנימית. בעיצומו של הקשר של צוות הניידת עם ולאדי, אחד החברים הטובים שלו מת במהלך קטטת רחוב קשה. צוות הניידת הכיר את שניהם והשתתף בלוויה. גם כאן הקשר הבלתי אמצעי עם הרשת החברתית של המטופל מובילה למעורבות שונה של המטפל/ים. מותו של חברו הטוב היווה נקודת שבר משמעותית אצל ולאדי אך גם נקודת מפנה. לאחר תקופה של אבל עמוק הניע המשבר תהליך של שינוי בחייו. הוא הרגיש שמותו של חברו הוא מסר עבורו שיפסיק ללכת מכות והחליט להימנע מאלימות מכל סוג. צוות הניידת שהיה מעורב באירוע ובהשלכותיו, יכול היה לתמוך מקרוב בשינויים מסוג זה. לולאדי היו הרבה קשרים חבריים וגם רומנטיים אולם אלו היו תמיד בלתי יציבים.   חוסר היציבות  התבטאה גם בהקשר הטיפולי. למעשה למעט צוות הניידת של עלם אשר הגיע לפגוש אותו ברחוב, לא הצליח ולאדי להתמיד בשום מסגרת או קשר טיפולי, למרות שלפעמים הביע רצון לכך ופעמים רבות נעשו ניסיונות להפנות אותו לגורמים כאלה ואחרים. למעשה גם מול צוות הניידת הוא מעולם לא התחייב לקשר עם עובד או מתנדב אחד אלא כל פעם שוחח עם מישהו אחר ושמר על קשרים טובים עם כולם. זהו הבדל קריטי מהעבודה בקליניקה בה אם אין יכולת ליצור קשר ולהתמודד עם המחויבות הקשורה בכך, לא יכול להתקיים טיפול. לאחר למעלה משנה של קשר עמוס בעליות ומורדות נראו ניצנים של שינוי בחייו. הוא חי יותר בדירות שכורות ופחות ברחוב ועשה מאמצים לא להסתבך. אמנם בכל פעם שנראה היה כי הוא עולה על דרך חדשה, היו נסיגות אבל בסופו של דבר נראה היה שמסתמנת מגמה מעט חיובית יותר. הקשר עמו הסתיים ללא פרידה מסודרת. בפעם האחרונה שפגש אותו הצוות הוא דיווח על שיפור במצבו, תחילת עבודה וכניסה לדירה. גם מצבה של אמו השתפר והוא אף דיווח על קשר בן כמה חודשים עם בת זוג. לאחר מכן לא הגיע יותר לשיחות ברחוב. ולאדי הוא דוגמא למישהו שכנראה לא יכול להגיע לטיפול פסיכולוגי בקליניקה. מבחינות רבות הסטינג הקונבנציונאלי לא מתאים עבורו, בין היתר בגלל מיעוט הכוחות וחוסר היכולת להתמיד בקשר, שלא לדבר על לשאת בעלויות, ללא מסגרת תמיכה. האם ניתן בכל זאת לסייע למטופל מהסוג הזה באמצעות פסיכותרפיה? האם הוא קהל היעד של פסיכולוגים ועובדי טיפול אחרים או שהוא פשוט 'לא בר טיפול'? על מנת לענות על השאלה דרושה התבוננות על סוגי העבודה הטיפולית השונים.

טיפול פסיכולוגי בבני נוער בקליניקה לעומת הרחוב

כפי שמדגים המקרה של ולאדי, ההבדלים בין טיפול פסיכולוגי בבני נוער בקליניקה לעבודה ברחוב הם עצומים. ובכל זאת, הכלי המרכזי בשניהם הוא שיחה והדגש המרכזי הוא קשר. אחד ההבדלים הבולטים והבסיסיים ביותר בין השיטות קשור בפער שבין העבודה במרחב הפתוח אל מול החדר הסגור. המרחב הפתוח מתחבר אל חוסר השקט הנערי והנטייה לנדוד פיזית וסימבולית. לפי קרל יונג, הגעגוע והנדודים הם סימבול לדחף חסר השקט שאף פעם אינו מוצא את האובייקט שלו, הנוסטלגיה לילדות ולאם האבודה. הנדודים הם אחרי התנסויות חדשות, כיבושים חדשים, מטפוריים או ממשיים. הדחף לתנועה ולנדודים הוא בסיסי בהוויה האנושית ואף ארכיטיפי ואפשר ללמוד עליו כבר מהמיתולוגיה. מי שאמון על הנדודים במיתולוגיה היוונית הוא האל הרמס ואולם יונג משתמש בשמו של הרמס כשהוא מגדיר את המיכל הטיפולי בהשאלה של מושג מן האלכימיה: vase hermeticum – מיכל סגור הרמטית. לכאורה יש סתירה מוחלטת בין המיכל הטיפולי הסגור שלפי יונג ואחרים הוא תנאי בסיסי לקיום התהליך, לבין העבודה הטיפולית ברחוב הפתוח והפרוץ. הסתירה מובנית בדמותו של הרמס ולכן מעניין להכיר אותו קצת. משמעות השם הרמס – 'זה שבא מגלי האבנים', קרוי על שם גלי האבנים ששימשו ציוני דרך לנוסעים, וכל מי שעבר בדרך הוסיף עליהם עוד אבן. הוא אל התנועה והנוודות ומכונה גם 'האל של המעבר המשמעותי'. הוא האל הקיים במצבי ביניים (אמרנו כבר שגיל ההתבגרות הוא מצב ביניים?). הוא נע במהירות ולעיתים תכופות בין האולימפוס והשאול, בין האולימפוס והארץ ובין הארץ והשאול. המעבריות הזו היא שהפכה אותו באופן מסורתי לאל התהליך הטיפולי. המטפל ממלא את תפקידו של הרמס כמדריך הנשמות במעברים משמעותיים. המטפל מלווה מטופלים במסעותיהם כמו שהרמס מלווה את הנוסעים בדרכים. כנוסע בין הרמות השונות הרמס/המטפל מנסה לשלב בין המודע האינטלקטואלי (אולימפוס), ממלכת האגו (הארץ) והלא מודע (השאול). הוא מלווה את המטופל בדרכיו העקלקלות, הקשות והמסוכנות, יורד איתו אל שאול היצרים והדחפים, מסייע במעברי החיים ומשברים ובשילוב ההיבטים של מעלה ומטה בקרבו או במילים אחרות תומך בתהליך האינדבדואציה שלו.

המיכל הטיפולי

המיכל הוא היסוד הסטטי הקבוע העיקרי באלכימיה ובתוכו מתרחשים כל התהליכים. המקור הארכיטיפי לכלי המיכל הוא הגוף האימהי המכיל את העובר ובו מתהווה התהליך האלכימי- ביולוגי של בריאת החיים. באלכימיה ללא כלי הכלה מתאים לא יתרחשו השינויים. גם בעולם האנושי ההכלה שהיא אמהית בטיבה, היא הבסיס לאפשרות הגדילה וההשתנות הנפשית. התהליך האלכימי התרחש בבתי קיבול סגורים, ששומרים על החומרים כדי למנוע זיהום, התנדפות או פעולות כימיות לא רצויות במגע של החומר עם האוויר, חום או אור מבחוץ. הסגירות של הווסל האלכימי ביטאה את ההכרח לשמור את התהליך מפני השפעות לא רצויות של חומרים ואנשים, כדי שהתהליך יתבשל בחומריו הוא. יד ביד עם סגירות התהליך הולכת גם סודיותו. המיכל הסגור והקבוע מייצר גם חלל מקודש שבתוכו מתקיים טקס קבוע. כל טיפול כולל טקסים קבועים הקשורים לסטינג, למקום, לשפה ייחודית ועוד. רוברט מור במאמרו על טקסים החלל המקודש וריפוי (1991) מדבר על הטקסים הטיפוליים כמייצגים צורך קדום בטקסים. לדעתו מקום הטיפול עם גבולותיו, הזמנים ומנהיגות התרפיסט, אינם רק סממנים אתיים ושיטתיים אלא אמצעים ליצירת מקום מתאים להתפתחות העצמי. המקום המתוחם בגבולות שלו וגם במכל האמפטי, מאפשר חוויה וסדר. המקום התרפויטי 'מנצל' למעשה את הפוטנציאל והצורך האנושי להיכנס למקום 'קדוש', אשר בו יתעוררו תכנים לא מודעים. זה מקביל למקדש או לטמנוס, סמל למקדש ריפוי. גבולות המקום חשובים ונוצרים לא רק עקב השיטה והכוח של המטפל, אלא בעזרת כוח של הסביבה לעורר תהליכים עמוקים יותר. המטפל והמטופל גם יחד יפתחו את השפה את הסמלים ואת הקודים המשותפים, הריטואל האינטימי של המכל הטיפולי (באומן, 2002).
אגרטל מודבק

המיכל הטיפולי הוא המקום בו מתרחש הריפוי בטיפול בבני נוער

בין הסגור לפתוח בטיפול פסיכולוגי בנוער

אם כן, נדמה שהפער שבין הסגור לפתוח, בין המיכל ההרמטי לאוויר, בין הרחוב והקליניקה הוא מהותי ואולי בלתי ניתן לגישור. אם כן מדוע משתמשים באותו ארכיטיפ כדי לתאר את שניהם- גם את המיכל הסגור וגם את הנדודים והתנועה ? העמדה המקדשת את החלל ההרמטי והסגור מנומקת היטב אולם עבור מטופלים מסוימים, בעיקר מתבגרים, נדמה שהמיכל הסגור במישור הפיזי והקונקרטי יכול להיות מחניק ומלחיץ. אולי זה חלק מהצורך שלהם דווקא להתרחק מהאם הגדולה והמכילה שעלולה להיות גם בולענית. בטיפול בבני נוער כאלה מתאפשר בחוץ משהו שלא מתאפשר בחדר הסגור. לשם ההדגמה נשתמש בוינייטה טיפולית מהקליניקה מטיפול בנער בן 15. הוא הגיע לטיפול עם הפרעות קשות בהתנהגות ובעיות בתפקוד כשכל החצים מורים על כיוון אנטי-סוציאלי. הטיפול שלו החל כמובן בהתנגדות קשה ובקושי רב שלו להישאר בחדר הטיפול. אחרי כמה פגישות של אמביוולנטיות והתנגדות, הוא קם ויצא באחת הפגישות והודיע שהוא הולך. אני יצאתי אחריו והלכתי/רצתי במרחק שני מטרים ממנו בדרכים העקלקלות שבחר. כשראה שאני לא מתייאש ואולי כשהתעייף עצר והתיישב על גבעה קטנה. התיישבתי לידו ורק שם באותו רגע החל באמת הטיפול. בהדרגה הוא חזר פנימה אל החדר, שם מתקיים הטיפול עד היום. ואולם, יהיה זה פשטני מדי לומר שיש מטופלים שפשוט צריך לעבוד איתם באופן פיזי מחוץ לקליניקה. עלינו למצוא את המעבריות, ההרמסיות בטיפול. יתכן והתבוננות על רכיב המפתח של כל אינטראקציה טיפולית יסייע בכך.

הדיאלוג

עניין המפגש והדיאלוג עומד בבסיס העבודה שלנו בקליניקה כמו גם בבסיס עבודת הרחוב. כל מי שמתמודד עם האתגר של טיפול פסיכולוגי בבני נוער יודע ששלב יצירת הקשר יכול להיות ארוך וחשוב מאוד עוד לפני שאפשר לחשוב על משמעויות טיפוליות. סוג הקשר שנוצר ברחוב שונה מהותית מהקשר בקליניקה. זה מתחיל בעובדה הבסיסית שאל הקליניקה מגיע מטופל באופן אקטיבי בעקבות רצונו או רצון הוריו בעוד המטפל יושב ומחכה, לעומת זאת אל הרחוב מגיעים העובדים המטפלים מבלי שהוזמנו לפעמים והנערים אותם הם פוגשים הם הצד הפאסיבי יותר. הבדל זה הוא הבדל תהומי ויכול לשנות את כל הנושא של מוטיבציה לטיפול. ואולם, מקום הפגישה הוא לא רק עניין פיזי. היציאה אל הרחוב מאפשרת סוג מיוחד של דיאלוג שאולי ממנו אפשר ללמוד. מרטין בובר טען: ׳רק במקום שכלים ומתערערים כל האמצעים- המחיצות, שם מתארעת הפגישה׳. תמר קרון במאמרה על בובר ופסיכותרפיה (1989) טוענת כי בכל פסיכותרפיה קיימים מבנה ומסגרת קבועה: משך זמן הטיפול, השכר, מקום הפגישה, הנורמות של האתיקה המקצועית וכו'. המפגש הספונטני מתרחש כאשר הן המטופל והן המטפל אינם מתמקדים במבנה, אף אם הם מודעים לקיומו. זה אחד הביטויים המובהקים של משחק הגומלין הרווח בין “אני-אתה” ו”אני-לז”, במסגרת שאינה יכולה לחרוג ממקום ומזמן. ב'אני ואתה' (בובר, 1973) מבחין בובר בין שני סוגי יחסים שעליהם מושתת הקיום האנושי: 'אני-אתה ו'אני-לז'. יחסי אני-אתה הם ישירים והדדיים, גם האני וגם האתה מתייחסים זה אל זה כאל בני אדם שלמים וייחודיים, ומביאים את עצמם לתוך יחס זה באותה צורה. לעומת זאת יחסי 'אני-לז' הם יחסים חלקיים, שאופיינית להם התייחסותו של כל אחד אל זולתו כאל אובייקט למילוי צרכיו, ולא מעורבות של הישות בשלמותה. ביחסים כאלה האחד צופה בשני, מנתח ומקטלג אותו, בעוד שביחסי 'אני-אתה' כל אחד נתפס בייחודו וכשלעצמו. משהו בא-פורמאליות של הרחוב בלילה, במיוחד כשהמטפלים הם מתנדבים, מעורר כנראה ביתר קלות את סוג היחסים של 'אני-אתה'. בקליניקה לעומת זאת, אליה מגיע המטופל ומוצא בה את איש המקצוע עטור התארים ספון בכורסתו וממתין לו, יכולה להתעורר בקרבו תחושה של קשר 'אני-לז'. כבר שמענו מתבגרים המאשימים אותנו המטפלים שאנחנו שם רק בשביל הכסף, שלא באמת אכפת לנו מהם, שהעבודה שלנו קלה ואנחנו יושבים בכיף במזגן ומהנהנים בזמן שהם מתמודדים עם היומיום… אל מול התקפות אלה עלינו למצוא את האיזון ביחסים.

האיזון ביחסים הטיפוליים

האיזון הנדרש ביחסים הטיפוליים הוא שברירי וקשה לשמור עליו. במובן מסוים למתנדבים שבאים לפגוש את הנערים ברחוב קל יותר. הקושי שלנו בטיפול בבני נוער בקליניקה בבחירה בין הפורמאליות ההכרחית ובין האינטימיות הדרושה עלול לגרור  לנקיטת דפוס התנהגות קבוע – הקפדה יתרה על שמירת המרחק או לחילופין שבירת המסגרת כולה באופן שעלול לפגוע בעצם התהליך הטיפולי. בובר עצמו עמד על הצורך לשמור באופן קפדני על הקשרים הא-סימטריים ביחסי מטפל מטופל. הסוגיה מורכבת וצריך לבחון כל הזמן היכן להציב את קו התיחום בין המטפל והמטופל. בובר הגדיר את ההכרח הזה לשמור על איזון כ'גשר צר. ואולי אפשר להוסיף שבעבודה עם מתבגרים זה אפילו 'גשר צר מאוד'. היחס בטיפול הוא לא של 'אני-אתה' במובן השלם וההדדי. המטפל אמור לראות את הצד של המטופל ואת הצד שלו עצמו ואילו המטופל רואה רק את צדו הוא. המטפל יכול להיות נוכח ביחסו עם המטופל ולנכח אותו, כלומר להיות אדם שלם וייחודי בתוך המצב הטיפולי, מעבר למתודה שהוא מפעיל, ולראות במטופל אדם שלם וייחודי מעבר לבעיות הנפשיות שהוא מציג. יחס הכבוד שהמטפל מעניק למטופל כאדם בעל ערך הוא המאפשר את הזיקה ביניהם, אף אם אין מדובר ביחס 'אני-אתה' מלא והדדי. כשהמטפל מצליח לעשות את זה, זה לא משנה אם הוא מטפל בבני נוער ברחוב, בקליניקה או בביתו של המטופל. הקשר שנוצר מהווה את המיכל הטיפולי ובתוכו אפשר ליצור את הזהב האלכימי – את הריפוי הנפשי. ציפורים עפות

היתרון של Outreach בטיפול פסיכולוגי בבני נוער 

הצוות  של Outreach פיתח מגוון כלים ושיטות עבודה המותאמים לאתגר של טיפול פסיכולוגי בבני נוער וילדים ובמיוחד גיוס שלהם לטיפול. במקומות בהם לא מתאפשרת פסיכותרפיה קונבנציונאלית מציע הצוות טיפול פסיכולוגי בבית ובסביבת החיים או ליווי טיפולי המאפשר הכנסת אלמנטים מעשיים לטיפול. בנוסף, הצוות של Outreach עובד עם הורים ובני משפחה באופן המחזק את הטיפול בנער/ה עצמם ומשמר את ההישגים הטיפוליים. הניסיון שלנו מלמד שהושטת היד האקטיבית והנכונות להגיע אל בני הנוער אל המקום בו הם נמצאים, לדבר בשפה שלהם וללמוד על החוזקות כמו גם על הקשיים שלהם באופן ישיר, מאפשרים נקודת פתיחה טובה הרבה יותר לטיפול בבני נוער וליצירת שינוי משמעותי ובר-קיימא בחייהם.

מקורות

באומן, א. (2002). טקסים ומשחקים ליצירת החלל המקודש. בתוך  המשחק. עורכת: אמיליה פרוני. למשכל, ת"א. בובר, מ. (1973). אני ואתה. (תרגום מ-2013) ירושלים: מוסד ביאליק. בובר, מ. (1981). בסוד שיח: על אדם ועמידתו נוכח ההוויה.  ירושלים: מוסד ביאליק. נצר, ר. (2004). מסע אל העצמי – אלכימיית הנפש סמלים ומיתוסים. מודן, בן-שמן. קרון, ת. (2000). תלת שיח: הממד הדיאלוגי ביחסי מטופל-מטפל-מדריך. בתוך הדרכה בפסיכותרפיה. עורכים: תמר קרון וחנוך ירושלמי. מאגנס, האוניברסיטה העברית, ירושלים. רייפן, ד. (1984), ילדי רחוב בתל אביב בשנים 1935 עד 1944. חברה ורווחה, ו' 1.

טיפול פסיכולוגי בטיפוס הנער הנצחי

הנער הנצחי, אותו טיפוס נערי המסרב בכל תוקף להשלים את התבגרותו, סובל מפאניקה כרונית מקרקוע, מקביעות, מהשתרשות וממיסוד. כל אלו מהווים עבורו חנק והוא חש כי הם ממיתים אותו בעודו בחיים. הוא מפחד להיכנס לעולם המבוגרים ולבחור איך לחיות את חייו, הוא רוצה להישאר ילד. לנצח. המשך קריאה…