טיפול פסיכולוגי בבית – למי, מתי ולמה?
נתחיל מהסוף: לתפישתנו, טיפול פסיכולוגי הוא תהליך רב משמעות שמתרחש בנפשו של המטופל, בנפשו של המטפל ובקשר שביניהם. לשם הצלחת התהליך, לא דרוש כל מכשור חיצוני, ולאף חדר או מסגרת טיפולית (Setting), אין חזקה בלעדית על היתכנותו והצלחתו של הטיפול. התנאי החשוב ביותר לקיומו של הטיפול, הוא התאמתו לצרכיו של המטופל. צרכים אלה הם ברובם נפשיים וניתן להתייחס אליהם בקליניקה, אולם לעיתים מדובר גם בצרכים פיזיים. טיפול מותאם אישית הוא כזה אשר יכול במקרה הצורך להתקיים במקום בו המטופל יכול להיפגש. מתפיסה זו יוצא כי טיפולי בית נפשיים צריכים להיהפך לאפשרות זמינה ונגישה לכל מי שצריך.מי זקוק לטיפול נפשי בבית?
אתגרים פיזיים ונפשיים מגוונים עלולים להוביל למצב בו קיים צורך, לעתים אפילו דחוף, בטיפול מחד, וקושי להגיע לקליניקה של המטפל/ת מאידך. מצבי הסתגרות בבית, נכויות ומגבלות פיזיות, חרדה קשה, דיכאון או פסיכוזה, התנגדות של ילדים ונוער להגיע לטיפול, קשיי ניידות של קשישים, מצבי משבר משפחתיים, בושה ודעות קדומות לגבי טיפול – כל אלו ועוד מרכיבים רשימה ארוכה של מצבים, בהם ללא עזרה נפשית בבית, לא יתקיים טיפול. כאשר הגעתו של אדם לקליניקה של המטפל הופכת למשימה בלתי אפשרית, ומכשילה בפועל את הסיכוי שיטופל – ישנן דרכים לעקוף את המכשול, ולאפשר לאדם לקבל הזדמנות אמיתית לטפל בעצמו.סוגים של עזרה נפשית בבית
עזרה פסיכולוגית בבית יכולה לכלול סוגים שונים של מענים טיפוליים: פסיכותרפיה, ייעוץ פסיכיאטרי, ליווי סוציאלי, ליווי טיפולי וכן שירותים שונים של שיקום נפשי בבית. מבין הפרקטיקות הטיפוליות השונות הללו, נראה שהכי פחות נפוצה היא הפרקטיקה של טיפול פסיכולוגי בבית. בתחום העבודה הסוציאלית הפך המושג ׳ביקור בית׳ שכיח יחסית בעבודה עם משפחות, בעבודה עם קשישים, עם נפגעי נפש, במסגרת שירותי מבחן, בתחום הגנת הילד ומשמורת ילדים, בתחום הרפואה והטיפול בחולים בביתם, בתחום החינוך ועוד. השימושים המרכזיים של ביקור הבית בשרותי הרווחה לאורך השנים היה בעיקר אבחון, טיפול, יישוג ומניעה. ואולם הן הפסיכיאטריה והן הפסיכואנליזה הטילו ספק בערכם המקצועי של ביקורי הבית, בהתמקדן בעולם הפנימי של האדם, באבחון פתולוגיה ובטיפול. עם ביסוסה של התאוריה הפסיכואנליטית בשיח המקצועי של העבודה הסוציאלית החל ביקור הבית להיתפס כפלישה לפרטיות הלקוחות, כבזבוז של זמן וכסף, כמטרד ואי נוחות למבקר, כהתערבות שעלולה לסכן אותו, אשר יעילותה הטיפולית אינה מוכחת. כתוצאה מכך חלה בעשורים הראשונים של המאה העשרים נסיגה מהשימוש בביקורי בית. גם העבודה הסוציאלית נסוגה מההתערבות הישירה בבית הלקוח אל תוך הקליניקה והמשרד שבסוכנות. נראה שמעבר לסיבות אלה, אפשר להצביע על סיבה נוספת להיעדרם של טיפולי בית נפשיים בדגש על שירותי פסיכותרפיה: הסטינג.הסטינג הטיפולי והחריגה ממנו לטובת טיפולי בית נפשיים
הסטינג (Setting) הטיפולי הוא המבנה, המרחב שבו מתקיים הטיפול. השפה, הסמלים והקודים המשותפים המרכיבים את הסטינג מתגבשים באופן ייחודי בין מטפל למטופל ויוצרים מעין טקס. בד״כ התפאורה של הטקס תהיה שתי כורסאות, שולחן קטן ועליו שעון וטישו בחדר עם תאורה עמומה ומדפי ספרים בפסיכולוגיה. הסטינג המוכר הזה לא התגבש סתם ויש מאחוריו חשיבה טיפולית רבה. המרחב הנוצר יוצר סביבה בטוחה ופורייה לקיום התהליך הטיפולי ומזמין מטופלים להיכנס למצב רגשי, נפשי או רוחני שבו עשוי להתרחש שינוי משמעותי בנוכחות של אחר. אולם, עבור אלה שאינם יכולים להנות מטיפול במתכונת הקונבנציונאלית שלו, האם לא נכון להגמיש את הסטינג הטיפולי? אנחנו ב-Outreach מכירים בהחלט בכוחו של הסטינג הטיפולי וכולנו עובדים גם כמטפלים בקליניקה. יחד עם זאת אנחנו מאמינים שעבור אלו שאינם יכולים להגיע אליה ראוי להציע עזרה פסיכולוגית בבית. ואכן, אם בוחנים היטב את ההיסטוריה של פסיכותרפיה, אפשר למצוא תאורי מקרה של גדולי התאורטיקנים, כולל פרויד עצמו, מלאני קליין, ויניקוט ואחרים, בהם בוצעו חריגות מהמסגרת הטיפולית לטובת מתן מענה לצרכים של מטופלים שונים. את התפיסה שלנו סביב האפשרות של טיפולי בית נפשיים, היטיב לתאר האנליטיקאי JA Miller כשאמר: ׳האנליטיקאי הוא אובייקט נווד והפסיכואנליזה מתקן נישא׳.
הכלים של איש טיפול הולכים איתו לכל מקום