הימנעות

מאת: ד״ר אור הראבן, פסיכולוג קליני

הסתגרות ונסיגה חברתית של בני נוער וצעירים היא תופעה חמורה ומתרחבת אשר קיימת גם בישראל בשיעורים ניכרים. לצערנו אירועי ה-7.10 והמלחמה צפויים לתרום באופן שלילי למגמה זו. במסגרת מחקר שלנו על התופעה ראיינו צעירים המסתגרים בבתיהם לעיתים למשך שנים, את הוריהם ובני משפחה אחרים ואנשי טיפול שעובדים עמם. המאמר הנוכחי פורסם במגזין ׳חברה ורווחה׳ ומציג את הפרספקטיבה של בני המשפחות של המסתגרים. קרובים אלה מדווחים על קשיים רבים הנקשרים להתנהגות של הבן או הבת המסתגרים ומשתפים בחוויות שלהם ובניסיונות שלהם להשפיע על המצב ולשנות אותו. להלן תקציר המאמר וקישור למאמר המלא:

נסיגה חברתית ממושכת בקרב צעירים: נקודת המבט של בני משפחה קרובים

אור הראבן^1,2, תמר קרון³, דייויד רועה^{4, 5}, דני קורן^1,6

¹ ביה״ס למדעי הפסיכולוגיה, הפקולטה למדעי החברה, אוניברסיטת חיפה

² מכון אאוטריצ׳ – טיפול פסיכולוגי ושיקום נפשי בבית, תל-אביב

³ המחלקה לפסיכולוגיה, האוניברסיטה העברית, ירושלים

⁴ המחלקה לבריאות נפש קהילתית, הפקולטה למדעי הרווחה והבריאות, אוניברסיטת חיפה

⁵ המחלקה לרפואה קלינית, פסיכיאטריה, אוניברסיטת אלבורג

⁶ החטיבה הפסיכיאטרית, המרכז הרפואי רמב״ם, חיפה

תקציר

רקע: התופעה המדאיגה של נסיגה חברתית ממושכת (נח״מ) בקרב צעירים מאופיינת ע״י בידוד חברתי בבית למשך למעלה משישה חודשים, מצוקה ופגיעה תפקודית ניכרת. בני משפחותיהם הקרובים של הצעירים נחשבים לבעלי תפקיד מרכזי בהתהוות, המהלך והסיום שלה אולם נקודת המבט שלהם כמעט ולא נבחנה.

מטרת המחקר: לבחון את נקודת המבט של בני משפחה תוך התמקדות בתפיסותיהם את הגורמים התורמים לנח״מ, החוויות שלהם ושל קרוביהם ודרכי ההתמודדות עם המצב.

שיטת המחקר: מחקר איכותני שהתבסס על ראיונות עומק עם שנים עשר בני משפחה קרובים של צעירים אשר התמודדו עם נח״מ, נותחו בניתוח תמטי.

ממצאים: חומרי הראיונות סווגו לארבע תמות מרכזיות:  (1) כיצד תופסים בני המשפחה את הנח״מ והגורמים לה; (2) כיצד בני משפחה מבינים ומסבירים את התנהגות הנח״מ; (3) השפעות נח״מ על בני המשפחה והבית ו-(4) ניסיונות התמודדות עם נח״מ.  מהנראטיבים של בני המשפחות עולה כי הם מתמודדים עם מעמסה משמעותית של רגשות שליליים לצד שיבושים בחיי היומיום שלהם ושל הבית וקיימת שונות רבה באופני התגובה שלהם למצב. הממצאים מודגמים בעזרת ציטוטים ותיאור מקרה.

מסקנות והשלכות לפרקטיקה: אנו מציעים קווים מנחים לפיתוח התערבויות מקצועיות עם משפחות של צעירים במצבי נח״מ אשר עשויות להפחית את העומס על בני המשפחה, לתמוך בהם ובו בזמן גם לסייע לבני משפחתם המצויים בנח״מ.

למאמר המלא באתר משרד הרווחה לחצו כאן.

למאמרים נוספים על הסתגרות והטיפול בה לחצו כאן.

סטיגמה בבריאות הנפש היא אחד הגורמים שמעכבים באופן משמעותי תהליכים של טיפול והחלמה בקרב מתמודדים. ננסה להבין ברשימה הנוכחית מהי סטיגמה בבריאות הנפש, איך התפתחה, למה היא גורמת ומה אפשר לעשות כדי למגר אותה.

מאת: צוות אאוטריצ׳

מהי סטיגמה בבריאות הנפש?

כאשר מדברים על סטיגמה בבריאות הנפש מדברים למעשה על דעות וגישות שליליות שיש לאנשים על מחלות נפש. חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (1998) מכיר באנשים עם מוגבלות כבעלי זכויות שוות וקובע כי זכותם לשוויון, לכבוד, להשתתפות פעילה בחברה, לקבלת החלטות בחייהם ולמימוש זכויותיהם במסגרת השירותים הקיימים. ולמרות החוק, סטיגמה בציבור עדיין קיימת והיא בעיה מורכבת. מחקרים מלמדים שהאמונות השליליות של הציבור פוחתות ככל שהציבור יודע יותר על מחלות נפש ולומד להכיר אנשים שחוו סימפטומים פסיכיאטריים. בין השאר לטובת כך אנו מנגישים כאן ידע מהימן על מחלות נפש והיבטים הקשורים אליהן.

מקור והתפתחות המושג סטיגמה

סטיגמה, בתרגום מיוונית,  היא תווית שלילית שהחברה מצמידה לאדם או לקבוצה. גופמן (1963) הגדיר אותה תיוג חברתי שלילי רב עוצמה, המכתים את זהותם של אלו הסובלים ממנה. ג'ונס ועמיתים (1984) התייחסו אליה כתווית המבדילה את האדם ומצמידה לו תכונות שליליות ובלתי רצויות.

מתי מופיעה סטיגמה?

סטיגמה מתרחשת כאשר: (Link & Phelan, 2001):

1.  אנשים מבחינים בשונה ומתייגים אותו
2.  התיוג כולל סטריאוטיפים שליליים
3.  אנשים חווים תגובה רגשית שלילית כלפי האנשים המתויגים, כגון פחד או סלידה.
4.  האנשים שתויגו חווים תחושות של בושה, מבוכה והשפלה
5.  אנשים שתויגו, נתפסים כ"קבוצת חוץ"- "הם" מול "אנחנו".
6.  האנשים שתויגו מאבדים את מעמדת החברתי וחווים אפליה.
7.  קיימים פערי כוח בין הקבוצה המתייגת לעומת הקבוצה המתוייגת

עמדות אלה וגם אחרות, קשות לשינוי בייחוד כאשר הן משרתות כל מיני פונקציות של מגננה ותחושת ביטחון.

למה גורמת סטיגמה בבריאות הנפש?

בקרב מתמודדים מעוררת הסטיגמה רגשות של אשמה ובושה, כעס והתקוממות לצד ייאוש וחוסר אונים, כאב וצער עמוק.

סטיגמה בבריאות הנפש מעוררת מעגל שלילי עם כמה היבטים – 1. קוגניטיבי: למשל דעה קדומה שכל החולים הפסיכיאטריים מסוכנים 2. אפקטיבי: תגובה רגשית למשל פחד ו-3. התנהגותי: למשל אפליה או הימנעות מאינטראקציות עם חולים פסיכיאטריים.

 

מחקרים על סטיגמה בבריאות הנפש

הנושא של סטיגמה בבריאות הנפש נבדק רבות במחקרים וסקרים. אחד המפורסמים שבהם הוא סקר משנת 1996 שנערך בכלל הציבור האמריקני בנוגע לעמדות האוכלוסיה כלפי מתמודדים עם מחלות פסיכיאטריות. במסגרת הסקר רואיינו 1444 אמריקאים פנים מול פנים (נערך ע״י המכון האמריקני לענייני דעות הציבור NORC). לכל נבדק סופר סיפור על מתמודדים בבריאות הנפש (5 סיפורים שהוקצו רנדומלית). הממצאים היו:

-אחוז המשיבים החושבים כי סביר שהאדם בסיפור יהיה אלים כלפי אחרים: 87% סמים, 71% אלכוהול, 61%  סכיזופרניה, 23% דיכאון מז'ורי, 17% אדם בעייתי
– אחוזי השאיפה של הנשאלים להיות מרוחקים חברתית מהאדם המתואר בסיפור: 86% סמים, 66% אלכוהול, 57% סכיזופרניה, 36% דיכאון מז'ורי, 18% אדם בעייתי
– בכל מקרה, גם במקרים בהם אנשים חושבים כי הסיכוי של אדם מקבוצה מסוימת להיות מעורב באלימות הינו נמוך, הם עדיין רוצים בריחוק חברתי מהם באחוזים לא מבוטלים (סמים 57%-83%, אלכוהול 48%-62%, סכיזופרניה 30%-61%, דיכאון מז'ורי 27%-49%, אדם בעייתי 12%-42%).
שאלה נוספת שנשאלה בסקר היא:  ׳כמובן, כולנו שומעים על מוגבלויות ולקויות פיזיות, אבל מה עם אלה אותם אנו מכנים "חולי נפש"? כשאתה שומע שאדם כלשהו הוא "חולה נפש", מה זה אומר לך?׳
בתשובה לשאלה זו, 31% מהאנשים הזכירו באופן ספונטני אלימות (בהקשר של הפרעות נפש עם מאפיינים פסיכוטיים) ו2% בהקשר של היעדר מאפיינים פסיכוטיים.

ממצאים אלה העידו גם על עלייה בסטיגמה בבריאות הנפש שכן להשוואה לעומת זאת, בשנת 1950 רק 12.7% הזכירו אלימות בהקשר הראשון ו3% בהקשר השני.

ממחקר חדש יותר על סטיגמה שערכו שטרוך ועמיתיו (2007) עולה כי:
– בתחום החברתי:%21 לא מוכנים להיות חברים קרובים של מישהו עם נכות נפשית, גם אם הוא היה חבר קרוב שלהם לפני שהתפרצה אצלו המחלה
– בתחום התעסוקה: 35% מהמשתתפים במחקר אינם מוכנים לעבוד עם מתמודד, 52% אינם רוצים להעסיק מתמודד ו72% לא היו רוצים כי הממונה עליהם יהיה מתמודד.
-בתחום המחיה: 31% לא רוצים נכה נפש כשכן, ו-54% לא היו משכירים לנכה נפש דירה.

איך אפשר לצמצם סטיגמה בבריאות הנפש

אחת הפעילות בתחום היא חוקרת ומת מודדת בעצמה בשם Patrick Corrigan שהמליצה (2004) על דרכים למיגור הסטיגמה בבריאות הנפש:

1. מגע עם נשוא הסטיגמה- על מנת להראות שהסטיגמות אינן מעוגנות במציאות.
2. מסירת עובדות- אנשים יכולים להתעמת עם הדברים שהם חושבים למול נכונותן העובדתית.
3. סינגור- אנשים שעוקבים אחר כל מיני אמירות והדרך בה הן מוצגות במדיה (באופן מפלה כלפי אוכלוסיה מסויימת) ומחרימים את המוצרים של החברות המפלות.
4. חינוך – בעיקר באמצעות תכניות לימוד פסיכוחינוכיות הסותרות מיתוסים קיימים

סטיגמה עצמית (מופנמת)

סטיגמה עצמית היא האופן שבו הפרט מתייחס לעצמו בהתאם לסטיגמה הקיימת כפי הקבוצה אליה הוא משתייך. המחקר מראה כי כשליש מהמתמודדים עם מחלות פסיכיאטריות קשות, חווים סטיגמה עצמית גבוהה. במחקרים נמצא כי סטיגמה עצמית מקושרת עם :

• פגיעה בדימוי ובערך העצמי
• פגיעה בתפקוד החברתי
• בושה והסתרה
• פסימיות
• חוסר מוטיבציה
• חרדה חברתית
• חוסר אונים נרכש

לסיכום, סטיגמה בבריאות הנפש היא בעיה אמיתית ומסובכת המונעת מאנשים לקבל את העזרה המגיעה להם ולהתקדם לעבר החלמה. אנחנו באאוטריצ׳ מאמינים שיש לפעול לטובת מיגור הסטיגמה בהתאם להמלצות שהובאו כאן ואחרות. לצד זה אנחנו מציעים טיפול בבית לאנשים החוששים ממפגש עם מערכות טיפול ומסטיגמה נלווית באופן אשר מאפשר קבלת טיפול מיטבי ללא צורך להתמודד בצורה ישירה עם סטיגמה בבריאות הנפש והשלכותיה.

הפרעת OCD המכונה בעברית הפרעה טורדנית-כפייתית הינה הפרעה שכיחה, כרונית הפוגעת משמעותית באיכות החיים אך לעיתים תכופות מדי היא לא מזוהה ולא מטופלת.

ברשימה הנוכחית נתייחס למאפיינים של OCD ונתמקד בשיטות הטיפול בה ובמיוחד בשירות הייחודי שמציעה אאוטריצ׳ של טיפול ב-OCD בבית המטופל.

קרא עוד›

מזל טוב! התחילה עוד שנת לימודים. למרות הקורונה והאיומים לסגרים, מסגרות הלימודים נפתחו רשמית והילדים שהושפעו באופן ניכר מהקורונה והסגרים הנלווים, חוזרים סופסוף לבי״ס..
האמנם? דווקא עכשיו, יותר ויותר הורים נתקלים בבעיה  מוכרת – הילד לא רוצה ללכת לבי״ס.

מתי סרבנות בי״ס הופכת להיות בעייתית? מהן ההשלכות ואיך ניתן לסייע? ברשימה הנוכחית יש כמה הסברים וטיפים להורים.

קרא עוד›

בדצמבר 2020, פורסם ע״י אור הראבן, תמר קרון, דייויד רועה ודני קורן ב- International Journal of Social Psychiatry, המאמר הבינלאומי הראשון על נסיגה חברתית ממושכת של צעירים בישראל.

המאמר מבוסס על חומרים שנאספו מפעילות צוות Outreach בטיפול בתופעה של הסתגרות וכן מראיונות שנערכו עם אנשי טיפול המתמחים בעבודה עם האוכלוסייה.

בקישור זה ניתן לקרוא את המאמר המלא על נסיגה חברתית ממושכת בישראל באנגלית.

להלן תרגום המאמר לעברית:

קרא עוד›

בידוד.
נדמה שזו אחת המילים החמות ביותר בישראל כרגע. השורש ב.ד.ד מעולם לא היה פחות בודד. השיר ׳מיליוני אנשים לבד׳ של החברים של נטאשה מעולם לא היה רלוונטי יותר.

התפשטות וירוס הקורונה הובילה לכניסתם של עשרות אלפי ישראלים ומיליונים אחרים בעולם לבידוד, והיד עוד נטויה. 

רשימה זו מנסה להתבונן על המצב הייחודי של בידוד חברתי מבחינה פסיכולוגית ועל האפשרויות השונות של קבלת עזרה נפשית בבידוד. בין השאר ננסה להבין מהו המצב הפסיכולוגי של המצויים בידוד? מה בין בידוד לבדידות ומה ביניהם לבין התבודדות? האם דרושה עזרה נפשית בבידוד? האם יש טיפולים מתאימים? ועוד. 

קרא עוד›

גברים סופגים הרבה ביקורת בימינו: מנשים, מגברים אחרים ובכלל. 
חלק מהביקורת היא לעיתים על כך שהם לא ׳גברים אמיתיים׳ ולא עומדים בציפיות.
אבל רגע…מה זה ׳גבר אמיתי׳? מה מצפים ממנו? מה הוא מצפה מעצמו? ומדוע נכשל?  

על אלה ועוד בפוסט על היבטים פסיכולוגיים וסוציולוגיים של גברים וגבריות בישראל .

קרא עוד›

מהי הפרעת חרדה חברתית? 

הפרעת חרדה חברתית היא הפרעה פסיכיאטרית שכיחה הגורמת לליקוי תפקודי משמעותי כמעט בכל ההיבטים של חיי היומיום (Aderka et al., 2012), ויש לה מספר מאפיינים בולטים בהיבטים השונים של החוויה האנושית: 

בהיבט הרגשי, לאנשים עם חרדה חברתית יש חוויה רגשית ייחודית המורכבת מרגש שלילי גבוה (במיוחד רמות גבוהות של חרדה במצבים חברתיים) ורגש חיובי נמוך. הם נוטים להשתמש בהדחקה כאסטרטגיה לוויסות רגשי ומתקשים להבחין בין רגשות. בהיבט הקוגניטיבי, אנשים עם חרדה חברתית מחזיקים קוגניציות שליליות על עצמם ועל אחרים. בהיבט ההתנהגותי, אנשים עם חרדה חברתית נוטים להימנע ממצבים חברתיים או אם הם לא יכולים להימנע מהם הם נוטים להשתמש בהתנהגויות מגוננות. 

קרא עוד›

נסיגה חברתית חמורה וממושכת של צעירים מוכרת מאז שנות ה-70 ביפן ותועדה שם במחקרים רבים. מחוץ ליפן, החלו להופיע מחקרים ותאורי מקרה של מטופלים בפרופיל דומה, רק ב-10-20 שנה האחרונות. באופן מעניין, הדיווח הראשון על מקרה בפרופיל הדומה להיקיקומורי אשר דווח ביפן, הגיע בשנת 2005 ממדינה כאן במזרח התיכון: אומן שבדרום ערב. בארץ כאמור אין (עדיין) דיווחים אקדמיים על נסיגה חברתית ודרכי ההתמודדות איתה, ואנו מכירים אותה מתוך הניסיון הקליני שלנו בטיפולי בית. 

קרא עוד›