טיפול בסכיזופרניה: דיון על גישות ושיטות שונות

סכיזופרניה נחשבת למחלת הנפש הקשה ביותר ומתוך כך טיפול בסכיזופרניה הוא מהאתגרים הגדולים של אנשי המקצוע. הרשימה הנוכחית נותנת רקע על סכיזופרניה, מאפייניה והגורמים התורמים לה ומתמקדת בטיפול בסכיזופרניה ובגישות השונות לטיפול בראיה היסטורית ועכשווית.

מאת: אור הראבן, פסיכולוג קליני, מייסד אאוטריצ׳.

רקע היסטורי לסכיזופרניה והטיפול בסכיזופרניה

סכיזופרניה נחשבת למחלה המוכרת והחמורה מבין מחלות הנפש הקשות (Severe Mental Illness – SMI) ובהלימה האתגר של טיפול בסכיזופרניה גדול.

לאורך ההיסטוריה האנושית אנשים בעליי קשיים נפשיים והתנהגויות אשר נתפסו שונות ומשונות הופרדו מהחברה, תויגו כ׳משוגעים׳, גורשו, נכלאו ואף הוצאו להורג במקרים קיצוניים. רק לקראת סוף המאה ה-19, עם התפתחותה וביסוסה של הפרדיגמה הפסיכיאטרית, עלה הרעיון שסכיזופרניה היא מחלה שיש לפעול לריפוי שלה.

ואולם התוצאה של הבנה זו הייתה שאנשים אשר אובחנו ותויגו כלוקים בנפשם בילו את מרבית חייהם בבתי חולים ומוסדות פסיכיאטריים ונחשבו לבעלי סיכוי נמוך להשתלבות מחודשת בקהילה עד העת המודרנית. על טיפול בסכיזופרניה במסגרת הקהילה או בבית בכלל לא חשבו בשנים אלו.

סכיזופרניה ומחלות נפשיות בעידן המודרני

במהלך המאה ה-20 מיקדו רופאים וחוקרים מאמצים בהבנה של סכיזופרניה ומחלות נפש קשות אחרות. בין השאר החל תהליך של מיון וקטלוג מחלות והפרעות על פי תסמיניהן, ובתחילת שנות החמישים של המאה ה-20 יצאה לאור המהדורה הראשונה של מדריך האבחנות האמריקאי, ה DSM-I (Diagnostic and Statistical Manual of Mental Disorder) , אשר הגדיר קריטריונים אבחנתיים למחלות נפש והפרעות שונות. במדריך זה המחלות חולקו לאשכולות, כאשר העיקריים ביניהן היו הפרעות מצב רוח שונות (mood disorders), הפרעות חרדה (anxiety disorder), שימוש בחומרים (substance use disorder), הפרעת אישיות אנטי-סוציאלית (antisocial personality disorder) סכיזופרניה וסוגים שונים של פסיכוזה לא אפקטיבית.

לטובת סיווג מידת החומרה של מחלות הנפש, התפתח המושג "פסיכיאטריה רכה" עבור הפרעות פחות חמורות אשר דורשות התערבות קלה, לעומת המושג "מחלות נפשיות קשות" (Severe Mental Illness-SMI) אשר נקבעו אם הופיעו קריטריונים מסוימים על הצירים של אבחון, משך ומוגבלות (DDD- Diagnosis, Duration Disability).

בציר האבחון, על מנת להיחשב כבעל מחלת נפש קשה, על אדם להיות בעל אבחנה פסיכיאטרית מה- DSM; בציר המשך עליו להיות בעל המחלה לתקופה של שנה לפחות ובציר המוגבלות מדובר בפגיעה משמעותית בתפקודים היומיומיים.

לצד סכיזופרניה, בין מחלות הנפש הקשות כללות לרוב גם  הפרעה דו-קוטבית, הפרעה אובססיבית כפייתית וצורות חריפות של דיכאון.

מהי סכיזופרניה?

סכיזופרניה היא הפרעה נפשית מרכזית המשפיעה על אנשים רבים. אדם אחד מתוך כל מאה (1%), לערך, מפתח הפרעה זו בשלב כלשהו בחייו. סכיזופרניה מוכרת כהפרעה אוניברסלית כלומר היא מופיעה בכל ארץ, בכל תרבות, בכל קבוצה אתנית ובכל רמת הכנסה.

סכיזופרניה גורמת לסימפטומים אשר עלולים לשבש תחומים רבים בחייהם של בני אדם, במיוחד בעבודה ובחיי החברה. חלק מהסימפטומים מקשים על האדם לדעת מה אמיתי ומה לא (בוחן מציאות). סימפטומים אלו תוארו גם כדומים לחלום בזמן ערות. סימפטומים אחרים עשויים לגרום לבעיות במוטיבציה, ריכוז וחוויית ההנאה.

סימפטומים בולטים של סכיזופרניה

הזיות או תפיסות שווא -אנשים שומעים, רואים, חשים או מריחים משהו שלמעשה אינו שם. שמיעת קולות היא סוג ההזיה הנפוץ ביותר אולם אנשים רבים גם חווים הזיות חזותיות, הכרוכות בראיית דברים שלא נמצאים שם .

אשליות או אמונות שווא- הכוונה היא שלאנשים יש אמונות חזקות ובלתי ניתנות לערעור, אפילו לנוכח ראיות הסותרות אותן. אמונות אלה הן ייחודיות מאד ואינן משותפות לאנשים אחרים באותה תרבות או דת. אשליה שכיחה אחת היא כאשר אנשים מאמינים כי אחרים רוצים לפגוע בהם, כאשר אין זה המצב (אשליה פרנואידית). אשליה שכיחה אחרת היא כאשר אנשים מאמינים שיש להם עושר, כוחות מיוחדים, או כישרונות מיוחדים.

הפרעה בחשיבה – חשיבה לא מאורגנת. סימפטום זה מקשה על האדם להתמקד בנושא אחד, להשתמש במילים הנכונות, ליצור משפטים שלמים או לדבר בצורה מאורגנת שמאפשרת לאנשים אחרים להבין.

קשיים קוגניטיביים – בעיות בריכוז, זיכרון וחשיבה מופשטת

התדרדרות בתפקוד החברתי או התעסוקתי – למשך שישה חודשים לפחות

התנהגות לא מאורגנת או קטטונית – התנהגות לא מאורגנת היא התנהגות שנראית לאחרים אקראית או חסרת תכלית. התנהגות קטטונית מתרחשת כאשר אדם מפסיק כמעט את כל התזוזה שלו והופך חסר תנועה (או כמעט חסר תנועה לחלוטין) לתקופות זמן ממושכות.

סימפטומים שליליים – פירושם חוסר אנרגיה, מוטיבציה, הנאה והבעה. סימפטומים שליליים מובילים לכך שאנשים מתקשים ליזום ולהתמיד בתכניות , להתעניין וליהנות מדברים שפעם אהבו, ולהביע רגשות בפני אחרים באמצעות הבעת פנים וטון דיבור. בעוד סימפטומים אלו עשויים להיות מלווים בהרגשת עצב, לעיתים קרובות זה לא קורה.

הכרת הסימפטומים השונים וההבנה אילו מהם בולטים יותר אצל כל מתמודד ובכל תקופה משפיעים רבות גם על טיפול בסכיזופרניה.

perfect storm

החוויה של הסובלים מסכיזופרניה יכולה להיות של סערה אימתנית, טיול בסכיזופרניה מבקש לסייע בכך

מה גורם לסכיזופרניה?

מדענים מאמינים כי הסימפטומים של סכיזופרניה נגרמים על ידי חוסר איזון כימי במוח. כימיקלים המכונים “נוירוטרנסמיטרים” שולחים מסרים במוח וכאשר הם אינם מאוזנים, הם עלולים לגרום למוח לשלוח מסרים המכילים מידע שגוי. המדענים אינם יודעים מה גורם לחוסר איזון כימי זה, אך הם מאמינים שהגורם לכך מתרחש עוד לפני הלידה. כלומר, לחלק מהאנשים יש “פגיעות ביולוגית” להתפתחות סכיזופרניה, אשר קורית בגיל מאוחר יותר. בנוסף לפגיעות הביולוגית, כנראה שגם לחץ משחק תפקיד בהתפתחות סכיזופרניה ובמהלך המחלה.

מהו מהלך המחלה בסכיזופרניה?

רוב האנשים מפתחים סכיזופרניה בגיל ההתבגרות או הבגרות המוקדמת, בערך בגילאי 16 עד 30. אנשים נבדלים זה מזה ובזמנים שונים בתדירות הסימפטומים שלהם, בחומרתם ובמידה שההפרעה משבשת את חייהם.

חלק מהאנשים חווים את ההפרעה בצורה מתונה יותר והסימפטומים מופיעים רק מספר פעמים בחייהם. אנשים אחרים חווים את ההפרעה בצורה חזקה יותר וסובלים מאפיזודות אשר חלקן דורשות אשפוז. חלק מהאנשים חווים סימפטומים באופן כמעט תמידי אך לא סובלים מאפיזודות חמורות הדורשות אשפוז.

סכיזופרניה נוטה להיות אפיזודית (אירועים חוזרים), כאשר עוצמת הסימפטומים משתנה במשך הזמן. הכוונה היא שייתכן ובחייו של האדם תהיה תקופה שבה יש “החרפת סימפטומים”, “אפיזודה אקוטית” או “הישנות” של המחלה (relapse) , אז הסימפטומים מופיעים מחדש או נהיים חמורים יותר .

מהן השיטות היעילות לטובת טיפול בסכיזופרניה?

השאלה של טיפול בסכיזופרניה הולידה מחקרים רבים וכן וויכוחים סוערים ודיונים בין אנשי מקצוע.

דיונים אלה הובילו להגדרתן של 6 התערבויות מקצועיות כטיפולים מבוססי ראיות לסכיזופרניה ומחלות נפשיות קשות אחרות (SMI):

טיפול תרופתי

 

תעסוקה נתמכת

 

ניהול מחלה והחלמה

 

טיפול קהילתי-אסרטיבי (ACT)

 

טיפול פסיכו-חינוכי משפחתי

 

טיפול אינטגרטיבי בהפרעה דואלית (תחלואה כפולה)

מתוך: (Mueser, K. T., Torrey, W. C., Lynde, D., Singer, P., & Drake, R. E. (2003)

שיטות התערבות אלה ואחרות לטיפול בסכיזופרניה, הופיעו בהדרגה וערערו את העמדה שהייתה מקובלת על אנשי מקצוע רבים בתחום והיא שתרופות אנטי-פסיכוטיות הינן הטיפול היעיל היחיד לסכיזופרניה.

אישה עם חלקיקי חומר

טיפול בסכיזופרניה מסייע בהתמודדות עם חווית עצמי מפוצלת של חלק מהחולים

שימוש בתרופות בטיפול בסכיזופרניה

תרופות פסיכיאטריות מסייעות למטופלים רבים המתמודדים עם סימפטומים של סכיזופרניה ולפיכך השימוש בהן להתמודדות עם ההפרעה נרחב. ברשימה זו לא נסקור את הסוגים השונים של תרופות לטיפול בסכיזופרניה והיתרונות והחסרונות של כל אחת מהן. המוקד כאן הוא דיון המתעורר מתוך העובדה שהתוצאות המעשיות של הוצאת מטופלים מהמוסדות האשפוזיים אל הקהילה, לימדו שטיפול תרופתי לבדו אינו מספיק, וכבר מחקרים מוקדמים בתחום הראו את חשיבותן של ההתערבויות הפסיכוסוציאליות בשילוב עם הטיפול התרופתי.

לדוגמא, מחקר שנערך ע"י הוגרטי וגולדברג (1973) השווה בין ארבע אפשרויות טיפול: פלסבו בלבד, פלסבו (אינבו) ותרפיה חברתית, תרופה בלבד (כלורפרומזין) ותרופה ביחד עם תרפיה חברתית. התרפיה החברתית כללה שילוב של התערבויות פסיכו-סוציאליות, כולל טיפול תומך (supportive therapy), עבודה סוציאלית (social case work), ויעוץ שיקומי ושמה דגש על הבעיות היום יומיות של תפקוד בקהילה, בדומה למודל ניהול המקרה הקליני. כצפוי, הקבוצה שקיבלה את הטיפול התרופתי בלבד השתפרה הרבה יותר מהקבוצה שקיבלה רק פלסבו. אולם התוצאה החשובה ביותר הייתה שהקבוצה שקיבלה גם תרפיה חברתית וגם טיפול תרופתי הייתה בעלת התוצאות ארוכות הטווח הטובות ביותר, כולל בהיבט התפקודי (למשל תעסוקה).

כאמור בעקבות מחקר זה ואחרים, הפכה רווחת הדעה המקובלת כיום בפסיכיאטריה והיא שהתרופות הפסיכוטרופיות הינן חלק חשוב מהטיפול, אך אינן מספיקות  ללא התערבות פסיכו-סוציאלית (Corrigan, P. W., Mueser, K. T., Bond, G. R., Drake, R. E., & Solomon, P. 2008).

שילוב של תרופות והתערבויות אחרות בטיפול בסכיזופרניה

לצד היתרונות של תרופות, מחקרים בנוגע ליעילות של טיפול בסכיזופרניה באופנים שונים אשר פורסמו בשנים האחרונות, מחזקים תפיסה טיפולית משולבת של טיפול וחלק מאנשי המקצוע מאמינים כי הם אף מטים את הכף לכיוון עדיפות להתערבויות פסיכוסוציאליות.

לדוגמא מחקר שנערך ע״י צוות חוקרים אירופאי מהאוניברסיטה הטכנית של מינכן (2017) , כולל מטא אנליזה של מחקרים על חולי סכיזופרניה מששת העשורים האחרונים שעסקו בשאלה על היעילות של טיפול בסכיזופרניה. במחקר נמצא כי אצל כמחצית מחולי הסכיזופרניה (49%) לא נרשם כלל שיפור בעקבות טיפול בתרופות אנטי־פסיכוטיות. רק אצל 23% מהמטופלים נרשמה תגובה טובה לתרופות, ואילו אצל יתר המגיבים לטיפול נרשם שיפור מינימלי (תגובה טובה משמעותה ירידה של 50% ויותר בתדירות ועוצמת הסימפטומים, ותגובה מינימלית הינה ירידה של כ–20% בהופעת התסמינים). ממצאי המחקר נסמכים על ניתוח של 167 מחקרים שפורסמו בין השנים 1955 ל-2016 וכללו 28,102 משתתפים בגיל ממוצע של 39 ועם משך מחלה ממוצע של 13 שנים. ההתערבויות במחקרים נמשכו פרקי זמן שבין 3 ועד 28 שבועות, וכללו מגוון רחב של תרופות לטיפול בסכיזופרניה. על פי המחקר, בזמן שאצל 51% ממטופלי התרופות נרשמה תגובה כלשהי – בטווח שבין תגובה מינימאלית ותגובה טובה – בקרב החולים שטופלו בפלצבו הגיבו 30%. בקרב 23% מהמטופלים בלבד נרשמה תגובה טובה, בזמן שהשימוש בפלסבו יצר את אותו אפקט אצל 14% מהמטופלים.

את הממצאים הללו וממצאים של מחקרים דומים אחרים צריך לפרש בזהירות, תוך התחשבות במגבלות המחקרים –למשל משך הזמן הקצר בו נבדקה ההתערבות התרופתית במטא אנליזה זו וכדומה. יחד עם זאת, המחקרים מצטרפים לקולות רבים של אנשי מקצוע ומתמודדים הטוענים כי מטופלים רבים אינם מגיבים לתרופות האנטי-פסיכוטיות וסובלים מתופעות לוואי ולפיכך ראוי להציע להם גם את האפשרות של הימנעות מטיפול תרופתי או טיפול משולב. המשמעות הנגזרת מתפיסה זו היא המלצה על שימוש נרחב יותר בטיפולים אחרים באוריינטציה פסיכו-סוציאלית, ואולם השאלה איזה סוג של התערבויות פסיכוסוציאליות מתאימות ביותר לאוכלוסייה זו, עדיין מעוררת מחלוקת בקרב חוקרים, קלינאים ומתמודדים.

ממצאים של מחקרים על טיפול בסכיזופרניה באמצעות פסיכותרפיה

במיוחד מעוררת מחלוקת סוגית הטיפול הפסיכותרפויטי ובאופן ספציפי יותר, הטיפול הפסיכודינמי בסכיזופרניה ומידת יעילותו עבור המטופלים. ימיה של מחלוקת זו כימי הפסיכואנליזה עצמה בעקבות העמדה של פרויד וממשיכיו האדוקים, אשר סברו שפסיכואנליזה אינה מתאימה לטיפול במטופלים פסיכוטיים, בין השאר עקב היעדר היכולת ליצור טרנספרנס (=העברה).

חילוקי הדעות מתחזקים אל מול תוצאותיהם של מחקרים ודיווחים של קלינאים בתחום.

 למשל, Muser & Berenbaum  ערכו ב-1990 סקירה מקיפה של מאמרים העוסקים בניתוח תוצאות של טיפול פסיכודינאמי בסכיזופרניה. הצלחות הטיפולים במחקרים נבחנו לפי מדדי תוצאה של סימפטומים, אשפוזים חוזרים, הסתגלות חברתית והסתגלות תעסוקתית. מתוך ארבעה מחקרי RCT (הקצאה רנדומלית) שנבחנו, שלושה לא הצליחו להראות אפקט חיובי להתערבות על תוצאות טיפול אלה. בחלק ממחקרים אלו נמצאו קשיים מתודולוגיים או תפעוליים (כגון פסיכותרפיסטים בלתי מנוסים), אשר מקשים להסתמך על התוצאות.

 אולם, באחד המחקרים שבו לא היו בעיות מהסוג הזה (Gunderson et al. 1984), הושוו שתי גישות טיפול, האחת מכוונת תובנה (דינאמית) והשנייה תמיכתית-הסתגלותית המקנה כישורים. הגישה השנייה הייתה עדיפה במרבית מדדי התוצאה למעט במצב הסימפטומים והמצב החברתי שלא נבדלו בין שתי הגישות. המחקר הרביעי שנבדק (Karon & VandenBos 1972, 1975) דיווח שהטיפול הפסיכודינאמי היה עדיף על טיפול תרופתי, אולם גם כאן עקב מגבלות מתודולוגיות, יכולת ההכללה שלו מוגבלת. שני מחקרי אורך שנבדקו בסקירה, בדקו מטופלים עם סכיזופרניה אשר טופלו בטיפול פסיכודינאמי למשך שנים רבות, ומצאו מעט מאוד אפקט אם בכלל, על מצבם של המטופלים.

עורכי הסקירה הסיקו כי העדויות לגבי יעילותם של טיפולים אלה לסכיזופרניה אינן משכנעות, זאת בניגוד לתוצאות חיוביות של מחקרים הנוגעים ליעילות שיטות טיפול המקנות כישורים (Skills) וכן גישות מסוימות של טיפול משפחתי.

מנגד, טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT) אשר פותח במקור כשיטת טיפול למטופלים עם דיכאון ולאחר מכן הותאם גם לטיפול בחרדה, יושם בהצלחה גם על מטופלים עם סימפטומים פסיכוטיים. מספר רב של מחקרים מבוקרים הראו שהטיפול יעיל בהפחתת חומרת סימפטומים ומצוקה וכמה אף הראו הפחתה בשימוש בשירותים פסיכיאטריים בעקבות הטיפולים ( Mueser, K. T., Torrey, W. C., Lynde, D., Singer, P., & Drake, R. E. (2003)). עם זאת, המגבלה המוכרת של טיפולי CBT היא התלות במוטיבציה וביכולות של המטופל לצורך קיומם והצלחתם, וזו מקבלת משנה תוקף בעבודה עם האוכלוסייה של SMI.

עדויות של קלינאים על טיפול בסכיזופרניה באמצעות פסיכותרפיה

אל מול הממצאים המחקריים, קלינאים רבים העובדים עם האוכלוסייה של מטופלים הסובלים מפסיכוזה, מדווחים מניסיונם על יעילותם של טיפול פסיכודינמי ואף פסיכואנליטי בסיוע לאוכלוסייה זו. חלקם מבקרים את המגבלות של שיטות המחקר וטוענים כי קשה עד בלתי אפשרי לתפוס את מורכבותה של הנפש האנושית בכלים המחקריים הקיימים ולפיכך אין להסתמך עליהם באופן בלבדי בהחלטה בנוגע לגישות טיפול.

כותבים בולטים אשר התייחסו לכך בפרסומים מוקדמים הם: (Fromm-Reichman (1950) Sullivan (1956) , Searles (1965) , Pao (1979 ו- (Karon (1981. אחד הכותבים העכשוויים הבולטים בכיוון זה הוא כריסטופר בולאס, הפסיכואנליטיקאי הבריטי הנודע. שני ספריו האחרונים: (Catch Them Before They Fall: Psychoanalysis of Breakdown (2012  ו- (When the Sun Bursts: The Enigma of Schizophrenia (2015 , עוסקים בטכניקות של טיפול פסיכואנליטי אינטנסיבי עבור מטופלים במצבי משבר ו/או תחלואה נפשית קשה, כאשר השני מתמקד במטופלים הסובלים מסכיזופרניה.

 בולאס מסביר ומדגים מתוך הפרקטיקה שלו, כיצד הוא עושה התאמות בטכניקה הפסיכואנליטית המסורתית במטרה לתת מענה ייחודי למטופלים במצבי משבר, כמו למשל פגישות ארוכות (לעיתים למשך יום עבודה שלם), פגישות יומיומיות, גישה אקטיבית שלו ברמת ההתערבויות ועוד. כמו כן בולאס מכיר בחשיבות של התערבות במציאות חייהם של מטופלים אלו ומגייס משאבים סביבתיים ואנשי צוות עמם עובד בשיתוף בתקופות משבר לטובת החזקה בתחומים אלו (פסיכיאטר, עו״ס וכו׳). כשנשאל בולאס בנוגע לתקפות המחקרית של שיטתו התייחס בביקורתיות ל׳טרנד׳ של טיפולים מבוססי ראיות וטען כי לנסות לתפוס את מהות הטיפול והנפש האנושית במחקר במדעי החברה ׳כמוהו כהשוואה של שתי יצירות ספרותיות עפ״י כמות הנקודות והפסיקים שבכל אחד מהם…׳ ההשוואה לתפישתו מספרת משהו על הספר אך מפספסת לחלוטין את המהות (Bollas, 2013:115).

Deutsch & Munich  בשנת 1996, סקרו את ההתפתחויות ההיסטוריות של השימוש בפסיכותרפיה עבור מצבים פסיכוטיים. הם מציינים כי תאורטיקנים של יחסי אובייקט כמו קליין, וויניקוט, גאנטריפ ובאלינט וכן פסיכולוגים של העצמי כמו פולק, האמינו שהפרעות בקשרים המוקדמים של ילד עם המטפל העיקרי תורמים להתפתחות פתולוגיה חמורה. עם פרמטרים מסוימים, של סטייה מהטכניקה הפסיכואנליטית על בסיס הצורך הקליני כמו פגישות פנים-אל פנים (במקום בשכיבה), יותר פעילות מצד המטפל וכו׳ עבדו גם הם עם הסובלים מהפרעות קשות.

 המסקנה של הכותבים מתוך הסקירה ההיסטורית וניסיונם הקליני היא שאפשר וכדאי לעבוד עם מטופלים במצבים פסיכוטיים גם בפסיכותרפיה דינאמית, אשר תנוע מאזורים של תובנה/חקירה לאזורים תמיכתיים יותר לפי הצורך. כמו כן הם מציינים את חשיבות ההבנה הפסיכודינמית והפורמולציה של כל מטופל, גם כשמטפלים בשיטות אחרות של פסיכותרפיה. עמדה טיפולית זו מסייעת גם בביסוס הברית הטיפולית אשר נחשבת כיום האלמנט החשוב ביותר בהצלחתו של כל טיפול נפשי, מעבר לשיטת ההתערבות הספציפית.

הגישה של אאוטריצ׳ בטיפול בסכיזופרניה

מהסיכום שלעיל אפשר להבין שבימינו ישנם טיפולים יעילים לסכיזופרניה כמו גם להפרעות נפשיות קשות אחרות. אנו מאמינים ויודעים מניסיון כי בעזרת טיפול יעיל, רוב האנשים הסובלים מסכיזופרניה יכולים להפחית את הסימפטומים ולחיות חיים מלאים ומשמעותיים.  קיימים מודלים שונים להתמודדות עם סכיזופרניה בקהילה וקיימות אינספור דוגמאות של אנשים עם סכיזופרניה שתרמו לחברה.

בהמשך לסקירת הספרות המופיעה כאן לעיל, במקרים רבים אנו ממליצים על טיפול משולב הכולל סיוע תרופתי לצד התערבויות פסיכוסוציאליות מגוונות. ברוב המוחלט של המקרים אנו מנסים במסגרת הטיפול בסכיזופרניה ובמצבים פסיכוטיים אחרים לערב את בני המשפחה והסביבה הקרובה. תמיד המטופל/ת נמצאים במרכז ההתערבות ואנו רואים בהם שותפים מלאים לתהליך האחראיים על הטיפול ושותפים מלאים בקבלת ההחלטות הקשורה אליו.

ניסיוננו מלמד כי המצבים הנפשיים המאתגרים ביותר דורשים את המאמץ האקטיבי ביותר של הסביבה האורגנית של מתמודדים ושל אנשי המקצוע, ויש למצוא דרכים גמישות ויצירתיות להתאמת המענה הטיפולי לאדם הספציפי ולמצב הספציפי עמו היא או הוא מתמודדים.

סכיזופרניה היא מחלה המאתגרת את המקצועות הטיפוליים-שיקומיים בשל מורכבות ורב ממדיות הקשיים והצרכים של הסובלים ממנה, הכוללים היבטים תוך נפשיים מטלטלים לצד התמודדויות מאתגרות בעולם האמיתי. בהתאמה צריך גם טיפול בסכיזופרניה לכלול התייחסות לשני ההיבטים – הפנימי והחיצוני, ולנוע בין שניהם במינונים שונים בין תקופות שונות במסגרת תהליך ההחלמה המשתנה מאדם לאדם ומתקופה לתקופה אצל כל אדם.

דרושים מאמצים נוספים, לבניית גשרים אשר יוסיפו ויצמצמו את הפערים הקיימים בין תיאוריות, פרקטיקות, שיטות עבודה ואופני חשיבה מפוצלים באקדמיה ובשדה. כשם שנפש האדם היא רב מימדית ופועלת כמכונה מופלאה במספר רב של מישורים בו זמנית, גם הטיפול בה – ובמיוחד במצבי המשבר הקיצוניים ביותר שלה – צריך להיות שלם, מקיף ואינטגרטיבי.

טיפול בסכיזופרניה בבית

צוות אאוטריצ׳ חרט על דגלו לפעול לטובת הנגשה של שירותי טיפול ושיקום פסיכיאטרי עבור מטופלים שאינם יכולים להנות מהמענים הקונבנציונאליים, בין השאר באמצעות קיום טיפולים בבית. גישה זו יכולה להתאים בהחלט למצבים של סכיזופרניה אשר בהם לעיתים ההתארגנות הנדרשת להגעה והתמדה בטיפול בקליניקה מקשה על קיום הטיפול באופן רציף.

עם חלק מהמקרים החוזרים של הישנות המחלה בסכיזופרניה ניתן להתמודד בבית בעוד מקרים אחרים דורשים אשפוז על מנת להגן על האדם או על אחרים. לרוב ההבדלים בין שני סוגי המקרים קשורים להערכת רמת הסיכון של המטופל לעצמו או סביבתו, מידת שיתוף הפעולה של המטופל וכן מערך התמיכה המשפחתי והקהילתי העומד לרשותו.

טיפול בסכיזופרניה בבית המופעל במידה ומתקיימים התנאים הנ״ל יכול להיות נעים ונח יותר למטופל ולסביבתו באופן שיקדם בצורה טובה יותר תהליכים של החלמה. המטופל/ת ירגישו פחות מאוימים בסביבה הביתית, יהיו פחות מושפעים ממטופלים אחרים כפי שקורה במצבי אשפוז פסיכיאטרי ויחוו פחות הפרה של שגרת היומיום ומהלך חייהם. כמו כן, טיפול המתקיים בבית מגייס באופן קל וטבעי יותר את הסביבה של המטופל וכן משתמש באלמנטים קונקרטיים של מציאות החיים לטובת הטיפול ולקידום תהליכי ההחלמה שלו/ה.

האם אתם או קרוביכם מתמודדים עם סכיזופרניה או הפרעה נפשית קשה אחרת?

צרו קשר
אישה על נדנדנה

טיפול בסכיזופרניה מיועד לסייע בהשבה לתפקוד תקין ושיפור איכות החיים ומתמודדים רבים מצליחים בכך בתהליך ההחלמה

מקורות וקריאה מומלצת

Bollas, C., & Bollas, S. (2012). Catch them before they fall: The psychoanalysis of breakdown (Vol. 978, No. 0-63726). Routledge.‏

Bollas, C. (2015). When the Sun Bursts: The Enigma of Schizophrenia. Yale University Press.‏

Corrigan, P. W., Mueser, K. T., Bond, G. R., Drake, R. E., & Solomon, P. (2008). Chapter 6: Case Management, In P. W. Corrigan, K. T. Mueser, G. R. Bond, R. E. Drake, & P. Solomon (Eds.), Principles and practice of psychiatric rehabilitation. New York, NY: Guilford Press.

Cuppit, C. (editor) (2010). Reaching Out – The psychology of assertive outreach. Routledge. London.

Deutsch & Munich (1996) . Psychotherapy with the severly and persistently mentally ill. In Soreff, (Ed.), Handbook for the treatment of the seriously mentally ill. (pp. 185-200). Ashland, OH: Hogrefe & Huber Publishers.

Leucht, S., Leucht, C., Huhn, M., Chaimani, A., Mavridis, D., Helfer, B., … & Geddes, J. R. (2017). Sixty Years of Placebo-Controlled Antipsychotic Drug Trials in Acute Schizophrenia: Systematic Review, Bayesian Meta-Analysis, and Meta-Regression of Efficacy Predictors. American journal of psychiatry, appi-ajp.‏

Lichtenberg, P., Levinson, D., Sharshevsky, Y., Feldman, D., & Lachman, M. (2008). Clinical case management of revolving door patients–a semi‐randomized study. Acta psychiatrica scandinavica117(6), 449-454.‏

Mas-Expósito, L., Amador-Campos, J. A., Gómez-Benito, J., Mauri-Mas, L., & Lalucat-Jo, L. (2015). Clinical Case Management for Patients with Schizophrenia with High Care Needs. Community mental health journal51(2), 165-170.‏

Moritz, S., Berna, F., Jaeger, S., Westermann, S., & Nagel, M. (2016). The customer is always right? Subjective target symptoms and treatment preferences in patients with psychosis. European Archives of Psychiatry and Clinical Neuroscience, 1-5.

Mueser, K. T., & Berenbaum, H. (1990). Psychodynamic treatment of schizophrenia: is there a future?. Psychological Medicine, 20(2), 253-262.‏

Mueser, K., Bond, G., Drake, R., & Resnick, S. (1998). Models of community care for severe mental illness: A review of research on case management. Schizophrenia Bulletin, 24, 37-74.

Mueser, K. T., Torrey, W. C., Lynde, D., Singer, P., & Drake, R. E. (2003). Implementing evidence- based practices for people with severe mental illness. Behavioral Modification, 27(3), 387-411.

Sterk, B., van Rossum, I. W., Muis, M., & De Haan, L. (2013). Priorities, satisfaction and treatment goals in 
psychosis patients: an online consumer’s survey. Pharmacopsychiatry, 46(03), 88-93.

Surber, R.W. (Ed.) (1994). Clinical Case Management – A Guide to Comprehensive Treatment of Serious Mental Illness. A Sage Focus Edition.

Walsh, Joseph. (2000). Clinical Case Management with Persons having Mental Illness – A relationship-based perspective. Wadsworth, Brooks\Cole. Canada.