התופעה של בידוד חברתי של בני נוער וצעירים הופיעה לראשונה ביפן בשנות ה-70 של המאה הקודמת ונחשבה לתופעה תרבותית ייחודית ליפן. בהדרגה, הופיעו דיווחים לגבי הופעתה של תופעה בעלת מאפיינים דומים במדינות אחרות בעולם עד כי התברר כי בידוד חברתי אינו ייחודי ליפן בלבד אלא תופעה גלובאלית.
צוות אאוטריצ׳ נתקל רבות בתופעה של בידוד חברתי גם בישראל ואף ערכנו מחקר על המאפיינים של בידוד חברתי בארץ. התופעה הזו הוחמרה בחסות מגפת הקורונה, במיוחד בקרב צעירים אשר לאחר תקופות של סגרים ובידוד לעיתים התקשו לחזור לתפקוד במסגרות, לחדש ולחזק קשרים חברתיים או לצאת מהבית באופן כללי.
בכדי להבין את התופעה לעומק מעניין להתבונן במדינות שכנות ובעלות מאפיינים דומים לישראל המתמודדות עמה וללמוד על הדמיון והשונות במופעים שלה ועל דרכים שונות להתמודדות עמה. הדיווח הראשון על בידוד חברתי באזור שלנו היה באופן מפתיע דווקא מאומן בשנת 2005.
בפוסט הנוכחי אנו שמים במוקד מדינה קרובה נוספת – ספרד אשר בה דווחה לראשונה התופעה של בידוד חברתי כבר לפני למעלה מעשור. לפני כמה שנים בוצע בספרד המחקר הראשון בעולם המערבי שבדק קבוצה גדולה (190 משתתפים) של צעירים המתמודדים עם בידוד חברתי והציג ממצאים מעניינים לגבי המאפיינים שלהם. להלן כמה מהממצאים של מחקר זה שיכולים אולי לשפוך אור על המצב של בידוד חברתי אצלנו בישראל.
מטרת המחקר הנ״ל הייתה להכריע בנוגע למאפיינים סוציו-דמוגרפיים וקליניים של צעירים במצבים של נסיגה חברתית ובחינת תוצאות של טיפול בהם. הטיפול היה התערבות בבית ותוצאותיו נבדקו לאחר 12 חודשים.
לטובת השגת מטרות אלה גייסו החוקרים צעירים אשר אינם יוצאים מהבית ונמנעים מסיטואציות חברתיות וקשרים במשך לפחות 6 חודשים. הגדרה זו היא ההגדרה המקובלת לאבחון של בידוד חברתי בעולם כיום.
השערת המחקר שלהם הייתה שבידוד חברתי נוצר אצל קבוצות מגוונות של נבדקים עם קו-מורבידיות פתולוגית שונה (תחלואה כפולה) ועם תגובות שונות לטיפול. המחקר שלנם מציע קטגוריזציה של בידוד חברתי ומנתח את התקדמותם של 190 מטופלים במשך 12 חודשים אחרי טיפול בבית.
טיפול בבית עבור בידוד חברתי
הטיפול בבית עבור בידוד חברתי בספרד מתבצע ע״י צוותים לטיפול במשבר המכונים: Crisis Resolution Home Treatment CRHT וכך היה גם במחקר זה – צוות אשר הוקם ע״י שני פסיכיאטרים ושתי אחיות. קהל היעד של הצוות הוא בעלי תחלואה נפשית קשה המנותקים משירותים בקהילה. גם אנשים ללא אבחנה אולם עם בעיות התנהגותיות שנראות על רקע נפשי טופלו ע״י הצוות.
הטיפול בבית עבור בידוד חברתי כולל ייצוב המצב וחיבור לשירותים בקהילה. השירותים בקהילה נקבעים באופן אינדיבידואלי לפי המצב: מרכז פסיכיאטרי או רפואי, אשפוז או אחר. אם המטופלים לא הגיעו לייצוב והייתה עילה לטיפול בכפיה (אובדנות, אגרסיה, חשש מבריחה, בוחן מציאות לקוי), בוצעה העברה לטיפול כפוי בבית החולים. אם בוחן המציאות היה תקין אבל המטופלים לא הסכימו לטיפול או לקבלת עזרה, הטיפול הופסק.
בידוד חברתי בקרב צעירים הוא תופעה אשר הולכת וצוברת תאוצה
פסיכוזה, הפרעות אפקטיביות, חרדה, סמים, אישיות והפרעות ציר I אחרות ב-DSM.
בנוסף הוערכו הקשרים החברתיים של הנבדקים והם חולקו לשתי קבוצות: ללא קשרים חברתיים בכלל לעומת קשרים כלשהם עם משפחה או אנשים מחוץ לבית. הממצאים הראו כי 57.4% מהנבדקים שמרו על קשרים עם המשפחות שלהם ו- 34.2% היו ללא קשרים בכלל, כולל לא עם המשפחה בתוך הבית.
מבחינת הפרופיל הפתולוגי הנבדקים במחקר חולקו ל-6 קבוצות לפי האבחנות שלהם (לכולם למעט אחד הייתה אבחנה נוספת):
אפקטיבי
חרדה
פסיכוזה
שימוש בסמים
אישיות
אחר (אגרנות, אוטיזם, בעיה בדימוי גוף)
התוצאות של טיפול בבידוד חברתי
במחקר בספרד, מקרים שדרשו אשפוז אחרי הטיפול בבית הושוו לאלו שהופנו למרפאות חוץ, והראו פחות התנהגות של בידוד אחרי 12 חודשים, מעקב פסיכיאטרי טוב יותר ורשת חברתית טובה יותר. הקבוצה בה החוקרים בחרו להתמקד היא של אלו הסובלים מהפרעות אפקטיביות-חרדה אשר הראו פחות חומרה קלינית ומוגבלות במדידה הראשונה, יותר מודעות להפרעה ויותר שיתוף פעולה עם טיפול, באופן שאפשר חיבור שלהם למרפאות חוץ. לעומת זאת, למרות תנאי בייסליין טובים יותר, השיפור שלהם אחרי 12 חודשים היה פחות טוב – פחות חיבור לחברה ויותר אחוזים של בידוד מתמשך.
מסקנה מרכזית של המחקר היא שכשהטיפול פחות אינטנסיבי (מרפאות לעומת אשפוז), יש יותר ניתוק ונטישה של טיפול אחרי שנה, עם החמרה בבידוד חברתי. כשההפניה היא לטיפול אינטנסיבי (בית חולים), השיפור היה גדול יותר ויציב יותר לאורך זמן. מטופלים שקיבלו טיפול אינטנסיבי יותר, הגיעו לשיפור וייצוב מהירים יותר ולאורך זמן, עם רשתות חברתיות טובות יותר בסיום. נתונים אלו מצביעים על כך שסוג הטיפול הטוב ביותר עבור בידוד חברתי הוא טיפולים אינטנסיביים בבית או בבית החולים, תוך התמקדות תחילה ביצירת קשר טיפולי, שיפור המודעות לבעיה ובניית שיתוף פעולה, עד להשגת שיקום מלא של האדם.
מה ניתן ללמוד מהמחקר לגבי בידוד חברתי בישראל?
נראה שהמאפיינים של בידוד חברתי בספרד ובישראל דומים, על בסיס המחקר הזה והמחקר שערכנו אנחנו המבוסס על מדגם אאוטריצ׳. גם בספרד וגם בארץ היה רוב של גברים במדגם, עם רקע של הפרעות פסיכיאטריות. למעשה במחקר בספרד מקרה אחד בלבד היה ללא הפרעות פסיכיאטריות נלוות באופן אשר תמך בעמדה נפוצה במחקר לפיה בידוד חברתי אינו צריך להיחשב קטגוריה דיאגנוסטית חדשה כי אם סינדרום המשותף להפרעות נפשיות אחרות. במדגם שלנו לשם השוואה, 64% מהפונים היו בעלי הפרעה פסיכיאטרית מלפני הפניה.
מבחינת הטיפול בבעיה של נסיגה חברתית, הממצאים מספרד, לצד הניסיון שלנו מישראל וממצאי מחקרים ממקומות נוספים בעולם מחזקים את התפיסה כי סוג הטיפול המתאים ביותר עבור אלו הסובלים מבידוד חברתי הוא טיפול המתקיים בבית לפחות בשלבים הראשונים והמאתגרים של יצירת קשר ובהמשך בחירת התערבויות טיפוליות נוספות המתאימות למקרה הספציפי. פרקי זמן הטיפול הם לעיתים ממושכים כפי שמציע המחקר מספרד ומתמקדים בשיקום מיומנויות חברתיות ושילוב חברתי מחדש של הצעיר/ה בחברה. קראו כאן עוד על מחקר נוסף ששערכנו ומציג דוגמא של צעיר שסבל מבידוד חברתי במשך 19 שנים והצליח לחזור לחברה.
Hareven, O., Kron, T., Roe, D., & Koren, D. (2022). The scope and nature of prolonged social withdrawal in Israel: An initial quantitative and qualitative investigation. International Journal of Social Psychiatry, 68(2), 301-308.
Malagón-Amor, Á., Martín-López, L. M., Córcoles, D., González, A., Bellsolà, M., Teo, A. R., … & Bergé, D. (2018). A 12-month study of the hikikomori syndrome of social withdrawal: clinical characterization and different subtypes proposal. Psychiatry Research, 270, 1039-1046.
שיקום בבריאות הנפש ובמיוחד שרותים של שיקום בקהילה, הם פרקטיקות חדשות יחסית שהתפתחו בעולם המערבי ובישראל בעשורים האחרונים. כיום ברור שהליך טיפולי עבור מתמודדי נפש, במיוחד אלו המתמודדים עם הפרעות נפשיות קשות צריך לכלול גם אלמנט של שיקום בקהילה. ואולם מה זה בדיוק שיקום בבריאות הנפש וכיצד התפתחו התפיסות לגבי התהליך והפרקטיקות של שיקום בקהילה? ברשימה הבאה ננסה לענות על חלק מהשאלות.
כבר בימי הביניים התנהל הדיון העתיק של גוף נפש או הציר הביולוגי מול הציר הספיריטואלי בהבנת האדם. תאוריות שונות ומשונות, ניסו להסביר את ההפרעות הנפשיות, כמו למשל תיאורית ארבעת הליחות של גלנוס שטענה כי ארבעה נוזלי גוף שמסבירים את כל ההפרעות הנפשיות. הנגזרת של תאוריות אלה הייתה טיפולים גופניים אכזריים כמו הקזת דם. לעומת זאת אנשי הכנסיה כנציגי הזרם הספיריטואלי האמינו באש המטהרת ובהעלאה על המוקד והחל ציד המכשפות של נשים שרבות מהן סבלו מפסיכופתולוגיה.
בין המאה ה-16 וה-19 עלתה לראשונה האפשרות שלחלק מהמחלות הנפשיות יש בסיס אורגני. בתקופה זו מתהווים מוסדות כליאה לחולי נפש (למטרת בידוד) ובמקביל מתפתחת תנועה מוראלית לטיפול בחולי נפש שהיא תחילתה של התפיסה של שיקום בבריאות הנפש. בשלב זה מוסדות הטיפול הם עדיין מוסדות כליאה אולם בתנאים משופרים.
רק ב-1976, הוקם באנגליה, יורק, בית מחסה בגישת הטיפול המוראלי שנחשב לביה״ח הראשון למתמודדי נפש ומטרותיו היו טיפוליות יותר מכל המוסדות שקדמו לו.
במקביל, במאה ה-19 מתחילה להתהוות פנמנולוגיה להפרעות נפשיות. בלוילר מציע את השם סכיזופרניה למספר מחלות, אמיל קרפלין קורא לאותה מחלה דמנציה פרקוקס (דמנציה של הצעיר) כלומר מדגיש את הפגיעה הקוגניטיבית. בשלב זה גם מוטבע השם של הפסיכיאטריה (מ-alienist המטפל בזר, לפסיכיאטר) ושרקו ב-1862 ממונה למנהל בי"ח סלפריאטר (במקור מוסד לכליאת נשים) ומתחיל לעבוד עם שיטות כמו היפנוזה, מגנטיות וחשמל.
המאה ה-20 מביאה את התפיסה של Mental hospital. יש שינוי של מעבר מבתי חולים לעבר שיקום בקהילה במרכזים לבריאות הנפש. מתחילים לדבר על בריאות במקום על חולי ובשלהי המאה ה-20 מתחילים לדבר גם על מניעה. מכירים במתמודדים כזכאים לשירות רפואי, העבודה הסוציאלית והפסיכולוגיה הקלינית מתפתחות, ספרי הסיווג של הפרעות נפשיות מתגבשים והטיפולים התרופתיים התפתחו.
ההיסטוריה של שירותי שיקום בקהילה קצרה יחסית לאחר שנים רבות של כליאת מתמודדי נפש במוסדות סגורים
שיקום בבריאות הנפש בעת המודרנית
מלחה"ע הראשונה מהווה תפנית בתפיסה של הפרעות נפשיות והטיפול בהן, בגלל הצפת ההפרעה הפוסט טראומטית. עד המלחמה היו מספר יוצאים מן הכלל בלבד לפתרונות של שיקום בקהילה כגון טיפול במסגרת בתים פרטיים של חברים קרובים או מתנדבים כפריים בסביבת ביה״ח.
לאחר המלחמה מתחילים תהליכי חקיקה עבור מטופלים שאינם זקוקים לאשפוז אלא זקוקים לטיפול בקהילה. אלו עדיין מקרים שצריכים טיפול משמעותי של צוות רב מקצועי אשר כלל לרוב רופא משפחה, אחות, לפעמים פסיכיאטר. אלו היו הניצנים של טיפולי בית בבריאות הנפש.
בשנת 1876 החוק הסקוטי אפשר טיפול ביתי באופן ישיר בלי צורך לעבור דרך אשפוז במוסד לחולי נפש וסולל את הדרך ליצירת מיזמים שהופכים להיות כח מניע לרפורמות. כך למשל מתפתחות מרפאות עירוניות במימון העיריות לרוב, אשר הפכו בעצם למערכות של אשפוז יום והיו כוללניות – מענה גופני ונפשי.
במלחה"ע השניה לפסיכיאטריה היה תפקיד בתוך מכונת ההשמדה הנאצית. תפיסות של נקיון הגזע חילחלו למערכת הרפואית ולעיתים פסיכיאטרים גויסו ע"י הנאצים. חולי הנפש היו הקורבנות הראשונים של הנאצים, נבחנו תפיסות הומניסטיות לכאורה להשמדת אוכלוסיות אלה לטובת הכלל – למשל ע"י המתת חסד וכו'. המדינה צריכה הייתה להתגייס לפי תפיסה זו כדי להקל על סבל האנשים הללו, לטובתם ולטובת הכלל.
המלחמה כמובן טילטלה את העולם המערבי והייתה עליה קיצונית במספר הפגועים נפשית ללא מערכות מספיקות לטפל בהם. התרחשה עליה במספר המחלקות הפסיכיאטריות והחלו להתפתח מערכות של שיקום בקהילה שמטרתן החזרת אנשים לקהילה כפרטים מתפקדים, לטובת ביצוע תהליכי החלמה.
אופנויות שיקום בבריאות הנפש במאה העשרים ואילך
בתחילת המאה העשרים לא היו תכשירים פארמקולוגיים יעילים, לאורך המאה התרופות הפסיכיאטריות מתפתחות. רק בשנות ה-50 יוצאות לשוק התרופות הפסיכוטיות ונוגדות הדיכאון ומאפשרות שליטה בתסמינים וקיצור משכי אשפוז.
במקביל החלו מאבקים לגבי האטיולוגיה של מחלות הנפש כאשר הפסיכואנליזה כבר תפסה מקום של כבוד והובילה רעיונות לגבי הסביבה והשפעתה.
בשנות ה-60 דיברו כבר על חמישה סוגים של שירותים לבריאות הנפש:
בתי חולים פסיכיאטריים, כמעט ללא מעורבות הקהילה.
שיתוף פעולה בין בתי חולים פסיכיאטריים לשרותי בריאות קהילתיים
מחלקות פסיכיאטריות בבתי חולים רגילים.
טיפולים קהילתיים – חלקם מכספי הביטוח הרפואי הממלכתי.
מסגרות ביניים בין בתי החולים הפסיכיאטריים הגדולים למרכזי בריאות הנפש שמוקמו בבתי חולים כלליים.
בשנות ה-60 מתפתחות במקביל תנועה של פסיכיאטריה קהילתית ותנועה אנטי פסיכיאטרית, בין השאר בעקבות מלחמת וייטנאם ותהליכים גלובאליים אחרים. במקביל, מעמדו של ביה"ח הפסיכיאטרי הולך ומידרדר, בניגוד לבתי החולים הכלליים. הטענה היא שבתי החולים הללו אינם שונים מהמוסדות של פעם אלא שבמקום ריסון פיזי משתמשים בריסון כימי, המטרה לפי הביקורת היא ריסון ולא טיפול. באותה תקופה מינוני התרופות היו אדירים ביחס להיום, באופן רוטיני – גם על מנת להוריד ולהרגיע. תופעות הלוואי שימשו אינדיקציה לכך שהתרופה עובדת.
בארה"ב בשנות ה-60 הופיעה חקיקה חדשה שסוגרת בתי חולים, המוקד עובר להיות שיקום בקהילה. ואולם כתוצאה מכך חולים רבים יצאו לרחובות והמערכת הקהילתית לא הצליחה לקלוט אותם. זה הוביל לעליה במספר ההומלסים, עליה במקרי אלימות ופשיעה. זה הוציא שם רע לחולים פסיכיאטריים וסטיגמה. מתוך כך חזרו אנשים לבתי החולים והתחילה דינאמיקת הדלת המסתובבת.
אולם, מדיניות צמצום מיטות האשפוז במערב המשיכה מאז שנות ה-70 ויצרה אפקט גלובאלי.
באנגליה בדקו במחקר מה קורה כשסוגרים בתי חולים. עקבו אחרי אנשים ששוחררו משני בתי חולים שנסגרו ומצאו עליה בתחומים חברתיים – יצירת קשרים למשל, לצד ירידה בסימנים השליליים. המטופלים היו שבעי רצון ורצו להישאר מחוץ לבתי החולים, נצפתה היענות מוגברת לטיפול בתרופות ועוד, אולם ההשפעות של ההעברה לקהילה לא היו אחידות בקרב כל האוכלוסיות.
ב-1895 הוקם 'עזרת נשים' – בית החולים הפסיכיאטרי הראשון (המכונה בי״ח הרצוג כיום – בכניסה לירושלים). החקיקה הייתה בהשפעת חוקים עותמניים – חוק 'מקלט למשוגעים' שמסדיר את הטיפול. השלטון הבריטי הרחיב את התשתית הפסיכיאטרי, הסב מחנות צבא לבתי חולים ועוד. כך מוקם למשל בי״ח אבארבאנל. בתי החולים הוקמו בשולי היישובים אבל היישובים גדלו ו'בלעו' אותם. עם הגידול באוכלוסיה סביב העליות גדל הלחץ הציבורי להגדלה במסגרות אשפוז. העליה כהגירה גם הובילה לקשיים נפשיים נרחבים.
בשלבים אלו קמה דרישה להפעלת 'סלקציה רפואית' במחנות העליה ועלו קולות שונים מתוך המצוקה של היישוב, למשל במגמה להחזיר עולים חולים למקום ממוצאם. ההצעות הללו יושמו בחלקן ולמעשה תורת הגזע חלחלה לארץ ישראל. למשל בשנות ה-20 בבי"ח הרצוג הפרידו בין חולים מהמערב ומהמזרח ומצאו שדווקא המשכילים מהמערב מסתגלים פחות טוב בעוד המזרחים בעלי 'ההכרה הדלה' מסתגלים טוב יותר.
אחרי מלחמת העולם השניה עולים הרבה אנשים עם שיעורי תחלואה נפשית גבוהים ואין פתרונות עבורם. רבים מניצולי השואה נכנסים לבתי החולים הפסיכיאטריים, חלקם נמצאים שם עד היום, רק שנים ארוכות אח"כ הוקמו הוסטלים לניצולי שואה. למעשה היה קושי חברתי לעכל את הניצולים הללו, הם 'הפריעו' לתדמית היהודי החזק שניסו לבנות מקימי המדינה.
עם הקמת המדינה המוסדות הפסיכיאטריים עדיין בתוקף חקיקה ישנה, רק 7 שנים לאחר מכן מחוקקים חוק חדש: החוק לטיפול בחולי נפש. זה חוק שמגדיר את נושא האשפוז בכפייה אבל לא קובע מהו הטיפול המיטבי, בתוך 10 שנים מוקמים מספר בתי חולים פסיכיאטריים.
לאחר החקיקה מתחילים לקום מיזמים של פתיחת מרפאות ומוסדות מכספי תרומות. אלו הם ניצנים של מוסדות שיקום נפשי בקהילה, בעיקר בנושא התעסוקה.
בשנים 1960-65 גדל מספר העובדים המקצועיים בפסיכיאטריה ומספר מיטות האשפוז עולה. ב-1959 הוקמו לראשונה מחלקות פסיכיאטריות בתל השומר ובהמשך ברמב"ם, זוהי תחילתה של רפורמה מתוך תפיסה שצריך להכניס את הפסיכיאטריה לתוך עולם הרפואה הכללי.
המדיניות המוצהרת של משרד הבריאות מאז אמצע שנות השבעים היא העברת יותר שירותים לפתרונות שיקום בקהילה וצמצום אשפוזים.
בהתאמה, מאז שנות ה-60 ועד שנות ה-90 החלו להתגבש תהליכי רפורמה, קמו יותר ויותר מרפאות בקהילה, יותר אשפוז יום (half way out) לאחר אשפוז, או טיפול יום (half way in) במטרה למנוע אשפוז.
בשנת 1989 קמה ועדה ועדת נתניהו (לא ביבי…) שמטרתה לבדוק ולהבריא את מערכת הבריאות שהייתה בקריסה בדגש עבור אוכלוסיית בריאות הנפש והאוכלוסייה הגריאטרית. הועדה הציפה את הקשיים. זהו הנתיב שבסופו מחוקק חוק ביטוח בריאות ממלכתי ב-1995 שהוא אחד החשובים שחוקקו בישראל. החוק אומר שהמדינה מחויבת לציבור ומחויבת להגדיר סל בסיסי מינימאלי בחקיקה, דרך קופות החולים.
הועדה רואה את הבעיה בפיצול האחריות בין המדינה והקופות. היא קבעה שלא המדינה אלא הקופות הן אלה שצריכות לספק את השירותים ושצריך להגדיל את התקציב. הועדה המליצה להכניס את שירותי בריאות הנפש בשירותי הבריאות הכללית וכן הכנסה לקהילה.
ב- 1991- חוק לטיפול בחולי נפש נחקק ומסדיר בעיקר את נושא הטיפול הכפוי. חקיקה גם מקבעת תקציב ואת סל השירותים, מוגדרים תפקידי הפסיכיאטר המחוזי ומצמצמים את מרחב התמרון שלו בחקיקה.
במקביל, לצד התהליכים בעולם, מתחילים לדבר יותר על שיקום בבריאות הנפש.
ב-1996 מחוקק חוק לשיקום נכי נפש בקהילה – שמגדיר מה סל השיקום של נכי הנפש, לגיבוי תהליך צמצום המיטות והדלת המסתובבת. מבקר המדינה מוציא באותן שנים דוחות המצביעים על הכשלים בתחום בריאות הנפש.
הרפורמה הביטוחית של שיקום בבריאות הנפש בישראל
כחלק מהרפורמה אמורים היו לעבור 1.9 מיליארד ₪ לקופות החולים לטובת מתן מענה לבריאות הנפש של הציבור. הרפורמה התעכבה הרבה שנים, כבר מ-1995 נעשו נסיונות להעברת האחריות על בריאות הנפש לקופות אולם נציגי הקופות, איגודים מקצועיים והמשפחות התנגדו.
המועד ליישום הרפורמה נדחה 5 פעמים עד 1997, אז חדל משרד הבריאות מלנסות ליישם אותה. ב-2003 החליטה הממשלה על העברת תחום בריאות הנפש מסל הבריאות שבאחריות המדינה לסל של קופות החולים אולם ההחלטה לא מומשה.
בשנת 2006 נחתם הסכם בין משרד הבריאות והאוצר (ללא שיתוך הקופות) אולם הקופות בשלב מסוים התנגדו מתוך חשש לאי יציבות תקציבית. במאי 2012 – אושר ונחתם ע"י שר הבריאות צו להעברת האחריות לקופות החולים, המשמעות היא למעשה כפיית המהלך על קופות החולים. הצו נכנס לתוקפו רק ביולי 2015 – ניתנה תקופה לקופות להיערך.
משמעות הרפורמה היא שהמדינה מתחייבת לקנות שרותים מהקופות, מעבירה כספים והקופות מקבלות על עצמן את האחריות המלאה למתן שרותי בריאות הנפש. כמו בבתי חולים כלליים – מי שמשלם על אשפוז פסיכיאטרי עכשיו הוא הקופות. הבעלות על בתי החולים עצמם, למעט בתי חולים בודדים (אסותא-מכבי, משגב לדך-מאוחדת), נשארת אצל המדינה.
יחד עם זאת המדינה לא העבירה את האחריות לכל השירותים – נושא השיקום של נכי נפש נשאר בחזקת המדינה, כנ"ל גמילה, אסירים, תחלואה כפולה של נפש ופיגור, בריאות נפש לחיילים – משרד הביטחון ועוד.
בעקבות הרפורמה הביטוחית קופות החולים קיבלו את האחריות לבריאות הנפש ולחלק משרותי שיקום בקהילה בישראל
הרפורמה החוקתית בבריאות הנפש בישראל
הרפורמה המשפטית בתחום בריאות הנפש מקבלת פחות תשומת לב בד"כ אם כי עלתה לכותרות סביב הנושא של טיפול בכפייה.
החוק לטיפול בחולי נפש מסדיר את אמות המידה לגבי כפיית טיפול ולגבי זכויות החולה גם במצב של אשפוז כפוי ואולם הגיעו לבתי משפט מקרים של אשפוזים לא מוצדקים. השופטת נתניהו ב-1987 פסקה שצריך להעלות את סף האשפוז.
ב-1991 נחקק החוק הישראלי החדש לטיפול בחולי נפש. תכליתו גם לקדם שילוב בקהילה ולהגן על חולי הנפש מאפשרות שיאושפזו בכפיה.
ב-1992 – נחקק חוק היסוד: כבוד האדם וחרותו. סעיף 5 בחוק קובע שלא מגבילים את חרותו של אדם, סעיף 8 מסייג.
חוק זכויות החולה ב-1996 הוא חוק כללי שמגדיר את זכויות החולה ולא מחריג את הפסיכיאטריה. החוק לא מבטל את החוק לטיפול בחולי נפש. החוק מגדיר את זכויותיו של אדם כשמקבל טיפול רפואי ולהגן על כבודו ופרטיותו.
1998 – חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, זה כולל את זכויותיו של נכה נפש לקבל טיפול במרכזי הבריאות וסיפוק צרכיו המיוחדים בדרך של השתתפות שוויונית ופעילה בכל תחומי החיים.
בשנת 2000 – החוק לשיקום נכי נפש בקהילה, חוק ספציפי לפסיכיאטריה.
בחקיקה החדשה – חוק לטיפול בחולי נפש מ-1991, יש שיפור לעומת החוק משנות ה-50:
החוק מחייב בדיקה ע"י פסיכיאטר לפני נקיטת תהליך של אשפוז, הפסיכיאטר מעביר את תוצאות הבדיקה לפסיכיאטר המחוזי, הוא מחליט אם האדם יאושפז.
הבדיקה עצמה יכולה להיות בכפיה. הגורם הפונה לבדיקה בכפיה יכול להיות כל אדם. כמובן שתפקיד הפונה וקרבתו למטופל משחקים כאן תפקיד. הפסיכיאטר יכול להוציא הוראת בדיקה דחופה או שאינה דחופה, בהתאם למסוכנות.
לאדם יש זכויות לערער על ההחלטות
יש הגדרה של מי הפסיכיאטר המחוזי – זהו תפקידו היחיד למניעת ניגוד אינטרסים
הפסיכיאטר המחוזי צריך להיות 'משוכנע' שהתקיימו עילות אשפוז.
החוק שואף לאזן בין 3 אינטרסים:
הגנה על שלום הציבור ובטחונו
הגנה על חירותו וכבודו של היחיד
הטיפול בחולה והגנה עליו מפני עצמו
החוק אינו מגדיר מהי מחלת נפש – סכיזופרניה? דיכאון? אנורקסיה? וכו' בתוך החוק מפורט שמדובר במחלה שמשבשת את השיפוט של האדם – כלומר מסנן למצבים פסיכוטיים. בהתאמה, אדם דכאוני למשל שרוצה להתאבד לא ניתן לעצור אותו מתוקף החוק, אלא אם זה דיכאון פסיכוטי.
אשפוז כפוי בבריאות הנפש
לפי החוק, 3 תנאים צריכים להתקיים בו זמנית לאשפוז כפוי:
האדם נבדק ונמצא פסיכוטי
נקבעה מסוכנות
והאדם מתנגד לאשפוז/טיפול
תוקף האשפוז הכפוי – שבועיים (שבוע ושבוע נוסף לאחר פניה להארכה).
מנהל בית החולים יכול להוציא הוראת מנהל לאשפוז כפוי דחוף ל-48 שעות ללא פניה לפסיכיאטר המחוזי – על מנת לספק פתרון זמני במצב דחוף עד הפניה לפסיכיאטר המחוזי. זה קורה לעיתים גם כשמישהו שהתאשפז מרצון מבקש להשתחרר והמנהל מתרשם ממסוכנות.
בתום שבועיים, אם עדיין מתקיימים התנאים צריך לפנות לועדה פסיכיאטרית – זו כבר זרוע חצי משפטית, במעמד של בית משפט שלום. הועדה מגיעה לביה"ח, דנה במקרה ומחליטה. יש לה סמכות להאריך אשפוז לשלושה חודשים נוספים. עדיין יש זכות ערעור וגם כיום יש זכות לייצוג משפטי. אחרי 3 חודשים הוועדה יכולה להאריך לעוד 3 חודשים.
תכנית הטיפול אינה מוגדרת בחוק – האדם צריך לקבל תכנית טיפולית לפי הערכה קלינית. ניתן לכפות על אדם טיפול תרופתי אך לא טיפולים כמו נזעי חשמל (ECT).
המערכת לא מגדירה כיום אשפוז בית – אשפוז בכפיה נעשה רק בבי"ח – זה יכול להיות בי"ח פסיכיאטרי או כללי.
חוק זכויות החולה מגדיר:
הסכמה מדעת
חובת ניהול רשומה רפואית
זכות המטופל לקבלת מידע
טיפול בכפייה הוא אחד הנושאים החשובים ביותר שמנסה להסדיר החוק בתחום של שיקום בבריאות הנפש
שיקום בקהילה לפי תפיסת אאוטריצ׳
שיקום נפשי בקהילה אינו מסתמך רק על אנשי מקצוע אלא גם על גורמים בסביבת המטופל כגון בני משפחה, מכרים ועוד. אלמנט חשוב של שיקום בבריאות הנפש הוא נורמליזציה – החזרה לסביבה ולתפקוד. בי"ח בהגדרתו מקושר לפתולוגיה, שרותי בריאות בקהילה צריכים להיות עם אוריינטציה לבריאות והחלמה. לפיכך גם קופות החולים כבר מוגדרות כיום כשירותי בריאות. מדדי הבריאות הם לא בהכרח שלילת החולי אלא שלל מדדים של תפקוד והחלמה אישית.
צוות אאוטריצ׳ פועל תחת האמונה כי מצבים רבים של אתגרים נפשיים ואפילו משברים אקוטיים יכולים להיות מוכלים בקהילה בעזרת המשפחות וניתן למנוע רבים מהאשפוזים הפסיכיאטריים. בהתאמה לגישה זו, פועל הצוות לחיזוק או הקמה בעזרת בני משפחה של רשת תמיכה אורגנית למטופלים, לצד הפעלה של צוות רב מקצועי הפועל בבתי המטופלים, בקליניקות או ברשת האינטרנט לפי הצרכים.
הצוות הרב-מקצועי שלנו משלב פרקטיקות מעולם הטיפול הפסיכולוגי לצד פרקטיקות וכלים שיקומיים על מנת להתאים את המענה הייחודי והמדוייק לכל מטופל ולכל משפחה הפונים אלינו בהתאם לאתגרים, לכוחות ולצרכים הספציפיים.
האם אתם מעוניינים לשמוע עוד על שיקום פסיכיאטרי בקהילה?
סכיזופרניה נחשבת למחלת הנפש הקשה ביותר ומתוך כך טיפול בסכיזופרניה הוא מהאתגרים הגדולים של אנשי המקצוע. הרשימה הנוכחית נותנת רקע על סכיזופרניה, מאפייניה והגורמים התורמים לה ומתמקדת בטיפול בסכיזופרניה ובגישות השונות לטיפול בראיה היסטורית ועכשווית.
לאורך ההיסטוריה האנושית אנשים בעליי קשיים נפשיים והתנהגויות אשר נתפסו שונות ומשונות הופרדו מהחברה, תויגו כ׳משוגעים׳, גורשו, נכלאו ואף הוצאו להורג במקרים קיצוניים. רק לקראת סוף המאה ה-19, עם התפתחותה וביסוסה של הפרדיגמה הפסיכיאטרית, עלה הרעיון שסכיזופרניה היא מחלה שיש לפעול לריפוי שלה.
ואולם התוצאה של הבנה זו הייתה שאנשים אשר אובחנו ותויגו כלוקים בנפשם בילו את מרבית חייהם בבתי חולים ומוסדות פסיכיאטריים ונחשבו לבעלי סיכוי נמוך להשתלבות מחודשת בקהילה עד העת המודרנית. על טיפול בסכיזופרניה במסגרת הקהילה או בבית בכלל לא חשבו בשנים אלו.
סכיזופרניה ומחלות נפשיות בעידן המודרני
במהלך המאה ה-20 מיקדו רופאים וחוקרים מאמצים בהבנה של סכיזופרניה ומחלות נפש קשות אחרות. בין השאר החל תהליך של מיון וקטלוג מחלות והפרעות על פי תסמיניהן, ובתחילת שנות החמישים של המאה ה-20 יצאה לאור המהדורה הראשונה של מדריך האבחנות האמריקאי, ה DSM-I (Diagnostic and Statistical Manual of Mental Disorder) , אשר הגדיר קריטריונים אבחנתיים למחלות נפש והפרעות שונות. במדריך זה המחלות חולקו לאשכולות, כאשר העיקריים ביניהן היו הפרעות מצב רוח שונות (mood disorders), הפרעות חרדה (anxiety disorder), שימוש בחומרים (substance use disorder), הפרעת אישיות אנטי-סוציאלית (antisocial personality disorder) סכיזופרניה וסוגים שונים של פסיכוזה לא אפקטיבית.
לטובת סיווג מידת החומרה של מחלות הנפש, התפתח המושג "פסיכיאטריה רכה" עבור הפרעות פחות חמורות אשר דורשות התערבות קלה, לעומת המושג "מחלות נפשיות קשות" (Severe Mental Illness-SMI) אשר נקבעו אם הופיעו קריטריונים מסוימים על הצירים של אבחון, משך ומוגבלות (DDD- Diagnosis, Duration Disability).
בציר האבחון, על מנת להיחשב כבעל מחלת נפש קשה, על אדם להיות בעל אבחנה פסיכיאטרית מה- DSM; בציר המשך עליו להיות בעל המחלה לתקופה של שנה לפחות ובציר המוגבלות מדובר בפגיעה משמעותית בתפקודים היומיומיים.
לצד סכיזופרניה, בין מחלות הנפש הקשות כללות לרוב גם הפרעה דו-קוטבית, הפרעה אובססיבית כפייתית וצורות חריפות של דיכאון.
מהי סכיזופרניה?
סכיזופרניה היא הפרעה נפשית מרכזית המשפיעה על אנשים רבים. אדם אחד מתוך כל מאה (1%), לערך, מפתח הפרעה זו בשלב כלשהו בחייו. סכיזופרניה מוכרת כהפרעה אוניברסלית כלומר היא מופיעה בכל ארץ, בכל תרבות, בכל קבוצה אתנית ובכל רמת הכנסה.
סכיזופרניה גורמת לסימפטומים אשר עלולים לשבש תחומים רבים בחייהם של בני אדם, במיוחד בעבודה ובחיי החברה. חלק מהסימפטומים מקשים על האדם לדעת מה אמיתי ומה לא (בוחן מציאות). סימפטומים אלו תוארו גם כדומים לחלום בזמן ערות. סימפטומים אחרים עשויים לגרום לבעיות במוטיבציה, ריכוז וחוויית ההנאה.
סימפטומים בולטים של סכיזופרניה
הזיות או תפיסות שווא -אנשים שומעים, רואים, חשים או מריחים משהו שלמעשה אינו שם. שמיעת קולות היא סוג ההזיה הנפוץ ביותר אולם אנשים רבים גם חווים הזיות חזותיות, הכרוכות בראיית דברים שלא נמצאים שם .
אשליות או אמונות שווא- הכוונה היא שלאנשים יש אמונות חזקות ובלתי ניתנות לערעור, אפילו לנוכח ראיות הסותרות אותן. אמונות אלה הן ייחודיות מאד ואינן משותפות לאנשים אחרים באותה תרבות או דת. אשליה שכיחה אחת היא כאשר אנשים מאמינים כי אחרים רוצים לפגוע בהם, כאשר אין זה המצב (אשליה פרנואידית). אשליה שכיחה אחרת היא כאשר אנשים מאמינים שיש להם עושר, כוחות מיוחדים, או כישרונות מיוחדים.
הפרעה בחשיבה – חשיבה לא מאורגנת. סימפטום זה מקשה על האדם להתמקד בנושא אחד, להשתמש במילים הנכונות, ליצור משפטים שלמים או לדבר בצורה מאורגנת שמאפשרת לאנשים אחרים להבין.
קשיים קוגניטיביים – בעיות בריכוז, זיכרון וחשיבה מופשטת
התדרדרות בתפקוד החברתי או התעסוקתי – למשך שישה חודשים לפחות
התנהגות לא מאורגנת או קטטונית – התנהגות לא מאורגנת היא התנהגות שנראית לאחרים אקראית או חסרת תכלית. התנהגות קטטונית מתרחשת כאשר אדם מפסיק כמעט את כל התזוזה שלו והופך חסר תנועה (או כמעט חסר תנועה לחלוטין) לתקופות זמן ממושכות.
סימפטומים שליליים – פירושם חוסר אנרגיה, מוטיבציה, הנאה והבעה. סימפטומים שליליים מובילים לכך שאנשים מתקשים ליזום ולהתמיד בתכניות , להתעניין וליהנות מדברים שפעם אהבו, ולהביע רגשות בפני אחרים באמצעות הבעת פנים וטון דיבור. בעוד סימפטומים אלו עשויים להיות מלווים בהרגשת עצב, לעיתים קרובות זה לא קורה.
הכרת הסימפטומים השונים וההבנה אילו מהם בולטים יותר אצל כל מתמודד ובכל תקופה משפיעים רבות גם על טיפול בסכיזופרניה.
החוויה של הסובלים מסכיזופרניה יכולה להיות של סערה אימתנית, טיול בסכיזופרניה מבקש לסייע בכך
מה גורם לסכיזופרניה?
מדענים מאמינים כי הסימפטומים של סכיזופרניה נגרמים על ידי חוסר איזון כימי במוח. כימיקלים המכונים “נוירוטרנסמיטרים” שולחים מסרים במוח וכאשר הם אינם מאוזנים, הם עלולים לגרום למוח לשלוח מסרים המכילים מידע שגוי. המדענים אינם יודעים מה גורם לחוסר איזון כימי זה, אך הם מאמינים שהגורם לכך מתרחש עוד לפני הלידה. כלומר, לחלק מהאנשים יש “פגיעות ביולוגית” להתפתחות סכיזופרניה, אשר קורית בגיל מאוחר יותר. בנוסף לפגיעות הביולוגית, כנראה שגם לחץ משחק תפקיד בהתפתחות סכיזופרניה ובמהלך המחלה.
מהו מהלך המחלה בסכיזופרניה?
רוב האנשים מפתחים סכיזופרניה בגיל ההתבגרות או הבגרות המוקדמת, בערך בגילאי 16 עד 30. אנשים נבדלים זה מזה ובזמנים שונים בתדירות הסימפטומים שלהם, בחומרתם ובמידה שההפרעה משבשת את חייהם.
חלק מהאנשים חווים את ההפרעה בצורה מתונה יותר והסימפטומים מופיעים רק מספר פעמים בחייהם. אנשים אחרים חווים את ההפרעה בצורה חזקה יותר וסובלים מאפיזודות אשר חלקן דורשות אשפוז. חלק מהאנשים חווים סימפטומים באופן כמעט תמידי אך לא סובלים מאפיזודות חמורות הדורשות אשפוז.
סכיזופרניה נוטה להיות אפיזודית (אירועים חוזרים), כאשר עוצמת הסימפטומים משתנה במשך הזמן. הכוונה היא שייתכן ובחייו של האדם תהיה תקופה שבה יש “החרפת סימפטומים”, “אפיזודה אקוטית” או “הישנות” של המחלה (relapse) , אז הסימפטומים מופיעים מחדש או נהיים חמורים יותר .
מהן השיטות היעילות לטובת טיפול בסכיזופרניה?
השאלה של טיפול בסכיזופרניה הולידה מחקרים רבים וכן וויכוחים סוערים ודיונים בין אנשי מקצוע.
דיונים אלה הובילו להגדרתן של 6 התערבויות מקצועיות כטיפולים מבוססי ראיות לסכיזופרניה ומחלות נפשיות קשות אחרות (SMI):
מתוך: (Mueser, K. T., Torrey, W. C., Lynde, D., Singer, P., & Drake, R. E. (2003)
שיטות התערבות אלה ואחרות לטיפול בסכיזופרניה, הופיעו בהדרגה וערערו את העמדה שהייתה מקובלת על אנשי מקצוע רבים בתחום והיא שתרופות אנטי-פסיכוטיות הינן הטיפול היעיל היחיד לסכיזופרניה.
טיפול בסכיזופרניה מסייע בהתמודדות עם חווית עצמי מפוצלת של חלק מהחולים
שימוש בתרופות בטיפול בסכיזופרניה
תרופות פסיכיאטריות מסייעות למטופלים רבים המתמודדים עם סימפטומים של סכיזופרניה ולפיכך השימוש בהן להתמודדות עם ההפרעה נרחב. ברשימה זו לא נסקור את הסוגים השונים של תרופות לטיפול בסכיזופרניה והיתרונות והחסרונות של כל אחת מהן. המוקד כאן הוא דיון המתעורר מתוך העובדה שהתוצאות המעשיות של הוצאת מטופלים מהמוסדות האשפוזיים אל הקהילה, לימדו שטיפול תרופתי לבדו אינו מספיק, וכבר מחקרים מוקדמים בתחום הראו את חשיבותן של ההתערבויות הפסיכוסוציאליות בשילוב עם הטיפול התרופתי.
לדוגמא, מחקר שנערך ע"י הוגרטי וגולדברג (1973) השווה בין ארבע אפשרויות טיפול: פלסבו בלבד, פלסבו (אינבו) ותרפיה חברתית, תרופה בלבד (כלורפרומזין) ותרופה ביחד עם תרפיה חברתית. התרפיה החברתית כללה שילוב של התערבויות פסיכו-סוציאליות, כולל טיפול תומך (supportive therapy), עבודה סוציאלית (social case work), ויעוץ שיקומי ושמה דגש על הבעיות היום יומיות של תפקוד בקהילה, בדומה למודל ניהול המקרה הקליני. כצפוי, הקבוצה שקיבלה את הטיפול התרופתי בלבד השתפרה הרבה יותר מהקבוצה שקיבלה רק פלסבו. אולם התוצאה החשובה ביותר הייתה שהקבוצה שקיבלה גם תרפיה חברתית וגם טיפול תרופתי הייתה בעלת התוצאות ארוכות הטווח הטובות ביותר, כולל בהיבט התפקודי (למשל תעסוקה).
כאמור בעקבות מחקר זה ואחרים, הפכה רווחת הדעה המקובלת כיום בפסיכיאטריה והיא שהתרופות הפסיכוטרופיות הינן חלק חשוב מהטיפול, אך אינן מספיקות ללא התערבות פסיכו-סוציאלית (Corrigan, P. W., Mueser, K. T., Bond, G. R., Drake, R. E., & Solomon, P. 2008).
שילוב של תרופות והתערבויות אחרות בטיפול בסכיזופרניה
לצד היתרונות של תרופות, מחקרים בנוגע ליעילות של טיפול בסכיזופרניה באופנים שונים אשר פורסמו בשנים האחרונות, מחזקים תפיסה טיפולית משולבת של טיפול וחלק מאנשי המקצוע מאמינים כי הם אף מטים את הכף לכיוון עדיפות להתערבויות פסיכוסוציאליות.
לדוגמא מחקר שנערך ע״י צוות חוקרים אירופאי מהאוניברסיטה הטכנית של מינכן (2017) , כולל מטא אנליזה של מחקרים על חולי סכיזופרניה מששת העשורים האחרונים שעסקו בשאלה על היעילות של טיפול בסכיזופרניה. במחקר נמצא כי אצל כמחצית מחולי הסכיזופרניה (49%) לא נרשם כלל שיפור בעקבות טיפול בתרופות אנטי־פסיכוטיות. רק אצל 23% מהמטופלים נרשמה תגובה טובה לתרופות, ואילו אצל יתר המגיבים לטיפול נרשם שיפור מינימלי (תגובה טובה משמעותה ירידה של 50% ויותר בתדירות ועוצמת הסימפטומים, ותגובה מינימלית הינה ירידה של כ–20% בהופעת התסמינים). ממצאי המחקר נסמכים על ניתוח של 167 מחקרים שפורסמו בין השנים 1955 ל-2016 וכללו 28,102 משתתפים בגיל ממוצע של 39 ועם משך מחלה ממוצע של 13 שנים. ההתערבויות במחקרים נמשכו פרקי זמן שבין 3 ועד 28 שבועות, וכללו מגוון רחב של תרופות לטיפול בסכיזופרניה. על פי המחקר, בזמן שאצל 51% ממטופלי התרופות נרשמה תגובה כלשהי – בטווח שבין תגובה מינימאלית ותגובה טובה – בקרב החולים שטופלו בפלצבו הגיבו 30%. בקרב 23% מהמטופלים בלבד נרשמה תגובה טובה, בזמן שהשימוש בפלסבו יצר את אותו אפקט אצל 14% מהמטופלים.
את הממצאים הללו וממצאים של מחקרים דומים אחרים צריך לפרש בזהירות, תוך התחשבות במגבלות המחקרים –למשל משך הזמן הקצר בו נבדקה ההתערבות התרופתית במטא אנליזה זו וכדומה. יחד עם זאת, המחקרים מצטרפים לקולות רבים של אנשי מקצוע ומתמודדים הטוענים כי מטופלים רבים אינם מגיבים לתרופות האנטי-פסיכוטיות וסובלים מתופעות לוואי ולפיכך ראוי להציע להם גם את האפשרות של הימנעות מטיפול תרופתי או טיפול משולב. המשמעות הנגזרת מתפיסה זו היא המלצה על שימוש נרחב יותר בטיפולים אחרים באוריינטציה פסיכו-סוציאלית, ואולם השאלה איזה סוג של התערבויות פסיכוסוציאליות מתאימות ביותר לאוכלוסייה זו, עדיין מעוררת מחלוקת בקרב חוקרים, קלינאים ומתמודדים.
ממצאים של מחקרים על טיפול בסכיזופרניה באמצעות פסיכותרפיה
במיוחד מעוררת מחלוקת סוגית הטיפול הפסיכותרפויטי ובאופן ספציפי יותר, הטיפול הפסיכודינמי בסכיזופרניה ומידת יעילותו עבור המטופלים. ימיה של מחלוקת זו כימי הפסיכואנליזה עצמה בעקבות העמדה של פרויד וממשיכיו האדוקים, אשר סברו שפסיכואנליזה אינה מתאימה לטיפול במטופלים פסיכוטיים, בין השאר עקב היעדר היכולת ליצור טרנספרנס (=העברה).
חילוקי הדעות מתחזקים אל מול תוצאותיהם של מחקרים ודיווחים של קלינאים בתחום.
למשל, Muser & Berenbaum ערכו ב-1990 סקירה מקיפה של מאמרים העוסקים בניתוח תוצאות של טיפול פסיכודינאמי בסכיזופרניה. הצלחות הטיפולים במחקרים נבחנו לפי מדדי תוצאה של סימפטומים, אשפוזים חוזרים, הסתגלות חברתית והסתגלות תעסוקתית. מתוך ארבעה מחקרי RCT (הקצאה רנדומלית) שנבחנו, שלושה לא הצליחו להראות אפקט חיובי להתערבות על תוצאות טיפול אלה. בחלק ממחקרים אלו נמצאו קשיים מתודולוגיים או תפעוליים (כגון פסיכותרפיסטים בלתי מנוסים), אשר מקשים להסתמך על התוצאות.
אולם, באחד המחקרים שבו לא היו בעיות מהסוג הזה (Gunderson et al. 1984), הושוו שתי גישות טיפול, האחת מכוונת תובנה (דינאמית) והשנייה תמיכתית-הסתגלותית המקנה כישורים. הגישה השנייה הייתה עדיפה במרבית מדדי התוצאה למעט במצב הסימפטומים והמצב החברתי שלא נבדלו בין שתי הגישות. המחקר הרביעי שנבדק (Karon & VandenBos 1972, 1975) דיווח שהטיפול הפסיכודינאמי היה עדיף על טיפול תרופתי, אולם גם כאן עקב מגבלות מתודולוגיות, יכולת ההכללה שלו מוגבלת. שני מחקרי אורך שנבדקו בסקירה, בדקו מטופלים עם סכיזופרניה אשר טופלו בטיפול פסיכודינאמי למשך שנים רבות, ומצאו מעט מאוד אפקט אם בכלל, על מצבם של המטופלים.
עורכי הסקירה הסיקו כי העדויות לגבי יעילותם של טיפולים אלה לסכיזופרניה אינן משכנעות, זאת בניגוד לתוצאות חיוביות של מחקרים הנוגעים ליעילות שיטות טיפול המקנות כישורים (Skills) וכן גישות מסוימות של טיפול משפחתי.
מנגד, טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT) אשר פותח במקור כשיטת טיפול למטופלים עם דיכאון ולאחר מכן הותאם גם לטיפול בחרדה, יושם בהצלחה גם על מטופלים עם סימפטומים פסיכוטיים. מספר רב של מחקרים מבוקרים הראו שהטיפול יעיל בהפחתת חומרת סימפטומים ומצוקה וכמה אף הראו הפחתה בשימוש בשירותים פסיכיאטריים בעקבות הטיפולים ( Mueser, K. T., Torrey, W. C., Lynde, D., Singer, P., & Drake, R. E. (2003)). עם זאת, המגבלה המוכרת של טיפולי CBT היא התלות במוטיבציה וביכולות של המטופל לצורך קיומם והצלחתם, וזו מקבלת משנה תוקף בעבודה עם האוכלוסייה של SMI.
עדויות של קלינאים על טיפול בסכיזופרניה באמצעות פסיכותרפיה
אל מול הממצאים המחקריים, קלינאים רבים העובדים עם האוכלוסייה של מטופלים הסובלים מפסיכוזה, מדווחים מניסיונם על יעילותם של טיפול פסיכודינמי ואף פסיכואנליטי בסיוע לאוכלוסייה זו. חלקם מבקרים את המגבלות של שיטות המחקר וטוענים כי קשה עד בלתי אפשרי לתפוס את מורכבותה של הנפש האנושית בכלים המחקריים הקיימים ולפיכך אין להסתמך עליהם באופן בלבדי בהחלטה בנוגע לגישות טיפול.
כותבים בולטים אשר התייחסו לכך בפרסומים מוקדמים הם: (Fromm-Reichman (1950) Sullivan (1956) , Searles (1965) , Pao (1979 ו- (Karon (1981. אחד הכותבים העכשוויים הבולטים בכיוון זה הוא כריסטופר בולאס, הפסיכואנליטיקאי הבריטי הנודע. שני ספריו האחרונים: (Catch Them Before They Fall: Psychoanalysis of Breakdown (2012 ו- (When the Sun Bursts: The Enigma of Schizophrenia (2015 , עוסקים בטכניקות של טיפול פסיכואנליטי אינטנסיבי עבור מטופלים במצבי משבר ו/או תחלואה נפשית קשה, כאשר השני מתמקד במטופלים הסובלים מסכיזופרניה.
בולאס מסביר ומדגים מתוך הפרקטיקה שלו, כיצד הוא עושה התאמות בטכניקה הפסיכואנליטית המסורתית במטרה לתת מענה ייחודי למטופלים במצבי משבר, כמו למשל פגישות ארוכות (לעיתים למשך יום עבודה שלם), פגישות יומיומיות, גישה אקטיבית שלו ברמת ההתערבויות ועוד. כמו כן בולאס מכיר בחשיבות של התערבות במציאות חייהם של מטופלים אלו ומגייס משאבים סביבתיים ואנשי צוות עמם עובד בשיתוף בתקופות משבר לטובת החזקה בתחומים אלו (פסיכיאטר, עו״ס וכו׳). כשנשאל בולאס בנוגע לתקפות המחקרית של שיטתו התייחס בביקורתיות ל׳טרנד׳ של טיפולים מבוססי ראיות וטען כי לנסות לתפוס את מהות הטיפול והנפש האנושית במחקר במדעי החברה ׳כמוהו כהשוואה של שתי יצירות ספרותיות עפ״י כמות הנקודות והפסיקים שבכל אחד מהם…׳ ההשוואה לתפישתו מספרת משהו על הספר אך מפספסת לחלוטין את המהות (Bollas, 2013:115).
Deutsch & Munich בשנת 1996, סקרו את ההתפתחויות ההיסטוריות של השימוש בפסיכותרפיה עבור מצבים פסיכוטיים. הם מציינים כי תאורטיקנים של יחסי אובייקט כמו קליין, וויניקוט, גאנטריפ ובאלינט וכן פסיכולוגים של העצמי כמו פולק, האמינו שהפרעות בקשרים המוקדמים של ילד עם המטפל העיקרי תורמים להתפתחות פתולוגיה חמורה. עם פרמטרים מסוימים, של סטייה מהטכניקה הפסיכואנליטית על בסיס הצורך הקליני כמו פגישות פנים-אל פנים (במקום בשכיבה), יותר פעילות מצד המטפל וכו׳ עבדו גם הם עם הסובלים מהפרעות קשות.
המסקנה של הכותבים מתוך הסקירה ההיסטורית וניסיונם הקליני היא שאפשר וכדאי לעבוד עם מטופלים במצבים פסיכוטיים גם בפסיכותרפיה דינאמית, אשר תנוע מאזורים של תובנה/חקירה לאזורים תמיכתיים יותר לפי הצורך. כמו כן הם מציינים את חשיבות ההבנה הפסיכודינמית והפורמולציה של כל מטופל, גם כשמטפלים בשיטות אחרות של פסיכותרפיה. עמדה טיפולית זו מסייעת גם בביסוס הברית הטיפולית אשר נחשבת כיום האלמנט החשוב ביותר בהצלחתו של כל טיפול נפשי, מעבר לשיטת ההתערבות הספציפית.
הגישה של אאוטריצ׳ בטיפול בסכיזופרניה
מהסיכום שלעיל אפשר להבין שבימינו ישנם טיפולים יעילים לסכיזופרניה כמו גם להפרעות נפשיות קשות אחרות. אנו מאמינים ויודעים מניסיון כי בעזרת טיפול יעיל, רוב האנשים הסובלים מסכיזופרניה יכולים להפחית את הסימפטומים ולחיות חיים מלאים ומשמעותיים. קיימים מודלים שונים להתמודדות עם סכיזופרניה בקהילה וקיימות אינספור דוגמאות של אנשים עם סכיזופרניה שתרמו לחברה.
בהמשך לסקירת הספרות המופיעה כאן לעיל, במקרים רבים אנו ממליצים על טיפול משולב הכולל סיוע תרופתי לצד התערבויות פסיכוסוציאליות מגוונות. ברוב המוחלט של המקרים אנו מנסים במסגרת הטיפול בסכיזופרניה ובמצבים פסיכוטיים אחרים לערב את בני המשפחה והסביבה הקרובה. תמיד המטופל/ת נמצאים במרכז ההתערבות ואנו רואים בהם שותפים מלאים לתהליך האחראיים על הטיפול ושותפים מלאים בקבלת ההחלטות הקשורה אליו.
ניסיוננו מלמד כי המצבים הנפשיים המאתגרים ביותר דורשים את המאמץ האקטיבי ביותר של הסביבה האורגנית של מתמודדים ושל אנשי המקצוע, ויש למצוא דרכים גמישות ויצירתיות להתאמת המענה הטיפולי לאדם הספציפי ולמצב הספציפי עמו היא או הוא מתמודדים.
סכיזופרניה היא מחלה המאתגרת את המקצועות הטיפוליים-שיקומיים בשל מורכבות ורב ממדיות הקשיים והצרכים של הסובלים ממנה, הכוללים היבטים תוך נפשיים מטלטלים לצד התמודדויות מאתגרות בעולם האמיתי. בהתאמה צריך גם טיפול בסכיזופרניה לכלול התייחסות לשני ההיבטים – הפנימי והחיצוני, ולנוע בין שניהם במינונים שונים בין תקופות שונות במסגרת תהליך ההחלמה המשתנה מאדם לאדם ומתקופה לתקופה אצל כל אדם.
דרושים מאמצים נוספים, לבניית גשרים אשר יוסיפו ויצמצמו את הפערים הקיימים בין תיאוריות, פרקטיקות, שיטות עבודה ואופני חשיבה מפוצלים באקדמיה ובשדה. כשם שנפש האדם היא רב מימדית ופועלת כמכונה מופלאה במספר רב של מישורים בו זמנית, גם הטיפול בה – ובמיוחד במצבי המשבר הקיצוניים ביותר שלה – צריך להיות שלם, מקיף ואינטגרטיבי.
טיפול בסכיזופרניה בבית
צוות אאוטריצ׳ חרט על דגלו לפעול לטובת הנגשה של שירותי טיפול ושיקום פסיכיאטרי עבור מטופלים שאינם יכולים להנות מהמענים הקונבנציונאליים, בין השאר באמצעות קיום טיפולים בבית. גישה זו יכולה להתאים בהחלט למצבים של סכיזופרניה אשר בהם לעיתים ההתארגנות הנדרשת להגעה והתמדה בטיפול בקליניקה מקשה על קיום הטיפול באופן רציף.
עם חלק מהמקרים החוזרים של הישנות המחלה בסכיזופרניה ניתן להתמודד בבית בעוד מקרים אחרים דורשים אשפוז על מנת להגן על האדם או על אחרים. לרוב ההבדלים בין שני סוגי המקרים קשורים להערכת רמת הסיכון של המטופל לעצמו או סביבתו, מידת שיתוף הפעולה של המטופל וכן מערך התמיכה המשפחתי והקהילתי העומד לרשותו.
טיפול בסכיזופרניה בבית המופעל במידה ומתקיימים התנאים הנ״ל יכול להיות נעים ונח יותר למטופל ולסביבתו באופן שיקדם בצורה טובה יותר תהליכים של החלמה. המטופל/ת ירגישו פחות מאוימים בסביבה הביתית, יהיו פחות מושפעים ממטופלים אחרים כפי שקורה במצבי אשפוז פסיכיאטרי ויחוו פחות הפרה של שגרת היומיום ומהלך חייהם. כמו כן, טיפול המתקיים בבית מגייס באופן קל וטבעי יותר את הסביבה של המטופל וכן משתמש באלמנטים קונקרטיים של מציאות החיים לטובת הטיפול ולקידום תהליכי ההחלמה שלו/ה.
האם אתם או קרוביכם מתמודדים עם סכיזופרניה או הפרעה נפשית קשה אחרת?
טיפול בסכיזופרניה מיועד לסייע בהשבה לתפקוד תקין ושיפור איכות החיים ומתמודדים רבים מצליחים בכך בתהליך ההחלמה
מקורות וקריאה מומלצת
Bollas, C., & Bollas, S. (2012). Catch them before they fall: The psychoanalysis of breakdown (Vol. 978, No. 0-63726). Routledge.
Bollas, C. (2015). When the Sun Bursts: The Enigma of Schizophrenia. Yale University Press.
Corrigan, P. W., Mueser, K. T., Bond, G. R., Drake, R. E., & Solomon, P. (2008). Chapter 6: Case Management, In P. W. Corrigan, K. T. Mueser, G. R. Bond, R. E. Drake, & P. Solomon (Eds.), Principles and practice of psychiatric rehabilitation. New York, NY: Guilford Press.
Cuppit, C. (editor) (2010). Reaching Out – The psychology of assertive outreach. Routledge. London.
Deutsch & Munich (1996) . Psychotherapy with the severly and persistently mentally ill. In Soreff, (Ed.), Handbook for the treatment of the seriously mentally ill. (pp. 185-200). Ashland, OH: Hogrefe & Huber Publishers.
Leucht, S., Leucht, C., Huhn, M., Chaimani, A., Mavridis, D., Helfer, B., … & Geddes, J. R. (2017). Sixty Years of Placebo-Controlled Antipsychotic Drug Trials in Acute Schizophrenia: Systematic Review, Bayesian Meta-Analysis, and Meta-Regression of Efficacy Predictors. American journal of psychiatry, appi-ajp.
Lichtenberg, P., Levinson, D., Sharshevsky, Y., Feldman, D., & Lachman, M. (2008). Clinical case management of revolving door patients–a semi‐randomized study. Acta psychiatrica scandinavica, 117(6), 449-454.
Mas-Expósito, L., Amador-Campos, J. A., Gómez-Benito, J., Mauri-Mas, L., & Lalucat-Jo, L. (2015). Clinical Case Management for Patients with Schizophrenia with High Care Needs. Community mental health journal, 51(2), 165-170.
Moritz, S., Berna, F., Jaeger, S., Westermann, S., & Nagel, M. (2016). The customer is always right? Subjective target symptoms and treatment preferences in patients with psychosis. European Archives of Psychiatry and Clinical Neuroscience, 1-5.
Mueser, K. T., & Berenbaum, H. (1990). Psychodynamic treatment of schizophrenia: is there a future?. Psychological Medicine, 20(2), 253-262.
Mueser, K., Bond, G., Drake, R., & Resnick, S. (1998). Models of community care for severe mental illness: A review of research on case management. Schizophrenia Bulletin, 24, 37-74.
Mueser, K. T., Torrey, W. C., Lynde, D., Singer, P., & Drake, R. E. (2003). Implementing evidence- based practices for people with severe mental illness. Behavioral Modification, 27(3), 387-411.
Sterk, B., van Rossum, I. W., Muis, M., & De Haan, L. (2013). Priorities, satisfaction and treatment goals in psychosis patients: an online consumer’s survey. Pharmacopsychiatry, 46(03), 88-93.
Surber, R.W. (Ed.) (1994). Clinical Case Management – A Guide to Comprehensive Treatment of Serious Mental Illness. A Sage Focus Edition.
Walsh, Joseph. (2000). Clinical Case Management with Persons having Mental Illness – A relationship-based perspective. Wadsworth, Brooks\Cole. Canada.
סל שיקום הוא מסגרת של שירותים, הזדמנויות והטבות המוצעים למתמודדים המצויים בתהליך של שיקום פסיכיאטרי. מטרת סל השיקום היא לקדם ולסייע בתהליכי שילוב בקהילה, תוך שאיפה לאפשר רכישות מיומנויות לקראת ניהול חיים באופן עצמאי, בהתייחס להתקדמות האישית והייחודית של כל מתמודד. רבים מהפונים אלינו זכאים לשרותים של סל שיקום ואנחנו ממליצים פעמים רבות על מיצוי זכויות. הרשימה הבאה מסבירה על סל שיקום והזכאות לו.
סל שיקום נולד עם חקיקת החוק לשיקום נכי נפש בקהילה בשנת 2000. למעשה משנות התשעים מתפשטת בישראל מהפכה תפיסתית ומעשית, ביחס לאנשים שמתמודדים עם מחלות נפשיות. כובד המשקל מועבר מהתייחסות חברתית ממדרת הפועלת לצד גישה רפואית שמתמקדת במחלה, בסימפטומים הנלווים ובמוגבלות, לתפיסה שיקומית משלבת, המתבססת על גישה מכבדת, משתפת ואופטימית, מתייחסת לאדם השלם עם יכולותיו, כחלק מחברה וסביבה הרואה אותו כבעל פוטנציאל הראוי למימוש.
החוק לשיקום נכי נפש בקהילה קובע: מטרת החוק לשקוד על שיקומם ושילובם בקהילה של נכי נפש, כדי לאפשר להם להשיג דרגה מרבית אפשרית של עצמאות תפקודית ואיכות חיים, תוך שמירה על כבודם ברוח חוק יסוד כבוד האדם וחירותו.
החוק נועד לאפשר לאנשים שיקום בתחומי הדיור, התעסוק, ההשכלה, ההכשרה המקצועית, החברה והפנאי.
החוק לשיקום נכי נפש בקהילה נחשב לחוק מתקדם המבוסס על העקרונות של גישת ההחלמה והגישה הממוקדת באדם, בכך שהוא מאפשר לאדם הפונה לוועדת השיקום, לקבל את השירותים בהתאם לתכנית אישית, ומעגן בתוכו את מערך התמיכות לו זקוק האדם על מנת שיוכל לקדם את מצבו ולהחלים.
בעקבות הלך הרוח הכללי ותרומת החוק, חלה ירידה במספר האשפוזים הפסיכיאטריים. בתקופה של קצת פחות מ-10 שנים, מספר המאושפזים ירד בחצי (זאת, לעומת הגידול באוכלוסייה). יותר ויותר אנשים נמצאים בתהליכים של שיקום בקהילה.
החוק לשיקום הדגיש את השגת המטרות הקולקטיביות הבאות:
החל משנת 2005, הועבר הדגש בתהליכי השיקום התמקדות במטרות אישיות ובניית תכניות שיקום אישיות שהאנשים שותפים לעיצובן בהתאם לצרכיהם, העדפותיהם ובחירתם. מגמה זו מאפשרת התמקדות בתהליך ההחלמה של האדם ועיצוב שירותים מקדמי החלמה.
סל שיקום מסייע לאנשים להשתלב בקהילה
האם מגיע לי סל שיקום?
סל השיקום נותן מענה לנכי נפש שמלאו להם 18 שנה ואשר הוכרו כבעלי נכות רפואית בשל הפרעה נפשית בשיעור של 40% לפחות, שנקבעה לפי סעיפים 33 או 34 בתוספת לתקנות לקביעת אחוזי נכות.
סל השיקום נותן מענה לאנשים המגלים מוטיבציה לשיקום ושנמצאו מתאימים למסגרות השיקום המקובלות בקהילה.
סל שיקום לא מאושר במצבים הבאים:
– בעלי נכות נפשית של המוסד לביטוח לאומי בשיעור נמוך מ40%
– אוכלוסיית המכורים לסמים ואלכוהול
– אוכלוסיית נכי הנפש אשר איננה מתאימה להשתלב בשירותי השיקום בגין הפרעות התנהגות אשר עלולות לחבל במערכת
– אוכלוסייה המגלה חוסר מוטיבציה וחוסר שיתוף פעולה עם התכנית השיקומית.
כיצד מגישים בקשה לסל שיקום?
-פניה בכתב לועדת שיקום- פניה הכוללת פרטים אישיים, אישורי נכות, דו"ח רפואי, סיכום פסיכוסוציאלי, הערכה תפקודית, תכנית שיקומית הכוללת את השרותים הנחוצים למימושה.
-בחינת הזכאות לתכנית על ידי רכז שיקום, ובמידה והאדם מתאים, הזמנה להצגת הבקשה בפני ועדת שיקום
-רכז השיקום משמש כיו"ר הועדה
-הועדה בדיון עם הפונה ומלוויו דנה בתכנית ובהתאמתה לאדם ולשירותים המוצעים
-בקבת אישור הועדה, מקבל הפונה רשימת ספקי שירות שבאמצעותם יכול לקבל את השירות
-ספק השירות מדווח לרכז המחוז על קליטת הפונה ומקבל אישור קליטה.
שירותי השיקום במסגרת סל שיקום
1. תעסוקה– תעסוקה היא חלק חשוב בסל שיקום כיוון שזהו תחום חשוב שאי אפשר לוותר עליו. זה נותן לאנשים סיבה לקום בבוקר, הזדמנות להכיר אנשים, תחושה כי מישהו צריך אותך, הערכה עצמית ופרנסה. מערך התעסוקה כולל למשל מועדון תעסוקתי, מפעל מוגן, תעסוקה נתמכת, תעסוקה מעברית ועוד. השכלה– המטרה היא למנוע את תקרת הזכוכית בעניין התעסוקה ולהכשיר את האנשים לקראתה. כולל למשל השלמת השכלה תיכונית, השלמת בגרויות, קורסי יישומי מחשב, אולפן לעברית, השכלה אקדמית נתמכת (ליווי לסטודנטים במהלך הלימודים באוניברסיטה).
3. פנאי – למשל מועדון חברתי, מועדון לצעירים, תכנית עמיתים למתנסים, תכנית יאללה מבלים אחרת. 4. חונכות – מיקוד בליווי חברתי עם הפנים לקהילה. 5. סמך – מיקוד בסיוע בתפקוד בבית 6. דיור– מהוסטל כללי עד לדיור בקהילה עם תמיכה (יש רמות תמיכה).
8. שירותים משלימים – סיוע פרטני- סיוע כספי להצטיידות ראשונית למגורים בדירה, טיפול שיניים- סיוע בטיפול זכאות אחת לחמש שנים ועוד. 9. תיאום טיפול– סיוע לאדם לזהות ולאתר את מה שהוא רוצה לחבר אותו לשירותים שיעזרו לו לקדם את המטרות שלו הסיוע של אאוטריצ׳ בתהליכי סל שיקום
רבים מהפונים לצוות אאוטריצ׳ לטיפול בקהילה, זכאים לסל שיקום. אנחנו מאמינים כי במקרים רבים שירותים שמוצעים במסגרת הסל, חינמית, יכולים לקדם מאוד את המשתקמים. לפיכך, אנחנו מסייעים לפונים אלינו לבחון את האפשרויות הטיפוליות והשיקומיות העומדות לרשותן תוך מסירת אינפורמציה עדכנית ומדוייקת ומעודדים תהליכים של קבלת החלטות מושכלת. במידה והמתמודד.ת מבקשים לקדם תהליך של סל שיקום, חברי הצוות שלנו יכולים לסייע בייעוץ והיבטים קונקרטיים (כגון מילוי והגשה של טפסים) כמו גם בהיבטים רגשיים ואחרים.
האם אתם מתעניינים בסל שיקום עבורכם או עבור יקיריכם?
צוות Outreach מתמחה בליווי תהליכים של טיפול פסיכולוגי ושיקום פסיכיאטרי בקהילה ומאמין בחשיבות השילוב בין טיפול פסיכולוגי לבין שיקום פסיכיאטרי במצבים בהם יש בכך צורך. בעוד הפרקטיקה של טיפול פסיכולוגי מוכרת היטב לאנשי מקצוע ולציבור, שיקום פסיכיאטרי הוא תחום מוכר פחות ומעורר שאלות.
מהו שיקום פסיכיאטרי? כיצד התפתח התחום של שיקום פסיכיאטרי ומהם המאפיינים שלו? למי מיועד השיקום הפסיכיאטרי? מהו סל שיקום? ועוד.
הרשימה הבאה עושה קצת סדר בתחום של שיקום פסיכיאטרי.
שיקום פסיכיאטרי וטיפול פסיכולוגי נועדו להקל על המתמודדים עם אתגרים נפשיים ולשפר את איכות חייהם. באופן מסורתי וסטריאוטיפי נחשב טיפול פסיכולוגי (פסיכותרפיה) כפרקטיקה של ׳דיבורים׳ על הבעיות השונות עמן מתמודד הפונה לטיפול, לעומת זאת נחשב שיקום פסיכיאטרי להתערבות פרקטית יותר של ׳מעשים׳, חיזוק הכוחות והנעה לפעולה בתחומים כמו תעסוקה, דיור, חינוך ועוד.
הביטוי העממי ׳רק דיבורים בלי מעשים׳ מתעדף עשייה אקטיבית על פני התבוננות ושיחה. אולם, עבור המתמודדים עם קשיים נפשיים ובמיוחד במצבים של תחלואה נפשית קשה, חשובים גם הטיפול הפסיכולוגי וגם השיקום הפסיכיאטרי ובמיוחד חשוב השילוב של טיפול ושיקום בבריאות הנפש. לצערנו, בישראל של 2021 עדיין חסרים ארגונים של טיפול ושיקום נפשי הפועלים באופן אינטגרטיבי.
במטרה ללמוד מהניסיון המצטבר בעולם, הרשימה הנוכחית מתחקה אחרי מודלים לשיקום נפשי בעולם ומתעניינת במיוחד במידת השילוב של טיפול פסיכולוגי ושיקום פסיכיאטרי במסגרתם.
מחשבות אובדניות, ניסיונות התאבדות וגם מקרים של התאבדות ממומשת נמצאים סביבנו כל הזמן. אחד הדברים שמאפיינים את התופעות הללו היא שלא מרבים לדבר עליהן. עכשיו בימי הקורונה הופכים לצערנו המופעים השונים של אובדנות לנפוצים עוד יותר בשל עליה במצוקה הנפשית של רבים.
לפי הנתונים המתפרסמים מער״ן (קו טלפון לעזרה נפשית ראשונה), הם מקבלים בתקופה זו בממוצע שלושה דיווחים על אובדנות ביום המחייבים את שיתוף כוחות ההצלה (לעומת שני מקרים כאלה בסה״כ מינואר ועד מאי). למעשה מחודש מרץ ועד היום הם קיבלו כ-3,500 פניות בעקבות מחשבות אובדניות וניסיונות התאבדות, לעומת 1,857 בתקופה המקבילה ב-2019 .
לצד אלו הפונים לער״ן ולמקורות עזרה נוספים, רבים מאלו אשר חווים מחשבות אובדניות ואפילו ביצעו ניסיונות התאבדות אינם פונים לקבלת עזרה וטיפול מקצועי. להערכתנו אחת הסיבות לכך היא חוסר בידע ומידע בנוגע לאפשרויות ואופני הטיפול באובדנות. רבים חושבים בטעות שאין מה לעשות במצבים של אובדנות.
רשימה זו נועדה לארגן חלק מהידע הקיים על התאבדות, מחשבות אובדניות וניסיונות התאבדות וכן לשפוך אור על חלק משיטות הטיפול במצבים אלו. המטרה היא לפתוח את הנושא הכאוב הזה לדיון כיוון שמוכרחים לדבר על זה. זה ענין של חיים ומוות.
חלומות בטיפול פסיכולוגי מסייעים למטפלים ומטופלים להציץ אל העולם הלא מודע של המטופלים. התבוננות זהירה בתכנים העולים בהם ובהיבטים נוספים של החלומות, יכולה פעמים רבות לסייע בהבנה מעמיקה יותר של התכנים המעסיקים את הנפש, ולקדם את המטופלים ואת הטיפול.
גישות מסוימות בפסיכותרפיה משתמשות בחלומות בטיפול פסיכולוגי, ולעיתים כמרכיב מרכזי בטיפול. ואולם, תאורטיקנים ואנשי טיפול חלוקים בדעות סביב השאלה האם ובאיזה אופן נכון להשתמש בחלומות בטיפול פסיכולוגי במצבים נפשיים מורכבים, במיוחד במצבים של פסיכוזה פעילה.
הפוסט הנוכחי עוסק בחלימה וערות, שיגעון ושפיות, עולם פנימי ומציאות. הוא נוגע בקשר שבין חלימה ופסיכוזה ועוסק בשאלת השימוש בחלומות בטיפול פסיכולוגי במצבים הנפשיים המורכבים ביותר. הרעיונות המובאים כאן מבוססים בין השאר על איסוף וניתוח שיטתי של חלומות של מטופלים במחלקה פסיכיאטרית.
התקף חרדה הוא אירוע נפשי המקבל ביטוי פיזיולוגי עז, שיכול להיחוות כהתקף לב, או כמצב מסכן חיים. התקף חרדה חד פעמי יחלוף במרבית המקרים כעבור זמן קצר והוא כשלעצמו לא תמיד מהווה אינדיקציה לטיפול. לעומת זאת, אם ההתקפים חוזרים ונשנים, או כאשר ההתקף הבודד היה עוצמתי וטראומטי, יש צורך לטפל בתופעה באופן מקצועי.
המטרה המרכזית של אשפוזים פסיכיאטריים בימינו, היא לייצב את המטופלים ולשחרר אותם במהירות האפשרית להמשך טיפול בקהילה כמה שיותר מהר. הסיבה לכך היא שהמספר של מיטות האשפוז במחלקות הפסיכיאטריות קטן יחסית למספר המטופלים הזקוקים לאשפוזים, והמשאב של אשפוז פסיכיאטרי הוא יקר יחסית. ואולם, במקרים מסוימים נראה כי מדיניות זו תורמת לבעיה הגדולה והולכת של אשפוזים פסיכיאטריים חוזרים – תופעה שזכתה לכינוי ׳הדלת המסתובבת׳.
לאור פניות ושאלות רבות שמגיעות אלינו בנושא של אשפוזים פסיכיאטריים, גיבשנו למענכם מדריך עבור התמודדות עם אשפוז של בן משפחה בבית חולים פסיכיאטרי.
ההתמודדות עם הפרעות ומחלות נפשיות עלולה להיות מסע ארוך, מפותל ומאתגר עבור אלו הסובלים מהן כמו גם עבור בני המשפחה שלהם. המסע הזה עלול להוביל בחלק מהמקרים גם לאשפוז פסיכיאטרי או אפילו כמה אשפוזים פסיכיאטריים קצרים או ארוכים. התפיסה שמלווה את העשייה הטיפולית של Outreach היא שבמקרים בהם ניתן לייצר מסגרת עוטפת ומחזיקה דיה בבית, עדיף לנסות להימנע מאשפוז פסיכיאטרי. ואולם, בחלק מהמקרים, במיוחד כאשר מדובר במצב נפשי אקוטי וסוער, נראה שאין תחליף (לפחות בינתיים) למעטפת הטיפולית שיכול לייצר בית חולים ועבור חלק מהמטופלים אשפוז פסיכיאטרי יכול לסייע מאוד.
*** המידע אינו מתיימר להקיף את הנושא ואינו אמור להחליף ייעוץ מקצועי, אתם מוזמנים לפנות אלינו בכל שאלה או ענין לאורך הדרך.
